קול התור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קול התור הוא ספר בנושא תהליכי הגאולה על פי הקבלה.

לטענת צאצאי רבי הלל ריבלין משקלוב, סבם הוא זה שחיבר את הספר על-פי תורת רבו, הגר"א. פרסומו הראשון של הספר היה בשנות ה-20 של המאה ה-20, למרות שרעיונות רבים בספר מופיעים כבר בפזמוניו של רבי יושעה ריבלין (נפטר ב-1896), נכדו של רבי הלל ומבוני השכונות החדשות בירושלים.

מסרים עיקריים של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסר מרכזי בספר[דרוש מקור] הוא כי הגר"א ראה את עצמו ניצוץ משיח בן יוסף, שתפקידו לדאוג לבניין הארץ, ולצורך כך שלח את תלמידיו. מוטיב מרכזי נוסף הוא עניין שני משיחין ו"עוד יוסף חי", שעניינו הוא שישנם שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף יפעל בימי עקבתא דמשיחא, וענינו הוא קירוב הגאולה על ידי מעשי ישראל בדרך טבעית שמעוררת הנהגה אלוקית ניסית נסתרת. לעומת זאת, משיח בן דוד יפעל בימות המשיח, וענינו הוא הגאולה עצמה על ידי מעשים עם נסים גלויים. בתלמודתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד א' ועוד) נאמר שנגזר על משיח בן יוסף שיהרג במלחמת גוג ומגוג, וספרי הקבלה מפורש שיהרג ידי ארמילוס הרשע (שר הערב רב). הגר"א מוסר לתלמידיו בספר קול התור (חלק א' אות ו') שבעה עקרונות בנוגע לאחתלתא דגאולה. ביניהם הכלל של "עוד יוסף חי", קרי שגזירת מותו של משיח בן יוסף נתבטלה (על ידי אורך הגלות, ייסוריו שסובל, המעשים שנעשים על ארץ ישראל, חבלי משיח ותפילותינו בעד חייו). המשמעות של נצחיותו של 'משיח בן יוסף' היא קיום עקבות משיחא לפני הגאולה והצלחת קיבוץ גלויות.

הדפסת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות העדויות המוקדמות בכתבי ר' יושעה ריבלין על שיטה זאת, עצם קיומו של הספר הגיע לתודעה הציבורית רק בימי בנו, ר' שלמה זלמן ריבלין, שהחל בהדפסת קבצים מהספר, ופרסם ספרים נוספים על ההיסטוריה של עליית תלמידי הגר"א לפי שיטתו, דוגמת ספר "מוסד היסוד", פזמוניו של אביו, "חזון ציון"- שהוא ספר דרשות של בנו של ר' הלל, ר' משה ריבלין (שכיוניו היה "ר' משה מגיד" או "המגיד דורש ציון") שעוסקים בענייני הגאולה, ועוד.

ר' זלמן ריבלין לא הספיק לסיים את הדפסת הספר, ובחייו הוציא לאור רק מהדורה מקוצרת וחלקית, שלא זכתה לתפוצה רבה. לאחר מלחמת ששת הימים צירף הרב מנחם מנדל כשר את הספר כפי שהדפיסו ר' זלמן לספרו התקופה הגדולה. לפי עדותו של ר' זלמן עצמו, אין הספר העתקה מדויקת של ספר שחיבר ר' הלל, אלא סיכום של מסורות שעברו בעל-פה במשפחת ריבלין ובין צאצאי תלמידי הגר"א, כפי שניתן לראות בכתבי אביו ר' יושעה, ובדרשותיו של ר' משה מגיד. באותה שנה (תשכ"ט) הודפס הספר על ידי הרב חיים פרידלנדר והוועד להפצת "קול התור". בשנת תשנ"ד יצאה לאור מהדורה נוספת בתוספת כמה הרחבות על ידי פרופ' יוסף ריבלין, נכדו של ר' זלמן ריבלין.

הפולמוס על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדפסת הספר בשנית התעורר פולמוס גדול על הספר, ובציבור החרדי סירבו לקבלו בטענה כי המסורות של 'קול התור' אינן אמינות, מאחר שהספר כפי שפורסם הינו יצירה מאוחרת, ולא ניתן לייחסו לרבי הלל משקלוב. הרב משה שטרנבוך , שמכהן בתפקיד ראב"ד העדה החרדית המתנגדת נמרצות לשיטת 'קול התור', טוען כי גם אם הספר מקורי הרי שהוכנסו בו מסורות לא מדויקות בידי צאצאי רבי הלל משקלוב. יתר על כן טוען הרב שטרנבוך כי המהדיר של הספר (ר' זלמן ריבלין), שהיה ציוני נלהב, הציג את הגר"א כ'לאומי'.[1] במהדורת תשנ"ד הובאו מספר הקדמות מרבני ירושלים התומכות באותנטיות החיבור, ומחזקות את טענת רבי חיים פרינדלנדר וחבריו כי "סוף דבר, כל מי שהאמת נר לרגליו, לא ימצא בספר הזה דבר שיספק עליו אמיתתו והיותו כולו מתורתו של רבינו הגר"א". הרב צבי יהודה הכהן קוק החשיב מאוד את הספר[דרוש מקור].

