קונגרס יריחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עבדאללה הראשון מלך ירדן

קונגרס יריחו היה כינוס של נציגים ונכבדים ערבים פלסטיניים, שנערך ב-1 בדצמבר 1948[1] ביריחו, כדי לדון בעתידם של השטחים ממערב לנהר הירדן, שנותרו תחת שליטת ממלכת ירדן לאחר הכרזתה של הפסקת האש בגזרת ירדן ב-18 ביולי 1948, שטחים שנודעו מאוחר יותר בשם הגדה המערבית. בקונגרס הוחלט על סיפוחה של הגדה המערבית לממלכת ירדן[2], שברבות הימים נקרא "איחוד שתי הגדות" (הגדה המערבית והמזרחית של נהר הירדן) והמלכת המלך עבדאללה כמלך "הממלכה המאוחדת".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תוכנית החלוקה נועדו לקום שתי מדינות - יהודית וערבית - בשטח ארץ ישראל המערבית. היישוב היהודי קבל את החלטת החלוקה ואילו מדינות ערב וערביי ארץ ישראל דחו אותה. קווי הפסקת האש עם שוך הקרבות, שבמהלך 1949 היו לקווי הסכמי שביתת הנשק הותירו את רוב שטחי יהודה ושומרון שנכבשו על ידי ממלכת ירדן בידה, את רצועת עזה תחת כיבוש מצרי, ואילו שאר השטחים שנועדו להיכלל במדינה הערבית ונכבשו על ידי ישראל, סופחו דה פקטו לשטחה. מדינה ערבית לא הוקמה.

בין המלך עבדאללה לבין המופתי אמין אל-חוסייני החריף המאבק על ייצוג הערבים הפלסטינים בשטחי ארץ ישראל המערבית, שנותרו בשליטה ערבית בשוך הקרבות.

כינוסי המחנות היריבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בספטמבר 1948 כינס אל-חוסייני כמה עשרות נכבדים פלסטינים ברצועת עזה, ובתמיכת מצרים הקים את המועצה הלאומית הפלסטינית ואת ממשלת כל פלסטין. פלסטין, על פי אל-חוסייני, השתרעה על פני שטחי ארץ ישראל המערבית, כולה, כולל השטחים שבשליטה ישראלית והשטחים שבשליטה ירדנית[3].

כנגד קריאת התיגר של אל-חוסייני, כינס המלך עבדאללה בעמאן ב-1 באוקטובר כמה אלפי נציגים פלסטינים תחת השם "הקונגרס הפלסטיני הראשון". הקונגרס היה חלק מניסיונו של המלך עבדאללה להעניק לגיטימציה ולמסד את שליטתו על הגדה המערבית, לאחר שבעקבות הסכמי הפסקת האש, ממלכת ירדן הפכה לריבון דה-פקטו בשטחים אלה. הנציגים הפלסטינים שכללו נכבדים מחברון, רמאללה, בית לחם, מפקד הלגיון הערבי והמושלים הצבאיים של כל המחוזות[4] התנגדו לאל-חוסייני ולהקמת ממשלת כל פלסטין בעיתוי בעייתי, כאשר רוב שטח פלסטין בשליטה ישראלית.

הנכבדים הפלסטינים שכינסה ירדן הביעו תמיכה בעבדאללה וקראו לו לפתור את המשבר הפלסטיני בכל דרך שימצא לנכון. הכינוס השני שערך עבדאללה, "הקונגרס הפלסטיני השני", התקיים ב-1 בדצמבר 1948 ביריחו. בכינוס נכחו למעלה מ-1000 נציגים ונכבדים פלסטינים. בהחלטות שהתקבלו בכינוס יריחו, הנציגות הפלסטינית הוקיעה את הוועד הערבי העליון ואת ממשלת כל פלסטין - הנציגות הפלסטינית המסורתית. במקומן, נציגי הפלסטינים ביריחו הכריזו על עבדאללה כעל מלך עבר-הירדן ופלסטין והעניקו למלך מנדט לפתור את בעיית פלסטין כראות עיניו[5]. ב-13 בדצמבר אושרו החלטות יריחו בפרלמנט הירדני.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הקונגרס החלה הממלכה הירדנית לקבל אחריות הולכת וגוברת על הגדה המערבית. היא שילמה משכורות לפקידים ממשלתיים, והטמיעה את המחוזות השלטוניים לתוך מה שייקרא הממלכה ההאשמית של ירדן. בפברואר 1950 שונה החוק הירדני כדי לכלול גם את הגדה המערבית, ולהעניק לכל פלסטיני אזרחות ירדנית. החלטות יריחו העניקו חופש פעולה לעבדאללה בניסיון להביא לפתרון הבעיה הפלסטינית, כולל פתרון של סיפוח הגדה המערבית לשטח ממלכתו. החלטות יריחו גונו ונדחו על ידי הליגה הערבית, בטענה שהן סותרות את ההחלטה הערבית האוסרת חלוקה או כיבוש של שטחי פלסטין. עבדאללה גם הואשם בשיתוף פעולה עם בריטניה ועם ישראל. בעקבות הגינויים, עבדאללה דחה את יישום תוכנית הסיפוח לשעת כושר שהגיעה שנה לאחר מכן, ובאפריל 1950 הכריז רשמית על סיפוח הגדה המערבית לירדן בשם "אחדות שתי הגדות" (وحدة الضفتين).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כינוס יריחו "ממליך" את עבדאללה, דבר, 2 בדצמבר 1948
  2. ^ Palestinian Contemporary Political Performance: A Bitter Harvest, Palestine-Israel Journal, Vol 15 No. 1&2, 2008
  3. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 45-46
  4. ^ FRUS, US State Department Report
  5. ^ יוסף נבו, ירדן: החיפוש אחר זהות, עמ' 46