קונסטנטין ארנסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונסטנטין ארנסט
Константин Эрнст
Konstantin Ernst (18-06-2019).jpg
לידה 6 בפברואר 1961 (בן 60)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
  • Faculty of Biology, Saint Petersburg State University
  • Russian State Agricultural University עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מפיק קולנוע, מפיק טלוויזיה, מנחה טלוויזיה, תסריטאי, במאי טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג לריסה סינלשצ'יקוב (19982010) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (24 במרץ 2014)
  • מדליית המערכה הצבאית בסוריה (17 באפריל 2016)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (6 בפברואר 2021)
  • עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (27 בנובמבר 2006)
  • מסדר הידידות (2017)
  • מסדר הידידות (25 בדצמבר 2008)
  • פרס הפדרציה הרוסית (5 ביוני 2003)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (25 בינואר 2011)
  • תעודת הוקרה נשיאותית של הפדרציה הרוסית
  • תעודת כבוד נשיאותית של הפדרציה הרוסית
  • מסדר ההצטיינות של רפובליקת דאגסטן
  • תעודת ההערכה של ממשלת הפדרציה הרוסית
  • פרס TEFI
  • פרס ממשל רוסיה הפדרלית
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קונסטנטין לבוביץ' ארנסט[1]רוסית: Константин Львович Эрнст; נולד ב-6 בפברואר 1961 במוסקבה) הוא עסקן מדיה רוסי, מפיק, מנחה טלוויזיה. מנכ"ל הערוץ הראשון ברוסיה מ־3 באוקטובר 1999.[2][3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו לב קונסטנטינוביץ' ארנסט, ממוצא גרמני, היה ביולוג סובייטי וסגן נשיא האקדמיה הרוסית למדעי החקלאות. הוא ביצע מחקר בנושא גנטיקה, ביוטכנולוגיה, בחירת בעלי חיים חקלאיים ושיבוט.[4]

אמו של קונסטנטין ארנסט היא סבטלנה נילובנה גולבינובה,[5] בכירה במגזר הפיננסי.

ארנסט בילה את ילדותו ונעוריו בלנינגרד, שם מונה אביו לראש מרכז מחקר חדש. קונסטנטין סיים את לימודיו בבית הספר התיכון מס' 35 הממוקם באי וסילי ובשנת 1983 השלים תואר במחלקה לביולוגיה מאוניברסיטת לנינגרד .

בילדותו הוקסם קונסטנטין מציור, בפרט, מיצירותיו של הצייר האוונגרדי הסובייטי אלכסנדר לאבאס.[6]

מבט (1988–1989)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאיון לאתר אפישה, במסגרת פרויקט שכותרתו 'היסטוריה של התקשורת הרוסית בין 1989 ל-2011', אמר ארנסט כי פגש את אלכסנדר ליובימוב בפגישה לא רשמית וכי האחרון הציע לו לנסות את ידו בהפקת ורמיה, תוכנית טלוויזיה של הטלוויזיה המרכזית של ברית המועצות. ארנסט עבד בתוכנית "מבט" במשך שנתיים כמראיין, תסריטאי ובמאי.

עמיתו יבגני דודולב טען בספרו, Vzglyad, The Beatles of the Perestroika, כי ארנסט ניסה את מזלו כבמאי לאחר שסידר כי חברת Videofilm תספק לו חדרי ציוד ומצלמות וידאו מדגם Betacam SP לטיוליו העסקיים (באותה תקופה, רק לאנשי תוכנית ורמיה הייתה גישה לציוד זה במרכז הטכני של אוסטנקינו). זה שכנע את הנהלת הערוץ לתת צ'אנס לעובד הצעיר והוא לא איכזב אותם.[7]

מטאדור (1991–1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1989 אנטולי ליסנקו, סגן העורך הראשי של מערכת הנוער בטלוויזיה המרכזית וראש תוכנית "מבט", הציע לארנסט להתחיל לעבוד בתוכנית שלו. מטאדור הייתה תוכנית טלוויזיה בנושא תרבות, אירועים משמעותיים ואנשים יצירתיים ועלתה לראשונה בינואר 1991.

