קהילת חב"ד בחברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: דברים סותרים בתוך הערך וכמה דברים זה "מחקר מקורי" ללא מקורות וסותר עובדות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
משפחת סלונים מראשי קהילת חב"ד בחברון, משמאל לימין: יעקב יוסף, אליעזר דן, מרדכי דובער (בן מנוחה רחל), שני מימין שניאור זלמן

קהילת חב"ד בחברון הייתה קהילה יהודית היסטורית בחברון, מהיישוב הישן בארץ ישראל, שהיוותה במשך כמאה שנים את מרכזה של חסידות חב"ד בארץ ישראל. היא הייתה אחת משתי הקהילות הגדולות שהרכיבו את היישוב היהודי בחברון לצד הקהילה הספרדית שקדמה לה, ומוכרת גם כ"קהילת האשכנזים דחברון" היות שרוב קהילת האשכנזים בחברון היו אנשי חב"ד[1]. חסידי חב"ד היו היהודים האשכנזים הראשונים שהתיישבו בחברון.

ראשיתה של הקהילה החבדי"ת בארץ ישראל, לאחר שעלו מרוסיה, היה בטבריה וצפת[2][3], לאחר תקופה בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 בהוראת רבם דובער שניאורי עברו כולם לחברון, ופתחו את קהילת חב"ד בחברון[3][4].

במשך רוב שנות קיומה הייתה קהילה חב"ד בחברון הקהילה המרכזית של חב"ד בארץ ישראל. ובמידה רבה הייתה בסיס לשאר ההתיישבות החב"דית הארץ-ישראלית, שחיה בנפרד ממרכז החסידות במזרח אירופה במשך למעלה ממאה שנים[5].

בשנים תקפ"א-תרי"ב רוב החבדניקי"ם שעלו לארץ ישראל עלו לחברון[3][6],[דרוש מקור: מקורות נוספים המציינים זאת]. במשך שנות קיומה נפתחו קהילות חב"דיות נוספות ביפו, צפת וירושלים.

אנשי הקהילה אימצו עם השנים מוטיבים של חוגי היישוב הישן ובכללם את הלבוש הירושלמי המקובל בקרב חוגים אלו, ולקראת סוף המאה חלק מחבריה אופיינו ביחס אוהד למוסדות הציוניים[7]. הקהילה התקיימה עד לטבח חברון במאורעות תרפ"ט אז תם היישוב היהודי בעיר.

מנהיגת הקהילה הידועה הייתה הרבנית מנוחה רחל סלונים בת האדמו"ר האמצעי מחב"ד, שכונתה "אם היישוב היהודי בחברון", ומטעם הקהילה מונו רבנים ראשיים לעיר שכיהנו במקביל לרבנים הספרדים. בחברון הוקמו ישיבת מגן אבות וישיבת תורת אמת שהיו הישיבות החסידיות הראשונות בארץ ישראל, ושוכנים בה כמה נכסים שנקנו על ידי אדמו"רי חב"ד. בית הכנסת שנקנה על ידי האדמו"ר האמצעי במרתף בית הכנסת אברהם אבינו הוא בית הכנסת החב"די העתיק בעולם.

לאחר מלחמת ששת הימים חודש היישוב היהודי בחברון על ידי קבוצת מתיישבים בעיקר מההציונות הדתית, עליהם נמנתה משפחה חב"דית אחת, הצייר ברוך נחשון ואשתו. בראשית בואם לעיר, התרחשה פרשת פטירת וקבורת בנם שבעקבותיה חודשה הקבורה היהודית בחברון[8]. בשנות ה-90 הוקם בעיר בית חב"ד שנחשב לאחד הבתי חב"ד הפעילים בעולם[9].

