קוואפו
.svg)
ג'ונג יואו (בסינית: 夸父, בפין-יין: Kuāfù, מילולית "אב רברבן"[2]) היה ענק במיתולוגיה הסינית שרצה ללכוד את השמש.[3] הוא היה הנכד של חוֹאוּטוּ.[4]
הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
יום אחד החליט קוואפו לרדוף אחרי השמש וללכוד אותה. הוא עקב אחרי השמש ממזרח למערב, מרוקן בדרכו את הנהר הצהוב ואת נהר וויי כדי להרוות את צמאונו האדיר. אולם הוא עדיין נשאר צמא, ובמהלך בחיפושיו אחר מקורות מים נוספים, מת מהתייבשות. אלת העץ שנשא עמו צמחה והפכה ליער דנג[5]: יער גדול של עצי אפרסק.[6]
בגרסה אחרת הופך קוואפו לרכס הרים.[7]
בסינית המודרנית הסיפור "קוואפו רודף אחרי השמש" משמש לתאר אדם שנכשל בהשגת מטרתו בגלל עודף הערכה עצמית.
מקורות בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דמותו של קוואפו מופיעה בשבעה פרקים שונים בקלאסיקה של ההרים והימים, וכן גם בליה דזה. הסיפור נחשב מיתוס הקשור לפולחן השמש.
על פי הפרק "קלאסיקת צפון הישימון בגדול" בקלאסיקה של ההרים והימים,[8] דמותו נושאת נחשים חומים, והוא הנכד של חואוטו ולא בנה. בגרסה זו הוא אכן לכד את השמש, ומכאן הצימאון הרב.
בניגוד לטענה בליה דזה ובפרק "הקלאסיקה של אשר מעבר לים בצפון", על פיה מת בצמא[9], טוען הפרק "קלאסיקת צפון הישימון הגדול" בקלאסיקה של ההרים והימים שהוא מצא את מותו מידיו של הדרקון המגיב, בדומה לצ'ה יואו, אם כי בהיותו של הדרקון המגיב אלוהות גשם, ייתכן שאין סתירה בין השניים. בפרק "קלאסיקת מזרח הישימון בגדול" הטקסט על הסיפור הוא דו משמעי בשל היעדר סימני פיסוק בסינית העתיקה: ניתן לקרוא אותו כאילו הרג הדרקון המגיב את צ'ה יואו ואת קוואפו, וניתן גם לקרוא אותו כאילו הרג הדרקון המגיב את צ'ה יואו, אך לא הצליח להתמודד עם קוואפו ולפיכך שב למרומים.
הספר "רשומות מדינת גִ'ינְגְ" של שנג חונג[10] מציין סלע ועליו טביעת כף רגל המיוחסת לקוואפו.[11]
יש המזהים את קוואפו עם הקיסר יו' ואנג (帝榆罔), אחרון קיסרי הלהט, בן תקופתו של הקיסר הצהוב.[דרוש מקור] בספר "היסטוריה כהלכה" מן המאה ה-12 הוא מתואר דווקא כבכיר המיטיב לדהור בשירותו של דאנג'ו, בנו של הקיסר יאו.[12] הסופר מאו דון בספרו "חקירת מיתוסים" טען שבדומה לשמות טיטאנים ביוון, מדובר בשם של שבט.[13]
כפתגם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפתגם "קוואפו רודף את השמש" קיים בשתי צורות כתיבה, הנבדלות זו מזו סימן יחיד: "夸父逐日" ו"夸父追日", ללא הבדל במשמעות ביניהם. הצורה הראשונה היא קדומה, הצורה השנייה, מקורה במאמר "דיון בניגודים" של מאו דזה דונג מ-1937, שמציג את היסודות מהם יתפתח בהמשך המאואיזם. מאו משתמש בביטוי כדוגמה למיתוס ידוע, וביחד עם מיתוסים אחרים מתייג אותו כמכיל ניגודים סובייקטיביים, בניגוד לניגודים האובייקטיביים שלשיטתו עומדים בפניו ובפני קוראיו.[14]
שבט[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המילה "קוואפו" בשם "אדון קוואפו" (夸父氏), ניתן להבין כשמו של האדון, כשם מקום עליו הוא שלט, או כשם של שבט או עם שהוא עמד בראשו. אותו ביטוי יכול להתייחס גם לשבט כולו.
בקרבות בָּאנְצְ'וֵ'אן, הצטרפו שבטיו של צ'ה-יואו לאותו שבט קוואפו ולשבט שלושת המיאו, וביחד תקפו את שבטו של קיסר הלהט. בכך הבריחו את קיסר הלהט ואנשיו לשטחיו של הקיסר הצהוב, וגרמו לבסוף לקרב ג'ואולו בין צ'ה יואו לקיסר הצהוב.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- איקרוס - אדם שניסה להתקרב לשמש במיתולוגיה היוונית.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Yang, Lihui, et al. (2005). Handbook of Chinese Mythology. New York: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-533263-6
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Yang, 154
- ^ Richard E. Strassberg (translator). (2018) A Chinese Bestiary: Strange Creatures from the Guideways through Mountains and Seas 1st edition. p. 266
- ^ "Chinese Myth". אורכב מ-המקור ב-2007-01-01. נבדק ב-2007-05-25.
- ^ Yang, 155 and 263
- ^ סינית: 邓林.
- ^ הסיפור נמצא תחת ההגדרה של 夸父追日 ב 现代汉语词典(第七版) [מילון סינית מודרנית (מהדורה שביעית)]. 北京. (Beijing): 商务印书馆. (The Commercial Press.). 1 בספטמבר 2016. pp. 513, 755. ISBN 978-7-100-12450-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Friedman, Amy; Johnson, Meredith (2014-07-20). "Kua Fu Chases the Sun (A Chinese Folktale)". uexpress. נבדק ב-2014-07-20.
- ^ ראה שם בפיסקה על 成都載天.
- ^ ראה בפרק 湯問.
- ^ 《荊州記》盛弘之.
- ^ על פי המתואר ב"מקראות הקיסריות של עידן טאיפינג" בפרק "ענייני האדם 29" בערך "טביעת רגל". 《太平御覽·人事部二十九·跡》
- ^ 路史 מגילה 13.
- ^ 茅盾《神话研究》，百花文艺出版社 אפריל 1981，עמ' 177 וגם 216—217.
- ^ מאו דזה דונג, "הדיון בניגודים".