קונסטנטין קורנילוב
 | |
| לידה |
8 במרץ 1879 טיומן, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביולי 1957 (בגיל 78) מוסקבה, ברה"מ |
| מדינה |
 האימפריה הרוסית ברית המועצות |
| מקום קבורה |
בית הקברות נובודוויצ'יה |
| פעילות בולטת | פסיכולוגיה מרקסיסטית, ריאקטולוגיה |
| השכלה |
הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה |
| מעסיק |
אוניברסיטת מוסקבה |
  | |
קוֹנְסְטַנְטִין נִיקוֹלַיֶבִיץ קוֹרְנִילוֹב (ברוסית: Константин Николаевич Корнилов; 8 במרץ[א] 1879 – 10 ביולי 1957) היה פסיכולוג סובייטי. קורנילוב ידוע בתור היוזם של ארגון מחדש של מדע הפסיכולוגיה על בסיס הפילוסופיה המרקסיסטית בברית המועצות, מה שגרם לו להיקרא "הפסיכולוג הסובייטי הראשון".[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורנילוב נולד במשפחה של רואה חשבון. לאחר סיום לימודיו בבית הספר בעיר עבד כמורה. לדבריו, הוא היה חבר במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית משנת 1905 וחבר במפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (הבינלאומיים) (אנ') משנת 1917. הוא סיים את לימודי התיכון בגימנסיה באומסק, וב-1910 סיים את לימודיו בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה. משנת 1910 היה חוקר במכון הפסיכולוגי של אוניברסיטת מוסקבה, ומשנת 1916 היה פריבט-דוצנט של האוניברסיטה.[2]
לאחר מהפכת אוקטובר היה קורנילוב אחד הראשונים מבין המדענים שהציעו את שירותיהם למדינה הסובייטית הצעירה. מטעם הקומיסריון העממי לחינוך (אנ') ארגן את הפקולטה הפדגוגית באוניברסיטת מוסקבה השנייה והיה הדאקן הראשון שלה. כאשר הוקם המכון הפדגוגי הממלכתי על בסיס מוסד זה, עמד בראש המחלקה לפסיכולוגיה, שבראשה עמד עד סוף ימיו.[1]
בקונגרסים הכל-רוסיים הראשון והשני לפסיכונוירולוגיה (בשנים 1923 ו-1924), ביסס קורנילוב את הצורך בחיבור בין פסיכולוגיה ודיאלקטיקה מרקסיסטית.
בשנת 1926 יצאה לאור המהדורה הראשונה של "ספר הלימוד לפסיכולוגיה" שלו. בשנים 1928–1930 היה עורך כתב העת "פסיכולוגיה". בשנים 1923–1930 היה מנהל המכון לפסיכולוגיה.[3]
בשנת 1930, במהלך בדיקות וביקורות של המכון לפסיכולוגיה ניסויית של האקדמיה הרוסית למדעי החברה, הוועדה של הרבקרין (אנ')[ב] חשפה את חוסר היעילות של עבודתו של מוסד מדעי זה ואת המעילה בכספי התקציב שהוקצו. כתוצאה מכך, בנובמבר 1930 פוטר קורנילוב מראשות המכון והמכון אורגן מחדש מיסודו לאחר שארון זלקינד (אנ') מונה למנהל.[4] חודשים ספורים לאחר מכן, באביב 1931, המכון אורגן מחדש ושמו שונה. בהנהגת זלקינד ובהשתתפותם הפעילה של לב ויגוצקי, אלכסנדר לוריא ואחרים, נערך דיון מדעי ביקורתי לדיון בהוראות התאורטיות והמעשיות יישום המושג המכונה "ריאקטולוגי" של קורנילוב (במילים אחרות: "הריאקטולוגיה" של קורנילוב), במהלכו נמתחה ביקורת על הכיוון הזה בפסיכולוגיה והוא הוסר מסדר היום של המכון.[5]
אף על פי כן, לאחר התפטרותו של המנהל הבא של המכון לפסיכולוגיה, ו. נ. קולבנובסקי, הוא מונה שוב למנהל המכון ב-1938 ומילא תפקיד זה עד 1941.[3]
במהלך העשור האחרון לחייו נטש קורנילוב את תורת הריאקטולוגיה שלו והקדיש את עבודתו למדעים הפדגוגיים. משנת 1943 היה חבר מן המניין ועד 1953, סגן נשיא האקדמיה למדעי הפדגוגיה של ההרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית. מ-1946 עד 1956 היה העורך הראשי של כתב העת "משפחה ובית ספר".[1]
קורנילוב נפטר במוסקבה ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה.
