קונסטנטין וירג'יל גאורגיו

קונסטנטין וירג'יל גאורגיו
Constantin Virgil Gheorghiu
	צילום שפורסם ב-1979
לידה	15 בספטמבר 1916; רזבויין, רומניה
פטירה	22 ביוני 1992 (בגיל 75); הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת
מדינה	רומניה, צרפת
מקום קבורה	בית הקברות פאסי
מקום לימודים	אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת בוקרשט
שפות היצירה	רומנית, צרפתית, מולדובנית

קונסטנטין וירג'יל גאורגיו (ברומנית: Constantin Virgil Gheorghiu;‏ 15 בספטמבר 1916 - 22 ביוני 1992) היה משורר, סופר, עיתונאי, דיפלומט וכומר רומני.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגיו נולד ביישוב רזבויין במחוז ניאמץ לאב וסב שהיו כמרים מקומיים, וגם מוצאה של האם היה במשפחת כמרים. קונסטנטין וירג'יל היה הבכור מבין חמישה ילדים. בשנים 1928 - 1936 למד בבית הספר התיכון הצבאי על שם המלך פרדיננד הראשון בקישינאו. בסיום לימודי התיכון הצבאי ויתר על הקריירה הצבאית ופנה ללימודי פילוסופיה וספרות באוניברסיטת בוקרשט.

ב-1935 התחיל לעבוד כמזכירו של העיתונאי והסופר ניקולאה קרוודיה (Nicolae Crevedia). ב-1937 פרסם כרך ראשון של שירה, Viața de toate zilele a poetului ("חיי היומיום של המשורר"), וב-1940 כרך שני, Caligrafie pe zăpadă ("כתיבה תמה על שלג"), חיבור שעבורו זכה בפרס הסופרים הצעירים.

בין הספרים, ב-1939, נשא לאישה את אקטרינה בורבאה, עורכת דין בבית הדין לערעורים בבוקרשט, שהייתה בתה של אלאונורה שנק בורבאה, בעלת מוצא יהודי. היו טענות של רדיפת הזוג על רקע זה בתקופת חוקי הגזע^[1]

בינואר 1941, בבוקרשט, היה גאורגיו עד לאירועי מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט, ועל כך כתב מאוחר יותר בספרו "זכרונות" (Memorii, Ed. Gramar 1999, pag. 523-524):

באולם העצום של בית המטבחיים, שם תולים את הפרות על אנקולים לשם ביתוק, היו תלויות גופות של אנשים ערומים. על כמה גופות נרשמה המילה "כשר". אלה היו גופות של יהודים... נשמתי הזדהמה. התביישתי מעצמי. בושתי על היותי רומני, כמו הקרימינלים ההם ממשמר הברזל.

בתקופת המדינה הלאומית-לגיונרית הואשם גאורגיו על ידי עיתון הלגיונרים Buna Vestire ("הבשורה הטובה") בכך שאחד משיריו המפורסמים הוא פלגיאט משיר של משורר רומני אחר, וירג'יל קאריאנופול (Virgil Carianopol). ההאשמה הייתה מופרכת, כי שירו של גאורגיו התפרסם חודשים לפני השיר של קאריאנופול, אך באותה תקופה לא היה סיכוי למאבק נגד הלגיונרים^[2]. גאורגיו המשיך לפרסם, והופיע ספרו Ceasul de rugăciune ("שעת התפילה").

בשירות המאמץ המלחמתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגיו גויס לצבא הרומני, לציידים ההרריים, והגיע במהרה למטה הכללי, להכנת שידורי הרדיו. ביוני 1941 נשלח כעיתונאי מטעם משרד התעמולה לחזית בבסרביה, משם שלח כתבות לעיתון "רומניה", ועם חזרתו פרסם כרך של מאמרים בשם Ard malurile Nistrului ("גדות הדניסטר עולים באש"), עם הקדמה מאת טודור ארגזי. בספר-מטעם זה משבח המחבר את האחווה בין החיילים הגרמנים לחיילים הרומנים, ושם ללעג את החיילים הסובייטים. היהודים המקומיים מתוארים כמסוכנים ואכזרים. על מה שכתב בכרך זה זכה מאוחר יותר, בצרפת, למוניטין אנטי-בולשביקי ואנטישמי. הוא לקח חלק בהסגר ימי על חצי האי קרים על סיפון הצוללת הרומנית "דולפינול". בחזרתו לרומניה פרסם את הכרך Cu submarinul la Sevastopol ("עם הצוללת בסבסטופול"), וב-1942 פורסם כרך המאמרים משדה הקרב Am luptat în Crimeea ("לחמתי בקרים"). שני הכרכים האחרונים זכו מהר מאוד למהדורה נוספת לצורכי תעמולה. לאחר שחלה בחזית, שוחרר מהצבא. ב-1943 פרסם ברומניה את הרומן Ultima ora ("השעה האחרונה"), ספרו האחרון שיצא לאור ברומניה.

