קולמן הוקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קולמן הוקינס
Coleman Hawkins (Gottlieb 03991).jpg
קולמן הוקינס, 1946
לידה 21 בנובמבר 1904
סיינט ג'וזף, מיזורי, ארצות הברית
פטירה 19 במאי 1969 (בגיל 64)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה קולמן רנדולף הוקינס
סוגה ג'אז, סווינג, בי בופ
עיסוק מוזיקאי, מלחין
כלי נגינה סקסופון, קלרינט
חברת תקליטים אפולו רקורדס, קאנדיד רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיתופי פעולה בולטים פלטשר הנדרסון, לואי ארמסטרונג, בני קרטר, ג'נגו ריינהארדט, ת'לוניוס מונק, מיילס דייוויס, מקס רואץ', בן ובסטר
Allmusic mn0000776363
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית


קולמן רנדולף הוקינסאנגלית: Coleman Randolph Hawkins;‏ 21 בנובמבר 190419 במאי 1969), ידוע גם בכינויים "הוק" ("Hawk") ו"בין" ("Bean"), היה סקסופוניסט טנור אמריקאי, שהשפיע רבות על הג'אז. הוא היה מוזיקאי הסווינג הראשון שעשה שימוש בכלי הנגינה[1]. יכולת האלתור שלו שהתפתחה בנגינת הסולו בתזמורות הביג בנד בהן השתתף היוותה השראה למבשר הבי בופ לסטר יאנג ולנגנים כצ'ארלי פארקר וג'ון קולטריין ואיפשרה לו לקחת חלק בהתפתחות זו ולהמשיך לנגן עד שנות השישים המאוחרות.

הוקינס ניגן עם רבים מן המוזיקאים הגדולים ביותר בתקופתו, החל בלואי ארמסטרונג, בני קרטר וג'נגו ריינהארדט, וכלה בת'לוניוס מונק, מיילס דייוויס ומקס רואץ'.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוקינס נולד במדינת מיזורי ולמד בקנזס. הוא ניגן מגיל צעיר פסנתר, צ'לו ואל הסקסופון הגיע בגיל תשע. ב-1921 הצטרף ללהקה בשם "Jazz Hounds" ונדד עמה בהופעות ברחבי ארצות הברית עד שהגיע עמה לניו יורק, שם הצטרף ללהקתו של פלטשר הנדרסון, עמו שהה עד 1934. בתחילה קיבל תפקידי בס בסקסופון בס במסגרת חטיבת קצב (דבר יוצא דופן למדי) וניגן גם בקלרינט, אולם בהמשך ניגן בעיקר בסקסופון טנור. הנדרסון נתן להוקינס חופש אמנותי גדול ודון רדמן, המעבד בתזמורתו של הנדרסון, יצר עבורו תפקידי סולו מורכבים בהשפעתו של חבר אחר שהצטרף לתזמורת ב-1924, לואי ארמסטרונג.

עטיפת התקליט "גוף ונשמה"

בשנת 1934 עזב הוקינס את תזמורתו של הנדרסון ונענה להזמנה להצטרף לתזמורתו של ג'ק היילון בלונדון. הוא נדד אירופה עד 1939, רוב הזמן כסולן. בשנת 1937 הופיע עם בני קרטר וג'נגו ריינהארדט. עם חזרתו לארצות הברית הקליט עיבוד לסטנדרט "גוף ונשמה" (Body and Soul). הקלטה זו הייתה לאבן דרך בהתפתחות הג'אז; הוקינס מתעלם כמעט לגמרי מהקו המלודי, למעט ארבע התיבות הראשונות וחוקר בסולו שלו את המבנה ההרמוני של הקטע באופן שמסכם את תפקיד הסולן בסווינג ומבשר את תפקיד הסולן בבי-בופ[2].

בהמשך חבר להרכב שמנה את ת'לוניוס מונק, מיילס דייוויס, מקס רואץ' ואוסקר פטיפורד במועדון ברחוב 52 והיה למארגן הקלטת הבי בופ הראשונה עם דיזי גילספי ומקס רואץ' בפברואר 1943, בהיותו המבוגר שבחבורת הצעירים. הוא הקליט גם עם ג'יי ג'יי ג'ונסון ופאטס נאבארו והופיע עם ג'אז בפילהרמונית.

ב-1948 הקליט יצירה חלוצית בשם פיקאסו לסקסופון-סולו. בשנות החמישים הופיע באירופה ובארצות הברית במסעי הופעות ופסטיבלים. בשנות השישים הופיע באופן קבוע במועדון וילג' ואנגארד בניו יורק. הוא המשיך לשתף פעולה, הן עם אמנים מובילים בבי בופ, (השתתף בהקלטת התקליט "ת'לוניוס מונק וג'ון קולטריין" ב-1960 ובסוויטה " We Insist! - Freedom Now" של מקס רואץ') והן עם אמנים ותיקים כדיוק אלינגטון, בן ובסטר, רוי אלדרידג', אוסקר פיטרסון, הרב אליס וריי בראון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jazz: A History of America's Music / Geoffrey C. Ward (ISBN 0679765395) p. 142
  2. ^ Lyttleton, Humphrey (1998). The Best of Jazz. Robson Books. pp. 256–287. ISBN 1861051875.