קהילת חב"ד בחברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
משפחת סלונים, מנהיגת קהילת חב"ד בחברון, משמאל לימין: יעקב יוסף, אליעזר דן, מרדכי דובער (בן מנוחה רחל), שני מימין שניאור זלמן

קהילת חב"ד בחברון הייתה קהילת חסידי חב"ד היסטורית בעיר חברון, שהתקיימה במשך קרוב למאה ועשר שנים, בין תקפ"א לתרפ"ט. היא הייתה אחת משתי הקהילות הגדולות שהרכיבו את היישוב היהודי בחברון, לצד הקהילה הספרדית שקדמה לה שנים רבות. היא מוכרת גם כ"קהילת האשכנזים דחברון" היות שרוב האשכנזים בחברון היו אנשי חב"ד[1], וחסידי חב"ד היו היהודים האשכנזים הראשונים שהתיישבו בחברון. היא הייתה הקהילה המרכזית של חסידות חב"ד בארץ ישראל במשך שנים רבות.

אנשי הקהילה אימצו מוטיבים של חוגי היישוב הישן ובכללם הלבוש המסורתי של היישוב. מנהיגת הקהילה הידועה היא הרבנית מנוחה רחל סלונים בת רבי דובער שניאורי, שכונתה "אם היישוב היהודי בחברון". בקהילת חב"ד בחברון הוקמו שתי ישיבות: ישיבת מגן אבות וישיבת תורת אמת שהיו הישיבות החסידיות הראשונות בארץ ישראל.

לאחר שעלתה לארץ ישראל מרוסיה, התיישבה הקהילה החבדי"ת בטבריה ובצפת[2][3], ובתחילת שנות ה-20 של המאה ה-19 עברו חסידי חב"ד לחברון, והקימו את הקהילה[3][4]. היא היוותה במידה רבה את הבסיס לשאר ההתיישבות החב"דית הארץ-ישראלית, שחיה בנפרד ממרכז החסידות במזרח אירופה[5]. במשך שנות קיומה הוקמו קהילות חב"דיות נוספות, בהן יפו, צפת וירושלים. הקהילה התקיימה עד לטבח חברון במאורעות תרפ"ט אז תם כליל היישוב היהודי בעיר.

לאחר מלחמת ששת הימים חודש היישוב היהודי בחברון על ידי קבוצת מתיישבים מההציונות הדתית (עליהם נמנתה משפחה חב"דית אחת, הצייר ברוך נחשון ואשתו) אך קהילת חב"ד לא חודשה. בשנות ה-90 הוקם בעיר בית חב"ד[6]. כמה מהנכסים שהיו שייכים לקהילת חב"ד העתיקה משמשים היום את מתיישבי הקהילה היהודית בחברון. ב-2018 אישרה ממשלת ישראל את הקמת שכונת "רובע חזקיהו - נחלת חב"ד" בחברון המיועדת לציבור ציוני דתי, שתוקם על שטח שנקנה על ידי האדמו"ר החמישי של חב"ד רבי שלום דובער שניאורסון[7].

אודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהוראת האדמו"ר השני של חב"ד, רבי דובער שניאורי ("האדמו"ר האמצעי"), שהתגורר ברוסיה, הקימו חסידי חב"ד את הקהילה. מטעם הקהילה מונו רבנים ראשיים אשכנזים לעיר שכיהנו במקביל לרבנים הספרדים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר "בגדי ישע" שחיבר צדוק הרופא איש קהילת חב"ד בחברון ומחבר עלום שם. נדפס על ידי יצחק גאשצינני ב-1888
מצבת קברה של מנוחה רחל סלונים

