קונסטנטין פטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קונסטנטין פטס
Konstantin Päts
קונסטנטין פטס בתחילת שנות ה-20
קונסטנטין פטס בתחילת שנות ה-20
לידה 23 בפברואר 1874
פלך ליבוניה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בינואר 1956 (בגיל 81)
בורשבו, מחוז קלינין, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אסטוניהאסטוניה  אסטוניה
מקום קבורה Metsakalmistu עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת טרטו עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עיתונאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליגה הכפרית (1917-1920)
אסיפות החקלאים (1920–1932)
נשיא אסטוניה ה־2
ראש ממשלת אסטוניה ה־1
פרסים והוקרה
  • עיטור מסדר העיט הלבן
  • מסדר שלושת הכוכבים, דרגה ראשונה
  • Collar of the Order of the National Coat of Arms (24 באפריל 1938)
  • מסדר הכוכב הלבן, דרגת צווארון (24 באפריל 1938)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • צלב החירות
  • 1st Class of the Order of the Cross of the Eagle
  • מסדר הצלב האדום האסטוני דרגה ראשונה
  • הצלב הגדול של דנבורג
  • אביר הצלב הגדול במסדר סנט מוריס ולזרוס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קונסטין פטסאסטונית: Konstantin Päts); 23 בפברואר 1874 - 18 בינואר 1956) היה מדינאי אסטוני, הפוליטיקאי המשפיע ביותר במדינה בתקופה של בין שתי מלחמות העולם. ממובילי תנועת העצמאות האסטונית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטין פטס נולד ב-23 בפברואר 1874 ליד הכפר Tahkuranna[דרוש תעתוק]. על פי מקומיים, הוא נולד באסם ליד חווה כיוון שאימו לא הספיקה להגיע לרופא בזמן. הוא עבר הטבלה בכנסייה אורתודוקסית שבכפר, שבו גם קיבל התחנך, בבית ספר של הכנסייה האורתודוקסית. בעיירה פרנו (אסטונית: Pärnu) הוא למד בבית הספר רוסית ולאחר מכן בסמינר הדתי בריגה בין 1887–1892, אבל לאחר מכן החליט לא להיות נזיר, ועבר ללמוד בתיכון בפרנו. בין השנים 1894–1898 הוא למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת טרטו. לאחר סיום לימודיו, הוא שירת בצבא האימפריה הרוסית בפסקוב. לאחר שסירב לקריירה אקדמית בטארטו, הוא עבר לטאלין ב-1900 כדי להתחיל בקריירה פוליטית.

קריירה עיתונאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטאלין, פטס החל את הקריירה שלו כעוזר במשרד של עו"ד יאן פוסקה, אבל העבודה לא מצאה חן בעינו. בטארטו, יאן טוניסון כבר ייסד את העיתון הלאומני פוסטימיס, ב-1891, ופטס תכנן לייסד עיתון משלו. ההשראה הראשונית הגיעה מהסופרים אדוארד וילדה ואנטון האנסן טאמסארה, אשר לא יכלו לקבל רישיון עיתונאים ממשרד הפנים הרוסי עקב דעותם הסוציאל-דמוקרטיות. במקום זאת, הם השתמשו בפטס כעו"ד עלום שם המזוהה עם הכנסייה האורתודוקסית, שהייתה הדת הרשמית באימפריה הרוסית. השלטונות האימפריאליים שקלו לאשר לו לייסד עיתון שיהיה נאמן אליהם, ייצג את הקו הרשמי "וייאחד את כל האסטונים האורתודוקסים", אך במציאות העיתון כלל חומרים פוליטיים קיצוניים. הגיליון הראשון של העיתון Teataja[דרוש תעתוק] יצא ב-23 באוקטובר 1901, והתחיל יריבות לא רק בינו לבין Postimees[דרוש תעתוק] אלא ם בין טוניסון לבין פטס על ההנהגה הלאומית. במקום Postimees שהיה יותר אידאולוגי ולאומני, העיתון של פטס הדגיש את החשיבות של פעילות כלכלית. בכל אופן, פעילות העיתון הייתה קשה עקב הצנזורה הממשלתית החזקה.

