קהילת יהודי גדנסק
קהילת יהודי גדנסק (בפולנית: Żydów w Gdańsku) או קהילת יהודי דנציג (בגרמנית: Juden in Danzig) היא קהילה יהודית המתגוררת בגדנסק, עיר הנמל החשובה בפולין. יהודי גדנסק החלו להתגורר בעיר במאה ה-15 לספירה. היו לכם זכויות מועטות תחת השלטון הפולני. ב-1793 העיר סופה לממלכת פרוסיה, ויהודי העיר השתלבו בתרבות הגרמנית. ב-1910 בקירוב נוסד הסניף ציוני הראשון באזור על ידי הרופא ד"ר יצחק לנדוי. ב-10 בינואר 1920 תחת החלטת חבר הלאומים הוכרז על הקמת העיר החופשית דנציג. העיר הייתה מוקד לסכסוך בין גרמניה הנאצית לפולין ובשנת 1937 החל נישול כלכלי מכוון של הקהילה היהודית באזור, שכלל ניסיונות אריזציה ופוגרומים. פסטיבל הימים הבלטיים של התרבות היהודית (בפולנית: Bałtyckie Dni Kultury Żydowskiej) מתקיים בעיר מאז 1999.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקהילה היהודית בגדנסק לא התקיימה עד המאה ה-15 לספירה. רק ב-1440 ו-1454 נמצאו עדויות לקיומם של יהודים בעיר. ויטאוטאס הגדול, בפועל דוכס גדול של ליטא בשנים 1392–1430, ביטל מגבלות ואיפשר לסוחרים יהודים להגיע מליטא וווהלין לגדנסק.[1][2]
ב-1466, לאחר מלחמת 13 השנים, העיר גדנסק סופחה בחזרה לפולין וסוחרים יהודים הורשו להיכנס לפולין ולליטא ולעסוק בסחר. רבים מהם קיבלו זכויות מיוחדות מלך פולין באותה התקופה. אחרים פעלו כסוכנים מסחריים של השלאכטה, מעמד אצילי של ממלכת פולין ואחר כך בחבר העמים הפולני-ליטאי.[1]
ב-1520, בלחץ הסוחרים המקומיים, נאלצו היהודים לעבור לפרבר שוטלנד (Schottland) מחוץ לגבולות העיר. בהמשך התיישבו יהודים גם במקומות נוספים מחוץ לעיר. מגבלות המסחר הובילו להתקוממות של יהודים, שהכריזו חרם על בנק קובנה שלאחר מכן נאלץ להיסגר.
ב-1577, הפולנים התקוממו נגד סטפאן באטורי, מלך פולין והדוכס הגדול של ליטא, מה שהוביל למצור על העיר. באטורי נכנס למשא ומתן שבסופו כלל ויתורים מצידו בנושאי דת. הוויתורים השפיעו לרעה על יהודי העיר, ונאסר עליהם לחגוג חגים יהודיים בפומבי.
בתחילת המאה ה-17, התגוררו בעיר כמעט 500 יהודים. ב-1620, המלך זיגמונט השלישי העביר צו המתיר ליהודים לגור בתוך העיר.
בסוף המאה ה-18, העיר עברה תהליך אמנציפציה ליהודים ומצבם החוקי השתפר. למרות השיפור, פוגרומים אנטי-יהודיים התרחשו ב-1819 וב-1821. כמו כן, פקידים מקומיים הרבו להטיל ספק בזכויותיהם החוקיות של היהודים ולערער עליהן.[3]
במשך המאה ה-18, הקהילה היהודית בעיר החלה להקים בתי כנסת נוספים בשכונות רבות במדינה.
בסוף המאה ה-19, תאגדו רוב הקהילות הקטנות לקהילה אחת, ליברלית (רפורמית), שהקיפה את רוב יהודי דנציג. בתי הכנסת הקטנים של הקהילות הקודמות נסגרו, ובמקומם בנתה הקהילה בית כנסת מפואר, בית הכנסת הגדול של דנציג (אנ'). רוב יהודי הקהילה דיברו בגרמנית.[4]
יהודים רבים בעיר התנדבו לשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה; כ-95 מהם נהרגו במהלך שירותם. לוח זיכרון לכבודם הוצב מאוחר יותר בבית הכנסת הגדול, ובשנת 1939 נשלח הלוח למוזיאון היהודי של ניו יורק.
