קווינטוס לאביינוס
פסלו של לאביינוס במוזיאון בקרמונה באיטליה | |
לידה |
המאה ה־1 לפנה״ס ![]() |
---|---|
פטירה |
38 לפנה״ס קיליקיה, טורקיה ![]() |
מדינה |
רומא העתיקה ![]() |
![]() ![]() |
קווינטוס לאביינוס (בלטינית: Quintus Labienus; נפטר בשנת 39 לפנה"ס) היה גנרל רומי בתקופת הרפובליקה המאוחרת, בנו של טיטוס לאביינוס. הוא כרת ברית עם האימפריה הפרתית ופלש למחוזות הרומאים במזרח הים התיכון שהיו בשליטתו של מרקוס אנטוניוס. בעזרת הפרתים, הוא כבש את המחוז הרומאי של סוריה ואת דרום אנטוליה בשנת 40 לפני הספירה וגם פלש ליהודה והיה מעורב בהכתרת מתתיהו אנטיגונוס השני. לאביינוס הובס על ידי פובליוס ונטידיוס בסוס.
מלחמת האזרחים וההימלטות לפרתים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר רציחתו של יוליוס קיסר בשנת 44 לפנה"ס, התחוללה מלחמת אזרחים בין תומכיו של קיסר, ובין תומכיו של גנאיוס פומפיוס מגנוס, שהובילו את כוחות הסנאט הרומי נגד קיסר במהלך מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר (49–45 לפנה"ס). במלחמת האזרחים השנייה, המכונה גם מלחמת האזרחים של המשחררים (43–42 לפנה"ס) או מלחמת האזרחים של מתנקשי יוליוס קיסר, הובילו את האגף הפומפיאני גאיוס קסיוס לונגינוס ומרקוס יוניוס ברוטוס, שהובילו את רצח קיסר. הם נלחמו נגד אוגוסטוס קיסר ומרקוס אנטוניוס, שניים מחברי הטריומווירט השני. קסיוס וברוטוס הובסו בקרב פיליפי באוקטובר בשנת 42 לפני הספירה. קווינטוס לאביינוס ניסה להחיות את הפומפיאנים בעזרתם של הפרתים.
לפי ההיסטוריון הרומי פסטוס, לאביינוס ברח לפרס.[1] אך לפי דיו קסיוס הוא נשלח על ידי ברוטוס וקסיוס לאורודס השני, מלך פרתיה, כדי להשיג תגבורת לפני קרב פיליפי, שם הוא הוחזק בהמתנה כשאורודס חיכה לראות איך הדברים יתפתחו. לאביינוס נשאר בפרתיה כששמע על התבוסה בפיליפי, מחשש לפעולות תגמול מצד המנצחים. כשראה שמרקוס אנטוניוס שולט בפרובינציות שלו במזרח ושהוא נסע למצרים, שכנע לאביינוס את אורודס לתקוף את הרומאים, בנימוק שחלק מצבאותיהם הושמדו או נפגעו בקרב וצבאות אחרים היו מרדניים. הוא יעץ לו לפלוש לסוריה בזמן שאנטוניוס שוהה במצרים, וטען גם שפרובינציות רומיות רבות יקבלו את פניו בשמחה, מכיוון שהם סובלים התעללות מידיו של אנטוניוס. הוא הציע לקחת את הפיקוד על הצבא והצליח לשכנע את אורודס, שהפקיד כוח גדול בידי לאביינוס ובידי בנו פאקורוס הראשון.[2]
ההיסטוריון אפיאן טוען שהתנהלותו של אנטוניוס הובילה לפלישה הפרתית. לפי אפיאן, כשאנטוניוס התאהב בקלאופטרה, הוא איבד עניין בפוליטיקה ובמדיניות ועשה את מבוקשה של קלאופטרה בכל נושא. לאחר מותו של קיסר התעוררו סכסוכים אזרחיים בסוריה ורודנים מקומיים השתלטו על ערים שונות בעזרת הפרתים. אנטוניוס גירש את הרודנים הללו, והם מצאו מקלט בפרתיה. לאחר מכן הוא הטיל מיסים כבדים, וכן שלח כוח של פרשים לשדוד את פלמירה, עיר עשירה, שתושביה סיכלו את כוונתו והבריחו את רכושם.[3]
הפלישה הפרתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]דיו קסיוס מספר כי לאביינוס פלש בעזרת הפרתים לפיניקיה ותקף את אפאמיה, אך נהדף. עם זאת, הוא כבש את כל חילות המצב הרומיים בפיניקיה ללא התנגדות, מכיוון שהם היו חיילים שלחמו עם קסיוס וברוטוס ונשלחו לשם כשאנטוניוס שילב אותם בכוחותיו, וממילא הם הכירו את לאביינוס. רק לוקיוס דקידיוס סקסה (אנ') שהופקד על ידי אנטוניוס בסוריה, ברח עם כמה מאנשיו, אבל לאביינוס רדף אחריו והביס אותו, וסקסה נמלט לאנטיוכיה. בעקבות כך נכנעו תושבי אפאמיה משום שהם חשבו שסקסה מת. לאביינוס המשיך וכבש גם את אנטיוכיה, ומשם רדף אחרי סקסה לקיליקיה והרג אותו. בינתיים, שותפו הפרתי פאקורוס הכניע את מרבית שטחי סוריה, מלבד העיר צור בה היו חיילים רומאים רבים. פאקורוס גם פלש לשטחי יהודה, הדיח את הורקנוס השני והכתיר את מתתיהו אנטיגונוס השני במקומו.[2]

