קול הנבואה
 | |
| עמודו הראשון של הספר במהדורת מכון נזר דוד משנת ה'תשס"ב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | הרב דוד כהן |
| שפת המקור | עברית |
| סוגה | מחשבת ישראל, פילוסופיה, קבלה |
| הוצאה | |
| הוצאה | מוסד הרב קוק |
| תאריך הוצאה | ה'תש"ל |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות |
מכון נזר דוד, ה'תשס"ב מכון נזר דוד, ה'תשפ"ב |
קוֹל הַנְּבוּאָה: הַהִגָּיוֹן הָעִבְרִי הַשִּׁמְעִי הוא ספרו המרכזי של הרב דוד כהן, המכונה "הרב הנזיר". בספר זה מנוסחים עיקרי שיטתו בדבר "ההגיון העברי השמעי" – דרך המחשבה העברית, התלויה בשמיעה וששיאה הוא הנבואה. זוהי חלופה לדרך החשיבה של הפילוסופיה המערבית.
החלק הראשון בספר סוקר את הפילוסופיה העברית לדורותיה, בהשוואה למקורות פילוסופיים כלליים, כדרכו של המחבר. החלק השני הוא סקירה של תורת הסוד לתולדותיה. חלק שלישי הוא נספח קטן אך ממצה של שיטת המחבר בדבר ספירת הבינה, העומדת ביסוד ההגיון העברי השמעי. הספר מסכם עשרות שיטות וספרים שנכתבו במהלך ההיסטוריה.
הספר כפי שהוא בידינו הוא חלק קטן מההיקף המתוכנן. כתיבתו נמשכה לכל אורך חייו הבוגרים של הרב הנזיר. הכתיבה התעכבה פעמים רבות, בעיקר בעקבות מלאכת העריכה של ספרי אורות הקודש, שנמשכה גם היא עשרות שנים ולא הסתיימה במלואה.
בידי יורשיו של הרב הנזיר קיימים כתבי יד רבים, ומלאכת הוצאתם לאור והגהתם מסורה למכון "נזר דוד" שנקרא על שמו. בין כתבי היד ישנן הרחבות וטיוטות של המשכים ל"קול הנבואה".
חידושים פילוסופיים
בספרו הרב פיתח שיטה חדשה בנומינליזם – בעמוד ט"ל – "ההגיון העברי השמעי – הנומינלי, השמי ... הדברים אינם כמו שנראים או צפויים, הצורה אינה היסוד, שפנימי – גנוז הוא". הרב יוצר כאן נומנליזה מסוג חדש, לפיה יש לכל דבר במציאות יסוד פנימי ריאלי – אך בלתי נראה/צפוי, לפי זה למשל המושג "נשמת הכלל"/"נשמת כלל ישראל" שהרב אברהם יצחק הכהן קוק משתמש בו הוא ריאלי אך ניתן להבנה רק מתוך הגיון שמי, נומינלי. כלומר צריך בהתחלה להשתחרר מהחשיבה הריאלית על מנת להבין מה זה נשמה דרך תפיסה נומינלית ולאחר מכן להבין שבכלל כן מדובר על משהו ריאלי, כך הרב הנזיר המשיך בדרכו של רבו, הרב קוק, בצורת חשיבה של סינתזה דיאלקטית.
ההיגיון השמעי
השמעיות היא התקבצות של יסודות לוגיים ופילוסופיים ייחודים לחכמה התורנית והעברית, ובכללם שימוש נרחב בהגיון אנלוגי, הבנת דבר מתוך דבר ודימוי מילתא למילתא, וכן שימוש בשיטות פילוסופיות הקשורות בשמיעה פנימית, כמו הלוגוס, שאותו אימץ פילון האלכסנדרוני לבניית פרשנות פילוסופית למקרא,[1] ובפילוסופיה המודרנית השתמש הרב הנזיר בשיטתם של הרמן כהן, שופנהאואר ומיימון, שתרמו יסודות שמעיים לתורת קאנט (כפי שטוען הרב הנזיר) לנסח את תפיסתו השמעית שלו – עצמו בתורת קאנט.[2] הרב מבסס את הטענה על קיום היגיון שמעי, הייחודי לחכמה העברית, על ידי ניתוח אותם העקרונות כפי שהם מתאפיינים בשלושה תחומים: בפילוסופיה העברית, במידות שהתורה נדרשת בהם, ובחכמה הפנימית.[3]
על ידי היסוד הלוגי אנלוגי ויסודות פילוסופיים הקשורים בשמיעה פנימית וחיצונית בשילוב יסודות הקשורים לתופעת הנבואה, כמו היסוד שהגילויים הנגלים לתודעת הנביא הם אמצעי ומעבר לעליון ולבלתי מושג, מתהווה ההיגיון השמעי, היוצר ופועל בחכמה העברית.
