קוס דה לה ריי
 | |
| לידה |
22 באוקטובר 1847 וינבורג, מדינת אורנג' חופשית |
|---|---|
| פטירה |
15 בספטמבר 1914 (בגיל 66) ויטווטרסראנד, איחוד דרום אפריקה |
| מדינה |
דרום אפריקה  |
| כינוי | האריה ממערב טרנסוואל |
| בת זוג | ג'ייקובה אליזבת (נוני) גריף |
| השתייכות |
 הרפובליקה הדרום אפריקאית.svg){kind=small} איחוד דרום אפריקה |
| דרגה | גנרל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת סוטו מלחמת הבורים הראשונה מלחמת הבורים השנייה | |
  | |
יעקובוס הרקולס קוס דה לה ריי (Jacobus Herculaas Koos de la Rey; 22 באוקטובר 1847, וינבורג – 15 בספטמבר 1914, לנגלאגה) היה חוואי, חבר פרלמנט וגנרל בורי במהלך מלחמת הבורים השנייה, נחשב לאחד המנהיגים הצבאיים הגדולים ביותר במהלך אותו סכסוך. ידוע בכינוי האריה ממערב טרנסוואל (die Leeu van Wes-Transvaal). כמנהיג גרילה הוא זכה להצלחה יוצאת מן הכלל בטקטיקות שלו ובהתנהגותו הנדיבה כלפי אויביו. דה לה ריי היה איש דתי מאוד ותנ"ך כיס היה לעיתים קרובות בידיו. הוא נחשב באופן נרחב כמצביא הגדול ביותר בקרב האפריקאנרים וכאחת הדמויות המובילות בלאומיות האפריקאנרית[1].
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד ליד ווינבורג, מדינת אורנג' החופשית, והיה הילד השישי של אדריאנוס יוהנס דה לה ריי ואדריאנה ואן רואין. הוא היה צאצא של מהגרים מהולנד. לאחר קרב בומפלאס בשנת 1848, חוות המשפחה שלהם, דורנפונטין, סופחה על ידי הבריטים והמשפחה עברה לטרנסוואל והתיישבה ליד ליכטנבורג. כצעיר עבד דה לה ריי כעגלון בנתיבי היהלומים בקימברלי. הוא התחתן עם יעקובה אליזבת (נוני) גרייף (שגדלה בחווה מנאנה, הבית נמצא עדיין מעט ממזרח לליכטנבורג) והתגורר בחווה באלנדספונטיין. לזוג נולדו עשרה ילדים. עקב עבודתו כעגלון הוא הסתובב הרבה ברחבי המדינה וצבר ידע רב על הגאוגרפיה שלה.
דה לה ריי נלחם במלחמת בסוטו בשנת 1865 ובמלחמתו של Sekhukhune בשנת 1876. הוא לא היה שותף פעיל במלחמת הבורים הראשונה, אלא היה פילדקורנט במערב טרנסוואל. הוא נבחר למפקד מחוז ליכטנבורג ובשנת 1883 נבחר לפרלמנט של טרנסוואל. היה ידוע בתמיכתו במדיניות הפרוגרסיבית של פיט יוברט, ובתנגדותו למדיניותו של פול קרוגר כלפי הזרים (מהגרים בריטים בעיקר) והזהיר כי היא תוביל למלחמה עם בריטניה.
מלחמת הבורים השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת הבורים
קראיפאן, 12 באוקטובר 1899[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוץ המלחמה גנרל פייט קרוניה קיבל את הפיקוד על המערכה במערב והוא לקח עמו את דה לה ריי כאחד הגנרלים תחת פיקודו[2]. היריות הראשונות שנורו במלחמה היו על ידי חייליו של דה לה ריי על רכבת בריטית שהייתה בדרך למאפקינג בקראיפאן[3]. הרכבת הורדה מהפסים ואחרי קרב של חמש שעות הכוחות הבריטיים נכנעו ונשבו על ידי דה לה ריי. קרב קראייפן הפך את דה לה ריי למפורסם, אך הוא הגביר את הסכסוך בינו לבין קרוניה, ששלח אותו למנוע מהבריטים להסיר את המצור מעל קימברלי.
גרספן, 25 בנובמבר 1899[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוטננט גנרל לורד מתואן, מפקד הדיוויזיה הראשונה, נשלח להסיר את המצור הבורי על קימברלי והעביר את כוחותיו ברכבת לתחנת בלמונט שבצפון מחוז הכף. עם הגעתם תקף אותם כוח בורי קטן בראשות הקומנדנט פרינסלו. למחרת בבוקר הבריטים הסתערו על הכוח הבורי וגרמו לו לסגת לגראספן, שם הצטרפו לכוח הגדול יותר בהנהגת דה לה ריי. הכוח של דה לה ריי נכשל לבלום את הכוח הבריטי ונאלץ לסגת מעבר לנהר המודר אבל לא לפני שהוא חיבל בגשר הרכבת.
