הקונגרס הבין-לאומי השני לחינוך חירשים
הקונגרס הבין-לאומי השני לחינוך חירשים, למרות שמו, היה הקונגרס הבין-לאומי הראשון של מחנכי חירשים (International Congress on Education of the Deaf, ICED), נערך במילאנו באיטליה מ-6 עד 11 בספטמבר 1880,[1] ונקרא בקצרה "קונגרס מילאנו". בקונגרס הוחלט אחרי דיונים, כי עדיף לחירשים חינוך בדיבור בלבד (חינוך אוראלי) על פני חינוך בשפת הסימנים, ויצאה הוראה האוסרת על שימוש בשפת הסימנים בבית הספר. אחרי יציאת ההוראה ב-1880, עברו בתי ספר באירופה ובארצות הברית לשימוש בדיבור ללא שפת סימנים, כשיטת חינוך לחירשים.
על שיטת חינוך זו הובעה התנצלות רשמית על ידי הוועד המנהל בקונגרס הבינלאומי ה-21 לחינוך חירשים שהתקיים בוונקובר בקנדה ב-18–22 ביולי 2010, והקונגרס ה-21 הכיר באיסור השימוש בשפת הסימנים כאפליה וכהפרה של זכויות האדם והחוקה.[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הקונגרס, דנו אלכסנדר גרהם בל ואדוארד מינר גלאודט (אנ'), ביעילות של חינוך אוראלי בלבד מול חינוך בשפת הסימנים כתקשורת חזותית. שניהם היו דמויות בולטות בחינוך חירשים בארצות הברית, ודיון זה הגיע לשיאו בקונגרס מילאנו, שהעביר שמונה החלטות הנוגעות לחינוך חירשים.
בקונגרס השתתפו מחנכים משבע מדינות לפחות. מארצות הברית הגיעו חמישה צירים, ובהשתתפות כוללת היו 164 צירים. הוועדה שתכננה את הקונגרס הייתה אגודת פרייר של צרפת, שהתנגדה לשפת סימנים ובחרה נציגים שתמכו בחינוך אוראלי. ראשי האגודה היו הבנקאים ואילי הרכבת יצחק ויוג'ין פרייר (אנ'), בנו ונכדו של יעקב פרייר, המורה הראשון לחירשים בצרפת ומתנגד לשפת הסימנים.[1] אגודת פרייר תמכה בחינוך האוראלי, וארגנה את קונגרס מילאנו במטרה לאסור על שפת הסימנים. היא השיגה תוצאה זו על ידי בחירה מדוקדקת של המוזמנים, עידוד תגובות שליליות לתומכים בשפת הסימנים ושבחים לתומכים בשיטה האוראלית. יותר ממחצית המוזמנים היו אוראליסטים (אנ') ידועים, ורוב ההחלטות, אם לא כולן, היו לטובת השיטה האוראלית. הן נכתבו בנוסח שתמך בשיטה האוראלית, כמו: "בהתחשב בעליונות הדיבור על שפת הסימנים בשיקום החירש-אילם בחברה, ובמתן ידע מושכל יותר לשפה, יש להעדיף את השיטה האוראלית על שפת הסימנים בחינוך והדרכה של החרשים-אילמים" (כך במקור).
משלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקונגרס היו 164 צירים ממדינות שונות, ביניהם רק אחד היה חירש, ג'יימס דניסון ממשלחת גלאודט.[3] בראש הכנס עמד אב המנזר ג'וליו טרה.
| מדינה | מספר הצירים |
|---|---|
| איטליה | 87 |
| ארצות הברית | 5 |
| בלגיה | 1 |
| בריטניה | 55 |
| גרמניה | 1 |
| צרפת | 5 |
| שוודיה | 3 |
הלאום של שאר הצירים לא היה ידוע. הצירים האמריקאיים היו ג'יימס דניסון, אדוארד מינר גלאודט, תומאס גלאודט, אייזק לואיס פיט וצ'ארלס א. סטודארד.
הקונגרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונגרס נערך במכון הטכני המלכותי בסנטה מרתה, מילאנו. בקונגרס הציגו 12 דוברים את דעותיהם בנושאים הקשורים לחינוך חרשים. תשעה מבין שנים עשר הדוברים הציגו חוות דעת של מומחים שתמכו בשיטה האוראלית, ושלושת האחרים, האחים גלאודט וריצ'רד אליוט, מורה מאנגליה, תמכו בשימוש בשפת הסימנים.
שמונה ההחלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. הקונגרס, בהתייחס לעליונות הבלתי מעורערת של הדיבור על פני סימנים בשיקום החירשים-אילמים בחברה, ובהענקת ידע מקיף יותר בשפה, מצהיר כי יש להעדיף את השיטה האוראלית על פני שיטת הסימנים בחינוך ובהדרכת חירשים-אילמים.
- עבר באישור של 160 מול 4.
2. הקונגרס, בהתייחס לכך ששימוש משולב של דיבור עם סימנים פוגע במבטא, בקריאת שפתיים ובדיוק של רעיונות, מצהיר כי יש להעדיף את השיטה האוראלית הטהורה.
- עבר באישור של 150 מול 16.
3. בהתייחס לכך שמספר רב של חירשים ואילמים אינו מקבל את היתרון שבחינוך, בשל חוסר יכולתם של משפחות ומוסדות, מומלץ שהממשלות תנקוטנה בצעדים הדרושים על מנת שכל החירשים והאילמים יוכלו להתחנך.
- עבר פה אחד.
4. בהתייחס לכך שהוראת החירשים המדברים בשיטה האוראלית הטהורה, צריכה להידמות ככל האפשר לזו של השומעים ומדברים, מצהיר הקונגרס:
א) כי האמצעי הטבעי והיעיל ביותר, שבו עשוי החירש המדבר לרכוש את ידיעת השפה, הוא השיטה ה"אינטואיטיבית", כלומר תחילה על ידי דיבור, ולאחר מכן על ידי כתיבת העצמים והעובדות המונחים לנגד עיני התלמידים.
ב) שבתקופה הראשונה או האימהית, צריך להוביל את החירש-אילם להתבוננות בצורות דקדוקיות באמצעות דוגמאות ותרגילים מעשיים, וכי בתקופה השנייה צריך לעזור לו להסיק מדוגמאות אלו את הכללים הדקדוקיים, המתבטאים בפשטות ובהירות מרבית.
ג) שספרים, הכתובים במילים ובתחביר הידועים לתלמיד, יכולים להיות בידיו בכל עת.
- ההצעה יושמה.
5. עקב הדרישה לספרות מבוססת על מנת לסייע בהתפתחות ההדרגתית והמתקדמת של השפה, מומלץ שמורי השיטה האוראלית יפרסמו עבודות מיוחדות על הנושא.
- ההצעה יושמה.
6. בהתייחס לתוצאות שהתקבלו ממחקרים רבים על חירשים ואילמים בכל מצב ובכל גיל, זמן רב אחרי שעזבו את בית הספר, ואשר ענו נכון ובמבטא מספיק ברור על שאלות בנושאים שונים, והצליחו לקרוא את שפתי החוקרים בקלות רבה, מצהיר הקונגרס:
א) כי חירשים ואילמים שחונכו בשיטה האוראלית הטהורה, אינם שוכחים אחרי יציאתם מבית הספר את הידע שרכשו בו, אך עדיין צריך לפתחו על ידי שיחה וקריאה, שנעשו קלים כל כך עבורם.
ב) כי בשיחתם עם שומעים, הם משתמשים בדיבור בלבד.
ג) כי דיבור וקריאת שפתיים, הרחוקים מלהיות אבודים, מתפתחים על ידי תרגול.
- ההצעה יושמה.
7. בהתייחס לכך שלחינוך חרשים ואילמים בדיבור יש דרישות מיוחדות, ובהתייחס לכך שרוב המורים המומחים לחירשים-אילמים נמצאים בהסכמה כללית, מצהיר הקונגרס:
א) כי הגיל המתאים ביותר לכניסת ילד חירש לבית הספר הוא בין שמונה לעשר שנים.
