קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוס
Κωνσταντίνος Ζ' ο Πορφυρογέννητος
Constantine VII Porphyrogenitus.jpg
לידה 2 בספטמבר 905
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בנובמבר 959 (בגיל 54)
קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, היסטוריון עריכת הנתון בוויקינתונים
דת נצרות עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת השושלת המקדונית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הכתרתו של קונסטנטינוס פורפירוגנטוס על ידי ישו, על שנהב מסביבות שנת 945. מוצג במוזיאון פושקין במוסקבה

קונסטנטינוס השביעי פורפירוגנטוסיוונית: Κωνσταντῖνος Ζ΄ Πορφυρογέννητος, ‏ 17-18 במאי 905 - 9 בנובמבר 959) היה הקיסר הרביעי מן השושלת המקדונית של האימפריה הביזנטית. הוא שלט בשנים 913-959 והיה בנו של הקיסר לאון השישי הפילוסוף ושל אשתו הרביעית, זואי קרבונופסינה, וכן אחיינו של קודמו, הקיסר אלכסנדר.

קונסטנינוס נולד ב-905 כילד לא חוקי של הקיסר לאון השישי. אביו עשה מאמצים כדי שהוא יוכר כיורש העצר ומשנת 908 כשותף למלכות, על אף היותו ילד קטן. במרבית שנות מלוכתו הונהגה האימפריה על ידי שותפיו לשלטון:קודם - הפטריארך ניקולאוס המיסטקין (913) ואמו, זואי קרבונופסינה, בתור עוצרת -שנים 913-919 ואחר כך על ידי רומנוס לקפינוס חמיו , שותף כפוי למלכות בשנים 920-945. קונסטנטינוס שלט בפועל לבד רק בשנים 959-945. כינויו - פורפירוגנטוס - רומז על "חדר הארגמן" שבארמון הקיסרי, שהיה מקושט בארגמן ובו נולדו בדרך כלל הילדים החוקיים של הקיסרים. קונסטנטינוס נולד גם הוא באותו חדר, על אף שבאותה שעה לא הייתה אמו זואי עדיין נשואה רשמית לאביו. הכינוי ביקש להדגיש את היותו בן לגיטימי מול כל הטוענים לכתר שקמו נגדו בימי חייו. באימפריה הביזנטית לבנים שנולדו לקיסר מכהן הייתה זכות קדימות בירושת כס המלכות לעומת בנים בכורים שלא נולדו ב"חדר הארגמן".

קונסטנטינוס השביעי נודע במיוחד הודות לארבעת הספרים שכתב: ( Πρὸς τὸν ἴδιον υἱόν Ῥωμανόν ‏ "לבני רומנוס") הידוע בכותרתו בלטינית - De Administrando Imperio (על ניהול האימפריה), ‏ Περὶ τῆς Βασιλείου Τάξεως, ("על טקסי המלך") הידוע כ-De Ceremoniis, ‏ Περὶ θεμάτων Άνατολῆς καὶ Δύσεως הידוע כ-De Thematibus ו-Βίος Βασιλείου - חיי בסילואס

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונסטנטינוס, יליד שנת 905, היה בנם של הקיסר לאון השישי הפילוסוף ושל הפילגש שלו זואי קרבונופסינה. לקיסר לא היו בנים אחרים ולכן נשא את זואי לאישה. אלו היו נישואים רביעיים שלו תוך הפרת כללי הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול (אז ביזנטית) וגם תוך הפרת קודקס החוקים שהוא עצמו יזם, לפיהם אסור היה לקיים יותר משתי מערכות נישואים עוקבות. בעיני הכנסייה הנישואים הראשונים נחשבים "קדושים". אחרי מות האישה הראשונה, מאשרים נישואים שניים על מנת להבטיח את המשכיות המשפחה. אולם נישואים שלישיים וקל וחומר רביעיים נחשבים מעשי ניאוף מגונים והילדים הנולדים מקשרים אלה נחשבים מבחינת הכנסייה לממזרים. בלידתו גם קונסטנטינוס נחשב לילד שנולד מחוץ לחוק. לקח שנה לקיסר לאון כדי לכפות את הכרת הלגיטימיות של הילד, מהלך שהתלווה בהתפטרות הפטריארך של קונסטנטינופול, ניקולאוס הראשון מיסטיקוס, והחלפתו על ידי אותימיוס הראשון סינקלוס (אפתימיוס) שהסכים להעניק לקיסר את הפטור הדרוש כדי להתחתן עם זואי ולהפוך את ילדם ללגיטימי. ב-9 ביוני 911 החליט לאון השישי לצרף את בנו הקטן כשותף לכתר. קונסטנינוס כונה "פורפירוגנטוס" ("נולד לארגמן"). משמעות כינוי זה הייתה שנולד בתוך משפחת הקיסר - להבדיל ממנהגי קיסרי רומא שחלקם לא השתייכו בלידתם למשפחת המלוכה הכינוי ביקש להדגיש את הלגיטימיות של מעמד הבן כיורש לגיטימי. הארגמן היה צבע לבגדים נדיר ויקר ששימש לפעמים באופן אקסלוזיבי את הקיסרים. בארמון הגדול של הקיסרים בקונסטנטינופול היה קיים חדר כולו מכוסה בפורפיר ארגמני והוא שימש את נשות הקיסרים כחדר לידה.

