קולג' לאו בק
 | |
 | |
| מכללה | |
|---|---|
| מוטו |
בלב היהדות המתקדמת At the Heart of Progressive Judaism |
| השתייכות | יהדות רפורמית |
| תקופת הפעילות | 1956–הווה (כ־68 שנים) |
| מייסדים | ורנר ואן דר ציל |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | דבורה קהאן-האריס |
| ראש המכללה | אלסדייר ניסבט |
| סגל |
12 (נכון ל־2017)  |
| מיקום | |
| מיקום | איסט אנד 80, לונדון, אנגליה |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
| קואורדינטות | 51°35′43″N 0°11′22″W / 51.5953°N 0.189444°W |
| http://www.lbc.ac.uk | |
 | |
  | |
קולג' ליאו בק הוא מוסד רבני במימון פרטי, הנמצא בלונדון ומרכז להכשרת מורים בחינוך יהודי. היא הוקמה על ידי ד"ר ורנר ואן דר ציל בשנת 1956, ומשתייכת לתנועה ליהדות רפורמית. הקולג' קרוי על שם הרב הרפורמי היהודי-גרמני ליאו בק.
הסמכות לרבנות מקולג' ליאו בק מוכרות ברחבי העולם על ידי התנועות הליברליות, הרפורמיות והמסורתיות. נכון להיום, הקולג' הכשיר למעלה מ-170 רבנים, ובוגריו מכהנים כראשי קהילות יהודיות בבריטניה ובעולם כולו. הקולג' היה שחקן מרכזי בהכשרת רבנים להנהגת הקהילות היהודיות של ברית המועצות לשעבר,[1] והוא נמצאת בראש החץ של דיאלוג הדתות האברהמיות בממלכה המאוחדת מזה עשרות שנים. בנוסף להכשרת רבנים, הקולג' מכשיר מורים, ומספק ייעוץ חינוכי לבתי ספר לדת ובתי ספר יהודיים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הקמת הקולג' לא היה מוסד להכשרת רבנים רפורמיים בממלכה המאוחדת, והרבנים בממלכה קיבלו את הכשרתם בארצות הברית או בקולג' היהודי האורתודוקסי שבמדינה (שלימים החליף את השתייכותו והפך למוסד רפורמי אף הוא). בשנת 1956 הקים ד"ר ורנר ואן דר ציל את הקולג', במטרה להכשיר רבנים ליברלים ורפורמיים. ורנר ראה את המוסד כממשיך אחרון לבית המדרש הגבוה למדעי היהדות[2] של ברלין ובית המדרש לרבנים בברסלאו,[1] שנחרבו בשואה. זמן קצר לאחר מכן התקבלה הצעתו של ואן דר ציל[3] לקרוא לקולג' לכבוד מורו, ד"ר ליאו בק, הרב הליברלי הגרמני מהמאה העשרים.
מיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקולג' שכן במקור בבית הכנסת במערב לונדון והתרחב לבניין חדש באתר בית הכנסת בשנת 1963.[4] בשנת 1981 עבר הקולג' למקום גדול יותר בצפון פינצ'לי, יחד עם מוסדות אחרים בתנועה הפרוגרסיבית (לימים נקרא המקום מרכז שטרנברג).
הקרבה למוסדות הנוספים הובילה לצמיחה משמעותית בפעילות הקולג', שפנתה מעתה גם לפעילויות לקהל הרחב. מחלקת הכשרת המורים של הקולג' התרחבה משמעותית ובסופו של דבר הפכה למוסד עצמאי בשם המרכז לחינוך יהודי (Center of Jewish Education).[1] בשנת 2001 שולב המרכז לחינוך יהודי עם הקולג', והפך לקולג' ליאו בק-המרכז לחינוך יהודי (LBC-CJE).[5]
בוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני הסטודנטים הראשונים של הקולג' היו ליונל בלו ומייקל ליי, ושניהם הפכו לרבנים מוכרים בבריטניה.[1][6]
סטודנטיות באו בשערי המוסד מתחילתו, אולם אף אחת לא סיימה את דרכה כרבניות עד ז'קלין טאביק בשנת 1975 - שהפכה לרבה הרפורמית הראשונה בממלכה המאוחדת.[7][8]
בוגרים נוספים של הקולג' הם:
- הרב טוני בייפילד, לימים נשיא התנועה ליהדות רפורמית בבריטניה.
- הרב פאולין ביבי,[9] הרבה הראשונה בצרפת
- הרב הארי יעקובי, בעבר סגן-נשיא בית הדין הרפורמי בבריטניה
- הרב מוריס מייקלס, הקברן היהודי למשחקים האולימפיים בלונדון 2012;[10]
- הרבה הברונית נויברגר, חברה בבית הלורדים בעבר והרבה של מערב לונדון[11]
- הרב יונתן רומיין
- הרבה אליזבת תקווה שרה[12] הרב סיביל שרידן, רב מחוז וימבלדון.[13]
- הרב ז'קלין טאביק,[14] הרבה הראשונה שהוכשר בבריטניה;
- הרבה אלכסנדרה רייט, הרבה הראשית הראשונה באנגליה.[15]
צוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנותיו הראשונות של הקולג' כמעט כל חברי הסגל היו ניצולי השואה ופליטים מגרמניה הנאצית.[4] בשנת 1972 הפך הרב אלברט פרידלנדר למנהל ובמהלך כהונתו גדל משמעותית מספר הסטודנטים.[1] חברי הפקולטה כללו גם את הרב לואיס ג'ייקובס[11] ואת קארן ארמסטרונג.
בשנת 1985 הפך הרב פרופסור ג'ונתן מגונט למנהל הראשון במשרה מלאה,[5] תפקיד שמילא במשך 20 שנים עד לפרישתו בשנת 2005.[1] הוא הוחלף על ידי הרב פרופסור מארק ספרשטיין בשנה שלאחר מכן. ספרשטיין סיים את כהונתו ביולי 2011 וממשיך ללמד במכללה כפרופסור להיסטוריה יהודית והטפה.
המנהלת הנוכחית (מאז ספטמבר 2011)[5] היא הרבה דבורה קאהן-האריס, בוגרת הקולג' ואחת מהרבות הראשונות שהנהיגה סמינר רבני מיינסטרימי.[16]
לעיתים מצטרפים אל סגל המרצים גם פרופסורים אורחים מישראל, ואף כאלו הנמנים עם היהדות האורתודוקסית (כדוגמת פרופסור אבישלום וסטרייך).[17]
ספרייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספריית הקולג' 60,000 ספרים, כולל תרומות של ספרים מספריית הוֹכשוּלֵה (Hochschule) לשעבר ומהדורות נדירות רבות.[1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ellen Littmann: "The First Ten Years of the Leo Baeck College" in Dow Marmur (ed.): Reform Judaism, Reform Synagogues of Great Britain, London, 1973
- Michael Leigh: "1956 and All That" in Jonathan Romain (ed.): Renewing the Vision, SCM Press, Norwich, 1996.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קולג' לאו בק- 50 שנים לקולג' ליאו בק: סקירה כללית 1956–2006
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Jonathan Romain (2006). "50 Years: An Overview". History. Leo Baeck College. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2012. נבדק ב-4 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Adele Berlin and Maxine Grossman (eds) (2012). Oxford Dictionary of the Jewish Religion. Oxford University Press. ISBN 9780199759279.
{{cite book}}:|last=has generic name (עזרה) - ^ "Obituary: Rabbi Werner van der Zyl" (PDF). AJR Information. 39 (6): 9. ביוני 1984.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ 1 2 Hillel Avidan (Spring 2006). "My Student Years at Leo Baeck College". European Judaism. 39 (1): 49–52. JSTOR 41443812.
- ^ 1 2 3 "History". Leo Baeck College. אורכב מ-המקור ב-29 בדצמבר 2012. נבדק ב-3 באפריל 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Charles Middleburgh (7 במאי 2016). "[Sermon] 70th anniversary service of DJPC". Liberal Judaism. נבדק ב-5 בספטמבר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jacqueline Tabick (1994). "I Never Really Wanted To Be First" in Hear Our Voice, Sybil Sheridan (ed.). Norwich: SCM Press.
- ^ Mary Zeiss Stange, Carol K. Oyster, Jane E. Sloan (eds) (2011). Encyclopaedia of Women in Today's World. Sage Publications. p. 1198. ISBN 978-1-4129-7685-5.
{{cite book}}:|last=has generic name (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ "Pauline Bebe". Jewish Virtual Library. American-Israeli Cooperative Enterprise. נבדק ב-4 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jessica Elgot (29 בדצמבר 2011). "London Olympics put the spotlight on local rabbis". The Jewish Chronicle. נבדק ב-30 במרץ 2015.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Julia Neuberger (Spring 2006). "Leo Beack College Memoir". European Judaism. 39 (1): 66–68. doi:10.3167/001430006780640218. JSTOR 41443816.
- ^ "Rabbi Elizabeth Tikvah Sarah". Communities & Rabbis. Liberal Judaism. אורכב מ-המקור ב-27 במרץ 2015. נבדק ב-17 במרץ 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Sybil Sheridan (Spring 2006). "My First Day at Leo Baeck College". European Judaism. 39 (1): 69–70. doi:10.3167/001430006780640245.
- ^ Jackie Tabick (Spring 2006). "Leo Baeck College 1971–1975". European Judaism. 39 (1): 58–61. doi:10.3167/001430006780640191. JSTOR 41443814.
- ^ Tony Axelrod (7 באוגוסט 2009). "Women taking reins of Jewish communal life in Europe". Jewish Telegraphic Agency. נבדק ב-3 באפריל 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Simon Rocker (1 באפריל 2011). "Leo Baeck picks its first woman head". The Jewish Chronicle. נבדק ב-5 בספטמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ אבישלום וסטרייך, באתר המרכז האקדמי למשפט ולעסקים רמת גן