ארנסט שימש כתסריטאי, פרזנטור, במאי ומפיק, התנסה בדרכים להציג מידע ולעיתים היה ממתג מחדש את משתתפי המופע שלו.[8]

מפיק בכיר של ערוץ ORT (1995-2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בינואר 1995 מונה ולדיסלב ליסטייב למנכ"ל חברת הטלוויזיה הרוסית ORT. קצת יותר מחודש לאחר מכן, בערב 1 במרץ, נרצח ליסטייב בכניסה לבניין הדירות שלו. מועמדותו של מנכ"ל חדש עוררה מחלוקת רבה בקרב בעלי המניות בחברה, מכיוון שעל פי האמנה כל בעלי מניות המיעוט היו צריכים להגיע לקונצנזוס (אנשים פרטיים והמדינה החזיקו בבעלותם 49% ו-51% מערוץ הטלוויזיה בהתאמה).

בוריס ברזובסקי, מבעלי המניות העיקריים, הציע את התפקיד הזה לארנסט, אותו הציג לו ולנטין יומאשב, אך ארנסט סירב. אולם לאחר מספר חודשים שינה את דעתו וקיבל את תפקיד המפיק הבכיר. ב-3 בספטמבר 1999, לאחר התפטרותו של איגור שאבדורסולוב, שהיה ממלא מקום מנכ"ל הערוץ מאוקטובר 1998, הפך ארנסט למנכ"ל ערוץ הטלוויזיה, תוך שמירה על תפקידו כמפיק בכיר.

בהמלצת שאבדורסולוב ובתמיכת נשיא הפדרציה הרוסית בוריס ילצין ובוריס ברזובסקי, ישיבת בעלי המניות של ORT מינתה את המנכ"ל החדש ארנסט ב-6 באוקטובר 1999. הוא המשיך לשלב בין תפקידי המנכ"ל והמפיק הבכיר עד יולי 2001, אז הפך אלכסנדר פייפמן למפיק החדש של חברת ORT.[9]

מנכ"ל הערוץ הראשון (1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת מינויו של ארנסט למנכ"ל בסתיו 1999, היה ברזובסקי שליטה בפועל של הערוץ וניהל את מדיניות המידע של הערוץ באמצעות מנהלת תוכניות המידע, בראשות חברתו טטיאנה קושקריובה מאז קיץ 1999.

לאחר שהתגלעו חילוקי דעות עמוקים בין ברזובסקי לולדימיר פוטין, נשיא הפדרציה הרוסית החדש, מכר ברזובסקי את מלאי המניות שלו לרומן אברמוביץ'.

בעדות שנמסרה על ידי ראש לשכת הנשיא לשעבר אלכסנדר וולושין בבית המשפט הגבוה של הוד מלכותה באנגליה, בדיון בתביעה שהגיש ברזובסקי נגד אברמוביץ' בשנת 2011, אמר וולושין כי מנכ"ל ORT נדרש להיפטר מהשפעתו הבלתי רשמית של ברזובסקי ומכאן לחץ שהופעל על ברזובסקי בשנת 2000. לדברי וולושין, אחרי זה ארנסט הפך למי שקובע את הדברים בערוץ.[10]

ORT משנה את שמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשות ארנסט ב-29 ביולי 2002, בעלי המניות של ORT הצביעו בישיבתם השנתית להשבת שמו ההיסטורי של ערוץ הטלוויזיה: הערוץ הראשון. ארנסט הסביר את שינוי השם הזה על ידי אי התאמה בין מצבו המשפטי של הערוץ לתפיסתה בתור הטלוויזיה הציבורית. ערוץ 1 הרוסי שמר על זכויותיו בסימן המסחרי של ORT. ארנסט שקל את האפשרות להשתמש בו כמקום לבחינת פרויקטים חדשים ולהשתתף בתחרויות לשידור בגלים דקמטריים.

