קוסקוס גמדי סולאווסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקוסקוס גמדי סולאווסי
CuscusCelebensisWolf.jpg
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששמצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: קנגוראים
תת־סדרה: דמויי-קוסקוס
משפחה: קוסקוסיים
סוג: קוסקוס גמדי
מין: קוסקוס גמדי סולאווסי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Strigocuscus celebensis
תחום תפוצה
Sulawesi Dwarf Cuscus area.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קוסקוס גמדי סולאווסי (שם מדעי: Strigocuscus celebensis), הוא מין של כיסאי קטן-בינוני בסוג קוסקוס גמדי שאנדמי לאי סולאווסי במרכז אינדונזיה ולאיים שסביבו. קוסקוס זה תואר מדעית בשנת 1858 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי והוא המין הקטן ביותר במשפחת הקוסקוסיים.

לקוסקוס גמדי סולאווסי 3 תת-מינים:

  • S.c. feileri - צפון סולאווסי.
  • S.c. celebensis - דרום ומרכז סולאווסי והאי מונה.
  • S.c. sangirensis - איי סנג'יה. מוכר לעיתים כמין עצמאי.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקוסקוס גמדי סולאווסי מבנה גוף גמיש ועגלגל, ראש חרוטי ופנים צרות דמויות גחן עם קשתות זיגומטיות רחבות. חוטמו קצר ושחור, אוזניו קצרות ומשולשות ועיניו גדולות ובולטות עם צבע כחול או חום. זנבו הדק והגמיש עירום ברובו להוציא את אזור הבסיס, והוא משמש את הקוסקוס כרגל חמישית בשל יכולת הלפיתה האיתנה שלו. לקוסקוס כריות הצמדה בכפות הידיים והרגליים וטפרים קצרים וחדים המסייעים לו בטיפוס; בהונות הרגליים האחוריות גדולות וחסרות טפרים ומיועדות לשיפור האחיזה בענפים. אורך ראשו וגופו של קוסקוס גמדי סולאווסי: 38-29 ס"מ, אורך זנבו: 37-27 ס"מ ומשקלו 1-0.5 ק"ג.

הפרווה של קוסקוס גמדי סולאווסי צמרירית ורכה. צבעה הכללי משתנה מאזור לאזור, וסקלת הצבעים כוללת חום-אפרפר, חום-שחרחר, חום חיוור, חום קפה, צהבהב חיוור או כתום-צהוב עז. אזור הגב נוטה להתכהות, ולאורכו יש לעיתים קרובות פס שחרחר עבה ודהוי. הידיים והרגליים מאפירות אצל פרטים מסוימים. הצד התחתון בצבע קרם שמנת או לבן בוהק, אולם לאוכלוסיות כתומות רק אזור החזה והמפשעה לבן. הראש בצבע מקביל לגוף (כתום, חום או אפור), עם חריץ שחור לאורך המצח והחרטום וכתם לבן קטן סביב הלוע (לעיתים יש גם כתם חיוור במרכז המצח). האוזניים חומות בצידן החיצוני, ורודות בצידן הפנימי, והקצוות שלהן שחרחרות.

סקלת הצבעים המורחבת של קוסקוס סולאווסי עשויה להטעות עד כדי החשבה למינים נפרדים; האוכלוסיות הכתומות-צהובות דומות לקוסקוס מקושט או קוסקוס כחול-עין בעוד שהאוכלוסיות החומות-אפורות מזכירות בכלל פוסום זנב-טבעת.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס גמדי סולאווסי אנדמי לאינדונזיה; כפי שמרמז שמו, הוא מצוי בעיקר ברחבי האי סולאווסי אך גם באי מונה דרומית לסולאווסי ובאיי סנג'יה צפונית לסולאווסי. האוכלוסייה באיי סנגיה מוכרת לעיתים כמין עצמאי.

בית הגידול שלו מורכב מיערות גשם ראשונים ומשניים הן בשפלות והן במדרונות הרריים עד רום 2,000 מטר מעל פני הים. הקוסקוס חי גם בסמיכות לכפרים ופרברים עירוניים ופושט בלילות על גינות ומטעים ומותיר אחריו נזקים. מין זה חופף בתחומי המחיה שלו עם קוסקוס דובי סולאווסי - גדול הקוסקוסים.

ביולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס סולאווסי הוא יונק פעיל לילה בעיקר, אך נראה לפרקים גם בשעות היום. הוא שוכן עצים מובהק, ומבלה את שעות המנוחה בסבך ענפים, חללים או כפות של עצי קוקוס. התקשורת בין הקוסקוסים מתרחשת באמצעות חותמי ריח. חושי הראיה והשמיעה של המין מפותחים ומסייעים לו לאתר סכנות מבעוד מועד. הקוסקוס חי בשטח קבוע שמוסמן לעיתים קרובות, והזכרים מפגינים אגרסיביות זה כלפי זה.

קוסקוס סולאווסי נחשב לאוכל פירות באופן כללי; התזונה שלו כוללת גם עלים, פרחים, זרעים, אבקנים, פטריות וביצים. הטורפים של המין אינם ידועים; סביר להניח שהוא מהווה טרף למספר עופות דורסים ואולי ניצוד גם על ידי זבד דקל סולאווסי.

קוסקוס סולאווסי הוא יונק מונגומי, והזכר והנקבה חיים יחדיו לאורך חייהם. הקוסקוסית ממליטה פעם או פעמיים בשנה, וגודל השגר נע בין צאצא אחד לארבעה. בפועל, רק אחד מתוך הגורים מצליח לשרוד. ההיריון נמשך כ-20 יום, והגורים נולדים זעירים ובלתי מפותחים. הם זוחלים בכוחות עצמם לכיס של האם ומבלים בו כחמישה חודשים; לאחר מכן הם רוכבים על גבה של האם למשך תקופה נוספת. הגור נגמל בגיל 5–8 חודשים.

תוחלת החיים של המין אינה ידועה במדויק; אצל מינים אחרים היא נעה בין 3 שנים בממוצע בטבע עד ל-11 שנים בשבי.

מצב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסקוס סולאווסי מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור פגיע (VU), עקב ירידה מתמשכת בגודל האוכלוסייה שמוערכת בסביבות 30% במהלך העשור הראשון של המאה ה-21. הקוסקוס מאוים בעיקר על ידי בירוא יערות לחקלאות ותעשיית העץ וציד לבשרו. הקוסקוס מוגן על פי החוק האינדונזי אך לא ברור עד כמה יש אכיפה של חוקי הציד ולא ידוע האם הוא נמצא באזורים מוגנים כלשהם.

נדרשים מחקרים נוספים אודות טווח התפוצה, הביולוגיה והאיומים המרחפים על מין זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קוסקוס גמדי סולאווסי באתר הרשימה האדומה של IUCN