לדלג לתוכן

קדם דלדול עצם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קדם דלדול עצם – אוסטאופניה
שמות נוספים צפיפות עצם נמוכה, מסת עצם נמוכה בדרגה פחות חמורה מדלדול עצם
תחום ראומטולוגיה, אנדוקרינולוגיה
גורמי סיכון זקנה, אלכוהוליזם, עישון עריכת הנתון בוויקינתונים
תסמינים בדרך כלל אסימפטומטי
אבחון בדיקת צפיפות עצם, צילום רנטגן
מניעה

תזונה מספקת, תזונה עשירה בוויטמין D וסידן, תרגילי נשיאות משקל

הימנעות מאלכוהול, הימנעות מתרופות סטרואידים
סיבוכים התקדמות למצב אוסטאופורוזיס
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D018488
סיווגים
ICD-10 M85.8 עריכת הנתון בוויקינתונים
ICD-11 FB83.0 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קדם דלדול עצם – אוסטאופניה, הנקראת גם מסת עצם נמוכה או צפיפות עצם נמוכה היא צפיפות עצם נמוכה מהצפיפות הנורמלית, בדרגה פחות חמורה מדלדול עצם, ולכן היא גם מוגדרת כקדם אוסטיאופורוזיס.[1] מכיוון שעצמות הסובלים התופעה חלשות יותר, גם אנשים עם אוסטאופניה עשויים להיות בסיכון גבוה יותר לשברים, וחלק מהאנשים עלולים לפתח אוסטאופורוזיס.[2]

בשנת 2010, 43 מיליון מבוגרים בארצות הברית סבלו מאוסטאופניה.[3] בניגוד לאוסטאופורוזיס, אוסטאופניה בדרך כלל אינה גורמת לתסמינים מורגשים מכיוון שאובדן צפיפות העצם כשלעצמו אינו גורם לכאב. רמת צפיפות העצם מעידה על חוזקה של העצם, בשל רמת החלבונים והמינרלים שמהם היא בנויה. ככל שהעצם פחות צפופה ודחוסה, כך היא גם יותר חלשה ופריכה, גדל הסיכון לשברים של העצם שעלולים לגרום פגיעה באיכות החיים, לתחלואה, מוגבלויות, ואף תמותה מוגברת.[4]

ההבדל בין אוסטאופניה לאוסטאופורוזיס

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטאופניה היא סימן מוקדם לאוסטאופורוזיס. אוסטאופניה היא ההגדרה הרפואית לצפיפות עצם מופחתת והיא סימן אזהרה שמשמעותו סיכון מוגבר לאוסטאופורוזיס ולשברים. אם אינה מטופלת, אוסטאופניה יכולה להפוך לאוסטאופורוזיס.[5]

אוסטאופניה קיימת בספקטרום של צפיפות עצם תקינה עד נמוכה ומסוכנת (אוסטאופורוזיס).

גורמי סיכון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין סיבה אחת לאוסטאופניה, קיימים מספר גורמי סיכון, כולל גורמי סיכון התנהגותיים הניתנים לשינוי, וגורמי סיכון שאינם ניתנים לשינוי כמו, אובדן מסת עצם עם הגיל.[1]

כל אחד יכול לפתח אוסטאופניה, אך קבוצות מסוימות של אנשים נוטות יותר לחלות בה: מבוגרים מעל גיל 50, נשים נוטות פי ארבעה לסבול מאוסטאופניה, נשים לאחר גיל המעבר, אנשים מעשנים או משתמשים במוצרי טבק, אנשים השותים אלכוהול באופן קבוע יותר משני משקאות ביום. מצבים בריאותיים מסוימים היכולים להפחית את צפיפות העצם או להחמיר אוסטאופניה הם פעילות יתר של בלוטת התריס, סוכרת, מחלת כליות כרונית (CKD), תת-תזונה חסר בסידן או בוויטמין D, חוסר איזון הורמונלי (למשל תסמונת קושינג), אנורקסיה והפרעות אכילה אחרות, מחלות אוטואימוניות המשפיעות על העצמות, כמו דלקת מפרקים שגרונית או פגמים בקולגן. תרופות שמגבירות את הסיכון לאוסטאופניה כוללות: תרופות משתנות, קורטיקוסטרואידים, טיפול הורמונלי לסרטן, תרופות נוגדות קרישה, מעכבי משאבת פרוטונים (PPIs, כמו אלה המטפלים בריפלוקס חומצי, אשר יכולים להשפיע על ספיגת הסידן)[5]

