קואופרציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואופרציה היא שיטה כלכלית, אידאולוגיה ופילוסופיה חברתית-כלכלית המעמידה במרכז המערכת הכלכלית צורת ארגון המבוסס על שיתוף באמצעי הייצור או בכוח הקנייה של חברי הארגון, תוך שוויון בין החברים הן בהשקעה והן בפירותיה. עקרון הקואופרציה הוא שלב בסוציאליזם שבו ריכוז אמצעי הייצור והבעלות על מפעלים נמצאים בידי הפועלים ולא בידי בעלי הון. למימוש הרעיון מאורגנים החברים בקואופרטיבים ייעודיים לתחבורה, תעשייה, חקלאות וכדומה, כאשר לכל חבר יש מניה בקואופרטיב. לעתים מתייחס המושג לארגון כלכלי-חברתי נרחב הפועל תחת עקרונות הקואופרציה ומורכב ממספר התארגנויות קואופרטיבית (למשל ההתיישבות העובדת היא קואופרציה).

עקרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התארגנות נחשבת לקואופרציה כאשר היא מממשת את העקרונות הבאים כפי שנקבעו לפי "הברית הקואופרטיבית הבינלאומית" (International Cooperative Alliance)[1] והם:

  • חברות וולונטרית (בהתנדבות, ללא כפייה)
  • פתיחות לקבלת כל חבר העונה לרמה מוסרית וללא קשר לגזע, מגדר או השקפה פוליטית
  • ניהול דמוקרטי וקול שווה לכל חבר (חבר אחד = מניה אחת = קול אחד)
  • השקעה ראשונית שווה (מחיר אחיד של מניות היסוד)
  • שוויון בין החברים בחובות (למשל מיסים) ובזכויות (למשל דיבידנדים)
  • אוטונומיה של הארגון ושל הכוח הדמוקרטי של החברים לפעול בלא כפייה
  • עזרה הדדית בין החברים

בנוסף מוגדרות הזיקות בין הקואופרטיב לחברה:

  • שיתוף פעולה עם קואופרטיבים אחרים
  • מחויבות לקהילה ולערכיה וסיוע לקהילה
  • אספקת חינוך, וידע לקהילה

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגה הדעות הראשון שהעלה בראשית המאה ה-19 את רעיון הקואופרציה כמנוף לשיתוף הפועלים בייצור היה קלוד-אנרי דה סן-סימון. ממשיכי דרכו היו שארל פורייה בצרפת, אשר התמקד בקומונות חקלאיות ורוברט אואן בבריטניה שהתמקד בצורות שיתוף בתעשייה.

בשנת 1844 התארגנה ברוצ'דייל (Rochdale) שביורקשייר, אנגליה קואופרציה צרכנית שנקראה "אגודת חלוצי רוצ'דייל הישרים", שמטרתה הייתה רכישה סיטונאית של מצרכי יסוד במחירים נמוכים יחסית, תוצאה של כוח הקנייה של הקבוצה, וחלוקתם לחברים תמורת תשלום נמוך. מטרות ההתאגדות חרגו מן התחום הצרכני וכללו גם עידוד החינוך, האחווה, הצדק החברתי והשלום. חוקי ההתאגדות מגדירים עד היום את מתווה החוקה של כל אגודה קואופרטיבית.

באנגליה הוקמו קואופרציות רבות נוספות לצרכנות ולמלאכה (בזיקה לתנועת ארטס אנד קרפטס, שהוקמה כדי לשפר את מצבם של בעלי המלאכה) אך לא לתעשייה, עקב התנגדות בעלי ההון.

בשנת 1892 נוסד האינטרנציונל הקואופרטיבי הנקרא כיום "הברית הקואופרטיבית הבינלאומית" כגוף כלל-עולמי לאיחוד כל הקואופרטיבים והאגודות השיתופיות בעולם. האינטרנציונל הקואופרטיבי מתכנס כל שנה בוועידה בה נערכים דיונים על מהות הקואופרציה ועקרונותיה בעולם המשתנה. במסגרת זו חברים למעלה מ-800 מיליון איש ברחבי העולם החברים בכ-700 אלף אגודות שיתופיות.[2]

כשלים ואתגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיון הקואופרציה, בעיקר הקואופרציה היצרנית, מתקשה להתמודד עם הכלכלה המודרנית ועם תנאי השוק החופשי. בשוק חופשי נדרשת יוזמה, גמישות ותגובה מהירה לשינויים. הקואופרציה, מעצם טבע הניהול הדמוקרטי שבה, איטית בתגובה בשל הצורך לשכנע את החברים לקבלת החלטות, דבר שמנהל או מועצת מנהלים של חברה עסקית מבצעים במהירות רבה יותר.