בינתיים, לאביינוס כבש את קיליקיה והשיג את נאמנותן של הערים בחוף הדרומי של אנטוליה מלבד שלוש ערים באזור קאריה: סטרטוניקיאה (אנ'), מילאס (אנ') ואלבנדה. שתי הערים האחרונות קיבלו בתחילה את חיל המצב שהוא שלח אליהן, אבל לאחר מכן התמרדו ורצחו את חייליו של לאביינוס. לאביינוס כבש את אלבנדה והעניש את אנשיה, והרס את מילאס לאחר שהיא ננטשה. הוא צר על סטרטוניצאה במשך זמן רב, אך לא הצליח לכבוש אותה.[2]
לפי דיו קסיוס, אנטוניוס לא הצליח לנקוט בצעדי הגנה, משום שכעת, לאחר שהיה בשלטון, הוא שקע בחיי המותרות של המצרים "עד שהיה מדוכא לחלוטין". כאשר הוא נאלץ לפעול, הוא הפליג לצור כדי לעזור לה. אולם כשראה שסוריה כבר נכבשה, נטש אותה. הוא הפליג לאורך החוף כל הדרך ליוון ולאחר מכן לאיטליה כדי לתמוך ברעייתו פולביה במלחמתה נגד אוגוסטוס קיסר. הוא תפס את סיפונטו (אנ') וצר על ברינדיזי (שנקראב אז ברונדיזיום). כשפולביה מתה, נפסקה המלחמה, ואנטוניוס ואוגוסטוס חתמו על הסכם ברונדיסיום בספטמבר בשנת 40 לפני הספירה.[3][2][4] לפי פלוטרכוס, אנטוניוס תכנן תחילה לצאת להילחם בפרתים ובלאביינוס, אך שינה את מסלולו לבקשתה של פולביה.[5]
תבוסה ומוות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחרי ההסכם, אנטוניוס חזר ליוון ושלח את פובליוס ונטידיוס בסוס לאסיה כדי להילחם בפרתים ובלאביינוס. האחרון היה ללא הפרתים עם מעט לוחמים לצדו, והוא נמלט לסוריה כשבסוס רודף אחריו. המפגש בין השניים התרחש ליד הרי הטאורוס, כששני הצדדים ממתינים: לאביינוס לכוחות החיזוק של הפרתים, ובסוס לכוחותיו החמושים בכבדות שלא הספיקו להצטרף למרדף. כשהכוחות הגיעו, בסוס העדיף להישאר בנקודה גבוהה, מתוך חשש מפרשי הפרתים. האחרונים, בטוחים בכוחם ובמספרם, רכבו במעלה הגבעה עם עלות השחר מבלי לחכות לכוחותיו של לאביינוס שיצטרפו אליהם, אך הובסו ונמלטו. חייליו של לאביינוס היו מדוכדכים בגלל בריחת הפרתים, ולכן הוא ניסה לסגת, אבל בסוס למד על כוונתו זו מעריקים והכין לו כמה מארבים, הוא לכד את חייליו ולאביינוס עצמו נמלט לקיליקיה כשהוא מחופש, עד שהתגלה ונעצר. בעקבות כך, הפרתים נטשו את סוריה ובסוס תפס אותה ללא קרב. הוא כבש את יהודה ועזב אותה לאחר שאנטיגונוס ברח.[2]
לפי ההיסטוריון לוקיוס אנאוס פלורוס, הקרב המכונה גם קרב הר גינדרוס (אנ') נערך בין נהרות הפרת ואורונטס, והכוח המובס מנה יותר מ-20,000 לוחמים, ובו נהרג גם פאקורוס.[6] באותו יום הוצא גם לאביינוס להורג, ולפי גרסאות שונות, הוא נהרג בקרב עצמו.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Festus: Breviarium - translation, www.attalus.org
- ^ 1 2 3 4 5 Cassius Dio — Book 48, penelope.uchicago.edu
- ^ 1 2 Appian • The Civil Wars — Book V, penelope.uchicago.edu
- ^ Treaties of Brundisium & Tarentum, Stories of Antiquity (באנגלית)
- ^ Plutarch • Life of Antony, penelope.uchicago.edu
- ^ Florus • Epitome — Book II, Part 7 of 9, penelope.uchicago.edu