העיר החופשית דנציג
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – העיר החופשית דנציג
ב-1920 הוקמה העיר החופשית דנציג באזור העיר גדנסק. בתקופה זו נחקקו בעיר חוקים כנגד הקהילה היהודית והקתולית. באמצע המאה ה־19, נאבקו הנוצרים של דנציג נגד כניסת יהודים לתוכה. יהודים התיישבו בכפרים סביב העיר. האוכלוסייה היהודית בעיר נותרה קבועה, בין 2,500 ל-3,000 נפשות.
בשנת 1937 החל נישול כלכלי של היהודים, שכלל "אריזציה", ונערכו גם פוגרומים. פוגרום נערך גם ב"ליל הבדולח" בנובמבר 1938. המשטרה התנכלה ליהודים וב-21 בנובמבר 1938 הונהגו "חוקי נירנברג" (בשינויים קלים).[5] בעקבות ההתנכלות הגוברת, החלו יהודי דנציג להגר ממנה, אולם בסתיו 1938 היו בה עדיין בין 3,000 ל-4,000 יהודים.
לצורך עלייה בלתי לגאלית לארץ ישראל, נזקקה הקהילה לאישור הסנאט של דנציג ולסיועו, וזה התנה את הסכמתו בהתחייבות פומבית של כלל היהודים לעזוב את העיר. לצורך כך, ב-17 בדצמבר 1938 נערכה אספה כללית בבית הכנסת הגדול, בהשתתפות 2,000 יהודים, בנוכחותם ובפיקוחם הישיר של המשטרה ונציגי השלטון, בה אישרו הנאספים פה אחד באמצעות קימה את הצעת ההחלטה של ועד הקהילה לעזוב את העיר במהירות האפשרית.
השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1939, כ-3,500 יהודים עדיין התגוררו בעיר. במרץ 1939, הם החלו להגר באופן בלתי חוקי למנדט הבריטי.[6] כ-140 ילדים יהודים ברחו באמצעות הקינדר-טרנספורט, ובסך הכל כ-1,700 יהודים ברחו מהעיר באותה התקופה. רוב היהודים המבוגרים בחרו להישאר.[7]
לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את העיר, היא הכניסה כ-140 מיהודי העיר לגטו דנציג (אנ'). במקור, הגטו נבנה כמעין בית אבות ליהודים. ב-1943, הגרמנים החלו להעביר[8] את יהודי הגטו לגטו ורשה, הגטו הגדול שבגטאות פולין, שם הועברו למותם במחנות ההשמדה אושוויץ ושטוטהוף. יהודי הגטו דיברו בפולנית, עברית, אנגלית וגרמנית.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | כמות היהודים בעיר דנציג[1][2] |
|---|---|
| 1765 | 1,098 |
| 1816 | 3,798 |
| 1880 | 2,736 (2.4% מכלל האוכלוסייה) |
| 1885 | 2,859 |
| 1895 | 2,367 |
| 1900 | 2,553 |
| 1905 | 2,546 |
| 1910 | 2,390 (1.4% מכלל האוכלוסייה) |
| דצמבר 1910 | 2,717 |
| נובמבר 1923 | 7,282 (2,500 מקומיים, 4,782 לא מקומיים) |
| אוגוסט 1924 | 9,239 |
| אוגוסט 1929 | 10,448 |
| 1937 | 12,000 |
| 1939 | 1,666 |
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 Żydzi na Pomorzu_1, Gdansk Jewish
- 1 2 Danzig (Gdańsk), Poland Jewish History Tour | Jewish Virtual Library, Jewish Virtual Library
- ↑ The Jewish Community of Gdansk, מוזיאון אנו (באנגלית)
- ↑ Danzig/Gdańsk Research Division - Interview of Rabbi Wolli Kaelter, www.jewishgen.org
- ↑ בימי שואה ופקודה, האוניברסיטה הפתוחה, מקראה, חלק ג, יחידה 7, פרק 10.3 (כתב דן מכמן), עמ' 49.
- ↑ Wolfgang Gippert, Die „Lösung der Judenfrage“ in der Freien Stadt Danzig | ZbE (בגרמנית)
- ↑ Denkmal an die Kindertransporte, Memorial Museums
- ↑ Gdańskie Centrum Multimedialne, Pamiątkowa tablica upamiętniająca budynek dawnego getta żydowskiego w Gdańsku, Gdańsk - oficjalny portal miasta (בפולנית)