ניסיון לעבור לשידור אנכי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 ניסה ארנסט להטמיע אינטגרציה אנכית בטלוויזיה הרוסית, גישה שהייתה נפוצה ונרחבת בארצות הברית ובכמה מדינות אירופה, שמשמעותה פרקים חדשים של סדרות משודרות פעם בשבוע במועד מסוים. שילוב אנכי הוא, ממספר סיבות, חסכוני עבור ערוצי טלוויזיה ומפיקי סדרות. כשהכריז על הניסוי שלו באינטגרציה אנכית, אמר ארנסט בריאיון ל-TimeOut כי בכך ניסה הערוץ לענות על צורכיהם של צופי הטלוויזיה ולעניין את מי שלא בדרך כלל צופה בטלוויזיה. עם זאת, הסדרות החדשות קיבלו רייטינג גרוע יחסית עבור הערוץ הראשון ברוסיה (כ-13%), אולם כל הפרקים שצולמו באותה תקופה שודרו, ואחריה חזר הערוץ לשילוב אופקי.[11]

סכסוך עם הזמרת הרוסית זמפירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין ארנסט עם ולדימיר פוטין

רמיקס ל"האם אתה רוצה?", שיר של הזמרת הרוסית זמפירה, בוצע במהלך טקס הפתיחה של אולימפיאדת החורף 2014 באצטדיון האולימפי פישט בסוצ'י, רוסיה, ב-7 בפברואר 2014.

מיד לאחר סיום הטקס, כל התוכן נעלם מהאתר הרשמי של הזמרת, והוחלף בדף שחור ובו הטקסט הבא: "ערוץ 1 התעלם מכל הסכם אפשרי והשתמש בשיר שלי ללא הסכמתי. זה פוגע ישירות בזכויות הקניין הרוחני שלי. זה מקומם) טקס פתיחה נהדר! קוסטיה, מזל טוב! אבל מדוע חוסר הכבוד הזה? אתה עושה כל מה שאתה רוצה?" (האיות המקורי נשמר).

בתגובה, קונסטנטין ארנסט הצהיר בשידור בתחנת הרדיו הד מוסקבה ב-9 בפברואר 2014 כי הוא "הכיר את זמפירה כבר מההתחלה, כאשר איש לא הכיר אותה" וכי הוא "עשה רבות למען זמפירה והקריירה שלה". הוא הוסיף כי "זמפירה הפרה את החוזה שלה עם REAL Records, חברה שבראשה עמדתי באותה עת, אך החלטתי לא להגיש תביעה נגדה". עם זאת, בנסיבות העניין, הוא יצטרך לעשות זאת אם היא מתכוונת לתבוע אותו.

ארנסט לא מסר פרטים על הפרת החוזה כביכול בין זמפירה לחברת ההקלטות REAL, ואמר רק שזה קרה כחמש-שבע שנים לפני כן. בעקבות זאת, דוברה הרשמי של זמפירה, פבלו שבצ'יוק, אמר בריאיון ל-Business FM כי היא לא תתבע את ארנסט על כך שהוא השתמש בשיר שלה ('האם אתה רוצה?') ללא הסכמתה. עוד הוסיף כי ההודעה באתר הרשמי של הזמרת שנעלמה בבוקר 10 בפברואר 2014 הייתה אמצעי להביע את חוסר שביעות רצונה מהנושא.[12]

יום ההולדת ה-55 של ארנסט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בפברואר 2016, סלאבה טרושצ'ינה, בעלת טור בנובאיה גזטה, הדגישה במאמרה על יום השנה ה-55 של קונסטנטין ארנסט כי "הפעם ולדימיר פוטין לא הלך לאוסטנקינו באופן אישי כפי שקרה חמש שנים קודם לכן" וכי "קטיה אנדרייבה לא קראה בקול ריק את הודעת הברכה של הנשיא על היעדרו". המאמר הסתיים עם ההערה כי "בגיל 50 היה לארנסט תריסר פרויקטים אישיים מהשורה הראשונה, עם פרוז'קטור-פריס-הילטון הלהיט הראשון שלו, ואילו בגיל 55, כל מה שלארנסט היה להציע זה את אורגנט, תוך איזון גבולי".[13]

הערכת סיכויי פיתוח תוכן של משתמשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בדצמבר 2016 אמר קונסטנטין ארנסט בראיון בלעדי לאתר Gazeta.ru כי "תוכן שנוצר על ידי משתמשים באינטרנט מתייחס בעיקר למתיחות ולחדשות, ורק מי שמסוגל לצבור את המשאבים היצירתיים והפיננסיים שלהם ליצירת מוצר יכול להתמודד עם כל הדברים מבוססי המערכת. כמעט בלתי אפשרי להשיג זאת לבד. כן, אתה יכול לצלם סרט עם האייפון שלך, אבל עדיין אין לו שום דבר משותף לייצור המוני".[14]

