קונסול לינוקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קונסול לינוקס הוא קונסול מערכת פנימי לליבת לינוקס[1]. הוא מספק דרך לליבה ולתהליכים נוספים לשלוח פלט טקסטואלי למשתמש, ולקבל קלט טקסטואלי מהמשתמש. הכנסת קלט הטקסט מתבצעת באמצעות מקלדת וקריאתו מתבצעת על גבי צג המחשב. ליבת לינוקס תומכת בקונסולים וירטואליים, קונסולים הנפרדים באופן לוגי, אך הגישה אליהם מתבצעת באמצעות אותה חומרה של מקלדת וצג. הקונסול של לינוקס (וכן זה הווירטואלי) מנוהל על ידי תת-המערכת TV הקיימת בליבה, ואינו מסתמך כלל על תוכנות שבמרחב המשתמש. צורת מימוש זו זה מנוגדת למימוש מדמה מסוף שהוא תהליך השייך למרחב המשתמש ומדמה מסוף מחשב, ובדרך כלל מוצג בסביבת תצוגה גרפית.

קונסול לינוקס היה אחד מתכונות הליבה הראשונות, ונכתב במקור על ידי לינוס טורבלדס ב-1991 (ראה ההיסטוריה של לינוקס). קיימים שני יישומים לקונסול לינוקס; framebuffer ו-מצב טקסט. היישום ב-framebuffer קיים כברירת מחדל בהפצות הלינוקס המודרניות, וביחד עם תוכנת הגדרת מצב התצוגה (Mode setting[2]) על ידי הליבה, מסופקת תמיכה ברמת-הליבה להתקני תצוגה ותכונות נוספות, כמו הצגת גרפיקה בזמן עליית המערכת. היישום במצב הטקסטואלי היה בשימוש במערכות תואמות IBM-PC עם כרטיסים גרפיים מהסוגים CGA ,‏ EGAMDA ו-VGA. מערכות שאינן בנויות על פי ארכיטקטורת x86, תומכות בישום ה-framebuffer בלבד, כיוון שהן אינן מיישמות מצב טקסטואלי כלל. הקונסול של לינוקס משתמש במפת סיביות בגודל קבוע ובגופן ברוחב אחיד, אשר מוגדרים בדרך כלל כברירת מחדל, לגודל של 8x16 פיקסלים.

הקונסול לינוקס הוא אופציה בליבת הלינוקס שאינה חייבת להיות פעילה, וברוב מערכות המחשב המשובצות בלינוקס התכונה אינה פעילה. מערכות שכאלו מספקות בדרך כלל ממשק משתמש חילופי (למשל מבוסס רשת), או שהן מאותחלות היישר לתוך ממשק משתמש גרפי, ומשתמשות בו כאמצעי המרכזי לתקשר עם המשתמש. ישומים אחרים של הקונסול של לינוקס, הם הקונסול ברייל המספק תמיכה בתצוגות ברייל מתרעננות, וקונסול המחובר ליציאה טורית.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בהקשר זה הקונסול הוא הרכיב המאפשר לקבל את כל ההודעות והאזהרות מהליבה ומאפשר כניסה למעכת במצב משתמש יחידי
  2. ^ Mode setting היא תוכנה להגדרת מצב התצוגה -display mode, כדוגמת רזוולוציה, עומק צבע וקצב רענון מסך