היזמים, הכוחות המניעים והשאפתנים מעוניינים מעצם טבעם לקצור את פירות השקעתם. גם אם "דור המייסדים" של הקבוצה היה מונע מאידאולוגיה והסתפק בחלקו כשווה בין שווים, הרי שבקרב בני הדור השני "האופי האנושי מביא שוב ושוב את אותם מצליחנים אידאולוגים לנטוש את הרעיון ולפרוט את ההצלחה למעמד כלכלי אישי."[3]

עקרונות הקואופרציה מכתיבים הכנסת שיקולים לא כלכליים בניהול כגון עזרה הדדית ומחויבות חברתית וקהילתית. שיקולים אלה עלולים לייקר את מחיר התוצר (למשל ייצור טקסטיל במתפרה קואופרטיבית בעיירת פיתוח כגון מצפה רמון יעלה יותר מייצור אותו מוצר בסין, עקב הרצון של הקואופרטיב לשלם לפועלים שכר הוגן, לספק להם תנאי עבודה נאותים ושעות עבודה מוגבלות, לדאוג לחינוך ילדיהם וכדומה).[4]

הקואופרציה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל ריטוב, יו"ר מרכז הקואופרציה במשך 35 שנים (1934 - 1969), נואם במועצה הארצית של מרכז הקואופרציה, 1950
פנקס חסכון של מפעל החסכון באגודות הצרכנים השיתופיות (1958) - מתוך דברי ההסבר על מפעל החסכון:
 • את הבולים יש לקבל בצרכניה הקבועה שלך. הקפד על תשלומים קבועים!
 • על חשבון כל יחידת חסכון ישלם החוסך 250 פר' לשבוע בתשלומים קבועים (ארבעה תשלומים לחודש), עד להשלמת הסך 48 ל"י
 • לכל חוסך יינתן פנקס חסכון. תמורת כל תשלום של 250 פר' יימסר לחוסך בול שיודבק בפנקס החסכון וישמש אשור לסכום ששולם.
 • סטיפנדיות ותשורות שונות תחולקנה בין החוסכים, לפי גורל, פעמים בשנה
 • נוסף על הסטיפנדיות ייהנו החוסכים מהשתתפות במפעלים תרבותיים שונים מטעם התנועה הצרכנית.
 • הקואופרציה הצרכנית הציבה לה מטרה עיקרית אחת – לסייע לחבריה בשיפור תנאי חייהם מבחינה חמרית ורוחנית, לשם קידום ענייניהם הכלכליים והמוסריים גם יחד.
 • פעולתה של הצרכניה מכוונת לטובת לקוחותיה, כי הם חבריה-בעליה. הצרכניה מקפידה על טיב מעולה של הסחורה, על משקלה הנכון ומחירה הוגן. כל תכליתה לשרת את חבריה.
 • לשם עבודתה זקוקה הצרכניה לחנות, למדפים, לכלים, להון חוזר, כלומר לכספים שבהם קונים מיצרכים ומשלמים שכר חנות, משכורת לעובדים ויתר ההוצאות.
 • מפעל החסכון שהתנועה הצרכנית מארגנת יגביר את כוחה של הקואופרציה הצרכנית שתשיג תנאים עוד יותר נוחים – לא לעצמה אלא לחבריה, שהרי כל הצלחתה היא לטובתם.
 • לחסכונך תתווסף רבית שבחלקה תצורף ליחידתך עם סיום ארבע השנים ולזכותך יהיה סך 50 ל"י במקום 48 שתשלם
 • כספך שיופקד באגודת הצרכנים שלך יפרה את אגודתך ויאפשר לה להגדיל תועלתך משירותה.
 • פיתוח הצרכנות השיתופית בישראל מגביר את מעמדו של ציבור העובדים בכפר ובעיר, מבצר את כוחה של המדינה ומסייע לה בקיבוץ גלויות, בפיתוח הארץ, בקליטת העולים ובהשרשתם בענפי המשק היצרניים.
 • מפעל החסכון חשוב לא לך בלבד. גם חבריך צריכים להצטרף למעגל החוסכים באגודות הצרכנים.

הקואופרציה בישראל היא מקרה ייחודי בעולם כיוון שעד תחילת העלייה לא הייתה בארץ ישראל מסורת מפותחת של משק כלכלי משוכלל והקואופרציה התפתחה בד בבד עם ההקמה למעשה של המשק הכלכלי הארץ ישראלי.

הקואופרטיבים הראשונים התקיימו כבר במושבות העלייה הראשונה. הקואופרטיבים הראשונים היו בתחום היצרני קואופרטיב "פרדס", אגודת הכורמים של ראשון לציון וזכרון יעקב וחווה שיתופית בעתלית, שהוקמה על ידי יק"א, בנוסף היו במושבות קואופרטיבים לשיווק משותף של התוצרת החקלאית.

