קונטינגנציה
קונטינגנציה היא תכונה של אירועים, מצבים או ישויות שאינם הכרחיים ואינם בלתי אפשריים, אלא תלויים בנסיבות או תנאים מסוימים.
המונח מתאר את מה שיכול להתקיים או להתרחש, אך באותה מידה יכול גם שלא להתקיים או להתרחש אחרת. בניגוד לאמיתות הכרחיות כמו חוקי הלוגיקה או המתמטיקה, דברים קונטינגנטיים הם תוצאה של שרשרת סיבות ונסיבות ספציפיות שהיו יכולות להתפתח אחרת. למשל, העובדה שירושלים היא בירת ישראל היא קונטינגנטית – היא תוצאה של החלטות היסטוריות ופוליטיות שהיו יכולות להתפתח אחרת, בניגוד לעובדה ש-2+2=4 שהיא הכרחית ולא יכולה להיות אחרת. בפילוסופיה, הקונטינגנציה עומדת במרכז דיונים על חופש הרצון, דטרמיניזם ומהות המציאות, כאשר השאלה המרכזית היא האם קיומו של העולם עצמו הוא הכרחי או קונטינגנטי[1][2][3]. בפסיכולוגיה התנהגותית, המונח מתייחס לקשר בין גירוי לתגובה או בין התנהגות לתוצאותיה, כאשר הקשר הזה אינו אוטומטי אלא תלוי בהקשר ובתנאים סביבתיים[4][5].
בפילוסופיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפילוסופיה ובלוגיקה קונטינגנטיות מתייחסת לדברים שאינם בהכרח קורים, כלומר הם עשויים לקרות, אך לא חייבים. דוגמה לכך היא העובדה שייתכן שאדם ילך לעבודה מחר, אך זה לא הכרחי – הוא יכול להחליט שלא ללכת. המונח מתאר מצב של טענות אשר עשויות להיות אמיתיות או שקריות, בהתאם לערכי האמת של מרכיביהן. בזאת הן שונות מטענות שהן אמיתיות לכל השמה אפשרית (טאוטולוגיה), ומטענות שהן שקריות לכל השמה אפשרית (סתירה).
טענה קונטינגנטית, אשר מכונה לעיתים אמת קונטינגנטית, אינה נכונה או שקרית בהכרח אלא תלויה בערכי האמת של מרכיביה, אשר קובעים את ערך האמת של הטענה כולה (contingent = תלוי). מכאן שאמיתותה של טענה קונטינגנטית נשענת על עובדות, זאת בניגוד לטענה אנליטית אשר אמיתותה אינה תלויה בעובדות אליהן היא מתייחסת.
לצד טענות קונטינגנטיות, קיימות לפחות שלוש קבוצות אחרות של טענות, שחלקן חופפות:
- טענות טאוטולוגיות חייבות להיות נכונות, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (לדוגמה: "השמיים כחולים או אינם כחולים").
- סתירות בהכרח אינן נכונות, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (לדוגמה: "יורד גשם ולא יורד גשם").
- טענות אפשריות עשויות להיות נכונות או לא נכונות בהתחשב בנסיבות מסוימות (דוגמאות: x + y = 4; "יש רק שלושה כוכבי לכת" ;"יש יותר משלושה כוכבי לכת" ). כל הטענות האמיתיות, וכל הטענות התלויות, הן גם טענות אפשריות.
קונטינגנציה ואפשרות מודאלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בלוגיקה, דבר נחשב לאפשרי כאשר הוא אמיתי לפחות בעולם אפשרי אחד. המשמעות היא שקיימת דרך לדמיין עולם שבו טענה מסוימת היא אמיתית ושבו אמיתותה אינה סותרת אף אמת אחרת באותו עולם. אילו הטענה הייתה בלתי אפשרית, לא הייתה דרך להעלות על הדעת עולם כזה: אמיתותה של כל טענה בלתי אפשרית חייבת לסתור עובדה אחרת כלשהי באותו עולם. קונטינגנציה היא לא בלתי אפשרית, ולכן טענה קונטינגנטית היא כזו שאמיתית לפחות בעולם אפשרי אחד. אך קונטינגנציה היא גם לא הכרחית, ולכן טענה קונטינגנטית היא שקרית לפחות בעולם אפשרי אחד.בעוד קונטינגנטיות הן שקריות לפחות בעולם אפשרי אחד, טענות אפשריות אינן מוגדרות בהכרח באופן זה. מכיוון שטענות הכרחיות הן סוג של טענות אפשריות (למשל, 2=2 היא טענה אפשרית והכרחית גם יחד), אזי הגדרת טענות אפשריות כ"שקריות בעולם אפשרי כלשהו" תשפיע על ההגדרה של טענות הכרחיות. מכיוון שטענות הכרחיות אף פעם אינן שקריות בשום עולם אפשרי, אזי חלק מהטענות האפשריות אף פעם אינן שקריות בשום עולם אפשרי. לכן הרעיון שטענה עשויה להיות שקרית אי פעם ועדיין להישאר אפשרות בלתי ממומשת שמור אך ורק לטענות קונטינגנטיות. בעוד שכל הטענות הקונטינגנטיות הן אפשריות, לא כל הטענות האפשריות הן קונטינגנטיות.[6] אמיתותה של טענה קונטינגנטית עולה בקנה אחד עם כל שאר האמיתות בעולם נתון, אך לא בהכרח. הן תמיד אפשריות בכל עולם שניתן להעלות על הדעת אך לא תמיד אמיתיות בכל עולם שניתן להעלות על הדעת.
