קדיה מולודובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קדיה מולודובסקי וחתימתה ביידיש (1949) (תצלום מאת אפרים ארדה)

קַדְיָה מוֹלוֹדוֹבְסְקִייידיש: קאַדיע מאָלאָדאָװסקי; באנגלית: Kadya Molodovsky)‏ (10 במאי 1894 – מרץ 1975) הייתה משוררת וסופרת יידית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מולודובסקי נולדה בקרטוז-ברזה[1] שבצפון פולין (כיום במחוז ברסט בבלארוס). למדה גננות עברית אצל יחיאל היילפרין בוורשה, ולאחר מכן עברה לאודסה, שם פרסמה את שיריה הראשונים ועבדה עם ילדים יהודים, ניצולי הפרעות בקייב. לאחר מלחמת העולם הראשונה שבה לוורשה ולימדה בבתי ספר יהודיים.

ב-1935 עברה לניו יורק, שם חייתה עד מותה (למעט תקופה קצרה בישראל בין השנים 19501952).

נישאה בוורשה לשמחה לב, שהגיע אליה לארצות הברית זמן קצר אחרי הגירתה.

על שמה קרויים רחובות במספר יישובים בישראל, בהם פתח תקווה, זכרון יעקב ובית שמש.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה עסקה במניעים הרגשיים, הנסתרים העומדים מאחורי התנהגות האדם. שירתה לפני השואה הייתה קלילה, היתולית ושמחה. אחרי השואה נטתה לכתוב על מראות השואה וברבים משיריה משתלבת נימה מורבידית. בהתייחס לימי השואה, כך כתבה בשנת 1947, בכתב-העת של אברהם שלונסקי: "פליאה היא כיצד אפשר בעת שכזאת לכתוב שירים... תכופות נראה היה לי כי מי שעוסק בימים אלה בכתיבה יפה, כמוהו כיתום האומר קדיש ועושה אגב אורחא את ציפורניו."‏[2]

מולודובסקי התפרסמה מאוד בזכות שירי הילדים שלה, העוסקים בעולמם של ילדים יהודים עניים בוורשה של שנות ה-30. עם זאת, השירים רוויי הומור ומציגים ילדים מלאי שמחת חיים. בנוסף נודעה מולודובסקי גם כמבקרת ספרותית. ביקורות פרי עטה התפרסמו בעיתונים "היים" ("בית"), אותו ערכה‏[3], (תל אביב 1950 - 1952) ו"סביבה" (ניו יורק, 1943 ואילך).

בראשית דרכה פעלה ויצרה במרכז התרבותי היהודי שפעל בוורשה. היא השתייכה לזרם היידי ה"מודרניסטי" (כותבים בולטים נוספים בו הם: אורי צבי גרינברג, פרץ מרקיש, יצחק בשביס זינגר), אשר מחה על מסחור והידרדרות הספרות היידית לכתיבה "סנסציונית", ונאבק על מעמדה של ספרות היידיש כספרות מכובדת. על זרם זה נמתחה ביקורת קשה מצד הזרמים האחרים, העיקרי בהם הוא ה"שונד", שטענו כי המודרניסטים מרחיקים את הקהל הרחב מהספרות היידית. על רקע מאבק זה, אשר הביא גם לפגיעה כלכלית אישית בה, היגרה לארצות הברית, שם המשיכה לפעול נגד התופעות שייצג ה"שונד".

עם שיריה שתורגמו לעברית וזכו לפופולריות נמנים "הילדה איילת", "פתחו את השער", ו"גלגולו של מעיל". חלק מהצלחתה של מולודובסקי בקהל הארצישראלי, שלאו דווקא אהד משוררים "גלותיים" כמו מולודובסקי, נזקף למיטב היוצרים שנמנו בין מתרגמי שיריה, בהם: נתן אלתרמן, פניה ברגשטיין, לאה גולדברג, אברהם לוינסון, ושמשון מלצר.

בשנת 1971 זכתה מולדובסקי בפרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש, כהוקרה על יצירתה.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חשוונדיקע נעכט [יידיש: לילות חשוון], וילנה, הוצאת ב. קלצקין, 1927.
  • דזשיקע גאַס [רחוב דז'יקה], 1936.
  • אין לאַנד פֿון מײַן געביין [בארץ של עצמותיי], 1937.
  • דער מלך דוד אַליין איז געבליבן [המלך דוד נשאר לבדו], 1946.
  • אין ירושלים קומען מלאכים [מלאכים באים לירושלים], 1952.
  • פון חורבן [על החורבן], 1962.
  • ליכט פֿון דעם בוים [אור מן הסנה], 1965.
  • פּאַפּירענע בריקן [גשרים של נייר]: אוסף שירים, 1999.

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מעשׂהלעך [מעשיות] 6 חוברות, ורשה, 1931.
  • אויפֿן באַרג [על ההר], 1935.
  • איִדישע קינדער [ילדים יהודים], 1945.
  • אויף די וועגן פֿון ציון [בדרכי ציון], 1957.
  • מאַרצעפּאַנעס [מרציפן], 1970.

סיפורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אַ שטוב מיט זיבן פֿענצטער [בית עם שבעה חלונות], 1957.
  • בײַם טויער [ליד השער], 1967.

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פֿריידקע [פרידל'ה] – פואמה, 1935.
  • אַלע פֿענצטער צו דער זון [כל החלונות לשמש], 1938.
  • נאָכן גאָט פֿון מדבר [אחרי אלוהי המדבר] – דרמה על חיי היהודים במאה ה-16, 1949.

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיריה של מולודובסקי תורגמו גם לאנגלית על ידי המשוררת וחוקרת היידיש קתרין הלרשטיין.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גם בְּיַארוֹזָה; בבלארוסית: Бяро́за,‏ Бяро́за-Карту́ская.
  2. ^ קדיה מולודובסקי, "פליאה היא", עיתים, נובמבר 1947. דוגמה בולטת לגישה ההפוכה היא המשוררת לאה גולדברג שדווקא ביקשה לכתוב ולפרסם את שירי הילדים שלה בעצם ימות השואה.
  3. ^ עדינה בר-אל, "אמא מספרת וסבתא מספרת עוד... השפעתן של נשים על ספרות הילדים ביידיש", מעוף ומעשה, 9, תשס"ד