קונפדרציית איגודי העובדים הגרמנית

קונפדרציית איגודי העובדים הגרמנית
מדינה	גרמניה
מטה הארגון	ברלין
חברים	5,995,437 (נכון ל־2019)
יושב ראש	Yasmin Fahimi
תקופת הפעילות	13 באוקטובר 1949 – הווה (75 שנים)
	www.dgb.de

קונפדרציית איגודי העובדים הגרמנית (בגרמנית: Deutscher Gewerkschaftsbund - DGB) היא ארגון מטרייה המקיף שמונה איגודי עובדים גרמניים גדולים, המייצגים כשישה מיליון עובדים במדינה. היא הוקמה במינכן לאחר מלחמת העולם השנייה ב-12 באוקטובר 1949.

הארגון, המכונה לעיתים כמרכז האיגודים הלאומי, מרכז את שיתופי הפעולה והתיאום בין ארגוני העובדים הענפיים השונים ואת דרישותיהם המשותפות במשאים ומתנים עם הממשלה, המפלגות הפוליטיות וארגוני המעסיקים. עם זאת, כארגון מטרייה הוא איננו מעורב במשאים ומתנים ובחתימת ההסכמים הקיבוציים ברמה המפעלית (מקום העבודה) או הענפית. משרדי הקונפדרציה שוכנים בברלין.

המבנה הארגוני של הארגון כולל 9 מחוזות ו-66 אזורים, לצד המרכז הפדרלי. הארגון מקיים קונגרס כללי אחת לארבע שנים, ובו נקבעת מדיניות האיגוד המקצועי שלו, ונבחרים חמשת חברי ההנהלה המבצעת הפועלים כהנהגת הפדרציה לצד חמשת ראשי האיגודים המרכיבים אותה. מדי שנה מתכנסת מועצה פדרלית הבוחנת את מדיניות האיגוד ביחס לסוגיות לאומיות הכוללת את חברי ההנהלה המבצעת, הנשיאים האזוריים ו-70 צירים המייצגים את האיגודים השונים. לארגון גם תנועת נוער - DGB-Jugend.

הקונפדרציה הגרמנית חברה בקונפדרציית האיגודים המקצועיים האירופית (ETUC) וכן בקונפדרציית איגודי העובדים הבינלאומית (ITUC). היא מייצגת את האיגודים הגרמניים גם מול ארגון העבודה הבין-לאומי

היסטוריה

ב-1890 הוקמה בברלין הוועדה הכללית של האיגודים המקצועיים הגרמניים (Generalkommission der Gewerkschaften Deutschlands), אשר ריכזה את מרבית האיגודים בעלי האוריינטציה הסוציאל-דמוקרטית באימפריה הגרמנית.^[1] לאחר מלחמת העולם הראשונה נדרשו האיגודים בגרמניה להתארגן מחדש, ובתחילת יולי 1919 הוקם ארגון גג (Allgemeiner Deutscher Gewerkschaftsbund - ADGB) ל-52 איגודים מקצועיים אשר ייצגו כ-3 מיליון עובדים גרמנים. ניתן לראות בניסיונות התארגנות אלו של תנועת האיגודים המקצועיים בגרמניה את אבותיה של קונפדרציית DGB. לצידם, פעל ארגון גג שייצג את ארגוני העובדים הקונסרבטיביים יותר, שבמקרה היה קרוי אף הוא Deutscher Gewerkschaftsbund (DGB), על אף שאיננו קשור מבחינה היסטורית ואידאולוגית לקונפדרציה המכונה בשם זה כיום.

ב-2 במאי 1933 אסר השלטון הנאצי על כל פעילות האיגודים המקצועיים. פעילי איגוד מקצועי רבים נשלחו למחנות ריכוז, עונו ונרצחו. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקמו מחדש האיגודים המקצועיים. ב-12-14 באוקטובר 1949 התאחדו 7 ארגוני מטרייה של איגודים מקצועיים בגרמניה המערבית שייצגו סך הכל 16 איגודים וכחמישה מיליון עובדים, והיוו את הבסיס ל-DGB של היום.

במקביל ב-9-11 בפברואר 1946 הוקם ה-Freier Deutscher Gewerkschaftsbund (FDGB) - קונפדרציה של 15 איגודים שפעלה בגרמניה המזרחית תחת הכיבוש הסובייטי. קונפדרציה זו התאחדה ב-1990 עם הקונפדרציה המערב גרמני. לאורך השנים, התאחדו רבים מהאיגודים הפועלים במסגרת ה-DGB, כך שכיום פועלים במסגרתו 8 איגודים חברים, המייצגים על פי הארגון כ-5.7 מיליון עובדים.^[2]

איגודים חברים

IG Bauen-Agrar-Umwelt (IG BAU) - איגוד עובדי הבנייה, החקלאות והסביבה - המייצג גם את עובדי הניקיון, האחזקה, הגינון והיערנות. מספר חבריו כ-212 אלף.
IG Bergbau, Chemie, Energie (IGBCE) - איגוד עובדי הכרייה, הכימיכלים והאנרגיה - המייצג גם את עובדי תעשיית הזכוכית והקרמיקה, הפרמצבטיקה, תעשיית העור וההנעלה. מספר חבריו כ-580 אלף.
Gewerkschaft Erziehung und Wissenschaft (GEW) - איגוד עובדי החינוך והמדע - המאגד מורים, גננות, סייעות ועובדי מערכת החינוך, לצד סגלי האוניבריסטאות והמחקר ועובדים סוציאליים. מספר חבריו כ-272 אלף.
IG Metall - איגוד עובדי תעשיית המתכת - המאגד גם את עובדי תעשיית הרכב, האלקטרוניקה, הנגרות והמוסכים. מספר חבריו כ-2.14 מיליון עובדים.
Gewerkschaft Nahrung-Genuss-Gaststätten (NGG) - איגוד עובדי תעשיית המזון, המשקאות וההסעדה המייצג גם את עובדי תעשיית הטבק, הסוכר, המאפיות, המסעדות והקצביות. מספר חבריו כ-185 אלף.
Gewerkschaft der Polizei (GdP) - איגוד השוטרים המייצג את כוחות השיטור הפדרליים והמדינתיים ב-16 המדינות המרכיבות את גרמניה. מספר חבריו כ-203 אלף.
Eisenbahn- und Verkehrsgewerkschaft (EVG) - איגוד עובדי הרכבת והתעבורה המייצג כ-185 אלף עובדים.
Vereinte Dienstleistungsgewerkschaft (ver.di) - איגוד עובדי השירותים המאוחד המייצג את עובדי השירותים במגזר הציבורי והפרטי לרבות עובדי הבנקים, חברות הביטוח, חברות המסחר הקמעונאי והסיטואני, עובדי ענף המדיה והאומנויות, תעשיית הנייר והדפוס, שירותי טלקומוניקציה, דואר, מספרות, חלק מחברות התחבורה, עובדי ארגונים לא ממשלתיים וכנסיות ושירותים רבים נוספים. מספר חבריו כ-1.86 מיליון.^[2]

DGB וההסתדרות

DGB מקיימת מזה 60 שנים יחסים עם ההסתדרות הכללית בישראל, הכוללים ביקורי משלחות הדדיים ותהליכי שיתוף ידע בתחום האיגוד המקצועי והתפתחות עולם העבודה.^[3]. בין היתר הוקמה בשנת 1982 קרן משותפת להסתדרות ול-DGB על שם פרץ נפתלי, במטרה לתמוך פעולות מחקר, תרבות וחברה בתחום יחסי העבודה ולפתרון בעיות חברתיות.^[4]