מחוץ לרומניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגיו מונה לנספח עיתונות במשלחת הדיפלומטית של רומניה בקרואטיה. לאחר הפיכת 23 באוגוסט 1944 סירב לשוב לרומניה והעדיף לברוח לאוסטריה, שם הסגיר עצמו לצבא אמריקאי. ב-11 במאי 1945 נעצר יחד עם רעייתו ולאחר מכן הופרדו. גאורגיו שוחרר כעבור 10 חודשים ופנה לגרמניה, שם בחנה ועדה של בעלות הברית את המקרה שלו וקבעה שמדובר בגרמנופיל, לכן נשלח למחנה שבויים גרמני. במשך שנתיים עבר ממחנה למחנה עד ששוחרר. לאחר שחרורו התאחד שוב עם רעייתו והגיע להיידלברג, שם קיבל רישיון ישיבה במקום, לאחר שנרשם ללימודי תאולוגיה באוניברסיטת היידלברג. הזוג גאורגיו ניסה להגר ליבשת אמריקה, אולם קנדה דחתה אותם בשל היותם אינטלקטואלים, ואף ארצות הברית וארגנטינה סירבו להעניק להם ויזה. הם ניסו לעבור לצרפת או לשווייץ בדרכים לא-חוקיות, אך לא הצליחו בכך, עד 8 באוגוסט 1948, כשהצליחו לגנוב את הגבול לצרפת.

גאורגיו כתב את יצירתו המפורסמת ביותר, הרומן "השעה ה-25", שאת תוכנו החל להגות עוד בהיותו במחנה המעצר. הוא פנה למוניקה לובינסקו וביקש את עזרתה בתרגום הרומן לצרפתית, והיא אכן תרגמה אותו, תוך שימוש בשם העט Monique Saint-Côme (מוניק סן-קום). בעקבות קבלת המלצה של הפילוסוף גבריאל מרסל החליטה הוצאה לאור לפרסם את הספר תחת השם La Vingt-cinquième heure. הספר זכה להצלחה גדולה באירופה ובאמריקה, ומאוחר יותר עובד לסרט באותו שם, "השעה ה-25". העלילה עוקבת אחר קורותיו של איכר רומני, שהשוטר המקומי שם עין על רעייתו וכדי להרחיק את בעלה הוא עוצר ומשלח אותו בתור יהודי.

בעקבות הצלחת הספר, בינואר 1951 פנה אליו נשיא ארגנטינה, חואן דומינגו פרון, והזמין אותו לערוך מסע הרצאות ברחבי ארגנטינה. גאורגיו המשיך לפרסם ספרים, שנכתבו על ידיו ברומנית, אך החל מ-1964 נכתבו ספריו בצרפתית. נושאי כתיבתו מושפעים מהסמכתו לכמורה, יותר דמויות דתיות ואפילו ביוגרפיות. יבול ספריו הוא מעבר לארבעים כרכים.

הוא קיבל הזמנות לבוא להרצות מארצות רבות, אך לא מרומניה. שנתיים לאחר מותו העבירה אלמנתו לבעלות האקדמיה הרומנית, לפי רצון בעלה המנוח, את עיזבונו הספרותי.

קריירה כנסייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאורגיו השלים את לימודיו התאולוגיים וב-23 במאי 1963 הוסמך לכמורה במסגרת הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. ב-1966 הפטריארך של רומניה העלה אותו לדרגת אקונום-סטברופור ולדרגת פרוטופרסביטר של הפטריארכיה של קונסטנטינופול.