קונליאנו

**קונליאנו** (קומונה)
**Conegliano**
סמל קונליאנו סמל קונליאנו	דגל קונליאנו דגל קונליאנו
	פנורמה של קונליאנו מהטירה
מדינה	איטליה
מחוז	ונטו
נפה	טרוויזו
בירת הקומונה	קונליאנו
שטח	36 קמ"ר
גובה	74 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בקומונה	34,260 (30 ביוני 2022)
‑ צפיפות	941.73 נפש לקמ"ר (30 ביוני 2022)
קואורדינטות	45°53′12″N 12°17′51″E / 45.886756°N 12.2973899°E
אזור זמן	UTC +1
	www.comune.conegliano.tv.it
אתר מורשת עולמית
	גבעות הפרוסקו של קונליאנו וואלדוביאדנה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2019, לפי קריטריונים 5
שטח האתר	36.38 קמ"ר (נכון ל־9 באוקטובר 2011)
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון קונליאנו

קְוֹנֶלְיַאנוֹ (באיטלקית: Conegliano; בונטית: Conejan) היא קומונה בנפת טרוויזו שבמחוז ונטו בצפון איטליה, כ-30 קילומטרים ברכבת מטרוויזו. נכון ל-2022 מונה אוכלוסיית העיר 34,260 נפשות. שרידי טירה מהמאה ה-10 ממוקמים על גבעה החולשת על העיירה. מה שנותר מהטירה, שהייתה שייכת בעבר לבישוף של ויטוריו ונטו, הוא מגדל פעמונים, שכיום שוכן בו מוזיאון קטן, והחומות החיצוניות.

ב-7 ביולי 2019, הוכרזו גבעות הפרוסקו של קונליאנו וואלדוביאדנה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה קונליאנו נוסדה במאה ה-12, כאשר קבוצה של משפחות אצילים מוונציה התיישבה על גבעה מסביב למבצר קיים. טירת קונליאנו תמיד נשארה מרכז הכוח, הן אזרחית (עם מקום מושבו של הפודסטה) והן הדתית (עם הכנסייה הקולגיאטית של סן לאונרדו). מלאכת יד ופעילויות חקלאיות התחזקו בשל ייסודם של מנזרים רבים כמו כנסיית סנטה מריה מאטר דומיני (1231), מנזר הנדכאים של סן פולו (1316), אנטוניוס הקדוש, פרנסיקוס הקדוש של הנזירים הזוטרים (1231), שלא לדבר על מרכזי הטיפול פליאטיבי וקהילות של עמאים.

בשנת 1153, הותקפה קונליאנו, אירוע שגבה קורבנות רבים. בהתחשב במיקומה המרכזי כלפי פריולי עם תחומי הפטריארכיה של אקוויליה, ההגנות של העיר חוזקו עם בנייה מחודשת של הטירה. קונליאנו נשלטה על ידי אדזלינו (אנ') ואז על ידי ג'וליו צ'זרה סקליג'רו (אי') שהעניק לה ביצורים חדשים. תחת הרפובליקה של ונציה, שכבשה את טרוויזו ב-1337, נמשכו עבודות הביצור עם הקמת חומה סביב הכפר. עבודות הביצור נמשכו למרות התקפת ההונגרים ב-1411. נבנו מבנים מפוארים, אך ההידרדרות הורגשה לאחר מלחמת ליגת קמברה.

במאה ה-18, הטירה, שהייתה חרבה זמן רב, נהרסה ברובה והחומרים נוצלו לבניית מבנים חדשים, כמו בית העירייה ב-1744.

מקונגרס וינה בשנת 1815 עד 1866, הייתה העיירה קונליאנו חלק מהמונרכיה האוסטרית (ממלכת לומברדיה-ונציה).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיירה קונליאנו שוכנת באמצע הדרך בין טרוויזו והגבעות של פרוסקו שלפני קדם האלפים של בלונו (אנ'), במקום נגיש הודות לכביש המהיר A27. זוהי גם נקודת המעבר בדרך לפריולי, מה שתמיד הפך אותה לאתר אסטרטגי.

