קול למתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קול למתים
Speaker for the Dead
קול למתים.jpg
מאת אורסון סקוט קארד
שפת המקור אנגלית
הוצאה אופוס
שנת הוצאה 2001, 1994 בעברית
סוגה מדע בדיוני
מספר עמודים 294 (מהדורה שנייה)
מסת"ב ISBN 2-7201-0300-4
OCLC 13201341

"קול למתים" (1986) הוא הספר השני בסאגת "המשחק של אנדר", שנכתבה על ידי אורסון סקוט קארד, המתרחשת בעולם בדיוני. הספר זכה בפרס הוגו לשנת 1987 ופרס נבולה.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת הבאגים ולאחר שהביא להשמדה של גזע שלם, אנדר וויגין כותב ספר תחת שם העט 'דובר המתים' שנקרא 'מלכת הכוורת', ומתאר את החיים של הבאגים כפי שתואר לו על ידי מלכת הכוורת אותה סוחב. הספר מצליח, וכאשר אחיו של אנדר, ההגמון פיטר וויגין, מזהה את הכתיבה של אנדר, הוא מבקש ממנו לכתוב ספר דומה כשהוא עצמו ימות. אנדר מסכים, וכותב את 'ההגמון' לאחר מות אחיו. שני הספרים מובילים לסוג חדש של דמות דתית - דוברי המתים, שלהם כל אזרח יכול לקרוא על מנת שידברו בשם המתים. הדוברים מקבלים גישה לכל הכתבים והקבצים של המנוח, וכשהם מדברים, הם לא שופטים אותו, אלא רק מדברים על חייו. אנדר בעצמו הופך לדובר, אך משתמש בשם אנדרו, משום שכינויו, אנדר, נהפך לשם שמזוהה עם כוח הרסני. אנדר העביר את רוב חייו המוקדמים בנדידה בין מושבות שונות עם אחותו, ולנטיין, על מנת למצוא עולם שבו תוכל מלכת הכוורת שבידו לגדול ולהשיב לתחיה את גזע הבאגים. בעקבות היחסות, מעט מעוד זמן עבר עבור אנדר, בעוד שאר האנושות התקדמה אלפי שנים.

שלושת אלפים שנה לאחר הקסנוסייד (רצח הגזע התבוני ה"זר", הבאגים), בני האדם ניסו ליישב את כוכב הלכת לוזיטניה, אך מצאו את המערכת האקולוגית בו שונה מכוכבים אחרים. בלוזיטניה, בשונה מבכוכבים אחרים, קיים זן תבונתי, הנקרא פקיניוס (או בשפה המדוברת, חזרזירים), שמעניין חוקרים רבים במאת העולמות. מעט לאחר ההתיישבות בכוכב, המושבה נתקפה בווירוס, הדסקולדה, שהרג רבים מהמתיישבים לפני שתרופה נמצאה. נוביניה, שהדסקולדה הרגה את הוריה (שגם גילו את התרופה), אומצה בידי אב ובן קסנולוגים (המונח המקביל לאנתרופולוגים), פיפו וליבו, ונהפכה לקסינוביולוגית (המונח המקביל לביולוג) בעצמה. יום אחד, היא מגלה שכל צורות החיים על לוזיטניה נושאות את הווירוס, כולל הפקיניוס והעצים; פיפו מבין מכך דבר מה שנוביניה אינה מבינה, ורץ לשאול את הפקיניוס על כך, לפני שחשף בפני נוביניה את גילויו. כשפיפו לא חוזר, ליבו ונוביניה מחפשים ומוצאים את גופתו מבותרת, דבר שלעתים נדירות נעשה גם בפקיניוס. בני האדם רואים זאת כעינויים ברבריים ורצחניים (למעשה, טקס זה הוא אחד מפעולות הוקרת התודה המשמעותיות ביותר של הפקניוס.). הטקס בדרך כלל כולל שתילת שתיל בגופה, ואין ראיה לכך שזה נעשה לפיפו, ולכן הם רואים בכך מעשה עוין, ובפקיניוס איום פוטנציאלי. נוביניה, שיש לה רגשות כלפי ליבו, בנו של פיפו, נועלת את הקבצים, מפחד שליבו יגיע לאותה מסקנה שאליה הגיע פיפו ויהרג. נוביניה קוראת לדובר למתים כדי שידבר את פיפו.

אנדר עתה חי עם ולנטיין ועם בעלה על כוכב הלכת טרונדהיים כשהקריאה עבור הדובר מגיעה. אנדר בוחר ללכת בלי ולנטיין משום שהיא בהריון וכי הוא הבין שמצאה את ביתה. מלבד מלכת הכוורת הרדומה, אנדר עובר את מסעותיו עם ג'יין, אינטליגנציה מלאכותית שקיימת בתוך רשת המחשבים הבין-כוכבית - המשדר. עד שאנדר מגיע, 22 שנים חלפו בלוזיטניה, במהלכן נוביניה ביטלה את קריאתה לדובר. אולם, אירועים מאוחרים יותר גרמו לאחרים לקרוא לדובר. ארבע שנים קודם להגעתו לכוכב, ליבו נהרג באותה הצורה שפיפו נהרג, וזמן קצר לפני הגעתו, מרקאו ריברה, בעלה של נוביניה, נפטר ממחלה סופנית. אנדר, בעזרת ג'יין, מגלה במהרה שנוביניה סירבה להתחתן עם ליבו למרות אהבתה כלפיו ונשיאת ילדיו - אם כי מתנהגת כאילו אלה ילדיו כל מארקו - משום שאם הייתה מתחתנת עם ליבו, רכושה היה רכושו והקבצים הנעולים שלה היו מתגלים בפניו.

