קונטקט אימפרוביזציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ויקיזציה.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.

קונטקט-אימפרוביזציהאנגלית: Contact improvisation, מילולית: אלתור במגע) הוא צורת מחול מודרנית שהתפתחה בארצות הברית בתחילת שנות השבעים, המשלבת עקרונות אלטרנטיביים כנפילה, העברת משקל ואלתור גופני. הריקוד מתבצע בדרך כלל בזוגות, והוא מבוסס על אלתור תוך התמקדות ביצירת קשר גופני בין הרוקדים המתמזגים יחד בתנועה משותפת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיו של האלתור במגע נטועים בתנועות החברתיות והפוליטיות של תרבות הנגד בשנות השישים של המאה ה-20 בארצות הברית. בין מקורותיו ניתן למנות גם את ניסויי המחול של הדור החדש של הרקדנים, כדוגמת חברי קבוצת ג’דסון בתחילת שנות השישים וקולקטיב גרנד-יוניון, שהביקורות שלהם על פרקטיקות המחול השגורות הושפעו מהאידיאלים של התנועות הפוליטיות החדשות ומהתפתחויות בתיאטרון ובאמנות.

לידתו הרשמית של האלתור במגע הייתה בארצות הברית בשנת 1972 במופע שיצר סטיב פקסטון. התפתחותה של הטכניקה התבצעה כחלק מתהליך שיתופי שכלל קבוצת רקדנים בראשותו של פקסטון בקולג' האמנותי בארצות הברית. חברי הקבוצה העלו מופע שהיה בנוי בעיקרו מרקדנים הבוחנים אינסטינקטים של הישרדות ותגובה דרך אלמנט ההפתעה.[1] הרקדנים ערכו ניסויים ב”תפיסה הדדית ונפילה משותפת”: הצורה התפתחה לפרקטיקה של תנועה בזמן מגע מתמיד באדם אחר, הישענות עליו, הרמה שלו, התאזנות באמצעותו או תמיכה בו. מארצות הברית התנועה התבססה והתפתחה באמצעות תפוצתם של מורים, של תלמידים ושל קבוצות מחול בכל רחבי ארצות הברית, והיא עברה גם לקנדה, לאירופה ולישראל[2][3].

עקרונות הקונטקט-אימפרוביזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלתור במגע כולל חקירה של משקל הגוף ביחס לגופים אחרים בשטף התנועה והמגע, המשקל והתנופה דומיננטיים בו יותר מהאסתטיקה החזותית. הוא מבוצע לרוב בדואט, אולם בשונה מריקוד הסלסה או מריקודי זוגות אחרים, שכמעט תמיד מבוצעים בידי גבר ואישה, בני הזוג באלתור במגע יכולים להיות גם בני אותו המין. העבודה בזוגות באלתור במגע אינה מוגדרת כפעולה מגדרית והיא מתכחשת לחובת ההטרוסקסואליות ששולטת במרבית צורות הריקוד.

באלתור במגע קיימת תחושה משותפת של הדדיות בתנועה ובגופים, המומחשת בלקיחה ובנתינה של המשקל בידי בני הזוג ובנפילה ובגלגול של הגופים הנוגעים והשלובים זה בזה. ההתמקדות של הרקדנים פונה פנימה, בניגוד לבלט שבו הכוונה ותשומת הלב של הרקדנים פונות החוצה. בשעה שהבלט כמעט תמיד מבוצע למוזיקה, האלתור במגע מבוצע לרוב בדממה. ההפרדה בין המבצעים לקהל בצורות מחול במה מסורתיות יותר מבוטלת באלתור במגע, כמו גם ההבחנה הקשיחה בין המורה לתלמיד.

האלתור במגע הוא טכניקה ממוקדת-גוף, המכונה גם ספורט-אומנות. עיקר תשומת הלב מופנה לתחושות הפיזיות ולמודעותו של הרקדן. הריקוד מסתמך על פרקטיקות תנועה אחרות: ריקוד חברתי, ספורט ואמנויות לחימה כדוגמת אייקידו. אלתור במגע אינו דורש גוף אידיאלי מוגדר, רקדנים נכים לדוגמה יכולים לבצע אלתור במגע ולהשתמש בכיסאות הגלגלים שלהם כעין הרחבות של גופיהם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הלן תומאס, הגוף, מחול ותאוריית תרבות, אסיה, 2014.
  • סאלי ביינס, טרפסיכורה בסניקרס: מחול פוסט-מודרני, אסיה, 2010.
  • קובי חיינה, "ההיבטים האסתטיים של אלתור מגע", מחול עכשיו 29, 25-20, 2016 (פורסם גם באתר פסטיבל הקונטקט הישראלי)
  • אריה בורשטיין, "מה אנו מלמדים כשאנו מלמדים מחול – ומה עם קונטקט אימפרוביזציה?", מחול עכשיו 21 עמ' 34–37, 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טל שיבי, ממחול מקצועי לריקוד קהילתי, באתר פסטיבל הקונטקט הישראלי (ארכיון)
  2. ^ הגוף, מחול ותיאוריית תרבות, אסיה, 2014
  3. ^ טרפסיכורה בסניקרס, אסיה, 2010