קולט אביטל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קולט אביטל
קולט אביטל, 2002
קולט אביטל, 2002
לידה 1 במאי 1939 (בת 82)
כ"ג בניסן ה'ת"ש
ממלכת רומניהממלכת רומניה בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1950
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת הרווארד
עיסוק פוליטיקאית, דיפלומטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה הישראלית, מרצ
סיעה ישראל אחת, העבודה-מימד-עם אחד, עבודה-מימד
חברת הכנסת
17 בנובמבר 199924 בפברואר 2009
(9 שנים ו־14 שבועות)
כנסות 15 - 17
יו"ר ועדת האתיקה
1 במאי 200117 בפברואר 2003
(שנה ו־41 שבועות)
יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
12 במרץ 200317 באפריל 2006
(3 שנים ו־5 שבועות)
תפקידים בולטים
פרסים והוקרה
  • Bene Merito honorary badge (18 בנובמבר 2021)
  • קצינה בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קוֹלֵט אביטל (נולדה ב-1 במאי 1939) היא אשת ציבור ישראלית. מילאה תפקידים דיפלומטיים בכירים והייתה חברת הכנסת מטעם מפלגת העבודה. בשנת 2007 הייתה לאישה הראשונה שהציגה מועמדות לתפקיד נשיאת מדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביטל נולדה במשפחת אברמוביץ'[1][2] ב-1 במאי 1939 בבוקרשט, רומניה. ברומניה נחשבה משפחתה לאמידה, והיו בבעלותה בנק ובית-חרושת לעורות. בתקופת מלחמת העולם השנייה אולצה משפחתה לענוד טלאי צהוב, ואביה נלקח כבן ערובה לבניין העירייה בעיר בקאו, שם עונה קשות[3]. בית משפחתה הופקע והיא נמלטה עם אמה לבוקרשט. חלק מבני משפחתה נהרגו בהפצצות בעלות הברית. עקב הגדרתה כ"בורגנית קפיטליסטית", נרדפה המשפחה על ידי המשטר הקומוניסטי[4]. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה ואלה השתכנו בלב תל אביב. קשיי ההסתגלות לשפה ולמציאות הארץ-ישראלית הביאו לכך שעד כתה ט', למדה אביטל ב"בית הספר של המיסיון" ביפו. המוסד התנהל ברוח צרפת ולאביטל, שהייתה בקיאה בשפה הצרפתית עוד מרומניה[5], היה הדבר נוח למדי[6]. את שלוש שנות הלימודים האחרונות בתיכון עשתה בעירוני ה'[6].

לאביטל תואר ראשון במדע המדינה ותואר שני במינהל ציבורי.

במשרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה החלה לעבוד במשרד החוץ כפקידה. מאז ואילך שימשה במגוון תפקידים דיפלומטיים בשירות החוץ: שימשה כמנהלת מדור תכנים במחלקת הסברה, בשנים 19821985 שימשה ציר בפריז, בשנים 19881992 הייתה שגרירת ישראל בפורטוגל ובשנת 1992 מונתה לקונסול כללי בניו יורק. בשובה לישראל, בשנת 1996, מונתה לתפקיד השלישי בחשיבותו במשרד החוץ כסמנכ"לית האחראית על מערב אירופה. בסה"כ, שירתה במשרד החוץ במשך 38 שנים.

בשנת 1998 פרשה משירות החוץ ופנתה להתמודד בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת החמש עשרה.

באוקטובר 2021 טענה בריאיון לעיתון הארץ כי שמעון פרס, בהיותו ראש ממשלת ישראל, הטריד אותה מינית בשתי הזדמנויות[7].

חברת הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 1999 נבחרה לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והמשיכה לכהן בה גם בשתי הכנסות שלאחר מכן.

בכנסת ה-16 כיהנה כיו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות ובכנסת ה-15 כיהנה תקופה קצרה בראשות ועדת האתיקה. כמו כן עמדה בראש ועדת החקירה לבדיקת נושא איתור והשבת נכסים של נספי השואה, אשר הגישה מסקנותיה בינואר 2005[8]. ואחר כך יזמה גם את הקמתה של החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה[9].

בכנסת ה-17 כיהנה אביטל כסגנית יושבת ראש הכנסת, מ"מ יו"ר וועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, חברה בוועדת הכנסת, חברה בוועדה למאבק בנגע הסמים, חברה בוועדת חוקה חוק ומשפט ומ"מ בוועדת החוץ והביטחון.

אביטל הייתה המועמדת הרשמית של מפלגת העבודה למשרת נשיא המדינה בבחירות לנשיאות שנערכו בכנסת ב-13 ביוני 2007[10]. מולה התמודדו אז שמעון פרס וראובן ריבלין. לאחר שקיבלה 21 קולות בסיבוב הבחירה הראשון, לא עברה לסיבוב השני.

במהלך כהונתה, יזמה אביטל תיקון לחוק חינוך ממלכתי, לפיו בין מטרות החינוך הממלכתי בישראל יהיו גם הרחבת אופקיהם התרבותיים של התלמידים וחשיפתם לאמנות. בנוסף, יזמה תיקון לחוק עבודת נשים המאריך את התקופה בה נאסר על מעסיק לפטר עובדת שנעדרה מעבודתה עקב שהייתה במקלט לנשים מוכות מ-60 ימים ל-90 ימים לאחר תום ההיעדרות. כן הייתה שותפה לתיקון חוק הבחירות (דרכי תעמולה), שאסר על פרסום סקרי בחירות בארבעת הימים שלפני הבחירות.

בפריימריז של מפלגת העבודה, אשר נערכו בדצמבר 2008, מוקמה אביטל במקום ה-19 ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה. בעקבות ירידת כוחה של מפלגת העבודה ל-13 מנדטים, לא זכתה לכהן בכנסת ה-18.

לאחר חברותה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביטל בוועידה בגרמניה, פברואר 2012

מאז עזיבתה את הכנסת, שימשה אביטל כיושבת ראש המרכז הרעיוני-חינוכי של קרן ברל כצנלסון[11] ויושבת ראש לשכת המסחר ישראל-רומניה[1]. ביוני 2012 החלה לשמש יושבת ראש "מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל"[1], לאחר שנבחרה לתפקיד על ידי נציגי 56 העמותות הפועלות למען ניצולי השואה[12][13]. מלבד זה, היא מכהנת כיושבת ראש "אגודת הנבל והזמיר"[1], המארגנת את תחרות הנבל הבינלאומית ואת הזמריה[1], ומשמשת חברת הוועד המנהל של תיאטרון גשר[1].

ביוני 2009 מונתה ל"יועצת בכירה" בארגון "J Street"‏[14].

בבחירות לכנסת העשרים שובצה במקום ה-109 הסמלי ברשימת מרצ[15], ונבחרה כחברת ועידת מרצ[16].

במאי 2017 הוטל עליה קנס של 5,000 ש"ח על ידי הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע, משום שמסרה רשימות של ניצולי השואה למפלגת "יש עתיד", בניגוד לחוק הגנת הפרטיות[17].

ב-2001 עוטרה באות לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי שגריר צרפת בישראל[18] וב-2010 עוטרה שוב באות הלגיון - בפעם זו בדרגת קצין[19]. היא בעלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רוצ'סטר ומאוניברסיטת וולסלי בארצות הברית[11].

ב-2021 פרסמה את ספרה האוטוביוגרפי "הילדה עם העניבה האדומה" (בהוצאת ספרי חמד)[20].
אביטל רווקה. היא דוברת שבע שפות[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 דן מרגלית, קובץ וידאו חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב‏, 5 באפריל 2017
  2. ^ את שמה עיברתה, עוד קודם לשירותה במשרד החוץ, בעצה עם חברתה מהתיכון, חמוטל בורשטיין מכיוון שהצליל נעם לה. ראו: דן מרגלית, קובץ וידאו חותם אישי - קולט אביטל, ראיון, הטלוויזיה החינוכית הישראלית באתר יוטיוב‏, 5 באפריל 2017 - דקה 22:36
  3. ^ אתר מכון יד ושם, קולט אביטל, yadvashem.org, ‏29 בנובמבר 2020
  4. ^ על פי "שמעון לא קולט", מאמר ובו ריאיון עם אביטל מאת אמירה לם; המוסף "7 ימים", ידיעות אחרונות, 18 במאי 2007
  5. ^ אמה הייתה מורה לצרפתית ובחרה לבתה את השם "קולט", על שם הסופרת הצרפתייה שנודעה בשם עט זה, אשר האם חיבבה מאוד.
  6. ^ 1 2 לפי דבריה של אביטל בראיון עמה בתוכנית "היו ימים" עם תום שגב, מראשית 2013, בערוץ הכנסת (התוכנית הובאה בשידור חוזר ביוני 2014)
  7. ^ גידי וייץ"פתאום פרס הצמיד אותי לדלת. הדפתי אותו. כשיצאתי משם רעדו לי הרגליים", באתר הארץ
  8. ^ עמירם ברקת, היום יפורסמו שמות נספי השואה שהחזיקו חשבונות בחמשת הבנקים הגדולים בישראל, באתר הארץ, 18 בינואר 2005
  9. ^ צבי לביא, ‏הכנסת אישרה את הקמת החברה הממשלתית להשבת נכסי קורבנות השואה בישראל, באתר גלובס, 19 בדצמבר 2005
  10. ^ אמנון מרנדה, מהיום: קולט אביטל מועמדת רשמית לנשיאות, באתר ynet, 9 במאי 2007
  11. ^ 1 2 ביוגרפיה, באתר האינטרנט של קולט אביטל
  12. ^ קולט אביטל נבחרה פה אחד להנהיג את מרכז הארגונים של ניצולי השואה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל
  13. ^ איתמר לוין, אתר אינטרנט ירכז את זכויות הניצולים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 4 באפריל 2013
  14. ^ Amy Spitalnick, Colette Avital Joins J Street as Senior Advisor, באתר J Street‏, 19 ביוני 2009
  15. ^ רשימת המועמדים לכנסת
  16. ^ חברי ועידת מרצ, באתר מרצ
  17. ^ רפאלה גויכמן, צבי זרחיה, יש עתיד נקנסה בעקבות שימוש לא חוקי במידע על ניצולי שואה, באתר TheMarker‏, 3 במאי 2017
  18. ^ Camera-photo.svg תמונה מטקס הענקת אות הכבוד, באתר האינטרנט של אביטל
  19. ^ שגריר צרפת העניק לקולט אביטל את עיטור לגיון הכבוד הצרפתי, באתר שגרירות צרפת בישראל
  20. ^ לאה ענבל דור, שיניה התותבות של הנזירה נפלו לתוך שטח ההפקר, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2021