ב-2018 אישרה ממשלת ישראל את הקמת שכונת "רובע חזקיהו - נחלת חב"ד" בחברון המיועדת לציבור ציוני דתי, שתוקם על שטח שנקנה על ידי האדמו"ר הרש"ב מחב"ד[10].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר "בגדי ישע" שחיבר צדוק הרופא איש קהילת חב"ד בחברון ומחבר עלום שם. נדפס על ידי יצחק גאשצינני ב-1888
מצבת קברה של מנוחה רחל סלונים

עד סביבות 1820 היישוב היהודי בחברון מנה ספרדים בלבד (לפני היישוב החבד"י בחברון, היהודי האשכנזי היחיד שהתגורר בחברון עד אז היה רבי גרשון מקיטוב[דרוש מקור] [דרושה הבהרה]).

הקבוצה האשכנזית הראשונה הגיעה לעיר בה'תקפ"א[11], בהוראת רבי דובער שניאורי, והיא כללה עשרות משפחות חב"דיות. ככל הידע נמנו שתי סיבות לבחירתה של חברון דווקא למושב הקהילה: האחת היא החשיבות האמונית שייחסו אדמו"רי חב"ד לעיר האבות, והשנייה היא הרצון לבדל את חסידי חב"ד משאר החסידים שהתגוררו אז בצפת, טבריה וירושלים, על מנת לשמר את הצביון החב"די של הקהילה. הקהילות החסידיות בשאר ערי הקודש התערבו במידה מסוימת והפכו לקהילה כלל חסידית, ולכן בחר הרב שניאורי בעיר בה לא התגוררו חסידים. עם הגעת הקהילה נרכש בית הכנסת התחתי בבית הכנסת אברהם אבינו, והוא כונה "בית הכנסת הקטן". בסביבות 1853 נבנה בית כנסת נוסף עבור הקהילה והוא כונה "בית הכנסת הגדול". בהמשך התרחבות הקהילה התארגנו מניינים נוספים.

על פי מספר מקורות ראשוני המתיישבים הגיעו לעיר לפני כן, בה'תקע"ו או ה'תקע"ח, בקבוצה בת 15 משפחות שכללה את רבי לייב בעל הייסורים, משה מייזליש ושמעון שמרלינג. חסידים אלו עברו אליה מצפת לאחר שעלו אליה בעליית החסידים ונתקלו שם בהתנגדות, מצד רבי אברהם מקאליסק וחסידיו[12].

בשונה מקהילות צפת וטבריה, היחסים בין האשכנזים לספרדים בחברון היו יחסים טובים, והקהילה הספרדית שמחה עם הרחבת הקהילה היהודית בעיר. שתי הקהילות אף מינו שד"רים משותפים מטעמן שנסעו לאסוף צדקה עבור יהודי העיר. סכסוכים בין הקהילות כמעט ולא אירעו, מלבד פעם אחת בה היה סכסוך על חלוקת כספי השד"רות, הסכסוך נפתר באמצעות פשרה שהציע ארגון הפקוא"ם[13].

המצב הכלכלי של קהילת חב"ד לא היה טוב, ופעמים רבות נאלצו לשלוח מכתבי בקשת עזרה לאישים שונים[14]. ראשי התומכים בקהילה היו כולל חב"ד ברוסיה ששלח כספים לארץ ישראל, הפקוא"ם ומשה מונטיפיורי. ב-1839 [דרושה הבהרה] אף ביקרו מונטיפיורי ואשתו בחברון, במהלך הביקור השתתפו בתפילת שחרית בבית הכנסת הספרדי ובתפילת מנחה בבית הכנסת החב"די.

בשנת ה'תר"ה [דרושה הבהרה] הגיעה עלייה חב"דית נוספת לחברון והקהילה התרחבה בצורה משמעותית. בראש העלייה עמדו יעקב כולי סלונים ואשתו מנוחה רחל בת רבי דובער שניאורי, ובני משפחה נוספים של אדמור"י חב"ד. מנוחה רחל נחשבת עד היום למנהיגת היישוב היהודי ושמה התפרסם ברחבי העיר, ובני משפחתה עמדו בעמדות מפתח בקהילה והיו מנכבדי העיר[15].