עד סביבות 1820 היישוב היהודי בחברון מנה ספרדים בלבד. הקבוצה האשכנזית הראשונה הגיעה לעיר בה'תקפ"א[8], בהוראת רבי דובער שניאורי, והיא כללה עשרות משפחות חב"דיות. ככל הידע נמנו שתי סיבות לבחירתה של חברון דווקא למושב הקהילה: האחת היא החשיבות האמונית שייחסו אדמו"רי חב"ד לעיר האבות, והשנייה היא הרצון לבדל את חסידי חב"ד משאר החסידים שהתגוררו אז בצפת, טבריה וירושלים, על מנת לשמר את הצביון החב"די של הקהילה. הקהילות החסידיות בשאר ערי הקודש התערבו במידה מסוימת והפכו לקהילה כלל חסידית, ולכן בחר הרב שניאורי בעיר בה לא התגוררו חסידים. עם הגעת הקהילה נרכש בית הכנסת התחתי בבית הכנסת אברהם אבינו, והוא כונה "בית הכנסת הקטן". בסביבות 1853 נבנה בית כנסת נוסף עבור הקהילה והוא כונה "בית הכנסת הגדול". בהמשך התרחבות הקהילה התארגנו מניינים נוספים.

על פי מספר מקורות ראשוני המתיישבים הגיעו לעיר לפני כן, בה'תקע"ו או ה'תקע"ח[דרושה הבהרה], בקבוצה בת 15 משפחות שכללה את רבי לייב בעל הייסורים, משה מייזליש ושמעון שמרלינג. חסידים אלו עברו אליה מצפת לאחר שעלו אליה בעליית החסידים ונתקלו שם בהתנגדות, מצד רבי אברהם מקאליסק וחסידיו[9].

בשונה מקהילות צפת וטבריה, היחסים בין האשכנזים לספרדים בחברון היו יחסים טובים, והקהילה הספרדית שמחה עם הרחבת הקהילה היהודית בעיר. שתי הקהילות אף מינו שד"רים משותפים מטעמן שנסעו לאסוף צדקה עבור יהודי העיר. סכסוכים בין הקהילות כמעט ולא אירעו, מלבד פעם אחת בה היה סכסוך על חלוקת כספי השד"רות, הסכסוך נפתר באמצעות פשרה שהציע ארגון הפקוא"ם[10].

בשנים תקפ"א-תרי"ב רוב החבדניקי"ם שעלו לארץ ישראל עלו לחברון[3][11],[דרוש מקור: מקורות נוספים המציינים זאת].

המצב הכלכלי של קהילת חב"ד לא היה טוב, ופעמים רבות נאלצו לשלוח מכתבי בקשת עזרה לאישים שונים[12]. ראשי התומכים בקהילה היו כולל חב"ד ברוסיה ששלח כספים לארץ ישראל, הפקוא"ם ומשה מונטיפיורי. ב-1839 אף ביקרו מונטיפיורי ואשתו בחברון, במהלך הביקור השתתפו בתפילת שחרית בבית הכנסת הספרדי ובתפילת מנחה בבית הכנסת החב"די.

בשנת ה'תר"ה [דרושה הבהרה] הגיעה עלייה חב"דית נוספת לחברון והקהילה התרחבה בצורה משמעותית. בראש העלייה עמדו יעקב כולי סלונים ואשתו מנוחה רחל בת רבי דובער שניאורי, ובני משפחה נוספים של אדמור"י חב"ד. מנוחה רחל נחשבת עד היום למנהיגת היישוב היהודי ושמה התפרסם ברחבי העיר, ובני משפחתה עמדו בעמדות מפתח בקהילה והיו מנכבדי העיר[13].

בחברון פעל בית מלון בשם "אשל אברהם" שהיה מרשת מלונות קאמיניץ, המלון נוהל על ידי שלמה שניאורסון ובנו יהודה לייב שניאורסון.