ניתנים לשינוי התנהגותי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הפסקת עישון
  • ללא אלכוהול
  • חוסר פעילות – במיוחד חוסר בפעילויות נשיאת משקל או התנגדות[6]
  • צריכה קלורית לא מספקת – אוסטאופניה יכולה להיות קשורה לתסמונת טריאדה של ספורטאיות, המופיעה אצל ספורטאיות כשילוב של חוסר אנרגיה, אי סדירות במחזור החודשי וצפיפות מינרלים נמוכה בעצם.[7]
  • תזונה עשירת רכיבי תזונה (במיוחד סידן, ויטמין D)

מחלות תורמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • מחלת צליאק, עקב ספיגה לקויה של סידן וויטמין D[1][6]
  • היפר-פעילות של בלוטת התריס[8]
  • אנורקסיה נרבוזה[1]

תרופות תורמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סטרואידים[1]
  • נוגדי פרכוסים

גורמים חיצוניים שאינם ניתנים לשינוי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצב הפירוק של העצם שווה לקצב הבניה שלה במהלך העשורים השלישי והרביעי, ועל כן כמות העצם אינה משתנה בתקופה זו. אולם לאחר מכן קצב פירוק העצם עולה על קצב בניית העצם, וכתוצאה מכך נוצרת ירידה הדרגתית ומתמשכת במסת העצם וצפיפותה. אמנם, קצב איבוד מסת העצם הוא איטי יחסית, בין אחוז אחד לכמה אחוזים בודדים בשנה, אולם במשך השנים נוצר אובדן מצטבר משמעותי, שמביא לירידה בחוזק העצם ועקב כך לעלייה בחשיפתה לסיכוני שבירה.

  • גיל: צפיפות העצם מגיעה לשיא בגיל 35, ולאחר מכן יורדת. אובדן צפיפות העצם מתרחש הן אצל גברים והן אצל נשים[1]
  • מוצא אתני: אנשים אירופאים ואסייתים נמצאים בסיכון מוגבר[6]
  • מין: נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר, במיוחד אלו עם גיל המעבר המוקדם
  • היסטוריה משפחתית: מסת עצם נמוכה במשפחה מגבירה את הסיכון

אבחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-ISCD-האגודה הבינלאומית לדנסיטומטריה קלינית והקרן הלאומית לאוסטאופורוזיס ממליצים שנשים מעל גיל 65 וגברים מעל גיל 70 ומבוגרים עם גורמי סיכון למסת עצם נמוכה, או מספר שברים קודמים, יעברו בדיקת DXA.[9] סריקת DXA (dual X-ray absorptiometry) משתמשת בטכנולוגיית רנטגן, ומתקבלות תוצאות מדויקות של צפיפות מינרלים בעצם תוך חשיפה נמוכה לקרינה.[1][6]

כוח המשימה לשירותי מניעה של ארצות הברית ממליץ על בדיקות סקר לאוסטאופורוזיס לנשים עם סיכון מוגבר מעל גיל 65 וקובע כי אין מספיק ראיות התומכות בבדיקות סקר לגברים.[1] הנחיות הסקר מיועדות לאוסטאופורוזיס, ולא ספציפית לאוסטאופניה.

סורק DXA בשימוש.

הקרן הלאומית לאוסטאופורוזיס ממליצה על שימוש בבדיקת DXA מרכזית (ירך ועמוד שדרה) למדידה מדויקת של צפיפות העצם,[10] תוך הדגשה כי אין להשתמש בסורקים היקפיים או "סקר". סורקי DXA יכולים לשמש לאבחון אוסטאופניה או אוסטאופורוזיס, כמו גם למדידת צפיפות העצם לאורך זמן ככל שאנשים מזדקנים, עוברים טיפול רפואי או שינויים באורח החיים.[1]

מניעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור אנשים עם גורמי סיכון, מדידת צפיפות העצם באמצעות דו-אנרגיית רנטגן (DXA) יכולה לסייע במדידת התפתחות והתקדמות של צפיפות עצם נמוכה.