בסביבות המאה ה-10 נבנה מבצר בשליטת הבישופים של בלונו. נראה ששם העיירה נובע מהמילה בלטינית cuniculus המציינת את המעברים התת-קרקעיים של הטירה.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונליאנו היא, יחד עם ואלדוביאדנה (אנ'), אחת משתי העיירות של יין פרוסקו בזכות הכרמים שלהם. הגידולים ממוקמים על נתיב של אחת מדרכי היין החשובות ביותר - Strada del Prosecco e Vini dei Colli Conegliano Valdobbiadene (דרך הפרוסקו והיינות של גבעות קונליאנו ולדוביאדנה) - המחברת בין שתי העיירות ועובר ברמת קוורטייר דל פיאבה (Quartier del Piave).

שמות היינות של האזור הם: "פרוסקו די קונליאנו ואלדוביאדנה" בעל ההתוויה המחמירה DOCG‏ (Prosecco di Conegliano-Valdobbiadene DOCG), יין לבן "גבעות קונליאנו", ויין אדום "גבעות קונליאנו" (Colli di Conegliano DOC).

על מסורת גידול היין מעידה נוכחותו של בית ספר המוקדש ליין בקונליאנו, יישוב שנכלל גם במסלול "עיר היין".^[2]

תעשייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבת העיר פועלות תעשיות רבות, בעיקר בייצור מכשירי חשמל ביתיים, ציוד חשמלי וייצור חפצי נירוסטה. בין התעשיות הללו נמצאת אלקטרולוקס (אנ'), מובילה עולמית בייצור מכשירי חשמל, הממוקמת על הכביש הראשי 13 בין קונליאנו לעיירה השכנה שלה סוזאגנה (אנ').

תחום היין התחיל באזור כבר לפני כמה מאות שנים ומעסיק מספר רב של אנשים. חברות אלו תורמות משמעותית לכלכלה וחלקן התמחו בייצור חביות עץ ובקבוקי זכוכית ליין.

תרבות וספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל חודש יוני, מבוצע במרכז ההיסטורי משחק שחמט או 'דמה' מיוחד שבו הכלים מיוצגים על ידי אנשים אמיתיים - הידועים בשם דמה קסטלנה (Dama Castellana). אירוע זה אינו המשך של מסורת חילונית, אבל הוצג רק לפני כמה שנים, עדיין הצליח להפוך ללוח אירועים מסורתי בקונליאנו.

קונליאנו היה מקום הולדתם של הציירים צ'ימה דה קונליאנו (אנ'), שיצר קישוט משובח מאחורי המזבח בקתדרלה (מתוארך לשנת 1492),^[3] ופרנצ'סקו בקארוצי (אנ'), כמו גם המלחין והמנצח בקונסרבטוריון של סינסינטי, פייר אדולפו טירינדלי (Pier Adolfo Tirindelli).

בעיירה יש קבוצת כדורגל אחת בשם F.C.D. Conegliano Calcio 1907 המשחקת כיום בפרומוציונה (Promozione), הרמה השישית של הכדורגל האיטלקי.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"קונטרדה גראנדה" (Contrada Granda) הוא שמו המסורתי של הרחוב הראשי במרכז ההיסטורי של קונליאנו. הוא מוביל מ"רחוב 20 בספטמבר" (Via XX Settembre) דרך הכיכר "פיאצה צ'ימה" (Piazza Cima) לרחוב "ויה ביאטו מרקו אונגרו"(Via Beato Marco Ongaro). בנוסף לארמונות רבים, ניתן למצוא כאן את הקתדרלה ואת "בית הספר באטוטי" (Scuola dei Battuti).^[א]^[4]

פאלאצו (ארמון) מונטלבן הישן
פאלאצו פיוטי, מקום המושב ההיסטורי של בית הספר הציבורי
פיאצה צ'ימה עם תיאטרון האקדמיה
נוף חלקי של קונטרדה גראנדה
ה-Scuola dei Battuti