בה'תרמ"ג [דרושה הבהרה] הוקמה בחברון "ישיבת מגן אבות" על ידי ראשי הקהילה ובראשה עמד שניאור זלמן סלונים. אך התפרקה לאחר זמן קצר. בה'תרס"ג [דרושה הבהרה] הוקמה מחדש אך האדמו"ר הרש"ב לא היה שבע רצון ממנה ובה'תרע"ב (1911) הוקמה בשליחותו ישיבת תורת אמת בבית רומנו, אליה שלח את מזכירו יחזקאל פייגין, שלמה זלמן הבלין והמשפיע אלתר שימחוביץ'. במהלך המלחמה בשנת ה'תרע"ד (1914) הפקיעו הטורקים את הבית מידי חסידי חב"ד, שהיו נתיני רוסיה אויבת העות'מאנים והתלמידים גורשו מהארץ, עד שנת ה'תרע"ז (1917). אז גם החלה הגירה מסוימת של חסידי חב"ד מחברון לירושלים והם היוו את הגרעין הראשון של קהילת חב"ד בירושלים. בשלב זה אף עלתה הקהילה בירושלים במספרה על קהילת חברון. אך עם זאת הקהילה בחברון נשארה מרכז חב"ד בארץ ישראל והמוסדות המרכזיים של כולל חב"ד נוהלו בחברון. כמו כן, בהמשך השנים הוקמה קהילה חב"דית גדולה ביפו על ידי בני משפחת שמרלינג שעקרו אליה מחברון.

עלייה חב"דית נוספת התרחשה במהלך העלייה השנייה, אז הגיעו קבוצות נוספות של חסידי חב"ד, והם התפזרו בין קהילות חברון, יפו וירושלים.

בעיר הייתה חלוקת תפקידים בין האשכנזים לספרדים. בהם שני רבני עיר, שני בתי כנסת לכל אחת מהקהילות, שני מקוואות, שני כוללי צדקה ושתי חברות קדישא. לפי עדותו של שלמה קלונסקי להמודיע, רוב תושבי חברון התנדבו בחברה קדישא. בין הקברנים האשכנזים של קהילת חב"ד היו נפתלי חיימסון וזלמן שמרלינג, ואחריהם חיים אורי אורנשטיין, משה שלמן וזלמן ריבלין. כדי לשמור את שמות הנקברים, החלו חברי החברה קדישא החב"דית יוסף חיים אורנשטיין (לימים התגורר בחדרה) ומשה שלמן (לימים היה בעל חנות שעונים בתל אביב) לסמן את קברי חלקת חב"ד. במשך מספר חודשים הם סימנו את המצבות וכתבו את השמות בספר ייעודי שנשמר על ידי ועד הקהילה. במהלך טבח חברון הספר אבד. כולל הצדקה האשכנזי היה סניף מרכזי של ארגון כולל חב"ד הוותיק, שבראשו עמדו שני גבאים, האחד בחברון (רב העיר דובער אפרת) והשני בירושלים (מרדכי אברהם שלאנק). בה'תרס"ב [דרושה הבהרה] עבר הרב אפרת לירושלים ורבי שלום דובער שניאורסון ביקש שיחליפו בתפקיד חבר הקהילה מרדכי דובער סלונים (בן מנוחה רחל). חסידי קאפוסט שניהלו את הכולל סירבו, וכתוצאה מכך הוקם ארגון הצדקה "הוועד החברוני" שכתוצאה ממנו התפצל כולל חב"ד לשני ארגונים, של חסידי לובביץ' וקאפוסט[14], שאוחד חזרה בעת ביקור האדמו"ר השישי של חב"ד בארץ (כדלהלן).

ב-1929 ביקר בחברון האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון ונועד עם הקהילה, את פניו קיבלו תושבי העיר בהמוניהם[15]. אירוע זה זכור כאירוע מכונן בחסידות חב"ד[16], במהלך ביקורו הוא נכנס למערת המכפלה באישור מיוחד שהשיג עבורו חבר המועצה אליעזר דן סלונים[17]. לאחר כמה ימים החלו מאורעות תרפ"ט ועשרות אנשים מהקהילה נהרגו[18]. האדמו"ר שהה אז באניה במסעו חזרה לאירופה, וכששמע את הבשורה נזקק לטיפול רפואי[19]. ניצולי הקהילה פונו לאחר 3 ימים לירושלים ובכך תמה ההתיישבות בחברון[20].

כמות תושבים ומשפחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1827 מנתה הקהילה 100 נפשות[21]

בשנת 1839 (תקצ"ט) מנתה הקהילה 45 בתי אב[22], 144 נפשות[23][24]. (יש דעה שבמפקד של שנה זו היו 172 נפשות בקהילת חב"ד[23]).