תחילת הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטרה הפוליטית הראשונה של פטס הייתה להשתלט על ערים בהם הגרמנים הבלטים שלטו בעיריות. פטס שירת כיועץ לעיריית טאלין החל מ-1904, וביחד עם יאן פוסקא הוא אירגן גוש בחירות בין אסטוניים ורוסים ליברלים שהצליח לזכות בבחירות המוניציפליות בטאלין שנערכו ב-1904. פטס נהיה לחבר מועצת העיר ובאפריל 1905 הוא תמנה לסגן ראש העיר ויו"ר מועצת העיר של טאלין. פעילותו הציבורית הותירה לו מעט זמן בשביל העיתון שלו. קבוצה של מהפכנים שהונהגו על ידי הנס פוגלמן ניהלה את העיתון ופירסמה מאמרים נגד הממשל הצארי וקראה לאנשים לצאת למהפכה. במהלך מהפכת 1905, פטס היה כבר פעיל למען רפורמה בשלטון המקומי, שקראה להעניק אוטונומיה לאומית למחוזות הבלטיים של האימפריה. השלטונות הגבירו את הלחץ עקב מהפכת 1905 והעיתון שלו נסגר וחבריו נעצרו. פטס גילה על כך מבעוד מעוד והצליח לברוח לשווייץ, ואז גילה כי באימפריה הרוסית הוא נידון לעונש מוות. ב-1906 הוא עבר להלסינקי שבפוינלנד, שם המשיך בעבודותו הספרותית והעתונאית. רוב עבודותיו פורסמו בעילום שם באסטוניה. הוא גם ייעץ לרשויות מקומיות בנושאי רפורמת קרקעות. ב-1908 עבר להתגורר בעיירת גבול ברוסיה קרוב לגבול הפיני. שם התאחד עם משפחתו, לאחר שלא ראה אותם מאז 1905 כאשר נאלץ לגלות לשווייץ. לאחר שאשתו חלתה מאוד, הוא גילה כי אינו נידון יותר להוצאה להורג באימפריה הרוסית. הוא עבר חזרה לאסטוניה ב-1909. החל מפברואר 1910 הוא ריצה מאסר בכלא קרסטי בסנט פטרבורג, בעוד שאשתו מתה משחפת בשווייץ, לשם שלח אותה על מנת לקבל טיפול רפואי. בזמן שהותו בכלא הוא למד שפות זרות וכתב מאמרים שהתפרסמו בעיתונות. מושל גוברניית אסטוניה התלונן על פעילותו של פטס באסטוניה וביקש מהממשלה הצארית לא לת לו לשוב וכך נאסר עליו להתגורר בגוברניית אסטוניה וליבוניה למשך שש שנים. אף על פי כן, קשרים חזקים עם יאן פוסקה עזרו לו לשוב לאסטוניה, שם הוא הוציא לאור עיתון נוסף, Tallinna Teataja[דרוש תעתוק]. מפברואר 1916 שירת כקצין בליטא וביולי 1917 הוא נבחר להיות יו"ר הוועד העליון של החיילים האסטונים, שם הוא עמל על הקמת יחידות אסטוניות בצבא האימפריאלי. במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוא ארגן שיתוף פעולה בין אסטונים וגרמנים בלטים ליברלים.