בחברון פעל בית מלון בשם "אשל אברהם" שהיה מרשת מלונות קאמיניץ, המלון נוהל על ידי שלמה שניאורסון ובנו יהודה לייב שניאורסון.

בה'תרמ"ג [דרושה הבהרה] הוקמה בחברון "ישיבת מגן אבות" על ידי ראשי הקהילה ובראשה עמד שניאור זלמן סלונים. אך התפרקה לאחר זמן קצר. בה'תרס"ג [דרושה הבהרה] הוקמה מחדש אך האדמו"ר הרש"ב לא היה שבע רצון ממנה ובה'תרע"ב (1911) הוקמה בשליחותו ישיבת תורת אמת בבית רומנו, אליה שלח את מזכירו יחזקאל פייגין, שלמה זלמן הבלין והמשפיע אלתר שימחוביץ'. במהלך המלחמה בשנת ה'תרע"ד (1914) הפקיעו הטורקים את הבית מידי חסידי חב"ד, שהיו נתיני רוסיה אויבת העות'מאנים והתלמידים גורשו מהארץ, עד שנת ה'תרע"ז (1917). אז גם החלה הגירה מסוימת של חסידי חב"ד מחברון לירושלים והם היוו את הגרעין הראשון של קהילת חב"ד בירושלים. בשלב זה אף עלתה הקהילה בירושלים במספרה על קהילת חברון. אך עם זאת הקהילה בחברון נשארה מרכז חב"ד בארץ ישראל והמוסדות המרכזיים של כולל חב"ד נוהלו בחברון. כמו כן, בהמשך השנים הוקמה קהילה חב"דית גדולה ביפו על ידי בני משפחת שמרלינג שעקרו אליה מחברון.

בשנת 1839 (תקצ"ט) מנתה הקהילה 45 בתי אב[16]. בשנת 1898 (תרנ"ח) מנתה הקהילה כחמש מאות נפשות[2]

עלייה חב"דית נוספת התרחשה במהלך העלייה השנייה, אז הגיעו קבוצות נוספות של חסידי חב"ד, והם התפזרו בין קהילות חברון, יפו וירושלים.

בעיר הייתה חלוקת תפקידים בין האשכנזים לספרדים. בהם שני רבני עיר, שני בתי כנסת לכל אחת מהקהילות, שני מקוואות, שני כוללי צדקה ושתי חברות קדישא. לפי עדותו של שלמה קלונסקי להמודיע, רוב תושבי חברון התנדבו בחברה קדישא. בין הקברנים האשכנזים של קהילת חב"ד היו נפתלי חיימסון וזלמן שמרלינג, ואחריהם חיים אורי אורנשטיין, משה שלמן וזלמן ריבלין. כדי לשמור את שמות הנקברים, החלו חברי החברה קדישא החב"דית יוסף חיים אורנשטיין (לימים התגורר בחדרה) ומשה שלמן (לימים היה בעל חנות שעונים בתל אביב) לסמן את קברי חלקת חב"ד. במשך מספר חודשים הם סימנו את המצבות וכתבו את השמות בספר ייעודי שנשמר על ידי ועד הקהילה. במהלך טבח חברון הספר אבד. כולל הצדקה האשכנזי היה סניף מרכזי של ארגון כולל חב"ד הוותיק, שבראשו עמדו שני גבאים, האחד בחברון (רב העיר דובער אפרת) והשני בירושלים (מרדכי אברהם שלאנק). בה'תרס"ב [דרושה הבהרה] עבר הרב אפרת לירושלים ורבי שלום דובער שניאורסון ביקש שיחליפו בתפקיד חבר הקהילה מרדכי דובער סלונים (בן מנוחה רחל). חסידי קאפוסט שניהלו את הכולל סירבו, וכתוצאה מכך הוקם ארגון הצדקה "הוועד החברוני" שכתוצאה ממנו התפצל כולל חב"ד לשני ארגונים, של חסידי לובביץ' וקאפוסט[17].