בשנת 1855 מנתה קהילת חב"ד בסביבות 170 איש למול סביבות 230 בקהילה הספרדית[25].

בשנת 1866 מנתה קהילת חב"ד בסביבות 250 נפשות[24], למול סביבות 240 בקהילה הספרדית[25] (לפי מקור אחר, קדום יותר, באזור שנה זו מנתה קהילת חב"ד בערך 400 נפשות[26])

בשנת 1875 מנתה קהילת חב"ד 486 איש[23], למול סביבות 420 בקהילה הספרדית[25].

בשנת 1898 (תרנ"ח) מנתה קהילת חב"ד בסביבות 500 נפשות[2][27].

מעברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1847 היגרו כ-16 משפחות חבדיות מחברון לירושלים בעקבות התנכלות התשובים הערבים[28]

בשנת 1855 עזבו 142 נפשות לירושלים לייסד קהילה, העזיבה הייתה בעקבות רדיפות בלתי פוסקות[24].

אתרי הקהילה הידועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מנכסים שהיו שייכים לקהילת חב"ד העתיקה קיימים עד היום, מהם כאלו שבאזור ההתיישבות היהודית ובשימוש מתיישבי הקהילה היהודית בחברון, ביניהם מבנים ושטחים שנקנו על ידי אדמו"רי חב"ד וכאלו שבאזור הקסבה הערבית.

באזור ההתיישבות היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת האדמו"ר האמצעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת האדמו"ר האמצעי בקומת המרתף בבית הכנסת אברהם אבינו, נקנה על ידי האדמו"ר השני מחב"ד רבי דובער שניאורי ("האדמור האמצעי") בה'תקפ"ג והוקצה עבור הקהילה החב"דית הראשונה שעלתה לחברון והוא בית הכנסת החב"די העתיק בעולם. כינויו הנפוץ היה "בית הכנסת אברהם אבינו האשכנזי" או "בית הכנסת הקטן". בית הכנסת נחרב חלקית במאורעות תרפ"ט.

לאחר שחרור חברון ב-1967 חודש בית הכנסת על ידי פרופ' בן ציון טבגר. בשנים מאוחרות יותר הקים במקום הרב יצחק גינזבורג כולל אברכים. המבנה נמצא כיום בחזקת חב"ד, והוא מתוחזק על ידי בית חב"ד בחברון בראשות הרב דני כהן. בית הכנסת נקרא כיום "בית הכנסת מנוחה רחל" ובסמוך אליו קיים מקווה טהרה[דרוש מקור].

בית מנחם (מצפה חברון)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת חב"די "בית מנחם" הוקם בחברון עם התרחבות הקהילה לאחר פטירת הצמח צדק בה'תרכ"ו [דרושה הבהרה]. המבנה שוכן בפסגת תל חברון.

כיום פועל בו כולל אברכים. ב-2014 הוקם בגג המבנה אתר תצפית תיירותי, בשם "מצפה חברון".

בית שניאורסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית שניאורסון

בית שניאורסון נבנה במאה ה-19 כ-10 מטרים דרומית לבית הדסה. הוא שימש כבית ועד קהילתי, בית מדרש, בית הכנסת אורחים ובית מגורים. והתגוררה בו הרבנית מנוחה רחל סלונים שרבים באו ללשכתה לקבלת עצות וברכות.

לאחר מלחמת ששת הימים הורחב המבנה, וכיום משמש כבניין מגורים.

בית רומנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית רומנו (חברון)

בית רומנו נבנה בשנים 1876-1875 על ידי הסוחר הטורקי מרקדו רומנו. לאחר מותו של רומנו בשנת 1912 וביוזמתם של רבי חיים חזקיהו מדיני וחסיד צאנז בשם שמעון הויזמן נקנה הבניין על ידי רבי שלום דובער שניאורסון מחב"ד עבור הקמת ישיבת תורת אמת. לאחר המלחמה העולמית פתחו בו הבריטים בית-משפט ותחנת משטרה. אל מקום זה נאספו בפרעות תרפ"ט (1929) פצועי והרוגי הטבח ומשם יצאו היהודים לגלות מעירם.

