קוג'ונג, קיסר קוריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גואנג-מו
광무제
קוג'ונג במדי מלוכה אירופאים
קוג'ונג במדי מלוכה אירופאים
לידה 8 בספטמבר 1852
האנסאונג, שושלת ג'וסון
פטירה 21 בינואר 1919 (בגיל 66)
קאיג'ו, הכיבוש היפני בקוריאה
מדינה האימפריה הקוריאנית
מקום קבורה הקברים המלכותיים של שושלת ג'וסון
עיסוק מונרך עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג מִיּוֹנְגְסוֹנְג, מלכת קוריאה
שושלת יי
אב הונג-סון טאיון-גון
אם הנסיכה הגדולה סונמוק
צאצאים Prince Wanhwa
יי און
Prince Yi Kang
סאנג'ונג, קיסר קוריאה
הנסיכה דוקהה עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך קוריאה
21 בינואר 186413 באוקטובר 1897
(33 שנים)
אירועים בתקופתו מלחמת סין-יפן הראשונה
הוא עצמו כקיסר ←
קיסר קוריאה
13 באוקטובר 189719 ביולי 1907
(9 שנים ו־39 שבועות)
אירועים בתקופתו מלחמת רוסיה-יפן
→ הוא עצמו כמלך
פרסים והוקרה
חתימה 대한제국 고종의 수결.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קוּג'וֹנְג, קיסר קוריאהקוריאנית: 고종) נודע בתוארו המלכותי הקיסר גוּאַנְג-מוּ (בקוריאנית: 광무제) היה מלך קוריאה משושלת ג'וסון בין 1864 ל-1897 והקיסר הראשון של האימפריה הקוריאנית משנת 1897 ועד להדחתו בשנת 1907 בהשפעת האימפריה היפנית, אשר שלוש שנים אחר כך סיפחה את קוריאה.

בשנות שלטונו, קוג'ונג פעל להביא למודרניזציה בקוריאה כפי שאירע ברסטורציית מייג'י כדי למנוע כיבוש בידי האימפריות הקולוניאליות. הקמת האימפריה הקוריאנית נזקפת לזכותו אך לבסוף לא הצליח לשמור על עצמאות קוריאה אשר אמנם השתחררה מהשפעה סינית אך נפלה להשפעה רוסית ומאוחר יותר יפנית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוג'ונג נולד בארמון מלוכה קוריאני בשנת 1852 והפך למלך קוריאה ה-26 משושלת ג'וסון עוד בהיותו נער צעיר בן 12. במהלך השנים הראשונות לשלטונו הייתה הסמכות המעשית בידי אביו, טאיון-גון, אשר כעוצר ניסה לחזק את המדינה ואת השפעתה כדי שלבסוף תשתחרר מהיותה מדינת חסות של שושלת צ'ינג אך באותו הזמן שמר על התבודדות מפני השפעה מערבית. כאשר נחטף טאיון-גון ונלקח לסין בשנת 1882 על פועלו נגד הצ׳ינג, השלטון בפועל עבר לידי מלכתו של קוג'ונג, מין (קיצור של מִיּוֹנְגְסוֹנְג), אשר הייתה רבת השפעה על בעלה והתנגדה לכל מאמצי המודרניזציה.

עקב התנגדותה ליפנים היא נרצחה על ידם כאשר השיגו השפעה רבה יותר ויותר בקוריאה בשנת 1895 לאחר מלחמת סין–יפן הראשונה. שנתיים לאחר מכן, במאמץ להציל את המדינה, קוג'ונג העלה את עצמו ממלך לקיסר ושינה את שם המדינה לאימפריה הקוריאנית (מצ'וסן לטאהאן; "האן הגדול"), פעולות המסמלות את עצמאותה של קוריאה מסין.

קיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור מסורתי של קוג'ונג משנת 1901.

מיד עם הקמת האימפריה חיזק קוג׳ונג את הקשרים עם האימפריה הרוסית כנגד ההשפעה היפנית. אולם במהלך מלחמת רוסיה-יפן בשנים 19041905 פלשה יפן לתוך קוריאה ואילצה את הקיסר לחתום על אמנה המאפשרת ליפנים להשתמש במדינה כבסיס של הצבא היפני הקיסרי ולהציב יועצים בממשלה. לאחר המלחמה הקימה יפן ממשלת בובות בקוריאה. בשנת 1907 נאלץ קוג׳ונג להתפטר לטובת בנו, סאנג'ונג לאחר שהתברר כי הוא שלח שליחים כדי לפסוק על עניין עצמאות קוריאה בוועידה השנייה של בית הדין הבינלאומי בהאג. שלוש שנים אחר כך סיפחה יפן רשמית את קוריאה. מותו של קוג'ונג בינואר 1919 עורר שמועות כי הורעל על ידי היפנים, והלווייתו ב-1 במרץ שנת 1919 שימשה כתנופה לתנועת העצמאות.

יי ואנג, בנו החמישי של קוג'ונג, היה יליד 1877, והבן השני ששרד אחרי סאנג'ונג. עם זאת, כאשר סאנג'ונג הפך לקיסר לאחר שאביהם נאלץ להתפטר בשנת 1907, היפנים סירבו להפוך את יי ואנג לנסיך הכתר הבא, והעבירו את התואר לאחיו למחצה הצעיר, יוימין, שהועבר ליפן בגיל 10 וגדל, פחות או יותר כגבר יפני.

יי ואנג נודע כאדם עצמאי, עקשן ותומך עצמאות, מה שהבהיל את אדוניה היפניים של קוריאה. הוא בילה את חייו כנסיך הקיסרי אך לא יורש העצר ומטעם אביו נסע כשגריר למספר מדינות זרות, כולל הרפובליקה הצרפתית השלישית, האימפריה הרוסית, ארצות הברית, האימפריה הבריטית, ממלכת איטליה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, הקיסרות הגרמנית ואף יפן עצמה. בשנת 1919, עם מות אביו, עזר יי ואנג בתכנון הפיכה להפלת ממשלת קוריאה היפנית. היפנים גילו את העלילה המהפכנית ועצרו את יי ואנג בעודו במנצ'וריה. הוא הובל חזרה לקוריאה אך לא נכלא או נשלל מתאריו המלכותיים.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוג'ונג היו 14 ילדים מהמלכה מין ו-7 פילגשות, 9 מהם נפטרו בשנה הראשונה לחייהם ושמם לא נודע ועוד אחד נפטר בצעירותו בגיל 12.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]