קומוניזם מלחמתי

קומוניזם מלחמתי (מרוסית: Военный коммунизм) הייתה מדיניות כלכלית של המפלגה הבולשביקית (קומוניסטית) ברוסיה בתקופת שלטונו של לנין, בין השנים 1918-1921.

אחרי מלחמת העולם הראשונה ומהפכת אוקטובר נכנסה רוסיה למלחמת אזרחים עקובה מדם. המצב הכלכלי היה בכי רע ורעב החל להתפשט בערים הגדולות. על מנת להתמודד עם הרעב החליטה הממשלה הסובייטית לאסור על חקלאים לאגור תבואה וכי כל העודפים יילקחו ויחולקו בערים. על מנת להילחם בתופעה של הסתרת מזון, הקומוניסטים הוציאו להורג במקום כל איכר שנתפס כשהוא מחביא תבואה מעבר למה שנצרך לו ולמשפחתו.

ב־1921 התברר שהשיטה נכשלה טוטלית עקב התנגדות נחרצת של הפועלים והאיכרים, שבאה לידי ביטוי במרידות ובהתקוממויות בכל רחבי רוסיה, ובפרט במרד טמבוב שאירע במחוז טמבוב ובמרד קרונשטאדט שפרץ בבסיס הימי שבקרונשטאדט. לנין הושפע קשות מהמרד בקרונשטאדט שכן הוא היה ידוע כמעוז תמיכה מובהק של המהפכה הקומוניסטית. עם הכניסה לשלבי סיום מלחמת האזרחים ברוסיה, הבולשביקים ובראשם לנין הבינו שלקומוניזם מלחמתי אין עתיד ומיתנו את השיטה הקומוניסטית על ידי פיתוח ה"מדיניות הכלכלית החדשה", הנא"פ.