קואליציה גדולה
קואליציה גדולה היא סידור במערכת פרלמנטרית רב-מפלגתית שבה שתי המפלגות הפוליטיות הגדולות מתאחדות לממשלת קואליציה, למרות העובדה שהן מייצגות אידאולוגיות מנוגדות. בדרך כלל, מדובר במקרה בו קיימות אופציות חלופיות של קואליציות צרות יותר, אולם שתי המפלגות בוחרות ללכת יחד מסיבות פוליטיות שונות, למשל, כדי לשמור על יציבות ממשלתית או כדי להימנע מדרישות שמציבות להן מפלגות קטנות בתמורה להצטרפותן.[1]
מניעים להקמת קואליציה גדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתים מתעוררות נסיבות שבהן מפלגות מנוגדות מוצאות לנכון להקים ממשלה יחד. לדוגמה, במצב של משבר לאומי כמו מלחמה או מיתון, אנשים עשויים להרגיש צורך באחדות לאומית ויציבות שמתגברות על חילוקי דעות אידאולוגיים של ימי שגרה. זה נכון במיוחד כאשר יש הסכמה רחבה לגבי המדיניות הטובה ביותר להתמודדות עם המשבר. במקרה כזה, קואליציה גדולה עשויה להתרחש גם כאשר למפלגה אחת יש מספיק מושבים לשלוט בפני עצמה. דוגמה לכך היו הממשלות הלאומיות הבריטיות במהלך מלחמת העולם הראשונה ולפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
אפשרות נוספת היא שהמפלגות הגדולות ימצאו שיש להן במשותף אידאולוגית זו עם זו יותר מאשר עם המפלגות הקטנות שנמצאות כביכול בצד הפוליטי שלהן. לעיתים קרובות זהו תוצאה של סירוב לשתף פעולה עם מפלגה מסוימת בשל דעותיה, ובמקרה כזה, המפלגות המרכזיות משמאל ומימין יוצרות קואליציה כדי למנוע ממפלגות מהשמאל הקיצוני או הימין הקיצוני להיכנס לממשלה. דוגמה לכך הייתה באוסטריה בין 1945 ל-1966. מצב אפשרי נוסף הוא תסריט בו יותר מדי מפלגות קטנות בפרלמנט, כך שכל קואליציה אחרת לא תהיה יציבה. לעיתים, הקמת קואליציה גדולה נעשית מתוך צורך פוליטי, כדי למנוע בחירות מוקדמות. לדוגמה, בישראל, כאשר עקשנות אידאולוגית של חלק מהמפלגות הקטנות הפכו את השמירה על פלטפורמה מגובשת עם קואליציה גדולה קלה יותר מאשר קואליציה צרה.
דוגמאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוסטריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוסטריה שלאחר המלחמה, קואליציה גדולה בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית למפלגת העם האוסטרית הפכה לסטנדרט מאז מלחמת העולם השנייה. מתוך 31 הממשלות שכיהנו מאז 1945, 20 היו קואליציות גדולות, כולל אחת עשרה ברציפות בין 1945 ל-1966. הקואליציות הגדולות שלטו שוב בין השנים 1987 ל-2000 ומ-2007 עד 2017.
איטליה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באיטליה הכינוי קואליציה גדולה מתייחסת לממשלת הרוב הראשונה שהוקמה באפריל 2013 בין המפלגה הדמוקרטית, מפלגת העם והחירות (אנ'), ומפלגות בחירה אזרחית (אנ') ואיחוד המרכז (אנ'). בנובמבר 2013, מפלגת העם והחירות פרשה והתפרקה.
גרמניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בגרמניה שלאחר המלחמה, הכינוי "הקואליציה הגדולה" מתייחס לקואליציה שלטת של שתי המפלגות הגדולות ביותר, בדרך כלל המפלגה הנוצרית-דמוקרטית והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית. ארבע פעמים נוצרו קואליציות גדולות במדינה: ממשלת קייזינגר (1966–1969), הקבינט הראשון של מרקל (2005–2009), הקבינט השלישי של מרקל (2013-2018), והקבינט הרביעי של מרקל (2018–2021). ממשלת קואליציה חמישית, הקבינט של מרץ (2025–הווה), מכונה "הקואליציה השחורה-אדומה" משום שהסוציאל-דמוקרטים סיימו בבחירות 2025 במקום השלישי, אחרי אלטרנטיבה לגרמניה.[2][3][4]
דנמרק
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות הכלליות בדנמרק ב-2022 נוצרה קואליציה גדולה בין הסוציאל-דמוקרטים המרכז-שמאליים, המפלגה הליברלית המרכז-ימנית ומפלגת המרכז המתונים (אנ'), בראשות המועמדת הסוציאל-דמוקרטית מדה פרדריקסן.[5]
הולנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהולנד התקיימו מספר ממשלות שניתן לתאר כקואליציות גדולות. הקואליציות בשנות ה-40 וה-50 בראשות וילם דריס כללו את מפלגת העם הקתולית (אנ') ואת מפלגת העבודה, וכן מספר מפלגות קטנות כגיבוי. הקואליציות בשנות ה-90 בראשות וים קוק היו בין מפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה ובין דמוקרטים 66. גם ממשלתו השנייה של מארק רוטה הייתה קואליציה גדולה וכך גם ממשלתו השלישית של רוד לוברס.
טורקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקואליציה הגדולה הראשונה בטורקיה הוקמה לאחר הבחירות הכלליות של 1961, עם חברים ממפלגת העם הרפובליקאית ומפלגת הצדק.
יוון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביוון היו שתי קואליציות גדולות שנקראו ממשלות האחדות הלאומית. הראשונה הייתה בראשות קסנופון זולוטס (אנ'), והיא הורכבה מדמוקרטיה חדשה, התנועה הסוציאליסטית הפאן-הלנית וסינאספיסמוס. השנייה הייתה בראשות קרולוס פפוליאס והיא הוקמה בעקבות משבר החוב של יוון. היו גם קואליציות גדולות בממשלות של יאניס יאנטאקיס (אנ'), אנטוניס סמאראס ואלכסיס ציפראס.
ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – הבחירות לכנסת האחת עשרה, הבחירות לכנסת העשרים וארבע, ממשלת אחדות לאומית (ישראל)
לישראל היו מספר ממשלות קואליציה גדולות. הראשונה הייתה ממשלת ישראל השלוש עשרה לקראת מלחמת ששת הימים. קואליציות גדולות נוספות הוקמו בשנות ה-80 ובכמה הזדמנויות במאה ה-21. בכמה מהמקרים היו ממשלות רוטציה, בהן ראשות הממשלה התחלפה בין מנהיגי המפלגות. הראשונה הייתה בין 1984 ל-1988, בראשות שמעון פרס ויצחק שמיר. השנייה הייתה ב-2021, כאשר ממשלת בנט-לפיד, החליפה ממשלת רוטציה אחרת של ממשלת נתניהו-גנץ.
לוקסמבורג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלוקסמבורג, מאז הקמת המערכת המפלגתית, רק ממשלה אחת (בין 1921 ל-1925) כללה חברים ממפלגה אחת. ברוב המקרים, ממשלות הן קואליציות גדולות של שתי המפלגות הגדולות, ללא קשר לאידאולוגיות שלהן. דבר זה הפך את לוקסמבורג לאחת הדמוקרטיות היציבות ביותר בעולם.[6] שני קבינטים (בין 1945 ל-1947) כללו חברים מכל מפלגה שיוצגה בבית הנבחרים.
ספרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרד, המונח קואליציה גדולה משמש בדרך כלל להתייחסות לממשלה היפותטית של המפלגה העממית ומפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית, אף שמעולם לא הוקמה בפועל ממשלת קואליציה כזו ברמה הלאומית, אם כי היא הוצעה על ידי ראש הממשלה מריאנו רחוי בשנים 2015–2016.[7][8][9]
פורטוגל
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הבחירות לפרלמנט של 1983 בפורטוגל, המפלגה הסוציאליסטית חתמה על הסכם עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ויצרה קואליציה ממשלתית גדולה שכונתה 'הגוש המרכזי' ונמשכה עד 1985.
שווייץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשווייץ המועצה הפדרלית מורכבת משבעה חברים הנבחרים על ידי האספה הפדרלית, כאשר נשיא שווייץ וסגן הנשיא נבחרים מדי שנה בתורנות על ידי הפרלמנט לפי הוותק. לפי מנהג חוקתי מ-1959, נוסחה המכונה נוסחת הקסם מקצה מושבים במועצה הפדרלית לארבע המפלגות המרכזיות המיוצגות בפרלמנט. כתוצאה מכך, מפלגות מרכזיות אלו יוצרות בפועל קואליציה גדולה עם רוב מוחלט. נוסחה קסומה זו שונתה לאחר שמפלגת העם השווייצרית הפכה למפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט בבחירות 2003, והעבירה לידיה מושב אחד במועצה הפדרלית מידי מפלגת העם הדמוקרטית-נוצרית של שווייץ. עם זאת, מדיניות הממשלה נתמכת בפרלמנט רק על בסיס של כל מקרה לגופו על ידי הקבוצות הפרלמנטריות של המפלגות השולטות, ולכן המפלגות הללו נמצאות בממשלה ובאופוזיציה בו זמנית.
תוניסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפלגת א-נהדה יצרה ברית עם מפלגות בעלות אידאולוגיות פוליטיות מנוגדות, ושלטה בתוניסיה בין 2011 ל-2021. לאחר שהמפלגה זכתה בבחירות לאספה המכוננת ב-2011, היא יצרה ברית עם המפלגה שהייתה במקום השני (קונגרס לרפובליקה (אנ')) והמפלגה במקום השלישי (הפורום הדמוקרטי לעבודה ולחירות (אנ')), במה שזכה לכינוי ברית הטרויקה. בבחירות לפרלמנט של 2014, המפלגה סיימה במקום השני, אך יצרה ברית עם נידא תוניס שהייתה במקום הראשון, ואילו בבחירות לפרלמנט ב-2019, המפלגה חזרה למקום הראשון והתחברה למפלגת לב תוניסיה (אנ'), עד למשבר הפוליטי של 2021.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ The Political Loop, How Stuff Works: The different types of Coalition, The Political Loop, 2011-09-06 (באנגלית)
- ^ Eine Groko, die keine mehr ist: Welche Koalitions-Alternativen Merz jetzt hat, www.fr.de, 2025-02-24 (בגרמנית)
- ^ Anne-Katrin Mellmann, Schwarz-rote Koalitionen: Eine Geschichte der Notlösungen, tagesschau.de (בגרמנית)
- ^ Corinna Emundts, Die Hochrisiko-Koalition: Wie Schwarz-Rot sich nun aufstellen muss, tagesschau.de (בגרמנית)
- ^ Ellemann bliver forsvarsminister og Løkke bliver udenrigsminister: Se hele listen her, DR, 2022-12-15 (בדנית)
- ^ STAT-USA/Internet, U.S. Department of Commerce, Luxembourg Country Commercial Guide FY 2003: Political Environment, strategis.ic.gc.ca (בצרפתית)
- ^ elDiario.es, Mariano Rajoy pide una gran coalición y no descarta ofrecer ministerios a PSOE y Ciudadanos, ElDiario.es, 2015-12-29 (בספרדית)
- ^ TwitterFacebookEnviarCompartido, Twitter, Facebook, Enviar, Compartido, 133 Comentarios Aporta más información, 133 Comentarios, Aporta más información, Rajoy insiste en la gran coalición y ofrece la vicepresidencia al PSOE, ELMUNDO, 2016-02-18 (בספרדית)
- ^ Rajoy afirma que la gran coalición con el PSOE ayudaría a 'resolver' la cuestión catalana, El Periódico, 2016-06-21 (בספרדית)