ב-1929 [דרושה הבהרה] ביקר האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסון בחברון ונועד עם הקהילה, את פניו קיבלו תושבי העיר בהמוניהם[18]. אירוע זה זכור כאירוע מכונן בחסידות חב"ד[19], במהלך ביקורו הוא נכנס למערת המכפלה באישור מיוחד שהשיג עבורו חבר המועצה אליעזר דן סלונים. לאחר כמה ימים החלו מאורעות תרפ"ט ועשרות אנשים מהקהילה נהרגו[20]. האדמו"ר שהה אז באניה במסעו חזרה לאירופה, וכששמע את הבשורה נזקק לטיפול רפואי[21] שהותיר עליו רושם למשך שנים. ניצולי הקהילה פונו לאחר 3 ימים לירושלים ובכך תמה ההתיישבות בחברון[22].

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-70 החל פרופ' בן ציון טבגר לזהות את הנכסים היהודיים בחברון בהם בתי קהילת חב"ד ופעל לחדש ולשפץ אותם. בין היתר הוא ניסה לאתר מצבות בבית העלמין הישן, אך ערביי העיר הקימו משתלה בחלקת חב"ד בבית הקברות והמצבות לא נותרו קיימות. הקבר היחיד ששוחזר[23], הוא קברה של הרבנית מנוחה רחל סלונים. ב-1981 נסעו לראשונה עשרות חסידי חב"ד ב-3 אוטובוסים לקברה ביום פטירתה[24]. מאז החלה מסורת עלייה לקברה מדי שנה בתאריך כ"ד בשבט ובה משתתפים רבים[23]. את ההילולה ארגן במשך שנים צאצאה הרב שמואל אלעזר היילפרין.

בין המתיישבים הראשונים ששבו לחברון היה הצייר החב"די ברוך נחשון שעמד בקשר רציף עם הרבי מלובביץ' ונחשב לאחד ממחדשי היישוב היהודי בחברון. פרשת פטירת וקבורת בנו אברהם ידידיה התפרסמה בישראל וגרמה לחידוש הקבורה בבית הקברות בעיר.

כשנתיים לאחר שבית רומנו נגאל מידי הערבים, הועלתה תוכנית להקים מחדש ישיבה חב"דית במבנה (ולהעביר את ישיבת שבי חברון למבנה אחר), הרבי מלובביץ' הקפיא את התוכנית בגלל המצב הביטחוני.

כשהועלו הצעות לחדש את קהילת חב"ד בחברון שלל הרבי מלובביץ' מחסידיו לעבור להתגורר בחברון בצורה קהילתית, בעקבות היחס של ממשלת ישראל לשטחים הללו באומרו שחושש שממשלת ישראל תמסור את השטח לערבים[25], ובעקבות המצב הביטחוני שנוצר בעקבות זה. עם זאת, ברוך נחשון קיבל את תמיכת הרבי למגוריו בחברון, באופן פרטי אך קהילת חב"ד בחברון לא חודשה.

לפני שנחתם הסכם חברון ב-1997 בין ישראל לרשות הפלסטינית, פורסמה טיוטת ההסכם ולפיה הגבול בין אזורי H1 ו-H2 יעבור בין החלקות בתוך בית הקברות היהודי, כאשר חלקת חב"ד המרוחקת תהיה בשטח הרשות הפלסטינית. הדבר גרם למהומה בקהילות יהודיות רבות והחלו להישלח מברקים מרחבי העולם ומגורמים שונים אל ממשלת ישראל. כתוצאה מהלחץ שונו מפות ההסכם והחלקה נותרה כמובלעת ישראלית בתוך האזור הפלסטיני. לימים הוקם במקום על ידי בית חב"ד הפועל בעיר בית מדרש וכיום קיימת בו נוכחות פעילה וכולל אברכים.