בשנות ה-90 העניקה חב"ד בעלת הבניין ייפוי כוח על הבניין לישיבת שבי חברון והיא שוכנת בו כיום. נערכו אז שיפוצים בבניין, נתגלתה קומה נוספת באדמה ונוספו עוד שתי קומות. הישיבה בתיאום עם בית חב"ד הקצתה בבניין חדר מיוחדת ובה תיעוד על העבר החב"די של המקום[29].

חלקות הקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חסידי חב"ד נקברו בחלקה האשכנזית הנקראת גם חלקת חב"ד[30] ונרצחי מאורעות תרפ"ט נקברו בחלקת קדושי תרפ"ט בבית העלמין היהודי העתיק בחברון. רוב המצבות חוללו.

כיום שוחזרה בחלקת חב"ד רק המצבה של קבר הרבנית מנוחה רחל סלונים[31]. שיקום ובנייה מחדש של הקבר בוצע בשנת ה'תשנ"ח על ידי יוסף יצחק גוטניק. מדי שנה מתקיימת עליה המונית לקברה ביום פטירתה, כ"ד בשבט[32][33]. בעשור השני של המאה ה-21 הקים בית חב"ד חברון בית כנסת מפואר בחלקת חב"ד בעיצוב אדריכלי מיוחד, בסמוך לקבר הרבנית. בבית כנסת זה פועל בימות השבוע כולל אברכים.

באזור ה'קסבה' הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור הקסבה של חברון (הנמצאת כיום בשטח H1 שבשליטת הרשות הפלסטינית), נמצאים מבנים נוספים שהיו שייכים לקהילת חב"ד. חלק מהמבנים אינם ידועים או שלא קיימים, אך מספר אתרים באזור זוהו והם מוכרים כבתי היישוב היהודי שנבנו מחוץ לחומות. בין המבנים קיימים המבנה ששימש את ישיבת "מגן אבות", בית ההארחה הקהילתי וכולל האברכים. כמו כן קיימים באזור זה בתים יהודיים בהם בית ולשכת רב העיר, בתים של נכבדי הקהילה, בית גג רעפים ובו חנות לממכר יונים שנבנתה ב-1861 מחוץ לרובע היהודי והייתה בבעלות איצ'ה סלונים ו"בית מוסאיוף" בו היו בית תבשיל, משרדי הקהילה ומקווה שקיים עד היום. (וכן "בתי הויזמן" בהם התגוררו מספר חסידי קרלין מהקהילה האשכנזית) לאזור זה אסורה כיום כניסת ישראלים. בתים אחרים בתחום הגטו היהודי נחרבו ואינם קיימים, בהם "בית הכנסת הגדול" של קהילת חב"ד[34].

אישים בולטים מהקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמצע שנות ה-70 החל פרופ' בן ציון טבגר לזהות את הנכסים היהודיים בחברון בהם בתי קהילת חב"ד ופעל לחדש ולשפץ אותם. בין היתר הוא ניסה לאתר מצבות בבית העלמין הישן, אך ערביי העיר הקימו משתלה בחלקת חב"ד בבית הקברות והמצבות לא נותרו קיימות. הקבר היחיד ששוחזר[31], הוא קברה של הרבנית מנוחה רחל סלונים. ב-1981 נסעו לראשונה עשרות חסידי חב"ד ב-3 אוטובוסים לקברה ביום פטירתה[41]. מאז החלה מסורת עלייה לקברה מדי שנה בתאריך כ"ד בשבט ובה משתתפים רבים[31]. את ההילולה ארגן במשך שנים צאצאה הרב שמואל אלעזר היילפרין.

בין המתיישבים הראשונים ששבו לחברון היה הצייר החב"די ברוך נחשון שעמד בקשר רציף עם הרבי מלובביץ' ונחשב לאחד ממחדשי היישוב היהודי בחברון. בראשית בואם לעיר, התרחשה פרשת פטירת וקבורת בנם שבעקבותיה חודשה הקבורה היהודית בחברון[42]

כשנתיים לאחר שבית רומנו נגאל מידי הערבים, הועלתה תוכנית להקים מחדש ישיבה חב"דית במבנה (ולהעביר את ישיבת שבי חברון למבנה אחר), הרבי מלובביץ' הקפיא את התוכנית בגלל המצב הביטחוני.