הבחנה זו מתחילה לחשוף את המשמעות הרגילה באנגלית של המילה "contingency" (קונטינגנציה), שבה אמיתותו של דבר אחד תלויה באמיתותו של דבר אחר. מצד אחד, הרעיון המתמטי שסכום של שתיים ועוד שתיים הוא ארבע הוא תמיד אפשרי ותמיד אמיתי, מה שהופך אותו להכרחי ולכן לא קונטינגנטי. אמת מתמטית זו אינה תלויה בשום אמת אחרת, היא אמיתית מעצם הגדרתה. מצד שני, מכיוון שטענה קונטינגנטית היא תמיד אפשרית אך לא בהכרח אמיתית, אנו תמיד יכולים להעלות על הדעת שהיא שקרית בעולם שבו היא גם ניתנת להשגה מבחינה לוגית. בעולם כזה, הרעיון הקונטינגנטי אף פעם אינו שקרי בהכרח מכיוון שהדבר היה הופך אותו לבלתי אפשרי באותו עולם. אך אם הוא שקרי ועדיין אפשרי, המשמעות היא שהאמיתות או העובדות באותו עולם יצטרכו להשתנות כדי שהאמת הקונטינגנטית תהפוך לממומשת. כאשר אמיתותה של טענה תלויה בשינוי מסוג זה, היא קונטינגנטית: אפשרית אך תלויה בעובדות שמתרחשות בפועל בעולם נתון.
במתודולוגיה וסטטיסטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במתודולוגיה וסטטיסטיקה, קונטינגנטיות יכולה להצביע על תופעות או קשרים שמשתנים בהתאם למצב או לתנאים. לדוגמה, בסקרים או בניתוחים סטטיסטיים, קונטינגנטיות עשויה לתאר קשר בין שני משתנים שמתרחש רק בהינתן תנאים מסוימים.
בתכנון וניהול
[עריכת קוד מקור | עריכה]במתודולוגיות, תכנון וניהול קונטינגנטיות יכולה להתייחס להיערכות למצב בלתי צפוי. לדוגמה, תוכניות גיבוי שמתמודדות עם "סיטואציות קונטינגנטיות" הן תוכניות שמתמודדות עם תרחישים אפשריים שיכולים לקרות, אבל לא בהכרח.
קונטינגנציה ורלטיביזם ברטוריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיונות עבר של פילוסופים ורטוריקנים להתייחס לרטוריקה כתחום בפני עצמו הוביל לניסיון לשייך את הרטוריקה לעניינים רלטיביים וקונטינגנטיים. אריסטו הסביר בספרו "רטוריקה", "חובת הרטוריקה היא התמודדות עם עניינים כמו אלה שאנו מהרהרים בהם ללא אמנויות או שיטות להדריך אותנו..."[7] אריסטו מדגיש את הקונטינגנציה כי אף אחד לא דן על ההכרחי או על הבלתי אפשרי. הוא האמין כי נוכחות "בלתי נמנעת ובלתי נשלטת של אפשרויות מרובות" או טבען המורכב של החלטות יוצרים ומזמינים רטוריקה.[7] השקפתו של אריסטו מערערת על השקפתו של אפלטון, שאמר כי לרטוריקה אין שום נושא פרט לרמייה, ונותנת לרטוריקה את עמדתה בפסגת הוויכוח הפוליטי. לסיכום, קונטינגנטיות מתייחסת בדרך כלל לתלות במצבים או תנאים משתנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קונטינגנציה, באתר MathWorld (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Lewis, David. On the Plurality of Worlds. Oxford: Blackwell, 1986. (הבחנה בין הכרח לקונטינגנציה בעולמות אפשריים; קונטינגנציה בפילוסופיה).
- ^ Quine, Willard Van Orman. Word and Object. Cambridge, MA: MIT Press, 1960. (קונטינגנציה של שפה ומשמעות לוגית).
- ^ Dennett, Daniel C. Elbow Room: The Varieties of Free Will Worth Wanting. Oxford: Clarendon Press, 1984. (קונטינגנציה, חופש הרצון ודטרמיניזם בפילוסופיה).
- ^ Skinner, B. F. The Behavior of Organisms: An Experimental Analysis. New York: Appleton-Century-Crofts, 1938. (קונטינגנציה כקשר מותנה בין התנהגות לחיזוק – פירוט על חיזוקים התנהגותיים).
- ^ Bandura, Albert. Social Learning Theory. Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall, 1977. (תלות הקשרית של תגובה, למידה חברתית וקונטינגנציה בפסיכולוגיה התנהגותית).
- ^ (Gensler 2017, p. 231)
- ^ 1 2 אריסטו.
