קונרד מן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קונרד מן
Konrad Mann
אין תמונה חופשית
לידה 15 באפריל 1915
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 בדצמבר 1991 (בגיל 76) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מנצח עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מקהלת רון בניצוחו של קונרד מן, ציור מאת שבתאי אלדג'ם

קונרַד מַן (גרמנית: Konrad Mann;‏ 15 באפריל 1915 - 31 בדצמבר 1991) היה פסנתרן, מנצח, מלחין ומנהל מוזיקלי בישראל ובגרמניה המזרחית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן נולד בווינה בירת אוסטריה, בנו של משה מן.[1] למד מוזיקה בעירו, ועם תום לימודיו עבד כפסנתרן ומנצח בה ובלבוב.

בשנת 1939 ברח עם הוריו לרומניה, ומשם הגיעו לארץ ישראל. בארץ כיהן כמנצח מקהלות, קונצרטים ואופרות.

בשנת 1945 נוסדה ביוזמת המפלגה הקומוניסטית הישראלית מקהלת הפועלים "רון", ומן היה למנצחהּ. רפרטואר המקהלה כלל שירי עם ארצישראליים, שירים סובייטים ושירי פועלים. המקהלה התפרקה עם עזיבתו את הארץ. כן שימש כמנצח המקהלה של קבוצת שילר.[2]

בשנות ה-50 כיהן כמנהל המוזיקלי וכמנצח המקהלה של התיאטרון המוזיקלי "דו רה מי" וכמנצח המקהלה של תיאטרון "הבימה". בנוסף הלחין פזמונים ויצירות מוזיקליות, הופיע בנגינה בפסנתר, ובראשית שנות ה-50 לימד שירה במקהלה בבית הספר הדרמטי שליד התיאטרון הקאמרי.

מן זכה להערכה. מבקר המוזיקה של "דבר", מנשה רבינא, כתב כי המקהלה של מן בתיאטרון המוזיקלי "ראויה לשבח".[3] בביקורתו על המחזמר "זעקי ארץ אהובה" מאת מקסוול אנדרסון וקורט וייל על פי ספרו של אלן פטון, שעלה בתיאטרון "הבימה" ב-1953 בבימוי יוליוס גֶלנֶר, בכיכובו של אהרן מסקין ועם גדעון זינגר כראש המקהלה, וזכה להצלחה רבה, כתב כי מן "הכין את המקהלה לזימרה מלוכדת ואמנותית. פרקי הזימרה אינם מסובכים ביותר, אבל יש קטעים אחדים דיסונאנסיים, שביצועם מחייב מומחיות רבה. רמת הביצוע במקהלה גבוהה ורב חלקה בהצלחת המחזה כולו".[4]

מבקר התיאטרון של "דבר" כתב כי "להצלחה זאת [של המחזמר] עשה רבות מדריך המקהלה והאחראי לביצוע המוזיקלי קונראד מאן, אשר נתן לזמרים ולמוזיקה עומק, ביטוי, רגש".[5]

מבקרת המוזיקה של "על המשמר", אוליה זילברמן, כתבה על מקהלת רון: "התברכנו במקהלה עממית שמנצחה הצעיר הוא כשרון אמיתי בענף זה. הושגה גמישות צלילית של המנגנון, המאפשרת אפקטים צליליים רבים... עיבודי השירים והשיר של המנצח מן עצמו ("שיר למחר") מעידים על טעמו הטוב... צמחה כאן מקהלה עממית, שיש לה כבר זכות לפירסום ולהופעות".[6] בעקבות ניצוחו על האופרה הקומית "פרא דיאבולו" לדניאל אובר כתבה כי מן הוא "מנצח צעיר בעל כשרון בולט. ידיים ברוכות, מלאות הבעה של מצח אמיתי, יש לו לצעיר זה, אוזן מבחינה ודקה, מרץ ואינטנסיביות ההרגשה המוזיקלית. הוא "החזיק" את האנסאמבל כולו כמעט בלי הכנה מוקדמת, ובנקל יכולים אנו לתאר לעצמנו עד כמה מסוגל היה לגלות את כוונותיו אילו עמד לרשותו מנגנון תזמורתי מלא וטוב".[7] על הצגת הבכורה של התיאטרון המוזיקלי, האופרטה "ברון הצוענים" ליוהאן שטראוס (הבן), כתבה: "המנצח הצעיר והכשרוני, שגם הוא היה טירון בניצוח על הצגה בימתית - קונראד מן מילא את אשר ציפיתי. לרשותו עמדה תזמורת דלה, אך בניצוחו היתה דינאמיקה טובה וריתמוס חי, אוזן מבחינה, אך עוד לא היה הליכוד הדרוש, שיבוא בוודאי בהמשך ההצגות. צליל המקהלות היה מצויין וסצינות האנסאמבל מלוכדות בצליל ומעובדות יפה".[8] עם כנס המקהלות בבאר שבע ב-1954 העירה כי "קונרד מן הוא כשרון יוצא מן הכלל כמנצח־מקהלה, מסוגל הוא להביא את שירתה לידי פלאסטיות תיאוריות-ממש".[9]

