קהילת יהודי מרקש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקהילה היהודית במרקש- היא קהילה אשר נכון ל-2017 מונה כ-200 תושבים, עד שנות ה-40 של המאה ה-20 מנתה הקהילה בין אלפים לעשרות אלפי תושבים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מסוף המאה ה-15 הגיעו לעיר מרקש פליטים רבים מספרד ומפורטוגל, אולם יהודי האטלאס הוותיקים עדיין היוו את עיקר הקהילה. המצב השתנה במאה ה-16 כאשר מרקש נעשתה מרכז גדול לאנוסים שביקשו לחזור לחיק היהדות, מאז קיבלו יוצאי ספרד ופורטוגל את השליטה בקהילה לדורי דורות. הם התגוררו בשכונות משלהם עד שכל יהודי המקום, כ-25,000 במספר רוכזו בפקודת השולטן בגטו (מלאח, 1557).[1]

ההשכלה העברית במרקש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כי"ח – נוסד בשנת 1860 ארגון כל ישראל חברים. ארגון זה בה במטרה לייצג את היהודים בתפוצות. ארגון זה פעל בתחומי הלימוד ודרך תנועות נוער. כוונתו היה הגנה על היהודים, למוד היהודים בבית ספר והכשרתם לעתיד לבוא.

מצבה החברתי פוליטי של יהדות מרוקו היה מיוחד ומלא סתירות. מצד אחד בתי ספר מודרניים ששפתם היא הצרפתית בית הספר אליאנס שאותו הקים ארגון כי"ח במאה ה 19 ומצד שני מעמדן של הקהילות היהודיות המופלה לרעה על פי המסורת האסלאמית. כמו כן יהודי מרוקו היו נתונים לחסדי המלך. לאור כיבוש השלטון הצרפתי מצבם של היהודים החמיר מה שגרם ובא לרמז שהחינוך הצרפתי במרוקו משתלט על המסורת היהודית.

  • אליאנס – בית הספר אליאנס היה בית ספר שבו למדו היהודים מקצועות בעיקר צרפתית אנגלית ועברית, היו מקצועות לבעלי מלאכה על מנת להכשיר את היהודים לעבודה הפיזית. ככל שהבית הספר הלך וגדל והתרחב תנועתו הפכה ליותר נשלטת בידי הצרפתים. יש לציין כי המגזר היהודי שהתחנך בבית הספר אליאנס שמרו על הזיקה לדתם למוצאם. רוב רובם של היהודים שלמדו בבית הספר יוצאי שכונת המלאח – אזור די מסוגר שהיהודים שכנו בו.
  • הגו'רנל – עיתון מקומי. בעיתון זה היה מדווח על כניסת הגרמנים המלחמה וכל המתרחש בעולם בכלל.
  • למונד – היה עיתון עולמי ובו מסופר על כל המתרחש בעולם בכלל.
  • אנדלוסית – במרוקאית "עליאן" זוהי קבוצה שצמחה מתוך הקהלה היהודית, ושרה שירים ופיוטים בשפה המרוקאית את שיריה שרו במנגינה מסורתית דתית וזמריה היו תלמידי חכמים ומשכילים, מוזיקה זו נשמעה בבתיהם של היהודים.[2]

תנאי החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרקש עיר ערבית מדהימה ביופייה מצד אחד יהודים ומצד שני מוסלמים תחת כבוש הצרפתים, כאשר המלך מוחמד החמישי בשלטון. היהודים חיו באזור המלאח שמו השני של המלאח הוא גטו. זהו אזור יהודי בלבד.

המלאח הוא קבוצות קטנות – מלאחים קטנים שגדלו לאזור אחד גדול רק של יהודים. תנאי החיים במלאח היו מחולקים :הרחובות צרים וארוכים, וההליכה הייתה קשה כיון שהרחובות צרים ואדמת כורכר. עם זאת, היו הבתים סבירים בתנאים יחסית נמוכים. יש לציין כי היה קיים גם בקרב היהודים הבדלי מעמדות. המעמד הגבוה חיו בתנאים טובים יותר הם עסקו במקצועות חשובים עם הכנסה גבוהה הם היו סוחרים גדולים ועסקו במקצועות מכובדים כגון רופאי שיניים. היה להם ברזים בבתים, ולא נאלצו להביא מים מן הבארות. ואילו מצבם של היהודים מהמעמד הסוציואקונומי הנמוך שעסקו במכירת תבלינים, נעליים ומקצועות פשוטים חיו ברמה נמוכה מאוד. הם נאלצו לדאוג להביא מים מן הבארות. המים היו דרך בארות משותפות של כמה בתים, המים לא תמיד היו נקיים, כי הסביבה אינה היגיינית. המלאח אזור מושבי קטן עם בעיות עוני היו מצויות בו גם בעיות של היגיינה ומחלות. את המים היו צריכים להביא מבארות מה שמגדיל את הסיכון למחלות, כיון שהמים עומדים.[2]

רחובות המלאח

היבט היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיר מרקש היה מלך ששמו המלך מוחמד החמישי. אשר היה ידוע שהמלך שומר על היהודים. בשנת 1941 הגרמנים היו שולטים באירופה ואז החלו השמועות שיש מרד ואנטישימיות נגד היהודים באירופה. לאחר מכן השמועה הגיעה שהגרמנים רוצים להגיע למדינות צפון אפריקה כאשר הם כבר נכנסו לטוניס ובנו את תנורי ההשמדה. במרקש הפחד היה נראה על פניהם של היהודים והחשש כי תוכניתם של הגרמנים להגיע למרוקו. הצרפתים החלו בעזיבת העיר לכוון צרפת.[3]