כמו כן, העלה ד"ר אריה מורגנשטרן מספר טענות חשובות נגד מסורת משפחת ריבלין המיוצגת ב'קול התור', לפיה הנהיג רבי הלל עצמו את עליית תלמידי הגר"א בשנת 1809. מורגנשטרן טוען על בסיס מסמכים מקוריים, ועל בסיס מכתבי העולים, כי רבי הלל עצמו עלה ארצה בקיץ של שנת 1832, וכי לא מילא כל תפקיד בכיר בהנהגת העולים. בנוסף, לא ברורה העובדה האם ר' הלל עצמו היה תלמיד הגר"א, או שאביו היה תלמיד הגר"א.

מחקרים על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים אודות הספר שנעשו בידי ד"ר רפאל שוח"ט והרב אברהם קוסמן מובילים למסקנה, שספר קול התור מכיל יסודות אותנטיים מחשיבת הגאולה של הגר"א, אשר נמצאים כבר בספרי הקבלה של הגר"א ברמזים בלבד, ובספר קול התור הם מורחבים. כאמור לעיל, באשר ללשונו של הספר נראה כי כתב-היד המקורי של הספר לא הגיע לידי הרש"ז ריבלין מהדיר הספר, אלא רק עיבודים או תמציות שונות, שייתכן שהגיעו מר' יצחק ריבלין או מאחד מבני המשפחה, והם שעברו עריכה נוספת על ידי המהדיר רש"ז ריבלין. מסגנון הספר ולשונו ניכר שמדובר בעורך מאוחר המשתמש במילים מודרניות, ועם כל זאת ניכר כי לפני המהדיר (או אחד העורכים שקדמו לו) עמד טקסט קדום, שלא תמיד הבין המהדיר את משמעותו הנכונה. הדבר ניכר בטקסטים המסומנים בסימני שאלה, ובניסוחים לא מוצלחים וכדומה. לדברי החוקרים, מספר זה ניתן לשאוב דברים חשובים הקשורים לתורת הגאולה של הגר"א ותלמידיו, אך יש לעשות זאת באופן ביקורתי ובהשוואה לספרי הגר"א שנדפסו זה מכבר (בעיקר בקבלה).

על פי תאוריה חדשה של החוקר אלי אשד, נכתב הספר בידי הרב המקובל יצחק צבי ריבלין "דרשן הגאולה", שייתכן שנעזר בכתיבה בידי הרב אליהו לנדא נכד הגר"א. את הדמיון ברעיונות לפזמוניו של יושעה ריבלין מסביר אשד בכך ש"קול התור" התבסס על הפזמונים ולא להפך.[2]

ד"ר יצחק הרשקוביץ הגיע לאחרונה למסקנה[3] שהספר נכתב בשלהי המאה התשע עשרה או בתחילת המאה העשרים, והוא משקף עמדות סוציאליסטיות שרווחו באותה עת. לדעתו, קול התור מנסה להציע השקפת עולם שמתאימה את הערכים הקבליים שבתורת הגאון מווילנא ותלמידיו למציאות של המשבר הכלכלי, החברתי והאידאולוגי בירושלים, בפרט אחרי שנת ת"ר, בה התעוררה עלילת דמשק והישוב סבל ממחסור ומהצקות קשות. מציאות זו הובילה מנהיגים רוחניים של היישוב ליצור מערכת קבלית של גאולה רוויית יסורים ומשברים, בניגוד למודל הלינארי, נטול הסיבוכים, של הגאולה, שיצא מבית מדרשו של הגאון מווילנה.

ואף בעולמם של תלמידי הגר"א ישנו וויכוח בנושא זה בין הרב זילברמן שנוקט בשיטת הגר"א, שקיבוץ הגלויות שהיה בשנת ה'תש"ח עת קמה מדינת ישראל היה זה חלק מהגאולה, ובלשון המדוברת אתחלתא דגאולה בבחינת "קמעא קמעא" וכפי שעולה בספר אחרית כראשית (אריה שפירא, ירושלים תשס"ג) אשר נכתב לבאר שיטת הגר"א בספר קול התור, וקיבל את הסכמתם של הרב משה שמואל שפירא והרב שמואל אוירבך ואילו הרב ישראל אליהו וינטרוב יצא חוצץ נגד שיטתו זו והאריך בחיבורו התקופה בסערת אליהו להוכיח שהספר "קול התור" הינו מזויף, ואף קיבל הסכמה מהרבאלעזר מנחם מן שך. לימים נכתב הקונטרס והאמת נעדרת להגן על הספר אחרית כראשית מפני המתנגדים לו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ירושלים, ה'תשס"ב, חלק ד', סימן שכ"ח,
  2. ^ המסתורין של "קול התור " | המולטי יקום של אלי אשד
  3. ^ יצחק הרשקוביץ, הערות היסטוריות ותאולוגיות על קול התור, כנס הקבלה הליטאית ושלוחותיה, אוניברסיטת בר-אילן, 19.6.2012.