מן נישא לרות אורית, ובסוף שנות ה-40 היו השניים הורים לבן, יאיר. בשנות ה-50 התגרשו בני הזוג, והבן נותר עם האב, עם עזיבתו של מן את הארץ בסוף אותו עשור הוא מסר את בנו לקיבוץ יד חנה.[10]

בשנת 1959 הוזמן על ידי ממשלת גרמניה המזרחית[11] לנצח על מקהלות ברדיו ובטלוויזיה לפרק זמן של שנה. באוקטובר 1960 התמנה מטעם משרד התרבות של גרמניה המזרחית כמנצח התזמורת הסימפונית של זול (Suhl) שפעלה בעיירה הילדבורגהאוזן (Hildburghausen) (כיום במדינת תורינגיה). שם פעל לקדם את המוזיקה המודרנית (יצירותיהם של מלחינים כמו ארנולד שנברג, פאול דסאו, האנס אייזלר, קארל אורף ועוד). כן ניהל את פסטיבל המוזיקה העכשווית.

ב-1965 התפטר מהנהלת תזמורת הילדבורגהאוזן ועבר לברלין, שם הקים וניהל תזמורת קאמרית (Neue Kammerorchester Berlin). עד מלחמת ששת הימים לימד בבית הספר הגבוה למוזיקה. בעקבות המלחמה והיותו אזרח ישראלי פוטר ממשרתו. היה חבר איגוד המלחינים והמוזיקולוגים של גרמניה המזרחית (Verband der Komponisten und Musikwissenschaftler der DDR).

הצייר שבתאי אלדג'ם, מחברי מקהלת רון, צייר ציור שמן שבו נראה המנצח, קונרד מן, ולמולו דיוקנאותיהם של זמרי וזמרות המקהלה. בצד העליון של הציור נאבקים כוחות הרשע עם כוחות הטוב, על פי המשנה הקומוניסטית הנאיבית. לדברי אלדג'ם, כל הדמויות בציורו הן אמיתיות וצוירו על פי צילומים ועל פי הזיכרון. הציור ניתן במתנה לקבוצת שילר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ingward Ullrich, Hildburghäuser Musiker. ein Beitrag zur Musikgeschichte der Stadt Hildburghausen, Hildburghausen: Verl. Frankenschwelle, 2003, p. 194.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה מן, על המשמר, מודעת אבל, 16 בנובמבר 1951 (מודעה); תנחומים במות האב, על המשמר, 21 בנובמבר 1951 (מודעה); משה מן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
  2. ^ דוד אסף‏, בעקבות 'בלדה כושית' של אלכסנדר פן, בבלוג "עונג שבת", 29 בנובמבר 2012.
  3. ^ מנשה רבינאהמוסיקה בשנת תשי"א: באופירה, דבר, טור 5, 30 בספטמבר 1951.
  4. ^ מנשה רבינא"זעקי ארץ אהובה": המקהלה, דבר, טורים 3–4, 29 במאי 1953.
  5. ^ שש, קלעי קלעים: קומלו שוב יוצא לחפש את בנו, דבר, 16 בנובמבר 1958.
  6. ^ אוליה זילברמן, רשימות מוזיקאליות: מקהלה עממית "רון", משמר, טור 5, 28 בינואר 1946 גם מבקר האמנות של העיתון, אויגן קולב, העיר כי מקהלת הפועלים "רון" שבניצוחו של מן "שרה... שירה טובה, מטופחת" (א. קולב"דליה־של־צבא", על המשמר, טור 5, 10 בספטמבר 1948).
  7. ^ אוליה זילברמן, רשימות מוזיקאליות, על המשמר, טור 5, 14 במאי 1948.
  8. ^ אוליה זילברמן, רשימות מוזיקאליות: "בארון הצוענים" בתיאטרון המוזיקאלי, על המשמר, טור 3, 10 בנובמבר 1950.
  9. ^ אוליה זילברמן, עם כנוס המקהלות בבאר־שבע, על המשמר, טור 3, 15 בנובמבר 1954. ביקורות נוספות: יוסף קסטל"תיאטרון מוסיקלי": הצגת "ברון הצוענים", אופרטה ליוהן שטראוס, דבר, 24 בנובמבר 1950; ר. עזריהאחרי בכורה: "משחק הפיז'אמה" ב"דו רה מי", מעריב, 10 באוקטובר 1956.
  10. ^ נאסר על קונרד מן להוציא ילדו מהארץ, דבר, 16 באוגוסט 1959; נאסר להוציא מהארץ בנו של קונרד מן, מעריב, 16 באוגוסט 1959.
  11. ^ קונרד מן ינצח בגרמניה המזרחית, דבר, 30 בדצמבר 1958.