כשהועלו הצעות לחדש את קהילת חב"ד בחברון שלל הרבי מלובביץ' מחסידיו לעבור להתגורר בחברון בצורה קהילתית, בעקבות היחס של ממשלת ישראל לשטחים הללו באומרו שחושש שממשלת ישראל תמסור את השטח לערבים[43], ובעקבות המצב הביטחוני שנוצר בעקבות זה. עם זאת, ברוך נחשון קיבל את תמיכת הרבי למגוריו בחברון, באופן פרטי אך קהילת חב"ד בחברון לא חודשה.

לפני שנחתם הסכם חברון ב-1997 בין ישראל לרשות הפלסטינית, פורסמה טיוטת ההסכם ולפיה הגבול בין אזורי H1 ו-H2 יעבור בין החלקות בתוך בית הקברות היהודי, כאשר חלקת חב"ד המרוחקת תהיה בשטח הרשות הפלסטינית. הדבר גרם למהומה בקהילות יהודיות רבות והחלו להישלח מברקים מרחבי העולם ומגורמים שונים אל ממשלת ישראל. כתוצאה מהלחץ שונו מפות ההסכם והחלקה נותרה כמובלעת ישראלית בתוך האזור הפלסטיני. לימים הוקם במקום על ידי בית חב"ד הפועל בעיר בית מדרש וכיום קיימת בו נוכחות פעילה וכולל אברכים.

סמל בית חב"ד בחברון כיום

בשנות ה-90 הוקם בעיר בית חב"ד, שנהיה בהמשך לאחד מהבתי חב"ד הפעילים בעולם[6], פועלים בו מספר שליחים ומשפחותיהם. הבית חב"ד הקים מקווה טהרה ומסעדה במרכז גוטניק ומוסדות אירוח, שיפץ את נכסי חב"ד בחברון והקים בית כנסת וכולל אברכים בבית הקברות. בין פעולותיו הוא עורך פעילויות עם חיילי צה"ל, בהם פרויקט "רץ חב"ד" במסגרתו בחורים ששוהים בבית חב"ד למשך שנה מחלקים במשמרות החיילים אוכל ושתייה, מפעיל אירועים המוניים במהלך השנה (בהם הקפות שניות המוניות במערת המכפלה וסעודת השבת הציבורית הגדולה בעולם בשבת חיי שרה בהשתתפות אלפים[44]), מקיים סעודות שבת לחיילי צה"ל, מפעיל דוכן תפילין במערת המכפלה ועוד. מנהל פעילות חב"ד במקום הוא הרב דני כהן. בנוסף, קיים בשיתוף גם בית חב"ד בקריית ארבע הכולל מספר שליחים ומשפחותיהם, בהנהלת הרב ויקטור עטייה.

