קולנוע אלהמברה

קולנוע אלהמברה
Alhambra Renewed Building in Jaffa.JPG
מידע כללי
סוג בית קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Emblem of Tel Aviv.svg תל אביב-יפו
מדינה ישראלישראל ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ? – 1936
תאריך פתיחה רשמי 1936 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אר דקו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 32°03′07″N 34°45′34″E / 32.051868°N 34.759406°E / 32.051868; 34.759406
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
קולנוע אלהמברה בשדרות המלך ג'ורג (1937; היום, שדרות ירושלים)
קולנוע אלהמברה בשנת 1937
מקהלה גדולה על במת הקולנוע בשנת 1944
קולנוע אלהמברה כמרכז סיינטולוגיה (נובמבר 2011)

קולנוע אלהמברהערבית: "אלהמברה" מקורו ב־الحمراء, "אל-חמרא", "האדום") הוא מבנה בסגנון אר דקו בשדרות ירושלים ביפו. הוא היה אחד מבתי הקולנוע החשובים והמרכזיים ביפו בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-20. המבנה קרוי על שם ארמון אלהמברה בספרד.

במשך השנים שימש המבנה במגוון רחב של שימושים שונים, וכיום פועל בו מרכז הסיינטולוגיה בישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתקדמות ביצירת סרטי קולנוע בשנות ה-30 סחפה מדי ערב המונים לבתי הקולנוע, שהפכו להיות מקום בילוי מרכזי. הביקוש הוביל לבניית אולמות בקנה מידה חדש ובסגנון מודרני, בדומה למבנים דומים שנבנו באותה תקופה ברחבי העולם.

בשנת 1934 החלה החברה הערבית לקולנוע בהכנת תוכניות להקמת קולנוע ביפו[1] והקולנוע, שנקרא אלהמברה, נפתח רשמית ב-16 במאי 1937[2][3] על ידי פאיק שוקרי כנא'אן. הקולנוע שכן בשדרות קינג ג'ורג' ביפו (בית מספר 39), לימים שדרות ירושלים, ותוכנן על ידי האדריכל הלבנוני איליאס אל מור. המבנה הוחכר בשנת 1937 לממדוח חאפז נאבלוסי, יושב ראש חברת הקולנוע "סינמה פלסטין" (שניהלה את קולנוע אלהמברה ובצמוד אליו את "קולנוע פארוק" שהוקם בשנת 1940 ונהרס בחלקו לאחר קום המדינה). בשנת 1938 נסגר הקולנוע באופן זמני בגלל המצב[4]. הקולנוע התחרה גם על לב הצופה היהודי[5] ובעלי בתי הקולנוע התלוננו על מסי השעשועים בתל אביב המבריחים את הצופים לקולנוע ביפו[6]. ביוני 1942 איימו אמנים יהודיים שאם לא יאפשרו להם להופיע בליל שבת בתל אביב הם יופיעו באולם של אלהמברה[7].

הקולנוע היה אחד המפוארים והגדולים בארץ ישראל[8], ומוקד משיכה לתושבי פלשתינה הערבים, וכן היה בעל שם בינלאומי כהיכל לאירוח המופעים הגדולים ביותר של אותן שנים[דרוש מקור].

הקולנוע שימש גם כאולם תיאטרון ואירח את מיטב המופעים בעולם[דרוש מקור].

אמנים אורחים מהתקופה:

כן התקיימו בבניין כינוסים שונים. בינואר 1941 התקיים בו כנס פרדסנים יהודי-ערבי[9]. באוגוסט 1941 התקיים באולם אזכרה לראש העיר לשעבר עבדול ראיף אל ביטאר[10] ובמאי 1943 התקיים באולם כנס של בעלי רכוש ערבים נגד הטלת מיסים חדשים[11]. באוקטובר 1945 התקיים באולם כינוס של המפלגות הערביות[12].

