קדיה מולודובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קדיה מולודובסקי וחתימתה ביידיש (1949) (תצלום מאת אפרים ארדה)

קַדְיָה מוֹלוֹדוֹבְסְקִייידיש: קאַדיע מאָלאָדאָװסקי; בפולנית: Kadie Mołodowska;‏ 10 במאי 1894 – מרץ 1975) הייתה משוררת וסופרת יידית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולודובסקי נולדה בקרטוז-ברזה[1] שבצפון פולין (כיום במחוז ברסט בבלארוס). למדה גננות עברית אצל יחיאל היילפרין בוורשה, ולאחר מכן עברה לאודסה, שם פרסמה את שיריה הראשונים ועבדה עם ילדים יהודים, ניצולי הפרעות בקייב. לאחר מלחמת העולם הראשונה שבה לוורשה ולימדה בבתי ספר יהודיים.

ב-1916 עברה בעקבות היילפרין לאודסה, בניסיון לברוח מחזית המלחמה, שם לימדה בגן ילדים ובבית ספר יסודי.

ב-1917, כאשר ניסתה לחזור לעיר הולדתה, נלכדה בקייב, שם נותרה מספר שנים. בזמן שהותה בקייב, הייתה מקורבת לדוד ברגלסון, וב-1920 פרסמה את השירים הראשונים שלה, בכתב העת היידי Eygns.

ב-1921 נישאה לחוקר והעיתונאי שמחה לב, וביחד התגוררו בוורשה. בוורשה פרסמה מולדובסקי את ספר השירים הראשון שלה חשוונדיקע נעכט [יידיש: לילות חשוון] בשנת 1927. במהלך שנותיה בוורשה לימדה יידיש בבתי ספר יסודיים ועברית במרכזים קהילתיים.

ב-1935 עברה לניו יורק. יצירתה המפורסמת ביותר בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה היא הספר דער מלך דוד אַליין איז געבליבן [המלך דוד נשאר לבדו], שכולל שירים שנכתבו בתגובה לשואה.

מ-1949 ועד 1952 חיה מולדובסקי עם בעלה בתל אביב, שם ערכה מגזין יידי, שפרסמה תנועת הפועלות. ב-1952 התפטרה מעבודתה ושבה עם בעלה לחיות בניו-יורק.

ב-1943 הייתה מולודבסקי חלק ממקימי כתב העת היידי Di Svive (מילייה) בניו יורק, שבמסגרתו יצאו שבעה גליונות עד 1944. בסביבות השנה 1960 החייתה את כתב העת, והמשיכה לערוך אותו כמעט עד מותה.

שמחה לב נפטר בעיר ניו יורק ב-1974. בריאותה של מולדובסקי הייתה כבר רופפת והיא עברה לפילדלפיה כדי להיות ליד קרוביה, והיא נפטרה בבית אבות שם ב-23 במרץ 1975.

על שמה קרויים רחובות במספר יישובים בישראל, בהם פתח תקווה וזכרון יעקב.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה עסקה במניעים הרגשיים, הנסתרים העומדים מאחורי התנהגות האדם. שירתה לפני השואה הייתה קלילה, היתולית ושמחה. אחרי השואה נטתה לכתוב על מראות השואה וברבים משיריה משתלבת נימה מורבידית. בהתייחס לימי השואה, כך כתבה בשנת 1947, בכתב-העת של אברהם שלונסקי: "פליאה היא כיצד אפשר בעת שכזאת לכתוב שירים... תכופות נראה היה לי כי מי שעוסק בימים אלה בכתיבה יפה, כמוהו כיתום האומר קדיש ועושה אגב אורחא את ציפורניו."[2]

מולודובסקי התפרסמה מאוד בזכות שירי הילדים שלה, העוסקים בעולמם של ילדים יהודים עניים בוורשה של שנות ה-30. עם זאת, השירים רוויי הומור ומציגים ילדים מלאי שמחת חיים. בנוסף נודעה מולודובסקי גם כמבקרת ספרותית. ביקורות פרי עטה התפרסמו בעיתונים "היים" ("בית"), אותו ערכה[3], (תל אביב 1950 - 1952) ו"סביבה" (ניו יורק, 1943 ואילך).