שינויים במדיניות השידורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בינואר 2017 קונסטנטין ארנסט הודיע בשידור חי בתוכנית "OK na svyazi!", מופע באינטרנט הרוסי, כי הערוץ הראשון לא ישדר את סרטו של אנדריי קראב'צוק, ויקינג בשנת 2017, והוסיף כי הסרט הזה היה אמור להיות מוצג בבתי הקולנוע ושזה יהיה הכי לא מתאים להציג את זה על מסך טלוויזיה. באותה תקופה, ויקינג היה הסרט הרוסי הראשון שגייס 1.25 מיליארד רובל, מה שהפך אותו לסרט השלישי בגודלו בהיסטוריה הרוסית.

ב-4 בספטמבר 2017 ארנסט אמר כי לערוץ הראשון ברוסיה אין שום תוכניות להציב את משחקי אליפות רוסיה בכדורגל בלוח השידורים שלו, מכיוון ש"טלוויזיה מעוצבת אחרת" ו"זה לא הגיוני לשדר כמה משחקים בודדים".[15] עם זאת, הערוץ משדר משחקים מרכזיים של נבחרת רוסיה.

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין ארנסט מעולם לא היה נשוי רשמית.

בת זוגו הידועה בציבור הראשונה הייתה אנה סילונאס, מבקרת תיאטרון ובתו של וידיאס סילונאס, פרופסור ויו"ר המחלקה לתיאטרון זר בבית הספר לתיאטרון במוסקבה.[16]

ב-4 באוקטובר 1997 בקונצרט שהעניק המלחין והמנצח הפולני קשישטוף פנדרצקי והוקדש לבכורה של קומפוזיציה מוזיקלית חדשה, זו נכתבה לבקשתו האישית של נשיא ומנכ"ל חברת השידור העצמאית במוסקבה, אלכסנדר פונומארב, כחלק מחגיגות לציון 880 שנה למוסקבה. לאחר הקונצרט פגש ארנסט את לריסה סינלשיקובה,[17] סגנית נשיא TV-6, אחת מתחנות הטלוויזיה המסחריות הראשונות ברוסיה. בשנת 1998, היכרות זו צמחה למערכת יחסים באהבה אך מעולם לא הפכה לנישואים רשמיים. זה נמשך עד אביב 2010, אז סינסלשיקובה סיימה את יחסיהם ועברה מדירתה היוקרתית ברחוב פוברסקאיה,[18] שם התגוררו בני הזוג עד אז, לאחוזה שלה באזור היוקרתי של מחוז מוסקבה (סובייקט פדרלי של רוסיה). בניגוד לטענות בכמה אמצעי תקשורת אמריקאים ובריטים, קונסטנטין ארנסט ולריסה סינלשיקובה מעולם לא היו בעלי עסק משותף, נכסים או רכוש.

ב-21 ביולי 2014, הגרסה הרוסית של טאטלר הודיעה כי "קונסטנטין ארנסט בהחלט הכניס את חברתו הצעירה לרשימת האירועים החברתיים שלו... סופיה זייקה, לשעבר עובדת בית האופנה יוליאנה סרגנקו, שינתה בקלות מסיבות מצחיקות בבית ומפגשי צילום פשוטים ונועזים ל[אירועי] קבלות פנים תרבותיות והערות ביישניות שכמעט ואינם נשמעים מאחורי כתפו של מחזיקי המניות בטלוויזיה".[19] בחוגי הטלוויזיה הרוסים נודעה מערכת היחסים בין זייקה בת ה-25 לארנסט בן ה-52 כבר באמצע 2013.[20] בעבר, סופיה זייקה יצאה גם עם פיודור בומר, הידוע יותר בשם Kto DJ, והצלם טימופיי קולסניקוב. סופיה היא גם חברה קרובה של הבמאית והתסריטאית הרוסייה רנטה ליטווינובה המכנה את סופיה 'השחקנית האהובה עליה'.[21][22][23] מספר גורמים בתקשורת הרוסית הודיעו ב-22 ביולי 2017 כי קונסטנטין ארנסט התחתן עם סופיה זייקה, אך אין אישור רשמי לנישואין אלה.[24][25][26]

ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקונסטנטין ארנסט שלוש בנות. הבת הגדולה אלכסנדרה, נולדה בשנת 1994 מיחסיו עם אנה סילונאס (מתגוררת כיום בניו יורק, ארצות הברית). שתי בנותיו הקטנות עם סופיה זייקה (ילידות 2016 ו-2017) ששמותיהן נשמרים בסוד.[27]

בכמה אמצעי תקשורת רוסיים טענו בשגגה כי ארנסט הוא אבי ילדיה של לריסה סינלשיקובה, אנסטסיה (ילידת 1983) ואיגור (יליד 1985).[28]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין ארנסט עם ניקיטה מיכלקוב ויורי בשמט
  • מספר מקורות בתקשורת הרוסית קובעים כי קונסטנטין ארנסט "מתייחס לערוץ כאילו זה הפטרוניה שלו", ובו בזמן, "ארנסט אף פעם לא מדבר על כסף בצורה פשוטה, אבל כשמישהו בא לראות אותו על פרויקט, מתברר שהוא יצטרך לשתף את ה'עוגה', וכי "כאשר שוקלים את ההשקה של פרויקט טלוויזיה זה או אחר, השאלה הראשונה שלו היא איך הוא ירוויח מזה".[29]
  • במאי 2016 נכלל קונסטנטין ארנסט ברשימת הסנקציות של אוקראינה על ידי הנשיא פטרו פורושנקו; מארנסט נשללה כניסה לאוקראינה.[30]
  • בספטמבר 2017, אמר ולדימיר סולוביוב, מגיש טלוויזיה בערוץ המתחרה רוסיה-1, בראיון כי הבדיחה הנועזת של איוואן אורגנט על 'גידול הזמיר' הוא שם טוב לתוכנית על רוסיה, אותה עשה בתוכניתו בערוץ הראשון ברוסיה, שלא היה מעשה ספונטני אך מתוכנן שאושר על ידי קונסטנטין ארנסט. "החפירה הזו עלי התקיימה בטלוויזיה! עם זאת, לא יצאתי נגד מוסקבה, אך ווניה השתולל ברצינות. מישהו מתקשה כנראה להתגבר על העברת כמה מגישים מהערוץ הראשון ל"רוסיה". אורגנט הוא רק כלי", הסביר סולוביוב את עמדתו, והוסיף כי "דברים בדרך כלל לא נעשים כך בטלוויזיה" וכי "זו הכרזת מלחמה".[31]
  • בספטמבר 2017 אמר מיכאיל גוריאצ'ב, מנהל התוכן של מפעילת הטלוויזיה הדיגיטלית המובילה ברוסיה Tricolor TV, כי הפצת תוכן עדיין מתייחסת למצב בו קונסטנטין ארנסט "ממלא מנויים במה שהוא רואה צורך" בערוצי טלוויזיה והציע כי הפצת תוכן כזו לא תיעשה באמצעות מתווכים אלא באופן ישיר.[32]