נהר הבוץ, 28 בנובמבר 1899[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה לה ריי הבין כי הטקטיקה המסורתית של התבצרות על קרקע גבוהה תחשוף אותם לאש התותחים בריטיים. זה הביא אותו להתעקש שאנשיו, ואנשיו של פרינסלו, יחפרו תעלות על גדות בוץ ונהר הקנה. התוכנית של דה לה ריי הייתה לא לירות עד שהבריטים יהיו קרובים מספיק כדי לנצל את יתרונם של הבורים בקלעות. בשעות הבוקר המוקדמות עברו הכוחות הבריטיים ללא הפרעה על פני המישור, אך אנשי פרינסלו לא המתינו להוראה של דה לה ריי והתחילו לירות מיד שראו את הבריטים. סדרת התקפות של הבריטים הדפה את כוחותיו של פרינסלו, ואילו התקפת הנגד של דה לה ריי אפשרה לבורים להתנגד לבריטים עד השקיעה. הבריטים נסוגו אז. דה לה ריי נפצע ובנו אדריאן נהרג בקרב זה; הוא האשים את הגנרל קרוניה שלא שלח כוחות תיגבור לסייע לו.
מחרספונטין, 11 בדצמבר 1899[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שנאלצו הבורים לחזור מנהר המודר, הבריטים החליטו לתקן את גשר מודרפונטין, נותנים לדה לה ריי זמן לבצר את כוחותיו. דה לה ריי הורה לכוחותיו לבנות חפירות ומגננים בראש גבעת מאגרספונטין אך להתבצר למרגלותיה. הטקטיקות השנויות במחלוקת שלו הוכיחה את עצמה ב-10 בדצמבר כשהגבעה הופצצה בכבדות על ידי הבריטים. לפני הזריחה למחרת בבוקר, לורד מתואן הורה לאנשיו להסתער על הגבעה בשורות צפופות לפי כללי הלחימה הנהוגים באירופה. חטיבת ההיילנדס הובילו את הכוח הבריטי, הם מעדו על חוטים שאליהם נתלו פחיות שהזהירו את הבורים והם נקצרו על ידי אש בורית מדויקת וקטלנית. לאחר תשע שעות שבהם החטיבה נטבחה, כולל מפקד החטיבה, הגנרל ווצ'ופ, ולא התקדמה, הכוח הבריטי נסוג באי סדר. המכה הובילה לאבל ציבורי בסקוטלנד. מתואן הועבר ושחרור קימברלי הופקד בידי לורד רוברטס. מחרספונטיין היה מהקרבות הנוראים ביותר לבריטים במהלך השבוע השחור.
המפנה במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על הניצחון הגדול במחרספונטין והאירועים בנהר טוגלה אלו היו גם נקודת המפנה של המלחמה. לאחר מכן, עם תגבורת מסיבית מרחבי האימפריה הבריטית, הם החלו לאט לאט להשיב מלחמה ולצבור שטח. בזמן שדה לה ריי אסף כוחות להתנגדות נגד צעדתו של מייג'ור גנרל פרנס לאזור קולסברג שבכף, נלכד הגנרל קרוניה חסר התקווה על ידי רוברטס אשר הצליח להקיף ולתפוס את הגנרל וכל כוחותיו[4]. בלומפונטיין נפלה ב-13 במרץ 1900 ופרטוריה ב-5 ביוני. קרוגר ברח למזרח אפריקה הפורטוגזית ויצא לגלות באירופה.
רק קבוצת ליבה קשה של בורים הייתה מוכנה להמשיך להילחם. דה לה ריי, לואי בוטה ומפקדים אחרים נפגשו ליד קרונסטאד והחליטו לאמץ אסטרטגיה של לוחמת גרילה[5]. על דה לה ריי הוטל לקח אחראיות על מערב טרנסוואל ובמשך השנתיים הבאות הוא הוביל את המערכה הנייד שם בצלחה גדולה[6]. הוא גרם נזק רב לסחורות לכוחות בריטים ב-Ysterspruit, שם נתפסו מספיק תחמושת וציוד כדי להפיח חיים חדשים בכוחות הבורים. בטוויבוש (1902-03-07) הוא תפס את לורד מתואן וחלק גדול מן המשמר האחורי שלו אבל בחרר לשחרר אותם כ לא יכל להאכיל אותם. הוא גם שחרר את לורד מתאון מפני שזה נפצע ודה לה ריי חשש לחייו. למרות שאנשי דה לה ריי היו לעיתים קרובות רעבים ותשושים, הם רכבו על פני המישורים, ותפסו עשרות אלפי בריטים. לדה לה ריי היה כישרון חסר תקדים להימנע ממלכודות ורבים האמינו שזה בגלל שהוא ביקש עצה מנביא אקסצנטרי, ואן רנסבורג החוזה, שהיה עמו.