לאחר מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוץ מלחמת העצמאות בסוף 1947 הביא לסגירת בתי הקולנוע ביפו ולירידת מניות חברת אלהמברה[13] ובסוף מרץ אירע פיצוץ סמו למבנה ודווח שהוא נפגע[14].

הבניין עבר בשנת 1948 לידיים ישראליות[דרושה הבהרה] ונפתח מחדש בנובמבר 1948 כ"קולנוע יפאור"[15]. על אף שינוי שם המבנה, המשיך להתנוסס על חזיתו שלט הניאון "ALHAMBRA".

בשנת 1964 רכש גיורא גודיק את המבנה של הקולנוע, שיפץ אותו לאולם תיאטרון של 1200 מושבים ופתח בו את תיאטרון ג"ג (ראשי תיבות של שמו)[16]. התיאטרון נחנך ב-24 באוקטובר 1964 בהופעה של המחזמר גבירתי הנאווה[17]. המבנה זכה לתקופת זוהר חדשה בה הועלו בו מחזות הזמר המצליחים של התקופה שמשכו קהל רב והביאו לפריחה כלכלית בכל האזור[18]. סדרה של הפקות כושלות הביאה להפסדים לגודיק. התיאטרון נסגר זמנית, נפתח מחדש בתחילת 1971[19] ובהמשך נסגר סופית בשנת 1973.

הפקות גיורא גודיק בתיאטרון:

בסוף שנות ה-70 רכש את המבנה דוד זהביאן בעל חברת הנדל"ן מרכז השדרה במטרה להפכו לפסאז' מסחרי ומרכז אירועים. המיזם נקטע והותיר את המבנה נטוש וחרב בחלקו.

ב-1982 עבר המבנה לידי חברת "נדבך לנדל"ן" שהשכירה ב-1984 את חלקו המערבי לסניף של בנק דיסקונט[18]. ב-1995 עבר המבנה לידי חברת "אלמוג יפו" וחלקו המזרחי ניתן (ללא תשלום) לתיאטראות "נוצר" ו"קליפה" שהעלו בו מופעים באולם מאולתר עבור 180 צופים בקומה העליונה.

מרכז לסיינטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 2008 רכש ארגון הסיינטולוגיה את המבנה, ובאפריל 2010 החל פרויקט שיפוץ ושימור מקיף של המבנה, במסגרתו סויד ונצבע חלקו החיצוני של המבנה, שוחזר השלט בשפה האנגלית, ופנים המבנה הוסב לייעוד מחודש עבור מרכז לתנועת הסיינטולוגיה. במהלך השיפוץ הוציאה עיריית תל אביב צו הפסקת עבודה וכן צו הריסה בעקבות תוספת בנייה בלתי חוקית של כ־1,000 מ"ר במבנה.

במהלך העבודות סבל המבנה מניסיונות חבלה. במקרה אחד נעשה ניסיון לפוצץ את המבנה באמצעות ריכוז גבוה של גז בישול, ובמקרה שני הוצת המבנה, ככל הנראה בזדון[20]. בניסיונות אלו נגרם למבנה נזק בהיקף של כמיליון דולר. בקיץ 2011 נעצר עו"ד גור פינקלשטיין בחשד למערבות בפעילות פלילית הקשורה לעסקה.

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה תוכנן על ידי האדריכל הלבנוני איליאס אל מור (Ilyas Al-Murr) שתכנן גם את קולנוע רוקסי הידוע בביירות. מור, בוגר MIT בארצות הברית, בחר בקווי העיטור המופשטים של האר דקו המשתלבים בקנה המידה המונומנטלי של הבניין כסגנון הבנייה המתאים ביותר לבית קולנוע חדש ביפו, עיר שצברה ופיתחה סגנונות ומסורות אדריכליות לאורך ההיסטוריה. התוצאה היא מבנה חריג וייחודי בהשוואה לסביבתו הקרובה בשדרה.