אוטונומיה וכיבוש גרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטס במדי קצין, 1917

ב-1917, בעוד כוחות גרמניים מתקדמים אל אסטוניה, פטס הצליח להימנע מגיוס. כיוון שמאז מהפכת פברואר השלטון עבר לידי הממשלה הרוסית הזמנית, התנועה הלאומית האסטונית דרשה אוטונומיה באימפריה הרוסית. בדיונים האם לדרוש מחוז אוטונומי אחד או שתיים, גברה דעתם של אלו התומכים בקיומו של מחוז אוטונומי יחיד. פטס היה בין תומכי גישה זו, דבר שחיזק את מעמדו הפוליטי. לאחר הפגנות גדולות של אסטונים בפטרוגרד, הממשלה הזמנית ייסדה ב-12 באפריל את המחוז האוטונומי של אסטוניה.

האספה האסטונית הזמנית (אסטונית: Maapäev) נבחרה. פטס הצטרף והיה לאחר מדמויות המפתח של מפלגת התאחדות החקלאים (אסטונית: Põllumeeste Kogud) שזכתה ב-13 מתוך 55 המושבים. מפלגות הימין והשמאל זכו במספר דומה של מושבים, דבר שהיקשה על מינוי יו"ר לפרלמנט. יאן טוניסון מהימי-מרכז הציע למנות את פטס, שהפסיד בקול אחד לארתור וולנר האנונימי. בתחילה, פטס בחר לא להצטרף לסיעה בפרלמנט אך לבסוף הצטרף לסיעה הימני "הקבוצה הדמוקרטית". פטס החליף את יאן ראמוט כיושב ראש של הממשלה הזמנית ב-25 באוקטובר 1917. במהלך מהפכת אוקטובר שאירעה ברוסיה, הבולשביקים השתלטו על אסטוניה, והאסיפה הזמנית פוזרה. לאחר שלא מסר את המסמכים הרשמיים, פטס נעצר שלוש פעמים עד שלבסוף יר למחתרת.

כיוון ששלטון הבולשביקים באסטוניה היה יחסית חלש, מועצת הזקנים של Maapäev, שהיוותה מעין נשיאות של הפרלמנט, הכריזה ב-28 בנובמבר 1917 כי האספה הזמנית היא הגוף הנבחר והחוקי היחידי באסטוניה. כיוון אפילו מועצת הזקנים הייתה גוף גדול מידי מכדי לעבוד במחתרת, ב-18 בפברואר 1918 נבחר וועד שמנה שלושה אנשים ונקרא "וועד ההצלה האסטוני", ואשר פטס היה אחד משלושת חבריו. כאשר הכוחות הרוסים הבולשביקים נסוגו מטאלין והכוחות הגרמניים התקדמו לעברה, וועד ההצלה הכריז על הכרזת העצמאות האסטונית ב-24 בפברואק 1918. הממשלה האסטונית הזמנית הוקמה ופטס עמד בראשה וכמו כן כיהן במקביל גם כשר הפנים ושר המסחר והתעשייה. ב-25 בפברואר 1918 כוחות גרמניים כבשו את טאלין ועצרו את פטס ב-16 ביוני. הוא נשלח למספר מתקני מעצר בלטביה עד שלבסוף הושם במחנה בגרודנו שבמערב בלארוס (אז אזור בשליטת פולין). הוא שוחרר בסיום המלחמה, ב-17 בנובמבר. לאחר שסגן ראש הממשלה יורי וילמס מת באופן מסתורי בפינלנד, יאן פוסקה הוביל את הרפובליקה המחתרתית. לאחר כניעת גרמניה, הוקמה הממשלה הזמנית השנייה של פטס ב-12 בנובמבר והוא כיהן גם בתפקיד שר הפנים. לאחר חזרת האליטה הפוליטית לטאלין, הוקמה הממשלה הזמנית השלישית, גם כן בראשותו, ב-27 בנובמבר, כאשר הפעם בנוסף להיותו ראש ממשלה כיהן גם בתפקיד שר המלחמה, ובכך היה אחראי על בניית מערך ההגנה והביטחון של המדינה הצעירה.

מלחמת העצמאות האסטונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קונסטנטין פטס בוויקישיתוף