ב-2018 אישרה משלת ישראל את הקמת שכונת "רובע חזקיהו - נחלת חב"ד" בחברון, שתוקם על שטח שנקנה על ידי האדמו"ר הרש"ב מחב"ד. השטח שוכן בין חצר בית רומנו לשכונת אברהם אבינו, והוא צפוי להגדיל את הנוכחות היהודית במקום בעשרות יחידות דיור ומספר מבני ציבור. חלקו על חשבון המחנה הצבאי הממוקם במתחם[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב אברהם שמואל בוקיעט, חברון עיר הקודש, תשנ"ט. עמודים קכ"א-ר"ד - ליקוט מאמרים ומידע בנושא קהילת חב"ד ההיסטורית בחברון. בעמודים ו-ז מפורט מי כתב כל מאמר או מאין נלקח.
  • "חסידות חב"ד בחברון מראשית היישוב החב"די בארץ ישראל עד שנת 1866", יוסף גור אריה. להבות, תל אביב 2001[45]
  • ד"ר רחמים מלמד כהן, על זיכרון ירושלים, ספר מסעותיו של חסיד חב"ד במאה ה-19, הוצאה פרטית מלמד, תשע"ב 2011. עמודים 17–21, 33-38. וברחבי הספר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרגא פייבל ריזענמאן, ‏תפארת ירושלים ואמרי שפר, דף מ"ה עמוד ב', דפוס הגליל צפת, תרע"ג | משה טננבוים, מסעות משה, עמוד קכ"ז, תרפ"ה 1925
  2. ^ 1 2 אליהו יהושע לבנון, ילקוט חברון, עמוד 15, ירושלים, 1937 (תרצ"ז)
  3. ^ 1 2 3 ירושלים, מאסף ספרותי לחקירת ארה"ק, אברהם משה לונץ, עמוד 318, ירושלים, כרך חמישי, 1901-תרס"א, בית הדפוס של המחבר בעצמו
  4. ^ בעת הקמת הקהילה בחברון עברו אליה חסידי חב"ד שהתגוררו במקומות אחרים בארץ ישראל (שלום בער לוין, אגרות קודש אדמו"ר האמצעי, כסלו תשע"ג, 2012, ניו יורק, מבוא פרק ז "ישוב חב"ד בחברון" עמודים 30–32, עמוד קי"ג ובהערה, עמוד קט"ז. אגרות קודש אדמו"ר הזקן, עמוד שע"ה ובהערה. תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק ה', עמודים כ"ט-ל"ב)
  5. ^ עם זאת, לאורך השנים התנהל קשר רציף בין שני המחוזות באמצעות שליחים ושד"רים
  6. ^ 1 2 בית חב"ד מס' 3 בגודלו בעולם. באתר בית חב"ד
  7. ^ 1 2 נחלת חב"ד - רובע חזקיהו בחברון, נעם ארנון
  8. ^ אגרות קודש אדמור האמצעי עמוד קסח בהערה
  9. ^ עליית החסידים ההמונית לא"י, אברהם יערי
  10. ^ אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם תקפ"ו - תקפ"ז, יוסף יואל ובנימין ריבלין, תשכ"ה, ירושלים (בתשלום): עמוד, עמוד, עמוד, עמוד, עמוד | אגרות הפקידים והאמרכלים מאמשטרדם - תקפ"ח, יוסף יואל ובנימין ריבלין, תש"ל, ירושלים, (פתוח, חוץ מאחד): עמוד 81, עמוד 82, עמוד 84, ועמוד זה (הצפייה בעמוד זה מוגבלת למנויים בתשלום בלבד)
  11. ^ "ארץ ישראל ושכנותיה" - אנציקלופדיה היסטורית גיאוגרפית לארץ ישראל, סוריא וחצי האי סיני, כרך ראשון, א-י, וינה, 1923-תרפ"ג, ישראל זאב הלוי הורביץ - עמוד 254
  12. ^ מטלטל: כשקהילת חב"ד בחברון זעקה לעזרה לשר מונטיפיורי, ניוז1 משה ניסנבוים
  13. ^ "השורשים שלי מבית רבי נותנים לי השראה לתפקיד", שטורעם נט
  14. ^ כיצד נוסד ה"וועד החברוני"?, עמרם בלוי
  15. ^ מסע ראשון ואחרון, שלומי ריזל, שעה טובה
  16. ^ מציינים 80 שנה לביקור הרבי הריי"צ בישראל באתר חב"ד | "הארץ" על הביקור היחיד שנשיא חב"ד עשה בישראל COL | הכתבה עצמה באתר הארץ: אהוד עין-גילעשרה ימים לפני הטבח, באתר הארץ, 17.08.2004