עבודה מדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קונסטנטין קורנילוב פיתח את מושג הריאקטולוגיה בשנות העשרים של המאה ה-20. בספר הלימוד שלו, "הדוקטרינה של התגובה האנושית" (1921), הוא מציב את המשימה של "חקר ההתנהגות האנושית כמערכת של תגובות לגירויים ביו-חברתיים". מרכיב המפתח של הנפש הוא התגובה (ריאקציה), שבה האובייקטיבי והסובייקטיבי אינם ניתנים להפרדה. היא נצפית ונמדדת באופן אובייקטיבי, אך פעילות התודעה מסתתרת מאחורי התנועה החיצונית הזו. התגובה נקבעת על ידו לפי הצורה הבסיסית של כל ביטוי חיוני.[6]
בינואר 1923, במוסקבה, בקונגרס הכל-רוסי הראשון על פסיכונורולוגיה, פרסם קורנילוב דו"ח שהופנה נגד מורו לשעבר גאורגי צ'לפנוב (אנ'). הוא תקף את הפסיכולוגיה המסורתית שספגה ממנו ביקורת קטלנית, ודרש את הרחבת התאוריה המרקסיסטית לאזור זה. אף על פי שפסיכולוגים עמיתים כמו פאבל בלונסקי (אנ'), מיכאיל בסוב, לב ויגוצקי וסרגיי רובינשטיין (אנ') תמכו בתזה, תורת הריאקטולוגיה של קורנילוב, שקורנילוב ניסה לדגול בה כפסיכולוגיה מרקסיסטית, רק שילבה עקרונות מרקסיסטיים עם כמה רעיונות מכניסטיים. הריאקטולוגיה לא זכתה לתמיכה בדיון הפסיכולוגי ב-1931 וספגה ביקורת חריפה, מה שאילץ את קורנילוב לנטוש את התפיסה שלו.[7]
כתבים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "תורת התגובות האנושיות מנקודת מבט פסיכולוגית" (ריאקטולוגיה) - Учение о реакциях человека с психологической точки зрения («реактология») (1921)
- "פסיכולוגיה מודרנית ומרקסיזם" - Современная психология и марксизм (1923)
- "שיטה דיאלקטית בפסיכולוגיה" - Диалектический метод в психологии (1923)
- "פסיכולוגיה ומרקסיזם" - Психология и марксизм (1925)
- "המצב הנוכחי של הפסיכולוגיה בברית המועצות" - Современное состояние психологии в СССР (1927)
- "ספר לימוד בפסיכולוגיה המתואר מנקודת המבט של מטריאליזם דיאלקטי" - Учебник психологии, изложенной с точки зрения диалектического материализма (1929)
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "Константин Николаевич Корнилов: педагог и психолог | Учитель немецкого". uchitel76.ru.
- ^ "КОРНИЛОВ Константин Николаевич (1879 – 1957) - российский психолог, специалист в области педагогической психологии". dictionary.pirao.ru.
- ^ 1 2 "Корнилов Константин Николаевич. Анализ научной деятельности". psi.webzone.ru.
- ^ Костригин, Артем Андреевич (2017-02-19). "«Работа в целом не удалась»: Дело по чистке аппарата Института экспериментальной психологии в 1930 г. (архивные материалы)". История российской психологии в лицах: Дайджест - ISSN 2415-7953 (РИНЦ) (ברוסית) (1). ISSN 2415-7953.
- ^ "Реактологическая дискуссия в Психологическом институте". www.voppsy.ru.
- ^ "Реактология К.Н. Корнилова (1879-1957)". psyfactor.org. נבדק ב-2022-09-27.
- ^ "Корнилов Константин Николаевич | Ученые | Главный портал МПГУ". mpgu.su.