בזמן שביצע את המחקר לדיבור, אנדר מגלה עניין בפקיניוס וחוצה בסודיות מחסום חשמלי שהופעל בידי הקונגרס הבין-כוכבי לאחר מות פיפו כדי לדבר איתם. מלכת הכוורת מגלה לאנדר שדיברה בצורה טלפתית עם העצים, שמכילים את תודעתם של אבות החזרזירים, והם למדו שהוא דובר המתים המקורי; המלכה גם חשפה שלוזיטניה היא מקום אידאלי עבור הבאגים. חקירתו של אנדר מדוכאת בידי המתיישבים הקתולים; כדי להשיג שיתוף פעולה, ג'יין מפרסמת סיפור (ללא ידיעתו של אנדר) לפיו מירו, בנה הבכור של נוביניה, וחברתו אואנדה, לימדו את הפקיניוס טכנולוגיות אנושית כמו חקלאות בהפרה מוחלטת וישירה של הוראת הקונגרס הבין-כוכבי; הקונגרס דורש שהמושבה תתפנה בניגוד לרצונה, ושמירו ואואנדה יובאו למשפט. הפקיניוס משכנעים את מירו להתחבא ביניהם באמצעות מעבר לצידה השני של המחסום החשמלי; הוא עושה זאת אך סובל מפגיעה במערכת העצבים שמשתקת אותו חלקית. אנדר משכנע את בני המושבה למרוד בקונגרס, והם מנתקים את חיבור המשדר. הניתוק משבית את המחסום, ואנדר והאחרים הולכים למצוא את מירו בעזרת חזרזיר ושמו אדם.

אנדר פוגש את נשות החזרזירים, שהיוו תעלומה עבור הקסנולוגים עד אז, והם מגיעים להסכם התקיימות משותפת על הכוכב. בעוד הם שם, הוא לומד על 'הקיום השלישי' שלהם: לאחר מות הפקיניוס וקבירתם (בטקס שצויין לעיל), התאים שלהם מתפצלים ומומרים לעצים. העצים הופכים לעצי אבות, שנחשבים לעצים הטובים ביותר, האמיצים ביותר והראויים ביותר להפריית האמהות הקטנות. ליבו ופיפו גילו זאת, ובנפרד ניסו לאמת את הגילוי עם הפקיניוס. בכל פעם, פקיניו (שהיה חברם הקרוב ביותר מבין הפקניוס) הציע להם להכניס אותו ל'קיום השלישי', אך אף אחד מהם לא היה מוכן לבתר ולהרוג אותו. לכן, במקום שיבתרו את אחד החזרזירים, הפקיניוס ביצעו את הטקס על פיפו וליבו (הפקניוס ראו בדבר אנוכיות, משום שלדעתם, פיפו וליבו מנעו מהם את הקיום השלישי על מנת שהם יגיעו אליו. מבחינת פיפו וליבו, הדבר היה רצח ומשום כך לא היו מוכנים לבצע אותו.) כדי להדגים לאנדר, אדם (חברו הפקניו של אנדר.) מציע את עצמו להיכנס ל'קיום השלישי', ואנדר מסכים, ורואה את צמיחת השתיל אחרי ביתורו. אנדר מתעקש בפני הנשים שההסכם מונע מהפקיניוס לעזור לבני האדם להיכנס ל'קיום השלישי', משום שזה מוגדר כרצח.

מירו מוחזר בבטחה למושבה אך משותק. ולנטיין ומשפחתה מודיעים לאנדר שהם מתכננים לעזור ללוזיטניה עם המרד, ולעבור ללוזיטניה; אנדר ומירו פוגשים אותם באמצע הדרך. נוביניה, שהבינה את מותם של פיפו וליבו, מצליחה להתקדם והיא ואנדר מתחתנים. לאחר מכן, אנדר הולך לשתול את ביצת מלכת הכוורת כפי שביקשה.

מחסור בעיבוד לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסטיבל הספרים בלוס אנג'לס (20 באפריל 2013), קארד ציין מדוע הוא לא רוצה שקול למתים יעובד לסרט: "קול למתים בלתי ניתן לצילום," אמר קארד בתשובה לשאלה מהקהל. "הוא כולל עריפת ראשים, ורגעים של אלימות מייסרת ובלתי ניתנת לצפייה. עכשיו, אני מודה, יש הרבה אלימות מייסרת בקולנוע, אבל לא מצורפת לשם שלי. קול למתים, אני לא רוצה שזה יעובד לסרט. אני לא יכול לדמיין את זה."[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמיר, דרור (30 באוקטובר 2013). "המשחק של אנדר: מותג של סרט אחד?". ynet. בדיקה אחרונה ב-8 במאי 2016. 


P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.