עם תחילת העלייה השנייה הגיעו לארץ ישראל פועלים בעלי תודעה סוציאליסטית, שהיו מאורגנים במפלגות הפועל הצעיר ופועלי ציון ושנאלצו לנדוד בין המושבות בחיפוש אחר עבודה. הקואופרטיב הראשון שהוקם היה "קבוצת הסתתים" בירושלים.[5] מפלגת פועלי ציון הקימה ב-1910 את קופת פועלי ארץ ישראל (קפא"י), שתמכה בקידום הקואופרציה כפתרון לפועלים העולים. הן כפתרון לפועלים עירוניים שחיו ועבדו כקבוצות והן כפועלים חקלאיים. הוגה הדעות המרכזי בתחום היה פרנץ אופנהיימר ששילב בין המטרות הציוניות כגון התיישבות לבין מטרות הקואופרציה. בעידודו עלו על הקרקע ההתיישבויות הקואופרטיביות בסג'רה (1907), אום ג'וני (1910), שהוגדרו קומונות (בהן רמת השיתוף גדולה יותר ונוגעת לכל תחומי החיים) והקואופרציה במרחביה (1911) וקבוצת 'אחווה' שנוסדה בשנת 1912 בארצות הברית על ידי "פועלי ציון" ביוזמתו של נחמן סירקין וחלק מחבריה עלו ב-1913 וקיימו חיי שיתוף. בעקבות ניסיונות אלה גובש רעיון הקבוצה כשילוב של רעיון הקואופרציה עם הקומונה.

ב-1916 הוקם אחד הקואופרטיבים החשובים ביותר לחברת הפועלים בארץ, המשביר המרכזי שאיגד פעילות צרכנית משותפת ופעילות שיווק משותפת (פעילות שתופרד ב-1926 ותהפוך לתנובה).

ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל חרתה על דגלה כבר מיום הקמתה ב-1920 את רעיון הקואופרציה כרעיון מרכזי לחיי חברת העובדים בארץ ישראל. ההסתדרות הפעילה את המודל בכל ארגוניה ובפברואר 1928 הקימה את "מרכז הקואופרציה למלאכה, חרושת ושירותים ציבוריים" שנועד להוות גוף מסייע ותומך מבחינה ארגונית וחוקית, זאת בצד בנק הפועלים שסיפק את מעטפת המימון והאשראי החיונית. ב-1933 חוקקה ממשלת המנדט את פקודת האגודות השיתופיות שהגדיר את הישות "אגודה שיתופית" ולפיה מתנהלות האגודות השיתופיות בארץ עד ימינו.

סולל בונה, בעיקר בגרסתו הראשונה - המשרד לעבודות ציבוריות ובניין, העסיק קבוצות קואופרטיביות בסלילת הכבישים ובבניין. בנוסף, תמך המשרד לעבודות ציבוריות בהקמת קואופרציה יצרנית הקשורה לבניין כמו נמליט לתעשיית חומרי בניין בחיפה, קואופרטיב "כרמל" לנגרות בחיפה, בית חרושת קואופרטיבי "עמל" למכונות ויציקות ברזל בחיפה, נגריה שיתופית "דרור" בת"א וקבוצות עבודה שיתופיות במחצבות.

רוב האגודות השיתופיות נשלטו על ידי חברת העובדים של ההסתדרות וחלקן הקטן היה עצמאי או השתייך להסתדרויות אחרות. האגודות השיתופיות בארץ נחלקו לקבוצות הבאות:

  • הקואופרציה היצרנית-שירותית אגודות העוסקות ביצור ובמתן שירותים. רובן אוגדו על ידי "המרכז לקואופרציה" של ההסתדרות. במסגרת זו ניתן להגדיר שלוש חטיבות: 1) תחבורה ותובלה 2) חרושת ומלאכה 3) שירותים
  • הקואופרציה הצרכנית אגודות צרכנים קואופרטיביות ברחבי הארץ. אגודות ה"קו-אופ" השונות אוגדו במסגרת "ברית הקואופרציה הצרכנית בישראל" שהוקמה על ידי המשביר המרכזי בשנת 1932.
  • הקואופרציות הצרכניות הופרטו עם השנים, מלבד קואופ ישראל, אשר פועלת עד היום כאגודה שיתופית.
  • הקואופרציה האשראית אגודות לאשראי שנועדו לאפשר לחבריהן חסכון וקבלת הלוואות. החל משנת 1925 יזמה ההסתדרות קופות מלווה וחיסכון לעובדים, הן היו מאוגדות במסגרת "מרכז קופות המלווה - ברית הפיקוח של הקואופרציה האשראית העובדת בע"מ". בשנות הארבעים מילאו הקופות תפקיד מרכזי בקליטת עולים וחיילים משוחררים. עם הזמן הן התמזגו בבנק הפועלים.
  • הקואופרציה ההתיישבותית - ישובי ההתיישבות העובדת והאגודות השיתופיות שלהן לאספקה, שיווק, עיבוד תוצרת חקלאית, מתן שירותים חקלאיים, הובלה ועוד.
  • הקואופרציה החקלאית העצמאית - אגודות דומות לאלה של ההתיישבות העובדת שלא היו קשורות להסתדרות. חלקן פעלו מימי העלייה הראשונה.
  • הקואופרציה לביטוח - אגודות הסתדרותיות לביטוח חקלאי (כגון הקרן לביטוח חקלאי) וביטוח הדדי (כגון הסנה).
  • הקואופרציה לשיכון אגודות להקמת שיכונים שיתופיים לחברי ההסתדרות. אוגדו על ידי "ברית הפיקוח לאגודות השיכון". צורת קואופרציה זו חדלה להתקיים בשנת 1974.