עובדות מעניינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאשר אלכסנדר ליובימוב הציע לארנסט למנות את סרגיי בודרוב לפרזנטור השני של "מבט", ארנסט תיאר את בודרוב כ"שובקון מוזר", וציין כי ימנה את בודרוב רק באחריותו של ליובימוב עצמו.[33]
  • לדברי אלכסיי ונדיקטוב, העורך הראשי של הד ממוסקבה, תחנת שידור רוסית, קונסטנטין ארנסט הוא אספן ספרי קומיקס מקצועי ויריבו. ארנסט לקח את זה קשה כשנודע לו שנדיקטוב מקדים אותו ברכישת ספרי קומיקס אחרונים: "בוא נאמר, אני מקבל מהדורה חדשה ואז מתקשר לארנסט להקניט אותו. ארנסט שואל אותי: "מתי הוא שוחרר?" אני אומר: "השחרור מחר, אבל יש לי את זה כבר". הוא מתעצבן עלי ובהמשך עושה לי אותו דבר. בקיצור, אנו קוראים לזה תיקו".[34]
  • קונסטנטין ארנסט אמר באחד הראיונות שלו שהוא מחשיב את ההיסטוריה כאחד מהז'אנרים הספרותיים.[35]
  • כאשר דן בסדרת הטלוויזיה טרוצקי שהפיק, ארנסט ציין כי הוא מאמין שהמהפכן מהמאה העשרים ליאון טרוצקי הוא "הכוכב הבינלאומי של מאה השנים האחרונות", "גיבור פופ אמיתי" ו"בעצם המפיק" של המהפכה ברוסיה באוקטובר 1917.[36]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סרט קרדיטים הערות
במאי מפיק סופר שחקן
2022 האתגר לא כן לא לא
2019 ברית ההצלה לא כן לא לא
2016 הוויקינג לא כן לא לא
2013 קו! קין-דזה-דזה לא כן לא לא
2011 ויסוצקי. תודה שאתה חי לא כן לא לא
2008 אדמירל לא כן לא לא
2007 ההתקפה על לנינגרד לא כן לא לא
2007 צחוק הגורל 2 לא כן לא לא
2006 משמר היום לא כן לא לא
2005 גמביט טורקי לא כן לא לא
2004 משמר הלילה לא כן לא לא
2004 72 מטרים לא כן לא לא
2002 עזאזל לא כן לא לא
2000 ייחוד הציד הלאומי בעונת החורף לא כן לא לא

סדרות טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה סדרה קרדיטים תפקיד
במאי מפיק סופר שחקן
2021 ברית ההצלה: זמן הזעם לא כן לא לא
2020 הנהר הקודר לא כן לא לא
2018 טרוצקי לא כן לא לא
2015 השיטה לא כן לא לא
2007 עקבות לא כן לא לא
2005 יסנין לא כן לא לא
2000 כוח קטלני לא כן לא לא
2000 אימפריה במתקפה לא כן לא לא