החזיתות המערבית (הפונה לשדרה) והצפונית חופו בשיש לבן ושחור שיובא מאיטליה (לימים פורקו אריחי השיש ונמכרו). החזית העשירה מזוהה עם סגנון האר דקו הנבחן באמצעות מסות פשוטות, דירוגים, שלט ניאון בולט, מגדל גבוה, סימטריה ופרטים כגון חלונות עץ ודלתות מתכת המעוצבים בצורות השאובות מהעולם הצורני של הסגנון.

אותיות הניאון הגדולות הרכיבו את המילה "ALHAMBRA" באנגלית ופנו צפונה. השלט המקורי הוחלף עד שנות ה-70 בשני שלטים צנועים יותר שנתלו על מגדל החזית המערבית. אחד פונה דרומה בשפה האנגלית, ואחר צפונה בשפה העברית. במסגרת עבודות שיפוץ המבנה פורק השלט בשפה העברית והשלט בשפה האנגלית חודש.

האולם הגדול הכיל 1,095 מושבים, מהם 337 ביציע עליון. המושבים רופדו בבד קטיפה אדום, וכך גם הווילונות שסבבו את קירות האולם והיציע. שליטת הצבע האדום שזורה בשמו של המבנה ("אלהמברה" מקורו בערבית: "האדום"). את הבימה מסגר קרניז מפוסל שטיפס מעלה אל התקרה והמשיך על קירות המבנה עד אחורי היציע. לתקרת האולם צורה אליפטית מדורגת ומעוטרת.

בשנות ה-70, בשלב הפיכת המבנה לפסאז', נהרס האולם המקורי לגמרי ובמקומו נוצקו קומות בטון שחילקו אותו באופן גס לשלושה מפלסים. כל שנותר מהאולם הם התקרה המקורית וחלק מהקרניז שעל התקרה וסביב הבימה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קולנוע אלהמברה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בחברה הערבית לקולנוע, דבר, 10 בדצמבר 1934
  2. ^ ערבי הארץ בשנת תרצ"ז - מפעלים כלכליים, דבר, 5 בספטמבר 1937
  3. ^ פתיחת ראינוע ביפו, דבר, 18 במאי 1937
  4. ^ אין מבקרים בקולנוע ביפו, הבוקר, 6 בספטמבר 1938
  5. ^ בישוב הערבי, דבר, 10 בינואר 1940
  6. ^ בעלי בתי הקולנוע קובלים, המשקיף, 10 ביוני 1940
  7. ^ נשפי אמנים עבריים ביפו?, המשקיף, 14 ביוני 1942
  8. ^ טוביה החולב יורד ליפו, מעריב, 16 בנובמבר 1948
  9. ^ פרדסני האר? מתכנסים בפעם השלשית ותובעים את זכות קיומם, הבוקר, 16 בינואר 1941
  10. ^ אזכרה לעבדול ראיף אל ביטאר, הבוקר, 13 באוגוסט 1941
  11. ^ דרישה ערבית לדחית מס־הירושה, הארץ, 12 במרץ 1943
  12. ^ הועד הערבי העליון יחודש לפי הרכבו מ־1936, המשקיף, 28 באוקטובר 1945
  13. ^ ירדו מניותיהם, דבר, 5 בינואר 1948
  14. ^ התפוצצות במרכז יפו נפגע בית קולנוע, דבר, 31 במרץ 1948
  15. ^ אהל פותח את התיאטרון יפאור ביפו, חרות, 14 בנובמבר 1948
  16. ^ קולנוע "יפאור" - אולם תיאטרון, למרחב, 15 בספטמבר 1964
  17. ^ נחנר תיאטרון "אלהמברה" ביפו, למרחב, 25 באוקטובר 1964
  18. ^ 1 2 שאול אברון, בחזרה לאלהמברה, חדשות, 30 באפריל 1987
  19. ^ יעקב העליון, גודיק חוזר לאלהמברה, מעריב, 11 בפברואר 1971
  20. ^ יניב קובוביץ, חשד: הוצת מבנה של כת הסיינטולוגיה בתל אביב, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2010