יחסי יהודים מוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסם של היהודים היה אוהד כלפי המלך מוחמד החמישי. עם זאת, יחסיהם של היהודים והמוסלמים שהיו טובים בתחילה, השתנו כאשר נודע כי הגרמנים מגיעים לטוניס והערבים החלו להתנכל ליהודים. כל בתי היהודים במרקש סומנו בצלב והיהודים חשו בפחד רצו למצוא מקום מקלט. הם חפרו תעלות מתחת לאדמה כדי שכשיגיעו הגרמנים יהיה להם מקום מקלט, בדרך לבית הספר היו חופרים תעלות. המלאח האזור של היהודים - הערבים לא גרו באזור זה וכשהיה מגיע יום שישי היה במקום שומר (אל קעיד) מטעם המלך. היו סוגרים את הדלתות של היהודים על מנת שאף ערבי לא יכנס להרוס להם את השבת. היהודים הפכו למקור זעם ולשעיר לעזאזאל, והחלו פרעות והריגת יהודים[3]

בתי הכנסת והקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין בתי הכנסת הרבים באזור המלאח ובמרקש היה בית הכנסת אחד שמקומו בתוך המלאח והוא היה הידוע ביותר שמו סלט לעז'מה- פירושו של בית הכנסת זה בית הבחורים מגורשי ספרד. בית כנסת זה שימש ללמודי תורה ודרשות ושעורים מפיהם של תלמידים חכמים, ורבנים ידועים. כאשר הייתה הודעה חשובה לכל שוכני המלאח כולם היו מתקבצים בבית הכנסת זה על מנת להתאחד ולשמוע הודעות חשובות אלו. הקהילה הייתה מאוד מאוחדת בין למודי בית הכנסת היו גם לימודי שירה ופיוטים, היו מכינים את בני הבר מצווה ללמוד את הדרשה.

בית הכנסת בית הבחורים מגרושי ספרד

בזמן המהומות הידועות עם הודעת כוונתם של הגרמנים להגיע למרוקו, היו סוגרים את דלתות המלאח בשבתות עם שומר מטעם המלך ובכך השקט היה נשמר בזמן התפילה.[3]

שוק הג'מאלפנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השווקים הרבים שקיימים במרקש ישנו שוק מרכזי ששמו הג'מאלפנה (בעברית: שמחת ההתקהלות). בשוק זה במהלך המאה ה-19 היו סוחרים גם יהודים וגם מוסלמים. זה השוק הגדול והידוע ביותר בעיר מרקש. בין החנויות השונות נמצא חנויות תבלינים, נעלים מרוקאיות (סירביל- נעליים רקומות)בבוצ'ה. נעלי רחוב ובבית. שמלות בית ורחוב הקפטנים, סוחרים שמאלפים חיות כגון הנחשים, כלי בית, דברי מזון וכיוצא בזה. שוק זה מדהים ביופיו, שוק זה קיים גם היום ומאות תיירים מדי שנה מבקרים בו.[1]

הכניסה לתנור הפרנה באזור המלאח

הפרנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנה זהו התנור המקומי של המלאח. בתנור זה היו אופים את הלחמים של כל יהודי המלאח. במשך כל ימי השבוע. ובסופי השבוע כל תושבי המלאח היהודים היו מביאים את חמין השבת לפרנה על מנת שיהיה אפוי וחם לשבת. כל יהודי שהביא את הסיר שלו סימן את הסיר שלו לפי סימניו האישיים, ובכך לא היה בלבול בין איזה סיר שייך לאדם מסוים. חשוב לציין שבמאה ה 19 לא היו בבתים פלטות חימום של שבת ולכן למקום זה הייתה חשיבות רבה בקרב היהודים שומרי המסורת.[1]

בית הקברות היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות במלאח

בית קברות זה נקרא - בית מועד לכל חי זהו בית הקברות העתיק של יהדות מרקש בבית קברות זה קבורים כל צדיקי הדור לדורותיהם בבית קברות זה בין הרבנים חכמי הדור שקבורים שם נימנים רבי פנחס הכהן רבי חנניה הכהן יש לציין כי יש פינת הקצאה לכוהנים שנמצאת בכניסה לבית הקברות ששם קבורים הכוהנים המקובלים בצד שמאל של בית הקברות קבורים כל הילדים שחלו במחלות הטיפוס במאה ה19 לימים בית קברות זה הפך לאתר תיירות שאליו באים אלפי יהודים מכל העולם.[1]

העלייה לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העלייה ממרוקו

בשנת 1947 החלה התארגנות ליציאה לארץ ישראל דרך הסוכנות היהודית . יש לציין הרשויות לא ידעו על כך ההתארגנות הייתה חשאית, מאבקם של היהודים לצאתו והמניע הוא ציונות. עלייתם של יהודי מרוקו עברה לפסים מחתרתיים ורק אלפים בודדים הצליחו לצאת מדי שנה. בשנת 1954 מרוקו קבלה עצמאות וממשלתה הטילה אסור יציאה מהארץ. לחלקם לקחו את הדרכונים מה שהיקשה יותר על היציאה ממרוקו .

כיום -קהילת יהודי מרקש מונה כ 200 איש, רובם הגדול מפוזר בין השכונות החדשות ברחבי העיר וכמה משפחות בודדות גרות עדין בקרבת המלאח העתיק של מרקש.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 קהילת יהודי מרקש
  2. ^ 2.0 2.1 ד"ר ירון צור, "יהודי מרוקו בתקופה הקולוניאלית", מכון בן צבי, ירושלים תשס"ד
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 מרוקו, ד"ר חיים סעדון, מכון בן צבי, 2003