על היחס בין דה לה ריי לואן רנסבורג כתב דניס רייץ, אשר שרת תחת דה לה ריי, בספרו קומנדו:
... נביא, דמות מוזרה, עם זקן ארוך זורם ועיניים פנטיות פרועות, שחלם חלומות והעמיד פנים שהוא מחזיק בכוחות הנסתר. הייתי אישית עד לאחד מהפגיעות ברות המזל שלו בזמן שהתכנסנו סביב עגלת הגנרל. ואן רנסבורג פרש את החזון האחרון שלו בפני הקהל. זה היה של שור שחור ושור אדום שנלחמו, עד שלאורך זמן השור האדום שקע מובס עד ברכיו, כשהוא מתייחס לבריטים. זרועות מושטות ועיניים בוערות, לפתע הוא קרא: ראו, מי בא?; וכשאנחנו מסתכלים למעלה, גילינו פרש שהגיע שמדרבן לעברנו. כשהגיע, הוא הביא מכתב מגנרל בוטה, אשר היה במרחק מאות קילומטרים מאתנו.
הגנרל דה לה ריי פתח אותו ואמר: "גברים, האמינו לי, האויב הגאה מושפל". המכתב הכיל חדשות כי האנגלים הציעו ועידת שלום. "באתי מיד עם הנבואה, זה היה רגע דרמטי והתרשמתי, למרות שחשדתי שואן רנסבורג ניהל את הסצנה. על כנות הגנרל לא יכול היה להיות ספק כי הוא האמין בתוקף בתחזיות החוזה."
סיום המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבריטים הציעו הצעות שלום במספר הזדמנויות במהלך המלחמה, בעיקר במרץ 1901. עם זאת, הם נדחה על ידי בותה. לבקשת קיצ'נר, דה לה ריי נפגש עמו ב-11 במרץ 1902 בקלרקסדורף במטרה למשא ומתן לשלום[7]. שני האויבים יצרו קשר ידידות שגרם לדה לה ריי להאמין ברצינותם של הצעות השלום של הבריטים. המאמצים הדיפלומטיים למצוא דרך לסיים את המלחמה נמשכו ובסופו של דבר הובילו לקיום שיחות שלום בפריחינג, אשר הובילו להסכם פרינחינג ב-31 במאי 1902[8]. הובטח לבורים כי בסופו של דבר הם יזכו לממשל עצמי (הוענק לטרנסוואל ולמדינת אורנג' החופשית ב-1906 וב-1907 בהתאמה), הם זכו לפיצויים בסך 3,000,000 לירות שטרלינג אבל הבורים נאלצו להכיר בריבונותו של המלך אדוארד השביעי על דרום אפריקה.
לאחר המלחמה הפליג דה לה ריי לאירופה יחד עם לואי בוטה וכריסטיאן דה וואט כדי לגייס כספים עבור החוואים שאדמתם נהרסה בעקבות מדיניות האדמה החרוכה של קיצ'נר. מטרתם העיקרית של דה לה ריי ושאר הגנרלים הבורים הייתה לנהל שיחות עם ממשלת בריטניה בלונדון על הגדלת הפיצויים. הם ניצלו את ההזדמנות לבקר במדינות אחרות במערב אירופה. הם ביקרו גם באנטוורפן (19–20 בספטמבר 1902), בבריסל (6–7 באוקטובר 1902) ובגנט (8 באוקטובר 1902). בכל מסע ההתרמה התרומה הגדולה ביותר ניתנת על ידי יתרת ועדת האמבולנס של פול דה מונט.
בשנת 1903 נסע להודו וציילון כדי לשכנע את שבויי המלחמה הבורים להישבע בשבועת אמונים ולחזור לדרום אפריקה. לבסוף, הוא חזר לחווה שלו עם אשתו יעקובה וילדיו שנותרו בחיים. יעקובה דה לה ריי הסתובבה באזור הספר עם ילדיה וכמה משרתים במשך רוב המלחמה, מסתתרת מפני הבריטים.
