קולכיצין
| נתונים כימיים | |
|---|---|
| מסה מולרית |
399.168188 יחידת מסה אטומית מאוחדת |
| בטיחות | |
| קטגוריית סיכון בהיריון |
קטגוריית סיכון D (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C |
| מזהים | |
| קוד ATC |
M04AC01 |
| מספר CAS | 64-86-8 |
| PubChem | 6167 |
| ChemSpider | 5933 |

קולכיצין (Colchicine) הוא אלקלואיד המופק מצמח הסתוונית ומשמש ברפואה ובבוטניקה.
שימושים כתרופה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקולכיצין הוא חומר רעיל, ולכן ניתן במינונים קטנים. הוא יעיל בהפגת כאבים, בדלקות מפרקים ובמקרים חריפים של שיגדון. התרופה מביאה לתוצאות אופטימליות כאשר נוטלים אותה מיד עם הופעת התסמינים הראשונים של המחלה. השימוש בצמח כמרפא לשיגדון תואר כבר במאה הראשונה לספירה על ידי הרופא היווני פדניוס דיוסקורידס במדריך לצמחי מרפא שכתב (De Materia Medica). הקולכיצין עצמו בודד ב-1820 על ידי שני כימאים צרפתים. פעילות הקולכיצין כנוגד דלקתיות ומשכך כאבים המאפיינת אותו, נובעת מיכולתו להתרכב עם החלבון טובולין.
הקולכיצין מיוצר כחומר סינתטי. ב-2009 הקולכיצין הוכר כתרופה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני לטיפול בקדחת ים תיכונית משפחתית, מחלה תורשתית הנפוצה אצל אנשים ממוצא ים תיכוני, לרבות יהודים מצפון אפריקה ומארצות אגן הים התיכון. התרופה מסייעת להפחתת תדירות התקפי המחלה. נטילת קולכיצין אפקטיבית גם למניעת סיבוכים של מחלה זו כגון אי ספיקת כליות, הנגרמים כתוצאה משקיעת חלבון בשם עמילואיד. התרופה משמשת גם לטיפול במחלות אחרות הקשורות בהצטברות חלבונים בדם כמו סקלרודרמה, עמילואידוזיס משני, וכן כתרופה אנטי-דלקתית לחולי תסמונת בכצ'ט. התרופה ניתנת בנטילה דרך הפה או בזריקה תוך-ורידית.
קולכיצין משמש גם כתרופה לטיפול בדלקת קרום הלב.
קולכיצין משמש אף כתרופה ברפואה וטרינרית בהקשר למחלות בבעלי חיים, בהן קדחת שר-פיי (Shar Pei fever) בכלבים, המקבילה הווטרינרית לקדחת ים תיכונית משפחתית אצל האדם. כן משמש הקולכיצין לטיפול מקומי ביבלת נגיפית (Papillomatosi) על עטיני עיזים.[1]
חברת ביוטכנולוגיה אוסטרלית פיתחה תרופה כנגד תסמונת המעי הרגיז המכילה קולכיצין, וכן תרופה אנטי דלקתית נוספת. חברת תרופות אנגלית מפתחת מקולכיצין תרופה לטיפול בסרטן ונטורופתים משתמשים בו במגוון רחב של טיפולים, כולל כאבי גב.
תופעות לוואי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקולכיצין יש רמת ריפוי נמוכה, יחסית לרעילות שלו. תופעות הלוואי של טיפול בקולכיצין עלולות לגרום לבחילות, להפרעות בתפקוד המעיים ולהקטנה מסיבית במספר הכדוריות הלבנות. מינונים גבוהים יכולים להרוס את מח העצם ולגרום לאנמיה.[2] תופעות אלו הופכות את התרופה לפופולרית פחות בטיפול בחולי שיגדון, והנטייה כיום היא מעבר לתרופות נוגדות דלקת אחרות.
הרעלת קולכיצין
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן להשוות הרעלת קולכיצין עם הרעלת ארסן. התסמינים מתחילים כשעתיים עד 5 שעות לאחר הבליעת החומר והם כוללים: תחושת צריבה בפה ובגרון, חום, כאבי בטן, פגיעה במערכת העיכול וכשל כלייתי. תופעות אלו יכולות להמשך כ-24 ומעלה שעות לאחר החשיפה לרעל; אחרי 24 עד 72 שעות, מתרחש כשל רב-מערכתי הכולל הלם (עקב איבוד נוזלים רב שעלול לגרום גם למוות), נזק לכליות, אנמיה, חולשת שרירים וכשל נשימתי. ההחלמה מתחילה כעבור כשישה עד שמונה ימים. לא קיים אנטידוט (סם נגד) ספציפי נגד קולכיצין, אך יש מספר טיפולים אפשריים.
ב-2007 פרסם מנהל המזון והתרופות האמריקני קריאה לאיסוף-והחזרה-לספק של תמיסות קולכיצין להזרקה מתוצרת יצרן מסוים, עקב מקרי תמותה שנגרמו משימוש בתרופה. החברה מסרה כי "קולכיצין היא תרופה בלתי-צפויה, שעשויה לגרום לתופעות לוואי קשות בטיפול שגוי או ללא בדיקות מתאימות."[3]
בוטניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בבוטניקה משתמשים בקולכיצין באופן מסחרי לצורך השבחת זני צמחים וכן לגידול סוגי פירות ללא זרעים, למשל כמו מלון.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קולכיצין, באתר infomed
- קולכיצין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ https://europepmc.org/article/med/3002215
- ^ מעבדות רפא בע"מ, עלון לצרכן - קולכיצין, באתר משרד הבריאות - מאגר התרופות, 07/2021
- ^ מקור
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.