קוד QR

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוד QR לדוגמה, הקוד מפנה לעמוד הבית של ויקיפדיה העברית

קוד QR (מאנגלית: Quick Response Code) הוא מעין ברקוד דו-ממדי, שבו מקודד מידע טקסטואלי בצורה גראפית-ויזואלית. הקוד הומצא ביפן, בשנת 1994, על ידי דנסו, חברה בת של קונצרן טויוטה, כקוד לפיענוח מהיר, ושימש תחילה לקידוד חלפים, לשם פיענוח על ידי רובוטים בפסי ייצור. מאז נפוץ השימוש בקוד גם מעבר לתעשייה, בזכות היכולת המהירה להשגת מידע, והקיבולת הגדולה יחסית של נתונים שהוא יכול להכיל.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העשור השני של המאה ה-21 נפוץ השימוש בקוד בכל העולם, וטלפונים חכמים הפכו לאמצעי הקלט העיקרי של הקוד באמצעות המצלמה הנכללת בהם. הקודים מוצגים בכתבות עיתון, פרסומות, שלטי חוצות, כרטיסי ביקור ואף באתרי אינטרנט או אפליקציות.

חברות המפרסמות מוצר או אירוע נוהגות לכלול קוד QR בפרסומות המודפסות ברחוב או בעיתון. אפליקציות לאנדרואיד או לאייפון, המפורסמות באתרי אינטרנט ובלוגים כוללות קוד QR המאפשר התקנת האפליקציה בעזרת סריקה של מסך מחשב. אנשים נוהגים להדפיס קוד QR על כרטיסי ביקור המאפשר הזנה של כל נתוני כרטיס הביקור, כגון השם, הטלפון, וכתובת הדוא"ל ישירות לרשימת אנשי הקשר של עמיתיהם.

הקוד בגירסתו המתקדמת מאפשר קידוד של טקסט באורך של עד 4,296 תווים, אך מרבית הטלפונים החכמים יכולים לקרוא קודים של עד 60 תווים בלבד, זאת מכיוון שעל מנת לקודד את מספר התווים המקסימלי יש להשתמש בגרסה מתקדמת של הקוד, הדורשת רזולוציית הדפסה וצילום גבוהה.

מבנה הקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה קוד QR

קוד QR בנוי כריבוע שבשלושה מקודקודיו נמצאים ריבועים קטנים המשמשים עוגנים. בין הריבועים עובר קו מקווקו הקשה לזיהוי בעין אנושית, וריבוע נוסף קטן יותר מצוי פנימה מהקודקוד הרביעי. אמצעים גרפיים אלו מאפשרים למכשיר הסורק את הקוד לזהות את כיוון קריאת הקוד, ולקוראו. צמוד לריבועים הגדולים מקודדת גרסת הקוד. הגרסה מגדירה את מספר השורות בקוד, וכמות המידע הניתן לקידוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]