סמל בית חב"ד בחברון כיום

בשנות ה-90 הוקם בעיר בית חב"ד, בו פועלים מספר שליחים ומשפחותיהם. הבית חב"ד הקים מקווה טהרה ומסעדה במרכז גוטניק ומוסדות אירוח, שיפץ את נכסי חב"ד בחברון והקים בית כנסת וכולל אברכים בבית הקברות. בין פעולותיו הוא עורך פעילויות עם חיילי צה"ל, בהם פרויקט "רץ חב"ד" במסגרתו בחורים ששוהים בבית חב"ד למשך שנה מחלקים במשמרות החיילים אוכל ושתייה, מפעיל אירועים המוניים במהלך השנה (בהם הקפות שניות המוניות במערת המכפלה וסעודת השבת הציבורית הגדולה בעולם בשבת חיי שרה בהשתתפות אלפים[26]), מקיים סעודות שבת לחיילי צה"ל, מפעיל דוכן תפילין במערת המכפלה ועוד. מנהל פעילות חב"ד במקום הוא הרב דני כהן. בנוסף, קיים בשיתוף גם בית חב"ד בקריית ארבע הכולל מספר שליחים ומשפחותיהם, בהנהלת הרב ויקטור עטייה.

ב-2018 אישרה משלת ישראל את הקמת שכונת "רובע חזקיהו - נחלת חב"ד" בחברון, שתוקם על שטח שנקנה על ידי האדמו"ר הרש"ב מחב"ד. השטח שוכן בין חצר בית רומנו לשכונת אברהם אבינו, והוא צפוי להגדיל את הנוכחות היהודית במקום בעשרות יחידות דיור ומספר מבני ציבור. חלקו על חשבון המחנה הצבאי הממוקם במתחם[10].