בראשית דרכה פעלה ויצרה במרכז התרבותי היהודי שפעל בוורשה. היא השתייכה לזרם היידי ה"מודרניסטי" (כותבים בולטים נוספים בו הם: אורי צבי גרינברג, פרץ מרקיש, יצחק בשביס זינגר), אשר מחה על מסחור והידרדרות הספרות היידית לכתיבה "סנסציונית", ונאבק על מעמדה של ספרות היידיש כספרות מכובדת. על זרם זה נמתחה ביקורת קשה מצד הזרמים האחרים, העיקרי בהם הוא ה"שונד", שטענו כי המודרניסטים מרחיקים את הקהל הרחב מהספרות היידית. על רקע מאבק זה, אשר הביא גם לפגיעה כלכלית אישית בה, היגרה לארצות הברית, שם המשיכה לפעול נגד התופעות שייצג ה"שונד".

עם שיריה שתורגמו לעברית וזכו לפופולריות נמנים "הילדה איילת", "פתחו את השער"[4] , ו"גלגולו של מעיל". חלק מהצלחתה של מולודובסקי בקהל הארצישראלי, שלאו דווקא אהד משוררים "גלותיים" כמו מולודובסקי, נזקף למיטב היוצרים שנמנו בין מתרגמי שיריה, בהם: נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, אברהם לוינסון, ושמשון מלצר.

בשנת 1971 זכתה מולדובסקי בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, כהוקרה על יצירתה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חשוונדיקע נעכט [יידיש: לילות חשוון], וילנה, הוצאת ב. קלצקין, 1927.
  • דזשיקע גאַס [רחוב דז'יקה], 1936.
  • אין לאַנד פֿון מײַן געביין [בארץ של עצמותיי], 1937.
  • דער מלך דוד אַליין איז געבליבן [המלך דוד נשאר לבדו], 1946.
  • אין ירושלים קומען מלאכים [מלאכים באים לירושלים], 1952.
  • פון חורבן [על החורבן], 1962.
  • ליכט פֿון דעם בוים [אור מן הסנה], 1965.
  • פּאַפּירענע בריקן [גשרים של נייר]: אוסף שירים, 1999.

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעשׂהלעך [מעשיות] 6 חוברות, ורשה, 1931.
  • אויפֿן באַרג [על ההר], 1935.
  • איִדישע קינדער [ילדים יהודים], 1945.
  • אויף די וועגן פֿון ציון [בדרכי ציון], 1957.
  • מאַרצעפּאַנעס [מרציפן], 1970.

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אַ שטוב מיט זיבן פֿענצטער [בית עם שבעה חלונות], 1957.
  • בײַם טויער [ליד השער], 1967.

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פֿריידקע [פרידל'ה] – פואמה, 1935.
  • אַלע פֿענצטער צו דער זון [כל החלונות לשמש], 1938.
  • נאָכן גאָט פֿון מדבר [אחרי אלוהי המדבר] – דרמה על חיי היהודים במאה ה-16, 1949.

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה של מולודובסקי תורגמו גם לאנגלית על ידי המשוררת וחוקרת היידיש קתרין הלרשטיין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם בְּיַארוֹזָה; בבלארוסית: Бяро́за,‏ Бяро́за-Карту́ская.
  2. ^ קדיה מולודובסקי, "פליאה היא", עיתים, נובמבר 1947. דוגמה בולטת לגישה ההפוכה היא המשוררת לאה גולדברג שדווקא ביקשה לכתוב ולפרסם את שירי הילדים שלה בעצם ימות השואה.
  3. ^ עדינה בר-אל, "אמא מספרת וסבתא מספרת עוד... השפעתן של נשים על ספרות הילדים ביידיש", מעוף ומעשה, 9, תשס"ד
  4. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך גיל אלדמע, "פתחו את השער פתחוהו רחב", (תווים), 2 קולות, מחבר \ יוצר קדיה מולדובסקי, נחום נרדי, תרגום : פניה ברגשטיין, עיבוד אלדמע גיל, ארכיון, סדרה B