אחרי מותו של לאון ב-11 במאי 912, ירש אותו אחיו, אלכסנדר. זמן קצר לפני מותו ב-913 אישר אלכסנדר את היותו קונסטנטין בן ה-7, יורש העצר אולם הקים מועצת עוצרות בת שפעה חברים בראשות הפטריארך ניקולאוס (אותו החזיר בינתיים לתפקידו), תוך הרחקת אמו זואי, בניגוד מוחלט לנהוג. עם חברי המועצה נמנו יואנס אלאדס, סטפאנוס (בן קאלומריה), ה"רקטור" יואנס לאזאנס, אדם בשם אותימיוס ושני מקורבים לקיסר אלכסנדר, בסיליצס וגבריאלופולוס. אחרי מות אלכסנדר, עמדה באימפריה הנחלשת והשבירה בניסון ההפיכה של קונסטנטינוס דוקאס והפטריארך ניקולאוס תפס מעמד דומיננטי במועצת העוצרות. הפטריארך נאלץ לעשות שלום עם הצאר סימאון של בולגריה, בו הכיר בעל כרחו כקיסר של הבולגרים. ויתור זה שהיה מאוס בעיני העם איפשר לקיסרית האם זואי להדיח את הפטריארך ניקולאוס ממועצת העוצרות. אולם גם לה לא התמזל המזל מול הבולגרים שהביסו בשנת 917 את התומך העיקרי שלה, הגנרל לאון פוקאס הזקן. בשנת 919 היא הוחלפה במועצת העוצרות על ידי האדמירל רומאנוס לקאפנוס שהשיא את בתו, הלנה לקאפנה עם יורש העצר קונסטנטין. רומאנוס ניצל את ייחוסו כדי להתמנות במאי 919 לבסילאופאטור, בספטמבר 920 כ"קייסאר" ובסופו של דבר בדצמבר 920 לקבל מעמד של קיסר שותף. כך זמן קצר לפני הגעתו לבגרות, הואפל מעמדו של קונסטנטין על ידי קיסר שותף בוגר.

בצל חמיו וגיסיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקונסטנטין היו נעורים עצובים בגלל מראהו, טבעו השתקני ודחיקתו למקום השלישי בעדיפות לירושה, מאחורי כריסטופורוס לקאפנוס, בנו הבכור של רומאנוס לקאפנוס. עם זאת הוא הצטיין באינטליגנציה גבוהה ובהתעיננות בתחומים רבים והקדיש זמן רב באותה תקופה ללימוד כללי התכסים של החצר. רומאנוס נשאר בשלטון עד שנת 944 כשהודח על ידי שני בניו, הקיסרים השותפים סטפאנוס לקאפנוס וקונסטנטין לקאפנוס. הקיסר המודח רומאנוס נשלח בשנותיו האחרונות לחיות כנזיר בגלות באי פרוטה. הוא מת ב-15 ביוני 948.

שלטונו בפועל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעזרת אשתו, הצליח קונסטנטין בשביעי להרחיק מהשלטון את שני גיסיו, וב-27 בינואר 945, בגיל 39, נשאר קיסר יחיד, אחרי שנים רבות של חיים בצלם של אחרים. כעבור חדשים אחדים הוא הכתיר את בנו רומאנוס השני כקיסר שותף. מכיוון שלא היה רגיל להנהיג, קנסונטינוס העדיף להקדיש את רוב מרצו וזמנו לעיסוקים אינטלקטואליים והשאיר את ניהול האימפריה לפקידים בכירים, לגנרלים ולאשתו הנמרצת, הלנה לקאפנה.

ב-949 שיגר קונסטנטין צי חדש שכלל 100 ספינות (20 מסוג דרומון, 64 - כלנדיה ו 10 גלרות) נגד בסיס הפיראטים הערבים בכרתים אך בדומה לניסיון אביו לכבוש את האי ב-911, גם מבצע זה נחל כישלון. בגבול המזרחי ההליכים הצבאים זכו ביותר הצלחה, אם כי לסירוגין. ב-949 כבשו הביזנטים את גרמניקאה, ניצחו פעמים חוזרות את צבאות האויבים ובשנת 952 חצו את הפרת העילי.אולם ב-953 האמיר החמדאנים סיף א-דאולה כבש מחדש את גרמניקאה וחדר לשטחי האימפריה. לבסוף השטחים במזרח הוחזרו לביזנטים עקב ניצחונו של ניקפורוס השני פוקאס שבשנת 958 כבש את חדת, בצפון סוריה וגם ניצחונו של יואנס צימיסקס שכבש את סמוסאטה ) בצפון מסופוטמיה. צי ערבי הושמד על ידי אש יוונית בשנת 957. בהיסטוריה הביזנטית היה קונסטנטין בשביעי הראשון שהיו לו הצלחות בניסיונות לכבוש בחזרה מחוזות שנפלו בידי הערבים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Kazhdan, Alexander . The Oxford Dictionary of Byzantium. Oxford University Press 1991. Runciman, Steven . The Emperor Romanus Lecapenus and his Reign Cambridge: University Press.1990 ISBN 0-521-35722-5. Toynbee, Arnold. Constantine Porphyrogenitus and his world. Oxford.1973 ISBN 0-19-215253-X.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Beatrice Beaud Le savoir et le monarque: Le traité sur les nations de l'empereur Constantin VII Porphyrogénète, Annales 1990 45-3 pp.551-564