ברבות השנים הופרטו רוב הקואופרטיבים עקב מחסור ברגולציה ולחץ של הממשלה לסגירתם והפרטתם של הקואופרטיבים. בעקבות המחאה החברתית בישראל 2011 החל גל הקמה של קואופרטיבים חדשים, כדי להתמודד עם בעיית יוקר המחיה ולעקוף את שליטת בעלי ההון בכלכלה,[6][7][8][1] הקואופרטיבים החדשים הם מתחומים רבים ושונים - שירותים כגון אבטחה, הסעדה, הגברה, תחבורה וכו', קואופרטיבים יצרניים בתחום החקלאות, הטקסטיל ועוד, מכולות קואופרטיביות לצרכנות, וקואופרטיבים פיננסיים דוגמת קואופרטיבאופק[1]. בשנת 2013 אף הוקמה ברית הקואופרטיבים לצדק כלכלי, חברתי וסביבתי, בראשות יפעת סולל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יואב כסלו (עורך), טכנולוגיה, קואופרציה, צמיחה ומדיניות: מחקרים בכלכלה חקלאית, המרכז למחקר בכלכלה חקלאית (רחובות) והוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תש"ן.
  • אברהם דניאל, הקואופרציה בישראל - הצלחה וכישלון, מכון גולדה מאיר לחקרי עבודה וחברה, ספריית פועלים, 1989
  • אברהם דניאל ואריה שסקין, הקואופרציה במאה ה-20, עם עובד, 1973
  • יצחק גלפט, מבוא לכלכלה שיתופית (סיכומי הרצאות), תל אביב, 1966

הערה: בריתות הפיקוח הקואופרטיבי של ההסתדרות הוציאו בין שנות ה-40 וה-80 מספר רב של ספרים וכתבי עת בנושא (הבולט בהם הוא המשק השיתופי: בטאון לשאלות כלכלה, קואופרציה ומשק פועלים שיצא לסירוגין בין השנים תרצ"ג-תשמ"ח). בתוכם מאמרים הגותיים, פרוגרמטיים, השוואות עם פעילות מקבילה בארצות העולם, הנחיות דידקטיות ובמה לפעילים ברמות שונות. ספריית מכון לבון לחקר תנועת העבודה והחלוץ כוללת כמעט את כל הספרות הנ"ל. כמו כן ניתן למצוא בספרייה חומר רב בנושא בשפות שונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ניצן צבי כהן, ‏האנשים שמרדו בחוקי השוק - והקימו מיזם שיתופי, באתר דבר ראשון, 26 באוקטובר 2016
  2. ^ לפי הדו"ח השנתי של הארגון ל-2006
  3. ^ ‫ישי גבריאלי, שיעור 16: הצלחת הקואופרטיב - וכישלונו, באתר ynet, 4 בפברואר 2007‬
  4. ^ ראו למשל בכתבה מאת אלישיב רייכנר, תופרות ושורדות (מקור ראשון, 23.10.08) וברשימה מאת דוד גרינשפן להציל את המתפרה
  5. ^ היו מספר קבוצות שנקראו "קבוצת הסתתים", כאן המדובר על קבוצה שהוקמה עוד טרם הקמת הקומונה בסג'רה, ראו - ניר הנרי, 1983. "איש ודגניה לו". קתדרה 29: 78-63
  6. ^ עידו אפרתי, בלי טובות מאף אחד // העסקים החברתיים החדשים בעקבות המחאה, 8 ביוני 2012
  7. ^ רועי ברק, ‏צדק חברתי: המחאה זירזה הקמה של קואופרטיבים חדשים, באתר גלובס, 28 באפריל 2012
  8. ^ אביטל להב, שוב ביחד: הקואופרטיבים חוזרים, באתר ynet, 1 באפריל 2013