תבנית הפילוסופיה הדתית היהודית
התבנית היא מאפיינים שחזרו על עצמם שוב ושוב לאורך כל מהלך הדורות של הפילוסופיה הדתית היהודית, הרב סוקר את היצירות העיקריות שלה, מראשיתה אצל פילון האלכסנדרוני ועד שיאה בפילוסופיה היהודית-ספרדית. מהמאפיינים הבולטים של התבנית הייחודית: התבנית המשלית – אופן הסידור של חלקי החכמה העברית הוא בפיזור החלקים הבונים את ההבנה אלו מאלו, כמו הכלל בתורה שבכתב "אין מוקדם ומאוחר בתורה". והתבנית התורנית – חתירה יסודית ועקרונית לחבר את הנלמד לעשייה, שהרי "לא המדרש עיקר אלא המעשה", ותורה משמעה הוראה הנוגעת למעשה.[4]
על האופן בו השפיע ההיגיון השמעי על התבנית של החכמה העברית כתב הרב "נמצאנו למדים המאמר, הלוגוס, מאמר אלוקים, המעשי, השמעי, קובע את התבנית התורנית והמשלית, המיוחדת לחכמה העברית".
הנבואה כמקור ממנו משתלשל ההיגיון העברי וחובק את כל היצירה העברית
פרופ' דב שוורץ כתב על הרצף הייחודי של החכמה העברית, כאשר ראשיתה נעוץ בתופעת הנבואה ומשם ההשפעה לא פסקה ואלו דבריו:
"שלושה שלבים בהתגבשות ההגיון האנלוגי הייחודי, מן הפרטנות אל השיטתיות המנוסחת. בתקופת הנבואה מופיע ההגיון באופן היולי, במסגרת חזיונות חידתיים, זעיר שם זעיר שם. בתקופת הסופרים מתגבש ההגיון ההיולי לכדי צורה מובחנת של דרשת הכתוב. ולבסוף, בתקופת התנאים התגבשות זו נושאת אופי שיטתי מובהק במדות שהתורה נדרשת בהן. לא עוד מסורת מדרשית פרטנית, אלא ניסוח מעוצב ועקבי של דרשנות הלכתית לפי הכתובים. גלגוליו הנוספים של ההגיון ממשיכים לתקופות נוספות של יצירה: התלמודים מלבנים שוב ושוב את הדרשנות ההלכתית שבמדרשי ההלכה; הפילוסופיה היהודית הביניימית משתמשת באלגורזה המבחינה בין היסוד הגלוי של הטקסט ובין משמעותו העמוקה; ולבסוף, הקבלה והמסורות האזוטריות השונות המפתחות שפה סמבולית ואנלוגית. 'הנזיר' מציע אפוא שיטה חובקת כל, המכוננת את כל תחומי היצירה היהודית לתקופותיה השונות על בסיס משותף. שיטה נועזת ויומרנית זו מטילה את כל כובד משקלה על ההגיון האנלוגי המיוחד המאפין את סוגי היצירה השונים ביהדות."[5]
המהדורה האחרונה של הספר
בשנת ה'תשפ"ב, לאחר מלאות 50 שנה לפטירת הרב הנזיר, יצאה מהדורה חדשה ומורחבת של הספר בהוצאת נזר דוד. הכוללת חלקים שטרם פורסמו, ובפרט – פרקים שלמים על החסידות. כמו כן, גוף הטקסט נוקד.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יהודה ביטי, הפילוסוף המקובל: עיונים בספר "קול הנבואה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017.
- מאמר בנושא שיטת ההגיון השמעי העברי – עלון נקודה, 1989.
- מאמר בנושא השמעיות הנתונה במידות שהתורה נדרשת בהם – פרופ' דב שוורץ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- קול הנבואה, מהדורת מוסד הרב קוק, תש"ל, באתר אוצר החכמה
- קול הנבואה, מהדורת מכון נזר דוד, תשס"ב, באתר אוצר החכמה