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמיטרי מדבדב מעניק את עיטור מסדר "לכבוד המולדת" מדרגה III לקונסטנטין ארנסט. 21 בפברואר 2011.
  • מסדר "לכבוד המולדת"
    • דרגה ב'
    • דרגה ג' - על תרומה יוצאת מן הכלל להתפתחות הטלוויזיה הלאומית ושנים רבות של עשייה פורייה.
    • דרגה ד' - על תרומה יוצאת מן הכלל לפיתוח השידור המקומי ושנים רבות של עשייה פורייה.
  • תעודת הוקרה של נשיא הפדרציה הרוסית - על השתתפות פעילה בהכנה וביצוע תחרות הזמר של אירוויזיון 2009 במוסקבה.
  • מסדר הידידות (דרום אוסטיה) - על סיקור אובייקטיבי של אירועים בתקופת התוקפנות המזוינת בדרום אוסטיה באוגוסט 2008
  • חתן פרס "TEFI" במועמדות "עבודת ההפקה הטובה ביותר" (על "שירים ישנים על הדבר העיקרי-3").
  • חתן פרס הפדרציה הרוסית.[37][38]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונסטנטין ארנסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Константин Эрнст: человек с серьезной фамилией, Constantine Ernst: Man with serious family, February 6, 2012, 1TV.Ru
  2. ^ Biographical details in Lenta.ru
  3. ^ Walker, Shaun; Gibson, Owen (7 בפברואר 2014). "Putin declares Sochi Winter Olympics open at captivating ceremony". theguardian.com. בדיקה אחרונה ב-8 בפברואר 2014. 
  4. ^ ЭРНСТ Лев Константинович, Who is Constantine Ernst's father, April 2012 cnshb.ru
  5. ^ Медведев выразил соболезнования родным и близким биолога Льва Эрнста - RIA Novosti
  6. ^ "В Москве простились с выдающимся биологом Львом Эрнстом". Вести.ру. בדיקה אחרונה ב-23 באוקטובר 2017. 
  7. ^ Andrei Vasyanin (22 באוקטובר 2009). "I do not turn anyone into my faith". Russian newspaper. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  8. ^ "The last release of the "Matador" program in the collection of the First Channel". בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  9. ^ "Biography of Konstantin Ernst on the website of the newspaper "Arguments and Facts"". Arguments and Facts. 28 ביולי 2013. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  10. ^ Pavel Bandakov (14 בנובמבר 2011). "On trial, the oligarchs remembered the tragedy of "Kursk"". BBC. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  11. ^ "Vertical for television". Lenta.ru. 25 בספטמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  12. ^ "Konstantin Ernst threatened Zemfira with a counterclaim". BBC. 10 בפברואר 2014. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  13. ^ Slava Taroshchyna (10 בפברואר 2016). "С чем пришел Константин Эрнст к своему 55-летию" [With what Konstantin Ernst came to his 55th birthday]. Novaya Gazeta. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  14. ^ Yaroslav Zabaluev (22 בדצמבר 2016). ""For a thousand years, people have not changed, they just started to die less young"". Gazeta.ru. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  15. ^ Sports.ru, ed. (4 בספטמבר 2017). "Константин Эрнст: «Первый канал не планирует бороться за показ чемпионата России" [Konstantin Ernst: "The first channel does not plan to fight for the Russian championship"]. בדיקה אחרונה ב-25 באוקטובר 2017. 
  16. ^ Constantine Ernst in Gloria Mundi.ru
  17. ^ Дни рождения - Kommersant
  18. ^ Дом, который построил "Ингеоком" - compromat.ru
  19. ^ "Выступили дуэтом: новые светские пары". Tatler. 21 ביולי 2014. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  20. ^ 54-летний Константин Эрнст станет отцом - Otkryto.lv
  21. ^ "Софья Заика сыграет у Ренаты Литвиновой". Eg.ru. 23 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  22. ^ "Renata Litvinova will put on a play to the music of Zemfira and with costumes by Gosha Rubchinskiy". Frivolette Magazine. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  23. ^ "Рената Литвинова, Авдотья Смирнова и другие гости премьеры фильма "Петербург. Только по любви"". Spletnik. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  24. ^ "Константин Эрнст и Софья Заика поженились". InStyle. 21 ביולי 2016. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  25. ^ "The General Director of channel one Konstantin Ernst, the married model". News2Night. אורכב מ-המקור ב-2017-10-27. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  26. ^ "Ernst married a Stutterer". world.24-my.info. אורכב מ-המקור ב-2017-10-27. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  27. ^ Константин Эрнст и Софья Заика: свадьба и двое детей - Star Town
  28. ^ ""А на фото он с дочкой?". Константин Эрнст женился на 29-летней модели, родившей ему двух детей. ФОТО". Ura News. 22 ביולי 2017. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  29. ^ "Эрнст скомандовал фас?". УтроNews. 4 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  30. ^ Порошенко ввёл санкции к главам российских СМИ: Эрнст, Симоньян, Гусев // Московский комсомолец
  31. ^ ""Канальные войны": Соловьев наносит ответный удар". Gazeta.ru. 13 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  32. ^ "Кино Экспо 2017". Бюллютень кинопрокатчика. 22 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-26 באוקטובר 2017. 
  33. ^ "К годовщине трагедии: родные и друзья о Сергее Бодрове Далее". Рамблер Развлечения. 27 בספטמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  34. ^ "Обогнавший "Время" со скоростью эха". Новые известия. 25 ביוני 2004. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  35. ^ ""За тысячу лет люди не изменились. Просто стали реже умирать молодыми"". Gazeta.ru. 26 בדצמבר 2016. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  36. ^ "Продюсер переворота". Российская газета. 5 באוקטובר 2017. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2017. 
  37. ^ РАСПОРЯЖЕНИЕ Президента РФ от 09.12.2009 N 829-рп "О НАГРАЖДЕНИИ ПОЧЕТНОЙ ГРАМОТОЙ ПРЕЗИДЕНТА РОССИЙСКОЙ ФЕДЕРАЦИИ" (אורכב 29.04.2013 בארכיון Wayback Machine), Kremlin.ru
  38. ^ Указ Президента РФ от 27 ноября 2006 г. N 1316 "О награждении государственными наградами Российской Федерации", kremlin.ru
הקודם:
איגור שבדורסולוב
מנכ"ל הערוץ הראשון ברוסיה
1канал-5.svg
3 באוקטובר 1999 - הווה
הבא: