קולט אביטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולט אביטל
Coavital.jpg
תאריך לידה 1 במאי 1940 (בת 76)
תאריך עלייה 1950
כנסות 15 - 17
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד
תפקידים בולטים
עיסוק נוסף יושבת ראש מרכז הארגונים של ניצולי השואה

קוֹלֵט אביטל (Colette Avital; נולדה ב-1 במאי 1940) היא אשת ציבור ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיא מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביטל נולדה במשפחת אברמוביץ'[1][2] ב-1 במאי 1940 בבוקרשט, רומניה. ברומניה נחשבה משפחתה לאמידה ובבעלותה היו בנק ובית-חרושת לעורות. עקב הגדרתה כ"בורגנית קפיטליסטית", נרדפה המשפחה על ידי המשטר הקומוניסטי[3]. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה ואלה השתכנו בלב תל אביב. קשיי ההסתגלות לשפה ולמציאות הארץ-ישראלית הביאו לכך שעד כתה ט', למדה אביטל ב"בית הספר של המיסיון" ביפו. המוסד התנהל ברוח צרפת ולאביטל, שהייתה בקיאה בשפה הצרפתית עוד מרומניה[4], היה הדבר נוח למדי[5]. את שלוש שנות הלימודים האחרונות בתיכון עשתה בעירוני ה'[5].

במשרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה החלה לעבוד במשרד החוץ כפקידה. מאז ואילך שימשה במגוון תפקידים דיפלומטיים בשירות החוץ: שימשה כמנהלת מדור תכנים במחלקת הסברה, בשנים 19821985 שימשה ציר בפריז, בשנים 19881992 הייתה שגרירת ישראל בפורטוגל ובשנת 1992 מונתה לקונסול כללי בניו יורק. בשובה לישראל, בשנת 1996, מונתה לתפקיד השלישי בחשיבותו במשרד החוץ כסמנכ"לית האחראית על מערב אירופה. בסה"כ, שירתה במשרד החוץ במשך 38 שנים.

בשנת 1998 הואשמה אביטל בחשיפת מידע פנימי. בעקבות האשמה זו פרשה משירות החוץ ופנתה להתמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה.

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והמשיכה לכהן בה גם בשתי הכנסות שלאחר מכן.

בכנסת ה-16 כיהנה כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובכנסת ה-15 כיהנה תקופה קצרה בראשות ועדת האתיקה. כמו כן עמדה בראש ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה, אשר הגישה מסקנותיה בינואר 2005.

בכנסת ה-17 כיהנה אביטל כסגנית יושבת ראש הכנסת, מ"מ יו"ר וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדת הכנסת, חברה בוועדה למאבק בנגע הסמים, חברה בוועדת חוקה חוק ומשפט ומ"מ בוועדת החוץ והביטחון.

אביטל הייתה המועמדת הרשמית של מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות שנערכו בכנסת ב-13 ביוני 2007. מולה התמודדו אז שמעון פרס וראובן ריבלין. לאחר שקיבלה 21 קולות בסיבוב הבחירה הראשון, לא עברה לסיבוב השני.

במהלך כהונתה, יזמה אביטל תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו בין מטרות החינוך הממלכתי בישראל יהיו גם הרחבת אופקיהם התרבותיים של התלמידים וחשיפתם לאמנות. בנוסף, יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאריך את התקופה בה נאסר על מעסיק לפטר עובדת שנעדרה מעבודתה עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות מ-60 ימים ל-90 ימים לאחר תום ההיעדרות. כן הייתה שותפה לתיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שאסר על פרסום סקרי בחירות בארבעת הימים שלפני הבחירות.

בפריימריז של מפלגת העבודה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקמה אביטל במקום ה-19 ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה. בעקבות ירידת כוחה של מפלגת העבודה ל-13 מנדטים, לא זכתה לכהן בכנסת ה-18.

לאחר חברותה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז עזיבתה את הכנסת, שימשה אביטל כיושבת ראש המרכז הרעיוני-חינוכי של קרן ברל כצנלסון[6] ויושבת ראש לשכת המסחר ישראל-רומניה[1]. ביוני 2012 החלה לשמש יושבת ראש "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל"[1], לאחר שנבחרה לתפקיד על ידי נציגי 56 העמותות הפועלות למען ניצולי השואה[7][8]. מלבד זה, היא מכהנת כיושבת ראש "אגודת הנבל והזמיר"[1], המארגנת את תחרות הנבל הבינלאומית ואת הזמריה[1], ומשמשת חברת הוועד המנהל של תיאטרון גשר[1].

ביוני 2009 מונתה ל"יועצת בכירה" בארגון "J Street"‏[9].

בבחירות לכנסת העשרים שובצה במקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ[10].


ב-2001 עוטרה באות לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי שגריר צרפת בישראל[11] וב-2010 עוטרה שוב באות הלגיון - בפעם זו בדרגת קצין[12]. היא בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רוצ'סטר ומאוניברסיטת וולסלי בארצות הברית[6].

אביטל רווקה. היא דוברת שבע שפות[1]. בעלת תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במינהל ציבורי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 דן מרגלית, סרטונים חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, באתר YouTube‏, 5 באפריל 2017
  2. ^ את שמה עיברתה, עוד קודם לשירותה במשרד החוץ, בעצה עם חברתה מהתיכון, חמוטל בורשטיין מכיוון שהצליל נעם לה. ראו: דן מרגלית, סרטונים חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, באתר YouTube‏, 5 באפריל 2017 - דקה 22:36
  3. ^ על פי "שמעון לא קולט", מאמר ובו ראיון עם אביטל מאת אמירה לם; המוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 18 במאי 2007
  4. ^ אמה הייתה מורה לצרפתית ובחרה לבתה את השם "קולט", על שם הסופרת הצרפתייה שנודעה בשם עט זה, אשר האם חיבבה מאוד.
  5. ^ 5.0 5.1 לפי דבריה של אביטל בראיון עמה בתוכנית "היו ימים" עם תום שגב, מראשית 2013, בערוץ הכנסת (התוכנית הובאה בשידור חוזר ביוני 2014)
  6. ^ 6.0 6.1 ביוגרפיה, באתר האינטרנט של קולט אביטל
  7. ^ קולט אביטל נבחרה פה אחד להנהיג את מרכז הארגונים של ניצולי השואה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
  8. ^ איתמר לוין, אתר אינטרנט ירכז את זכויות הניצולים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 4 באפריל 2013
  9. ^ Amy Spitalnick, Colette Avital Joins J Street as Senior Advisor, באתר J Street‏, 19 ביוני 2009
  10. ^ רשימת המועמדים לכנסת
  11. ^ Camera-photo.svg תמונה מטקס הענקת אות הכבוד, באתר האינטרנט של אביטל
  12. ^ שגריר צרפת העניק לקולט אביטל את עיטור לגיון הכבוד הצרפתי, באתר שגרירות צרפת בישראל