מניעת צפיפות עצם נמוכה יכולה להתחיל בשלב מוקדם בחיים על ידי מיקסום צפיפות העצם השיאית. פעולות למיקסום צפיפות העצם ולייצוב אובדן העצם כוללות:[1][11][6][12]

  • פעילות גופנית, ובעיקר פעילות לנשיאת משקל, תרגילי התנגדות ותרגילי שיווי משקל.[1]
  • צריכה קלורית מספקת.
  • תזונה עשירה בסידן וויטמין D.[11]
  • תחליף אסטרוגן.
  • הימנעות מתרופות סטרואידים.
  • הגבלת צריכת אלכוהול ועישון.

טיפול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול באוסטאופניה שנוי במחלוקת. טיפול לא תרופתי בניסיון לשמר מסת עצם קיימת באמצעות ההתנהגויות הבריאותיות שתוארו לעיל. טיפול תרופתי לאוסטאופניה, כגון ביספוספונטים ותרופות אחרות, עשוי להיחשב במקרים מסוימים, אך הוא אינו נטול סיכונים. החלטות טיפול צריכות להיות מונחות על ידי התחשבות בגורמי הסיכון של המטופל ובמצבו הרפואי.[13][14] אבחון האוסטאופניה כשלעצמה, אינו תמיד מצדיק טיפול תרופתי.[6][8]

נכון לשנת 2014, הקרן הלאומית לאוסטאופורוזיס (NOF) ממליצה על טיפול תרופתי לנשים לאחר גיל המעבר הסובלות מאוסטאופניה ולגברים מעל גיל 50 עם הסתברות לשבר בירך עקב FRAX של > 3% או הסתברות לשבר בירך עקב FRAX של > 20%.[15]

בשנת 2017, המכללה האמריקאית לרופאים המליצה שרופאים ישתמשו בשיקול דעת אישי ובידע על גורמי הסיכון הספציפיים של המטופלים לשברים, כמו גם בהחלטות המטופלים.[16]

טיפול תרופתי בצפיפות עצם נמוכה כולל מגוון תרופות: ביספוספונטים (אלנדרונאט, ריזדרונאט ואיבנדרונאט) - חלק מהמחקרים מראים ירידה בסיכון לשברים ועלייה בצפיפות העצם לאחר טיפול בביספוספונטים לאוסטאופניה.[10] תרופות אחרות כוללות מודולטורים סלקטיביים של קולטני אסטרוגן (SERMs) (למשל, רלוקסיפן), אסטרוגנים (למשל, אסטרדיול), קלציטונין ואנלוגים של חלבונים הקשורים להורמון פאראתירואיד (למשל, אבלופאראטיד, טריפאראטיד).[17]

תרופות אלו אינן נטולות סיכונים.[6] על רופאים לשקול את הסיכון האישי של כל מטופל לשבר, ולא להתייחס לסובלים מאוסטאופניה כבעלי סיכון שווה.[8]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטאופניה, מיוונית ὀστέον (ostéon), שמשמעותה "עצם", ו-πενία (penía), שמשמעותה "עוני", היא מצב של עצם שעברה מינרליזציה נמוכה מהרגיל, בדרך כלל כתוצאה של קצב פירוק העצם העולה על קצב סינתזת מטריצת העצם. ראו גם אוסטאופורוזיס.

