קונטינגנציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קונטינגנציה הוא מושג בפילוסופיה ובלוגיקה המתאר מצב של טענות אשר עשויות להיות אמיתיות או שקריות, בהתאם לערכי האמת של מרכיביהן. בזאת הן שונות מטענות שהן אמיתיות לכל השמה אפשרית (טאוטולוגיה), ומטענות שהן שקריות לכל השמה אפשרית (סתירה).

טענה קונטינגנטית אינה נכונה או שקרית בהכרח אלא תלויה בערכי האמת של מרכיביה, אשר קובעים את ערך האמת של הטענה כולה (contingent = תלוי). מכאן שאמיתותה של טענה קונטינגנטית נשענות על עובדות, זאת בניגוד לטענה אנליטית אשר אמיתותה אינה תלויה בעובדות אליהן היא מתייחסת.

לצד טענות קונטינגנטיות, קיימות לפחות שלוש קבוצות אחרות של טענות, שחלקן חופפות:

  • טענות טאוטולוגיות חייבות להיות נכונות, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (לדוגמה: "השמיים כחולים או אינם כחולים").
  • סתירות בהכרח אינן נכונות, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (לדוגמה: "יורד גשם ולא יורד גשם").
  • טענות אפשריות עשויות להיות נכונות או לא נכונות בהתחשב בנסיבות מסוימות (דוגמאות: x   +   y   =   4; "יש רק שלושה כוכבי לכת" ;"יש יותר משלושה כוכבי לכת" ). כל הטענות האמיתיות, וכל הטענות התלויות, הן גם הצעות אפשריות.

קונטינגנציה ורלטיביזם ברטוריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיונות עבר של פילוסופים ורטוריקנים להתייחס לרטוריקה כתחום בפני עצמו הוביל לניסיון לשייך את הרטוריקה לעניינים רלטיביים וקונטינגנטיים. אריסטו הסביר בכתבו רטוריקה, "חובת הרטוריקה היא התמודדות עם עניינים כמו אלה שאנו מהרהרים בהם ללא אמנויות או שיטות להדריך אותנו... "[1] אריסטו מדגיש את הקונטינגנציה כי אף אחד לא דן על ההכרחי או על הבלתי אפשרי. הוא האמין כי נוכחות "בלתי נמנעת ובלתי נשלטת של אפשרויות מרובות" או טבען המורכב של החלטות יוצרים ומזמינים רטוריקה.[1] השקפתו של אריסטו מערערת על השקפתו של אפלטון, שאמר כי לרטוריקה אין שום נושא פרט לרמייה, ונותנת לרטוריקה את עמדתה בפסגת הוויכוח הפוליטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אריסטו.
P yin yang.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא פילוסופיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.