ה-Scuola dei Battuti שוכן בין הארמונות של הקונטרדה. החזית בולטת בארקדה של תשע קשתות מחודדות ובציורי הקיר משנת 1593של הצייר הפלמי המכונה פוצוסראטו (אנ') (Pozzoserrato) המתארים דמויות וסצנות מהביבליה. "אולם הבאטוטי" (Sala dei Battuti) בקומה העליונה כולל מחזורי פרסקו מאת פרנצ'סקו דה מילאנו (אנ') (1511) ופוצוסראטו (סוף המאה ה-16).^[4]

אולם הבאטוטי
פרנצ'סקו דה מילאנו, הסעודה האחרונה
פרנצ'סקו דה מילאנו, מאסרו של ישו
פוצוסראטו, גירוש האדם

הקתדרלה עם שלוש הספינות ניצבת ממש מאחורי ה-Scuola. את שער הכניסה ניתן למצוא מתחת לארקדות.

כמו כן בעיר העתיקה ההיסטורית, בוויה צ'ימה לא הרחק מהקתדרלה, נמצא ה-Casa museo di Giovanni Battista Cima, ביתו לשעבר של הצייר צ'ימה דה קונליאנו (אנ'), בניין מתקופת הרנסאנס. "מוזאו דלי אלפיני" (Museo degli Alpini) הוא מוזיאון המוקדש להיסטוריה של חיילי ההרים האיטלקיים.^[5]

ציור פאנל מאת צ'ימה דה קונליאנו בדואומו
פוצוסראטו, סגידת הרועים
מוזאו דלי אלפיני
מזרקת הסוסים
הטירה בלילה

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה היהודית הראשונה השתקעה בעיר בשנת 1398 לערך, לאחר שהוזמנה להתגורר בה ולעסוק בהלוואה בריבית. בשנת 1490 הורשה יהודי בשם מנדולין להקים בביתו בית כנסת קטן, וכן לייסד בית קברות יהודי בעיר. ממקום זה התפתחה וגדלה הקהילה היהודית במקום. מועצת העיירה ניסתה לגרש את היהודים מהעיר בשנים 1511, 1518 ו-1560, אבל השלטון הוונציאני מנע זאת. ב-1637 רוכזו ונסגרו היהודים בגטו, ואז ככל הנראה נבנה בית הכנסת החדש שצורתו מוכרת היום מהמבנה בירושלים. לבית כנסת זה הוכנס ארון הקודש שהיה בבית הכנסת הקודם. הגטו הועבר למקום אחר ב-1675. בית הכנסת הנוכחי נחנך בשנת 1701, כפי הכתוב בכתובת השמורה בבית הכנסת עד היום. בתחילת המאה ה-17 פעל בעיירה תלמוד תורה תחת רב הקהילה נתן אוטולנגו (נפטר 1615).^[6] ב-1752 היו בקונליאנו 57 יהודים וב-1866 30.^[7] אחרוני היהודים בעיירה מתו בשנות ה-30 של המאה ה-20.^[8]

בית הכנסת שפעל בעיירה נבנה מחדש ב-1701, אבל בעקבות האמנציפציה ליהודים שהתרחשה במאה ה-19, החלו יהודים לעזוב את הערים הקטנות ולהתיישב בערים הגדולות והחשובות יותר. כך קרה שעיירות קטנות התדלדלו מהאוכלוסייה היהודית שבהן, ובתי כנסת מפוארים התרוקנו. העיירה קונליאנו עברה אף היא תהליך דומה, וסמוך לשנת 1900 נסגר בית הכנסת, ואחת היהודיות הבודדות שנשארו לגור בעיירה הופקדה על שמירת המפתח לבניין. התפילה האחרונה בבית הכנסת נערכה בסוף מלחמת העולם הראשונה ביום כיפור של 1918 על ידי חיילים יהודים מצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית לפני נסיגתו מהאזור. ב-1951 הועבר בית הכנסת לירושלים ושוחזר בתוך מוזיאון יהדות איטליה. בית כנסת זה משמש כבית כנסת פעיל בשבתות וחגים והתפילות בו מנוהלות לפי מנהג בני רומא.^[6]