אתרי הקהילה הידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרגא פייבל ריזענמאן, ‏תפארת ירושלים ואמרי שפר, דף מ"ה עמוד ב', דפוס הגליל צפת, תרע"ג | משה טננבוים, מסעות משה, עמוד קכ"ז, תרפ"ה 1925
  2. ^ 1 2 אליהו יהושע לבנון, יקלוט חברון, עמוד 15, ירושלים, 1937 (תרצ"ז)
  3. ^ 1 2 3 ירושלים, מאסף ספרותי לחקירת ארה"ק, אברהם משה לונץ, עמוד 318, ירושלים, כרך חמישי, 1901-תרס"א, בית הדפוס של המחבר בעצמו
  4. ^ כמו כן בעת הקמת הקהילה בחברון באו אליה שאר חסידי חב"ד שהיו בשאר המקומות בארץ ישראל, אבל הריכוז העיקרי לפני חברון היה טבריה ולאחר כך צפת ואז עברו כולם ופתחו את חברון. (שלום בער לוין, אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, כסלו תשע"ג, 2012, ניו יורק, מבוא פרק ז "ישוב חב"ד בחברון" עמודים 30–32, עמוד קי"ג ובהערה, עמוד קט"ז. אגרות קודש אדמו"ר הזקן, עמוד שע"ה ובהערה. תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק ה', עמודים כ"ט-ל"ב)
  5. ^ עם זאת, לאורך השנים התנהל קשר רציף בין שני המחוזות באמצעות שליחים ושד"רים
  6. ^ "ארץ ישראל ושכנותיה" - אנציקלופדיה היסטורית גיאוגרפית לארץ ישראל, סוריא וחצי האי סיני, כרך ראשון, א-י, וינה, 1923-תרפ"ג, ישראל זאב הלוי הורביץ - עמוד 254
  7. ^ כשחברון הייתה בירת הדייטים של מנהיגי הציונות,מקור ראשון
  8. ^ (פורצת דרך בחידוש היישוב היהודי בחברון, הקשר הרב דורי) (תולדות ההתיישבות החדשה בחברון, ד"ר יוסי שביט)
  9. ^ בית חב"ד מס' 3 בגודלו בעולם. באתר בית חב"ד
  10. ^ 1 2 נחלת חב"ד - רובע חזקיהו בחברון, נעם ארנון
  11. ^ אגרות קודש אדמור האמצעי עמוד קסח בהערה
  12. ^ עליית החסידים ההמונית לא"י, אברהם יערי
  13. ^ אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם תקפ"ו - תקפ"ז, יוסף יואל ובנימין ריבלין, תשכ"ה, ירושלים (בתשלום): עמוד, עמוד, עמוד, עמוד, עמוד | אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם - תקפ"ח, יוסף יואל ובנימין ריבלין, תש"ל, ירושלים, (פתוח, חוץ מאחד): עמוד 81, עמוד 82, עמוד 84, ועמוד זה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  14. ^ מטלטל: כשקהילת חב"ד בחברון זעקה לעזרה לשר מונטיפיורי, ניוז1 משה ניסנבוים
  15. ^ "השורשים שלי מבית רבי נותנים לי השראה לתפקיד", שטורעם נט
  16. ^ החב"דניקים הראשונים בארה"ק
  17. ^ כיצד נוסד ה"וועד החברוני"?, עמרם בלוי
  18. ^ מסע ראשון ואחרון, שלומי ריזל, שעה טובה
  19. ^ מציינים 80 שנה לביקור הרבי הריי"צ בישראל באתר חב"ד | "הארץ" על הביקור היחיד שנשיא חב"ד עשה בישראל | הכתבה באתר הארץ: אהוד עין-גילעשרה ימים לפני הטבח, באתר הארץ, 17.08.2004
  20. ^ יאיר אורון, מצילי 1929, סיפורי הצלה של יהודים ופלסטינים בחברון ובירושלים, כותר. ראיון עם רחל אדמוני.
  21. ^ החסיד הבין שהרבי צופה את מותו – ופרץ בבכי תמרורים
  22. ^ "הירגו ביהודים!", אפלטון, אורי קציר
  23. ^ 1 2 3 25.01.201, נועם ארנון, המונים צפויים לפקוד את ציון הרבנית מנוחה רחל ע"ה בחברון, חב"ד און ליין
  24. ^ העלייה הראשונה לקבר הרבנית מנוחה-רחל ● יומן, תמונה נדירה
  25. ^ מרדכי מנשה לאופר, התקשרות, 08/06/2018, "ויבוא עד חברון" ניצוצי רבי. (במודפס עמודים 9-11)
  26. ^ שבת חיי-שרה בחברון: סעודת שבת הגדולה בעולם, COL ‏| בית חב"ד חברון מציג: סעודת שבת הגדולה בעולם, חב"ד אינפו
  27. ^ נחשפו אגרות מקוריות מאת כ"ק האדמו"ר הריי"צ נ"ע לישיבה בחברון
  28. ^ חלקת חב"ד בבית הקברות העתיק בחברון
  29. ^ חברון: הילולת הרבנית מנוחה רחל ● גלריית ענק
  30. ^ מאות חסידי חב"ד ביקרו בחברון, הקול היהודי
  31. ^ הרובע היהודי העתיק בחברון בתחילת המאה העשרים: מבנה, הווי ושרידים, גרשון בר-כוכבא
  32. ^ גור אריה, תולדות חב"ד בחברון 181
  33. ^ שניאור זלמן מנדלוביץ
  34. ^ גור אריה, עמ' 180
  35. ^ משה מייזליש באתר המכלול
  36. ^ אגרת מראשי קהילת חב"ד בחברון אל השר משה מונטיפיורי, תקצ"ד
  37. ^ ריבלין אליהו יוסף, ‏אוהלי יוסף, 1805-1865, באתר HebrewBooks
  38. ^ דוד תדהר (עורך), "אלתר ריבלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1634
  39. ^ ספר