קול התור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קול התור הוא ספר בנושא תהליכי הגאולה על פי הקבלה.

לטענת צאצאי רבי הלל ריבלין משקלוב, סבם הוא זה שחיבר את הספר על-פי תורת רבו, הגר"א. פרסומו הראשון של הספר היה בשנות ה-20 של המאה ה-20, למרות שרעיונות רבים בספר מופיעים כבר בפזמוניו של רבי יושעה ריבלין (נפטר ב-1896), נכדו של רבי הלל ומבוני השכונות החדשות בירושלים.

מסרים עיקריים של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסר מרכזי בספר[1] הוא כי הגר"א ראה את עצמו ניצוץ משיח בן יוסף, שתפקידו לדאוג לבניין הארץ, ולצורך כך שלח את תלמידיו. מוטיב מרכזי נוסף הוא עניין שני משיחין ו"עוד יוסף חי", שעניינו הוא שישנם שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. משיח בן יוסף יפעל בימי עקבתא דמשיחא, וענינו הוא קירוב הגאולה על ידי מעשי ישראל בדרך טבעית שמעוררת הנהגה אלוקית ניסית נסתרת. לעומת זאת, משיח בן דוד יפעל בימות המשיח, וענינו הוא הגאולה עצמה על ידי מעשים עם נסים גלויים. בתלמודתלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב, עמוד א' ועוד) נאמר שנגזר על משיח בן יוסף שיהרג במלחמת גוג ומגוג, וספרי הקבלה מפורש שיהרג ידי ארמילוס הרשע (שר הערב רב). הגר"א מוסר לתלמידיו בספר קול התור (חלק א' החל מאות ו') שבעה עקרונות בנוגע לאתחלתא דגאולה. ביניהם הכלל של "עוד יוסף חי", קרי שגזירת מותו של משיח בן יוסף נתבטלה (על ידי אורך הגלות, ייסוריו שסובל, המעשים שנעשים על ארץ ישראל, חבלי משיח ותפילותינו בעד חייו). המשמעות של נצחיותו של 'משיח בן יוסף' היא קיום עקבות משיחא לפני הגאולה והצלחת קיבוץ גלויות.

הדפסת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות העדויות המוקדמות בכתבי ר' יושעה ריבלין על שיטה זאת, עצם קיומו של הספר הגיע לתודעה הציבורית רק בימי בנו, ר' שלמה זלמן ריבלין, שהחל בהדפסת קבצים מהספר, ופרסם ספרים נוספים על ההיסטוריה של עליית תלמידי הגר"א לפי שיטתו, דוגמת ספר "מוסד היסוד", פזמוניו של אביו, "חזון ציון"- שהוא ספר דרשות של בנו של ר' הלל, ר' משה ריבלין (שכיוניו היה "ר' משה מגיד" או "המגיד דורש ציון") שעוסקים בענייני הגאולה, ועוד.

ר' זלמן ריבלין לא הספיק לסיים את הדפסת הספר, ובחייו הוציא לאור רק מהדורה מקוצרת וחלקית, שלא זכתה לתפוצה רבה. לאחר מלחמת ששת הימים צירף הרב מנחם מנדל כשר את הספר כפי שהדפיסו ר' זלמן לספרו התקופה הגדולה. לפי עדותו של ר' זלמן עצמו, אין הספר העתקה מדויקת של ספר שחיבר ר' הלל, אלא סיכום של מסורות שעברו בעל-פה במשפחת ריבלין ובין צאצאי תלמידי הגר"א, כפי שניתן לראות בכתבי אביו ר' יושעה, ובדרשותיו של ר' משה מגיד. באותה שנה (תשכ"ט) הודפס הספר על ידי הרב חיים פרידלנדר והוועד להפצת "קול התור". בשנת תשנ"ד יצאה לאור מהדורה נוספת בתוספת כמה הרחבות על ידי פרופ' יוסף ריבלין, נכדו של ר' זלמן ריבלין.

הפולמוס על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הדפסת הספר בשנית התעורר פולמוס בגינו. חלקים מהציבור החרדי טענו שהמסורות של 'קול התור' אינן אמינות ושהספר לא נכתב בידי רבי הלל משקלוב. הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית, המתנגדת נמרצות לשיטת 'קול התור', טוען כי גם אם הספר מקורי הרי שהוכנסו בו מסורות לא מדויקות בידי צאצאי רבי הלל. עוד הוא טוען שהמהדיר של הספר (ר' זלמן ריבלין), שהיה ציוני נלהב, הציג את הגר"א כ'לאומי'.[2] במהדורת תשנ"ד הובאו מספר הקדמות מרבני ירושלים התומכות באותנטיות החיבור ומחזקות את טענת רבי חיים פרינדלנדר וחבריו כי "סוף דבר, כל מי שהאמת נר לרגליו, לא ימצא בספר הזה דבר שיספק עליו אמיתתו והיותו כולו מתורתו של רבינו הגר"א". הרב צבי יהודה הכהן קוק החשיב מאוד את הספר[דרוש מקור].