ב) כי משך הלימודים בבית הספר צריך להיות לפחות שבע שנים, אך עדיף שהלימודים יימשכו שמונה שנים.
ג) כי שום מורה אינו יכול ללמד ביעילות בשיטה האוראלית הטהורה כיתה שבה יש יותר מעשרה ילדים.
- ההצעה יושמה.
8. בהתייחס לכך שיישום השיטה האוראלית הטהורה במוסדות שבהם היא טרם הופעלה, צריך להיעשות ללא כישלון, בהדרגה ותוך כדי התקדמות, ממליץ הקונגרס:
א) כי תלמידים חדשים שהתקבלו לבית הספר צריכים להיות בכיתה שלהם בלבד, שבה ניתן ללמד בדיבור.
ב) כי תלמידים אלה יופרדו לחלוטין מתלמידים אחרים, על מנת שילמדו באמצעות דיבור, ושאר התלמידים ישלימו את לימודיהם על ידי סימנים.
ג) כי כל שנה תוקם כיתה חדשה לתלמידים מדברים, עד שהתלמידים הוותיקים, הלומדים באמצעות סימנים, ישלימו את השכלתם.
- ההצעה יושמה.
האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את האופוזיציה של הקונגרס ייצגו צירי ארצות הברית ובריטניה, שהתנגדו לשימוש בשיטה האוראלית כדרך היחידה לחינוך, אך מאמציהם בקונגרס לא צלחו. אדוארד גלאודט ותומאס גלאודט היו בין המתנגדים שנלחמו בשיטה האוראלית. אחרי החלטות הקונגרס, וידא גלאודט שארצות הברית לא תעבור לשיטה האוראלית בלבד, על ידי מתן אפשרות לתלמידי תיכון להשתמש בשפת הסימנים במוסדות לחירשים ועל ידי הקמת מכללת גלאודט, שהפכה לאוניברסיטת גלאודט, כאוניברסיטה שבה נעשה שימוש מלא בשפת הסימנים.
בתגובה לקונגרס מילאנו, הוקמה אגודת החירשים הלאומית (אנ') של ארצות הברית, והקדישה את פעולותיה לשימור שפת הסימנים האמריקאית.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביקורת על הקונגרס הופיעה בציור של מרי תורנלי (Mary Thornley) בשנת 1994: "מילאנו, איטליה 1880", שבו כיתת יורים מכוונת רובים אל האותיות ASL (שפת הסימנים האמריקאית), המתחילות להיסדק מהירי, אך לא נהרסות לחלוטין.[4][5] הציור היה וריאציה על ציור "שלושה במאי 1808" של פרנסיסקו דה גויה, שתיאר הוצאה להורג של מורדים ספרדים על ידי חיילים צרפתיים בזמן כיבוש חצי האי האיברי על ידי צבא נפוליאון. "תרבות החירשים מכילה היסטוריה אכזרית. אני מרגישה שההיסטוריה היא חלק חשוב מאוד בתרבות של הקבוצה, ולכן כללתי אותה בתערוכה שלי", אמרה תורנלי.
ביולי 2010 פתחה הוועדה המארגנת של ה-ICED את הקונגרס הבינלאומי ה-21 לחינוך חירשים בוונקובר, קנדה, עם דחייה גורפת של כל החלטות ה-ICED במילאנו משנת 1880.[2]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Oakling, Milan Conference, Everything2, 28 במרץ 2007 (באנגלית)
- ^ 1 2 World Federation of the Deaf, International Congress on the Education of the Deaf (ICED), July 18-22, 2010 Vancouver, Canada, World Federation of the Deaf, 2010 (באנגלית)
- ^ Robert Traynor, The International Deafness Controversy of 1880, HHTM, 1 ביוני 2016 (באנגלית)
- ^ Mary Thornley, Milan, Italy 1880, Deaf Cuture, 14 ביולי 2015 (באנגלית)
- ^ Jolanta Lapiak, Milan, Italy 1880, Handspeak (באנגלית)