  17. ^ אודודת המסע ראה: דוד רוטנברג, מסע הרבי בארץ הקודש, תשנ"ט-1999, פרק יג - "ביקור היסטורי בחברון", עמודים 118–142, ובפרק ג - "פני התקופה מעליית החסידים ועד ביקור הרבי" עמודים 31–38 ובפרק "קטעי יומן" עמודים 255-256
  18. ^ יאיר אורון, מצילי 1929, סיפורי הצלה של יהודים ופלסטינים בחברון ובירושלים, כותר. ראיון עם רחל אדמוני.
  19. ^ החסיד הבין שהרבי צופה את מותו – ופרץ בבכי תמרורים
  20. ^ "הירגו ביהודים!", אפלטון, אורי קציר
  21. ^ יוסף גור אריה, תל אביב, 2001, חסידות חב"ד בחברון, עמוד 39, ראה מקור אצלו בהערה 30
  22. ^ החב"דניקים הראשונים בארה"ק
  23. ^ 1 2 3 יוסף גוראריה, בהערה 31
  24. ^ 1 2 3 4 גרשון נדיבי, שרשים בחברון, חברון תש"מ, עמודים 23–25 (מובא אצל אברהם שמואל בוקיעט, חברון עיר הקודש, כפר חב"ד, תשנ"ט, עמודים קכ"א-קכ"ה). מופיע שם טבלה המתארת את ההתפתחות של הקהילה החבדית בחברון
  25. ^ 1 2 3 טבלת התפלגות הקהילה היהודית בחברון, לפי ספרדים וחסידי חב"ד בשנים 1855, 1866, 1875 מופיעה אצל: רחמים מלמד כהן, "על זכרון ירושלים, ספר מסעותיו של חסיד חב"ד במאה ה-19", 2011, ירושלים, עמוד 36
  26. ^ משה ריישר, שערי ירושלים, 1866, דף כ"ח עמוד ב'. ציטוט: "עה"ק חברון ת"ו לא נמצא בה כ"א אנשי חב"ד והם לערך ארבע מאות נפשות יראי ה' חסידים מופלגי תורה אנשי מעשה..". (קישור לעמוד ישיר בגוגל ספרים)
  27. ^ בשנת 1895 היו האשכנזים בחברון 619 נפשות, הרוב היו חסידי חב"ד, אך אז היו בקהילה גם אשכנזים מהונגריה שהתיישבו בחברון[24]
  28. ^ רחמים מלמד כהן, "על זכרון ירושלים" 2011, עמוד 45
  29. ^ נחשפו אגרות מקוריות מאת כ"ק האדמו"ר הריי"צ נ"ע לישיבה בחברון
  30. ^ חלקת חב"ד בבית הקברות העתיק בחברון
  31. ^ 1 2 3 25.01.201, נועם ארנון, המונים צפויים לפקוד את ציון הרבנית מנוחה רחל ע"ה בחברון, חב"ד און ליין
  32. ^ חברון: הילולת הרבנית מנוחה רחל ● גלריית ענק
  33. ^ מאות חסידי חב"ד ביקרו בחברון, הקול היהודי
  34. ^ הרובע היהודי העתיק בחברון בתחילת המאה העשרים: מבנה, הווי ושרידים, גרשון בר-כוכבא
  35. ^ גור אריה, תולדות חב"ד בחברון 181
  36. ^ שניאור זלמן מנדלוביץ
  37. ^ גור אריה, עמ' 180
  38. ^ אגרת מראשי קהילת חב"ד בחברון אל השר משה מונטיפיורי, תקצ"ד
  39. ^ ריבלין אליהו יוסף, ‏אוהלי יוסף, 1805-1865, באתר HebrewBooks
  40. ^ דוד תדהר (עורך), "אלתר ריבלין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1634
  41. ^ העלייה הראשונה לקבר הרבנית מנוחה-רחל ● יומן, תמונה נדירה
  42. ^ (פורצת דרך בחידוש היישוב היהודי בחברון, הקשר הרב דורי) (תולדות ההתיישבות החדשה בחברון, ד"ר יוסי שביט)
  43. ^ מרדכי מנשה לאופר, התקשרות, 08/06/2018, "ויבוא עד חברון" ניצוצי רבי. (במודפס עמודים 9-11)
  44. ^ שבת חיי-שרה בחברון: סעודת שבת הגדולה בעולם, COL ‏| בית חב"ד חברון מציג: סעודת שבת הגדולה בעולם, חב"ד אינפו
  45. ^ חסידות חב"ד בחברון מראשית היישוב החב"די בארץ ישראל עד שנת 1866 הספר באתר אוצר החכמה. 150 עמודים ראשונים לקריאה חינם מתוך 301 עמודים