ד"ר אריה מורגנשטרן העלה מספר טענות נגד מסורת משפחת ריבלין המיוצגת ב'קול התור', שלפיה הנהיג רבי הלל עצמו את עליית תלמידי הגר"א בשנת 1809. לפי מסמכים מקוריים קבע מורגנשטרן שרבי הלל עצמו עלה ארצה בקיץ של שנת 1832, ולא מילא תפקיד בכיר בהנהגת העולים. בנוסף, לא ברורה העובדה האם רבי הלל עצמו היה תלמיד הגר"א, או שאביו היה תלמיד הגר"א.

מחקרים על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים אודות הספר שנעשו בידי ד"ר רפאל שוח"ט והרב אברהם קוסמן מובילים למסקנה, שספר קול התור מכיל יסודות אותנטיים המופיעים בספרי הקבלה של הגר"א ומרחיב אותם. כאמור, נראה כי כתב-היד המקורי של הספר לא הגיע לידי המהדיר רש"ז ריבלין, אלא רק עיבודים או תמציות, והוא ערך אותם. מסגנון הספר ולשונו ניכר שמדובר בעורך מאוחר המשתמש במילים מודרניות, וכן נראה שלפני המהדיר (או עורך שקדם לו) עמד טקסט קדום, שלא תמיד הבין המהדיר את משמעותו הנכונה. הדבר ניכר בטקסטים המסומנים בסימני שאלה, בניסוחים לא מוצלחים וכדומה. לכן נכון להשוות את האמור בספר באופן ביקורתי לשאר ספרי הגר"א.

על פי תאוריה של החוקר אלי אשד, נכתב הספר בידי הרב המקובל יצחק צבי ריבלין, "דרשן הגאולה", שייתכן שנעזר בכתיבה בידי הרב אליהו לנדא נכד הגר"א. את הדמיון ברעיונות לפזמוניו של יושעה ריבלין מסביר אשד בכך ש"קול התור" התבסס על הפזמונים ולא להפך.[3]

ד"ר יצחק הרשקוביץ הגיע למסקנה[4] שהספר נכתב בשלהי המאה התשע עשרה או בתחילת המאה העשרים, והוא משקף עמדות סוציאליסטיות שרווחו באותה עת. לדעתו, הספר מנסה להציע השקפת עולם שמתאימה את הערכים הקבליים שבתורת הגאון מווילנא ותלמידיו למציאות של המשבר הכלכלי, החברתי והאידאולוגי בירושלים, בפרט אחרי שנת ת"ר, שבה התעוררה עלילת דמשק והישוב סבל ממחסור וקשיים. מציאות זו הובילה מנהיגים רוחניים של היישוב ליצור מערכת קבלית של גאולה רוויית יסורים ומשברים, בניגוד למודל הלינארי, נטול הסיבוכים, של הגאולה, שיצא מבית מדרשו של הגאון מווילנה.

לדעת הרב יצחק שלמה זילברמן הקמת מדינת ישראל בשנת ה'תש"ח היא אתחלתא דגאולה בבחינת "קמעא קמעא". שיטתו התבארה בספר אחרית כראשית (הרב אריה שפירא, ירושלים תשס"ג) אשר מבאר את שיטת הגר"א בספר קול התור, וקיבל את הסכמתם של הרב משה שמואל שפירא והרב שמואל אוירבך. לעומתו הרב ישראל אליהו וינטרוב יצא חוצץ נגד שיטה זו בחיבורו התקופה בסערת אליהו, שבו כתב באריכות ש"קול התור" מזויף, ואף קיבל הסכמה מהרב אלעזר מנחם מן שך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הספר פותח במילים יעודנו יעודו של רבנו הגאון נהורא דמשיח בן יוסף לדור אחרון. ראו כאן קול התור א וכן בהמשך הספר
  2. ^ משה שטרנבוך, שו"ת תשובות והנהגות, ירושלים, ה'תשס"ב, חלק ד', סימן שכ"ח,
  3. ^ המסתורין של "קול התור " | המולטי יקום של אלי אשד
  4. ^ יצחק הרשקוביץ, הערות היסטוריות ותאולוגיות על קול התור, כנס הקבלה הליטאית ושלוחותיה, אוניברסיטת בר-אילן, 19.6.2012.