קונסטנטינוס העשירי, קיסר האימפריה הביזנטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונסטנטינוס העשירי
Κωνσταντῖνος Ι΄
Constantine X Doukas tetarteron.png
מטבע זהב הנושא את דיוקנו של הקיסר קונסטנטינוס העשירי.
לידה 1006
אסיה הקטנה, האימפריה הביזנטית
פטירה 22 במאי 1067 (בגיל 61 בערך)
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית
שם מלא קונסטנטינוס העשירי דוקסוס
מדינה האימפריה הביזנטיתהאימפריה הביזנטית  האימפריה הביזנטית
מקום קבורה כנסיית השליחים הקדושים
עיסוק מצביא, מונרך
דת נצרות אורתודוקסית
בת זוג אדוקיה מקרמבוליטיסה
שושלת דוקסוס
אב אנדרוניקוס דוקסוס
צאצאים מיכאל השביעי דוקסוס, קיסר האימפריה הביזנטית
אנדרוניקוס דוקסוס
קונסטנטיוס דוקסוס
אנה דוקסוס
תיאודורה אנה דוקסוס
זואי דוקסוס
מספר צאצאים 6
יורש העצר מיכאל השביעי דוקסוס, קיסר האימפריה הביזנטית
קיסר האימפריה הביזנטית
24 בנובמבר 105922 במאי 1067
(7 שנים ו־25 שבועות)

קונסטנטינוס העשירי דוקסוסיוונית ביזנטית: Κωνσταντῖνος Ι΄ Δούκας;‏ 100622 במאי 1067) היה קיסר האימפריה הביזנטית בשנים 10591067. קונסטנטינוס העשירי היה אבי שושלת דוכס. קרבתו אל איסאאקוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית הביאה לכך שהאחרון מינה אותו ליורשו. לאחר מותו של קונסטנטינוס נישאה בשנית אשתו, הקיסרית אדוקיה, לרומאנוס הרביעי דיוגנס, קיסר האימפריה הביזנטית. קונסטנטינוס היה אביו של מיכאל השביעי דוקסוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטינוס היה יליד שנת 1006 ובן למשפחת בעלי אדמות עשירה מאסיה הקטנה, האימפריה הביזנטית. קשרי משפחתו עם האריסטוקרטיה והאצולה של קונסטנטינופול הביא לכך שקונסטנטינוס חותן עם אדוקיה מקרמבוליטיסה, אחייניתו של הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול, מנהיג הכנסייה האורתודוקסית. קונסטנטינוס עלה בדרגות הצבא הביזנטי לאורך חייו אך נאסר לזמן מה בידי יוחנן אורפנוטרופוס, יועץ קיסרי שהיה הכוח האמיתי מאחורי שלטונו של מיכאל הרביעי, קיסר האימפריה הביזנטית. עם נפילת השושלת המקדונית ועלייתו של מיכאל השישי סטרטיוטיכוס, קיסר האימפריה הביזנטית, הצטרף קונסטנטינוס לגנרל איסאאקוס קומננוס, אשר החל לארגן הפיכה נגד הקיסר מיכאל השישי. בשנת 1057 יצאה ההפיכה לפועל ונסתיימה בהצלחה שהובילה להדחתו של מיכאל השישי ולהכתרת איסאאקוס הראשון קומננוס, קיסר האימפריה הביזנטית.

עלייה לקיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסאאקוס הראשון קומננוס חלה קשות בשנת 1059 ובעצתו של מיכאל פסלוס החליט לוותר על הכתר. בצוואתו מינה הקיסר איסאאקוס הראשון קומננוס את קונסטנטינוס להיות לו ליורש, וזה הוכתר בתור קונסטנטינוס העשירי, השליט הביזנטי הראשון לבית שושלת דוקסוס. בשנת 1060, קבוצה הכוללת את מושל מחוז הבירה קונסטנטינופול ופקידים קיסריים אחרים בחצר המלוכה החלו לארגן מזימת קשר נרחבת להתנקש בחייו של הקיסר קונסטנטינוס. הקיסר קונסטנטינוס בקושי הצליח להימלט מהניסיון להתנקש בחייו, אך אחיו יוחנן הצליח להחזיר את הסדר והסמכות הקיסרית לאחר כישלונו של הקשר. אמנם הפלתו המוצלחת של ניסיון ההפיכה עזר לחזק את שלטונו, אך הוכיח גם את שבריריותו של שלטונו המוקדם של קונסטנטין.

מלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסר החדש קונסטנטינוס הוריד את עלויות הצבא הביזנטי וחתך את התקציב של הצבא בשנת 1059, עם עלייתו לשלטון, בדיוק בזמן שיריבים על הגבולות התנפלו על הקיסרות הביזנטית. הפצ'נגים ביצעו פשיטות לתוך שטחי האימפריה בחבל הבלקן והאימפריה הסלג'וקית הגדולה הפכה לכוח המרכזי במזרח התיכון. תחת שלטונו של אלפ ארסלאן החלו הסלג'וקים להתחקות אחרי הביזנטים במטרה להוכיח את עצמם ראויים לתואר של יורשי האימפריה הרומית. אלפ ארסלאן לכך על עצמו את התואר 'קיזר אל-רום' (קיסר רומא) ודגל האימפריה הסלג'וקית שונה לדגל של עיט דו-ראשי, כדגל האימפריה הביזנטית. במטרה להוכיח לחצר המלוכה הסלג'וקית את מעמדו כדוגמת דודו, טוגריל בכ, ארסלאן יצא ישר עם הכתרתו למערכה צבאית נגד הממלכות הנוצריות של עבר הקווקז (האימפריה הביזנטית, ממלכת ארמניה וממלכת גאורגיה).

הכוחות הסלג'וקים הפולשים כבשו את אני, בירת ממלכת ארמניה. לאחר מכן דחקו את הצבא הגאורגי והכריחו את בגרט הרביעי, מלך גאורגיה להכיר בעליונותה של המדינה הסלג'וקית על גאורגיה. ממלכת ארמניה הייתה מדינת חסות ביזנטית אך ההנהגה המחוזית לא הייתה מוכנה לקראת הפלישה הסלג'וקית וחומות אני נפלו במהרה בעוד תושבי העיר נסו על נפשם לנוכח הביזה הסלג'וקית של העיר. לאחר סיפוח אני לתוך האימפריה הסלג'וקית, נסיכות קארס הארמנית נכנעה גם היא לידי הכוחות הסלג'וקים ואיתה גם מספר נסיכויות ארמניות קטנות נוספות אשר לא היה ביכולתם לפעול לעומת הסלג'וקים. באותו הזמן בוצעה פשיטה נרחבת של פצ'נגים לתוך הבלקן שבזזה סדרת ערים בבולגריה הביזנטית ואיימה על השטחים ביוון המודרנית.

רוב הכוחות הביזנטים הנותרים נאבקו נגד פשיטות של הנורמנים על הנחלות הביזנטיות בדרום חצי האי האפניני. לבסוף חולקו הכוחות הביזנטיים בין יחידות צבאיות עצמאיות ואלו הצליחו לחסום את ההתקדמות של הכוחות הנורמנים. הנורמנים נחלשו לאחר מאבק סמכות שלטוני פנימי ומשלחת צבאית כושלת לכיבוש סיציליה מידי האמירות המוסלמית אשר שלטה בה עד אותה העת. ההיחלשות הצבאית של הביזנטים אפשרה את כיבושה של העיר בלגרד בידי צבאה של ממלכת הונגריה המאבק בין הביזנטים לסלג'וקים המשיך גם לאחר מותו של קונסטנטינוס העשירי והגיע לשיאו עם הניצחון הסלג'וקי בפיקודו של אלפ ארסלאן במהלך קרב מנזיקרט, שהוביל לכיבוש הסלג'וקי של אסיה הקטנה כולה.

מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשונה משלושת הקיסרים שקדמו לו, קונסטנטינוס פעל בניסיון להקים שושלת קיסרית שתחזיק שנים רבות אחרי ימיו. לאחר מותו בשנת 1067, אשתו, הקיסרית אדוקיה התחתנה בשנית ובעלה מונה לקיסר החדש: רומאנוס הרביעי דיוגנס, קיסר האימפריה הביזנטית. לאחר רומאנוס עלה לשלטון בנו של קונסטנטינוס, מיכאל השביעי דוקסוס. בסופו של דבר נפלה שושלת דוקסוס זמן קצר לאחר עלייתה ומשבר הירושה הממושך באימפריה הביזנטית הגיע לסופו עם ירושת הכתר של אלכסיוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שהיה אחיינו של איסאאקוס הראשון קומננוס. שלטונה של שושלת קומננוס על האימפריה הביזנטית נמשך למשך מספר מאות של שנים עד לאירועי מסע הצלב הרביעי בתחילת המאה ה-13.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]