ביוני 1992, ארגון הבריאות העולמי הגדיר אוסטאופניה.[1][13] אפידמיולוג אוסטאופורוזיס במרפאת מאיו, שהשתתף בקביעת הקריטריון בשנת 1992, אמר כי "זה נועד רק להצביע על הופעתה של בעיה", וציין כי "לא הייתה לזה שום משמעות אבחנתית או טיפולית מסוימת. זה נועד רק להראות קבוצה עצומה שנראתה כאילו היא עלולה להיות בסיכון".[18]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קדם דלדול עצם בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 "What Is Osteopenia?". familydoctor.org (באנגלית אמריקאית).
  2. ↑ Ann Cranney, Sophie A. Jamal, James F. Tsang, Robert G. Josse, William D. Leslie, Low bone mineral density and fracture burden in postmenopausal women, CMAJ: Canadian Medical Association journal = journal de l'Association medicale canadienne 177, 2007-09-11, עמ' 575–580 doi: 10.1503/cmaj.070234
  3. ↑ Nicole C. Wright, Anne C. Looker, Kenneth G. Saag, Jeffrey R. Curtis, Elizabeth S. Delzell, Susan Randall, Bess Dawson-Hughes, The recent prevalence of osteoporosis and low bone mass in the United States based on bone mineral density at the femoral neck or lumbar spine, Journal of Bone and Mineral Research: The Official Journal of the American Society for Bone and Mineral Research 29, 2014-11, עמ' 2520–2526 doi: 10.1002/jbmr.2269
  4. ↑ עו"ד איילת טקסון, אוסטאופניה – כל הזכויות, באתר LawTip, ‏2022-01-05
  5. 1 2 What’s the Difference Between Osteopenia vs. Osteoporosis?, Cleveland Clinic (באנגלית)
  6. 1 2 3 4 5 6 7 Cranney A, Jamal SA, Tsang JF, Josse RG, Leslie WD (בספטמבר 2007). "Low bone mineral density and fracture burden in postmenopausal women". CMAJ. 177 (6): 575–80. doi:10.1503/cmaj.070234. PMC 1963365. PMID 17846439.
  7. ↑ Papanek PE (באוקטובר 2003). "The female athlete triad: an emerging role for physical therapy". The Journal of Orthopaedic and Sports Physical Therapy. 33 (10): 594–614. doi:10.2519/jospt.2003.33.10.594. PMID 14620789.
  8. 1 2 3 Wright NC, Looker AC, Saag KG, Curtis JR, Delzell ES, Randall S, Dawson-Hughes B (בנובמבר 2014). "The recent prevalence of osteoporosis and low bone mass in the United States based on bone mineral density at the femoral neck or lumbar spine". Journal of Bone and Mineral Research. 29 (11): 2520–6. doi:10.1002/jbmr.2269. PMC 4757905. PMID 24771492.
  9. ↑ "2019 ISCD Official Positions – Adult – International Society for Clinical Densitometry (ISCD)" (באנגלית אמריקאית). אורכב מ-המקור ב-2020-10-01.
  10. 1 2 "What Is Osteopenia?". familydoctor.org (באנגלית אמריקאית).
  11. 1 2 "Osteoporosis Overview | NIH Osteoporosis and Related Bone Diseases National Resource Center". www.bones.nih.gov.
  12. ↑ Nicole C. Wright, Anne C. Looker, Kenneth G. Saag, Jeffrey R. Curtis, Elizabeth S. Delzell, Susan Randall, Bess Dawson-Hughes, The recent prevalence of osteoporosis and low bone mass in the United States based on bone mineral density at the femoral neck or lumbar spine, Journal of Bone and Mineral Research: The Official Journal of the American Society for Bone and Mineral Research 29, 2014-11, עמ' 2520–2526 doi: 10.1002/jbmr.2269
  13. 1 2 "How A Bone Disease Grew To Fit The Prescription". NPR.org (באנגלית).
  14. ↑ Gulay Karaguzel, Michael F. Holick, Diagnosis and treatment of osteopenia, Reviews in Endocrine & Metabolic Disorders 11, 2010-12, עמ' 237–251 doi: 10.1007/s11154-010-9154-0
  15. ↑ Cosman, F.; de Beur, S. J.; LeBoff, M. S.; Lewiecki, E. M.; Tanner, B.; Randall, S.; Lindsay, R. (באוקטובר 2014). "Clinician's Guide to Prevention and Treatment of Osteoporosis". Osteoporosis International (באנגלית). 25 (10): 2359–2381. doi:10.1007/s00198-014-2794-2. ISSN 0937-941X. PMC 4176573. PMID 25182228.
  16. ↑ Qaseem, Amir; Forciea, Mary Ann; McLean, Robert M.; Denberg, Thomas D.; for the Clinical Guidelines Committee of the American College of Physicians (2017-06-06). "Treatment of Low Bone Density or Osteoporosis to Prevent Fractures in Men and Women: A Clinical Practice Guideline Update From the American College of Physicians". Annals of Internal Medicine (באנגלית). 166 (11): 818–839. doi:10.7326/M15-1361. ISSN 0003-4819. PMID 28492856.
  17. ↑ Rosen CJ (באוגוסט 2005). "Clinical practice. Postmenopausal osteoporosis". The New England Journal of Medicine. 353 (6): 595–603. doi:10.1056/NEJMcp043801. PMID 16093468.
  18. ↑ Kolata, Gina (2003-09-28). "Bone Diagnosis Gives New Data But No Answers". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קדם_דלדול_עצם&oldid=43177604"