קואלה (סוג)

קואלה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-וומבט
משפחה:	קואליים
סוג:	קואלה
שם מדעי
	Phascolarctos; ‏בלנוויל, 1816

קואלה (שם מדעי: Phascolarctos; משמעות השם מיוונית עתיקה: "phaskolos" – כיס או תיק, "arktos" – דוב, כלומר: "דוב הכיס") הוא סוג של יונקי כיס מסדרת הקנגוראים אשר כוללים את המין היחיד ששרד במשפחת הקואליים – קואלה (Phascolarctos cinereus).^[1]

יונקי הסוג חיים רק באוסטרליה. בתקופת הפלייסטוקן היו ארבעה מינים שחיו ביערות האקליפטוס בדרום-מזרח אוסטרליה. עם סוף הפלייסטוקן שלושה מהם נכחדו, אולי כתוצאה משינויי אקלים ורעב ואולי כתוצאה מציד בידי האדם שהגיע לאוסטרליה.^[2]

הם בעלי גוף עגלגל, ראש גדול בעל אוזניים זקורות גדולות שמזכירות אוזני דובים וזרועות חזקות בעלות טפרים חדים. הם מותאמים באופן ייחודי לתזונה המבוססת על עלי אקליפטוס, ומהווים דוגמה מובהקת להסתגלות אבולוציונית סביבתית. הקואלות ממליטות ולד אחד שמתבגר בתוך כיס האם, בקצה הבטן, עד לגיל 6 חודשים.

מינים

קואלה (Phascolarctos cinereus)
Phascolarctos maris – נכחד
קואלה ענקית (Phascolarctos stirtoni) – נכחד
Phascolarctos yorkensis – נכחד. ייתכן שייך לסוג Cundokoala

מאובנים ומינים נכחדים

ממצאי מאובנים באוסטרליה מעידים על קיומם בעבר של מינים נוספים מבני הסוג Phascolarctos. בין אלה נכלל Phascolarctos stirtoni, שתואר במאובנים מלייצ'ר התיכון ונחשב ל"ענק" מבני סוגו. מין זה היה גדול משמעותית מהקואלה המודרנית, ונכחד ככל הנראה כתוצאה משינויים אקלימיים ולחצי סביבה נוספים, כגון ציד בידי האדם^[3].

הקואלה מוגדרת כמין פגיע (Vulnerable) על ידי IUCN, בעיקר בשל בירוא יערות, פיצול בתי גידול ושרפות נרחבות^[1]. שינויי האקלים החריפו את הלחצים בזכות גלי חום קיצוניים שמובילים לתמותה גבוהה יותר. בנוסף, אוכלוסיות רבות נגועות במחלת כלמידיה (Chlamydia pecorum), הגורמת לדלקות, עקרות ולעיתים אף מוות. גופים כגון Australian Koala Foundation ו-IUCN פועלים לניטור ושיקום בתי הגידול וכן לפיתוח חיסון כנגד כלמידיה^[4].

מחקר מדעי ותרומה אבולוציונית

בשנת 2018 פוענח לראשונה גנום הקואלה, וחוקרים זיהו גנים הקשורים בהתמודדות עם רעלנים ובמערכת החיסון המורכבת שלה. ממצאים אלו תרמו להבנת האבולוציה של הסוג ולהכוונת מאמצי שימור^[4]. מחקרים גנטיים אחרים בחנו את המגוון הגנטי בתת-אוכלוסיות שונות כדי לאמוד את הערך האבולוציוני שלהן.