קולנוע ארמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

קולנוע ארמון היה בית קולנוע ברחוב הנביאים 18 פינת רחוב שבתאי לוי בשכונת הדר הכרמל בחיפה. הוא נחנך בשנת 1935, והיה פעיל עד ל–1987.

בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20 פעלו בחיפה כ-28 בתי קולנוע, ומדי יום התקיימה בבתי הקולנוע "ארמון", "אמפי", "שביט", "עדן", "אורה", "הדר", "אוריון" ורבים אחרים, הצגה יומית, ראשונה ושנייה.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעל בית "קולנוע ארמון" היה איש העסקים משה גרידינגר, שעלה מרומניה בגיל 43 ונפטר שנתים לפני קום המדינה. הוא רכש שטחים וקרקעות, נכנס לעסקי הספנות, וגם הקים משק חלב שבשלב מסוים הפך לספק החלב לגני הילדים בתל אביב. לאחר שנכנס לשותפות בקולנוע "עין דור", בנה גרידינגר את "קולנוע הרצליה", ומיד אחריו את "קולנוע ארמון"[2] הקולנוע נחשב מפואר וכלל אולם עם 1,800 מושבים, יציע ותאי כבוד. היה לו גג נפתח לחודשי הקיץ. הסדרנים היו פותחים את חלונות הצד עם מוט ארוך. הקולנוע נסגר ב-1987.[3]

מלבד סרטים בשלוש הצגות יומיות "ארמון" אירח הצגות של התיאטרונים המובילים - הבימה, האוהל והקאמרי, וכן הופעות מחוץ לישראל וקונצרטים של "התזמורת הפילהרמונית". התזמורת הפילהרמונית הישראלית נהגה להופיע שם עד בניית האודיטוריום. מסיבה זו הבעלים נהג להשתמש בשם נוסף: "תיאטרון ארמון". בנוסף הופעות אופרה וכנסי בחירות נערכו ב"ארמון" לאורך שנים.

התכנון נעשה על ידי האדריכל שמואל רוזוב ששילב את הסגנון הבינלאומי ואר דקו. "קולנוע ארמון" היה אחד מהדוגמאות המקומיות היחידות לקולנועי הערים הגדולות באירופה ובאמריקה.

"ארמון" היה יותר מבית קולנוע, הוא היה נקודת ציון מרחבית שחרגה בהרבה משטח השיפוט של חיפה. לאורך רחוב הנביאים היו בתי קולנוע נוספים, חנויות, דוכני פלאפל ומסעדות. בפינת הנביאים החלוץ, היו תחנות שירות של מוניות לאזורים שונים בצפון הארץ, קווי אוטובוסים רבים ובקרבת מקום היה גם "בית מכבי" של אגודת הספורט מכבי, כל אלה הפכו את קולנוע ארמון לציר המרכזי של מרכז הבילויים של חיפה בזמנים ההם.[4]

לצדו נפתחו פלאפל "ארמון", תחנת מוניות "ארמון" והנהלת הקולנוע אף תרמה להקמתם של מעונות ייעודים לעובדים. ברחבת הכניסה של המבנה נהגה להתאסף בסופי השבוע קבוצה של צעירים, שנקראה "קומנדו ארמון".[5] לאחר שהפסיק לתפקד כבית קולנוע שימש "ארמון" בתור אולם הופעות בשם "העיר השנייה".[6]

ההריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1995 נהרס מבנה הקולנוע והחלה בניית מגדל ארמון שהסתיימה בשנת 1998.[7]

משפחת גרידינגר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של משה גרידינגר, קלמן גרידינגר, נישא לדליה גרידינגר בשנת 1950 ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. בניהם, משה (מוקי) וישראל גרידינגר, הם בעלי השליטה בחברת תיאטראות ישראל.

בדצמבר 2019 מפעילת בתי הקולנוע "סינוורלד" ("Cineworld" (אנ')) שבשליטת האחים ישראל ומשה גרידינגר (28%) חתמה על הסכם לרכישת סינפלקס הקנדית תמורת 2.1 מיליארד דולר, הרכישה תהפוך את "סינוורלד" לגדולה בעולם מבחינת מספר מסכים.[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חיפה ותור הזהב של הקולנוע" 15 בדצמבר 2011 (TheMarker Cafe)
  2. ^ "1,800 כיסאות וגג פתוח" מגזין גלובס, 2 בינואר 2020, עמוד 14
  3. ^ בתי הקולנוע בחיפה: מימי הזוהר בשנות ה-30 עד להתפוררות הבלתי נמנעת
  4. ^ בתי קולנוע שהיו ואינם חיפה - ארמון - נוסטלגיה אונליין - אתר הנוסטלגיה הישראלית
  5. ^ "קומנדו ארמון" - תמונה, תאריך לא ידוע, אוסף טוני אשקר, חיפה מוזיאוני חיפה / מוזיאון העיר, אולמות מופלאים, בתי הקולנוע החיפאים, אז והיום, אוצרת: עינבר דרור לקס (6.9.11-1.10.12)
  6. ^ "הצגה אחרונה" / ראו: "קומנדו ארמון" ynet, מיכל בן ארי, 11 בינואר 2008
  7. ^ ר. בן צבי, 2 בתי קולנוע חדשים בהדר הכרמל, מעריב, 20 באוגוסט 1985
  8. ^ משפחת גרידינגר משתלטת על שוק בתי הקולנוע העולמית כלכליסט, גולן חזני, 17 בדצמבר 2019