איחוד דרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1907 נבחר דה לה ריי לפרלמנט החדש של טרנסוואל, והיה אחד מהנציגים לוועידה הלאומית שהובילה להקמת איחוד דרום אפריקה בשנת 1910. הוא הפך לסנטור ותמך בלואי בוטה, שנבחר כראש הממשלה הראשון. אבל כאשר מוניק הרצוג עזב את המפלגה עקב נסיונתיו של בותה לאחד את שתי האוכלוסיות הלבנות במדינה והקים את המפלגה הלאומית דה לה ריי נשאר על הגדר, לא מצטרף לאף צד. כאשר פרצה שביתה כורים ב-1914 במכרות הפחם בנטאל ראש הממשלה בותה ושר הביטחון סמאטס קראו לדה לה רי, אשר מונה לגנרל בצבא החדש של האיחוד, לעלות לפרטוריה עם כוחות צבא למחוץ את מטה המפגינים ולאסור את ההנהגה שלהם.
התנגדות להשתתפות דרום אפריקה במלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נוצר משבר כאשר לואי בוטה הסכים לשלוח חיילים לפלוש למושבה הגרמנית בדרום מערב אפריקה. בורים רבים התנגדו למאבק למען בריטניה נגד מדינה שאהדה אותם במלחמה נגד בריטניה. בותה ביקש מדה לה ריי לסייע בידו לשכנע את הפרלמנט, אבל בפרלמנט הוא דיבר בעד נייטרליות והתנגד לחלוטין למלחמה אלא אם כן דרום אפריקה הותקפה. לאחר מכן הוא שוכנע על ידי בוטה וסמוטס לא לנקוט בשום פעולה שתוביל למרד בקרב הבורים.
החוזה רנסבורג משך קהל רב עם דיווחים על חזונותיו בהם ראה את כל העולם נופל למלחמה ואשר תוביל לסוף האימפריה הבריטית. ב-2 באוגוסט הוא סיפר על חלום בו ראה את גנרל דה לה ריי חוזר לביתו, ללא כיסויי ראש, בכרכרה רתומה לסוסים מעוטרת בפרחים, בעוד ענן שחור עם המספר 15 עליו שופך דם. רבים ראו בכך אות מבשר טוב, למרות שרנסבורג עצמו האמין שאות זה מבשר מוות, וניסו לשכנע את דה לה ריי להתמרד כנגד הממשלה.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 בספטמבר 1914, הרמטכ"ל קומנטדט גנרל כריסטיאן פרידריך ביירס התפטר מתפקידו ושלח את מכוניתו להביא את דה לה ריי מיוהנסבורג לפרטוריה כדי להיפגש עמו. שני הגנרלים יצאו באותו ערב למחנה הצבאי בפוטשפרום, שם התפטר גם רב-סרן יאן קמפ. הם נתקלו בכמה מחסומי משטרה בדרך אך סירבו לעצור, המחסומים הוקמו כדי ללכוד את חבורת פוסטר שנראתה באזור. בלנגלאגה שוטרים ירו לעבר המכונית הממהרת ואחד הכדורים פגע דה לה ריי ופצע אותו אנושות. מילותיו האחרונות היו: זה נוגע ללב, כריסיאן. כפי שחזה ואן רנסבורג, הוא חזר לחוותו בליכטנבורג. בורים רבים היו משוכנעים שהוא נהרג במכוון, בעוד שאחרים לא האמינו שלמרות שבועתו, הוא יצטרף למרד. לדברי ביירס, הם תכננו לתאם את ההתפטרות בו זמנית של כל הקצינים הבכירים במחאה נגד ההתקפה על גרמניה. זמן קצר לאחר הלווייתו של דה לה ריי, פרצה מרידת מאריץ.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רחובות רבים בדרום אפריקה ובהולנד קוראים על שם דה לה ריי. בהולנד, בסך הכול 21 רחובות נושאים את שמו.
- בליכטנבורג, שם קבור דה לה ריי, עומד פסלו רוכב על סוסו מול בניין העירייה. בפרובנצית צפון מערב העיירה דלארוויל קרויה על שמו.
- השיר "דה לה ריי" (De la Rey) מאת הזמר והמלחין בוק ואן בלרק.
- רגימנט גנרל דה לה ריי, יחידת מילואים בצבא הדרום אפריקני.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קומנדו: יומן בורי של מלחמת הבורים, דניס רייץ (ספר במהדורה מקוונת, (באנגלית))
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קוס דה לה ריי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 69
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 68
- ^ Richard Steyn, Louis Botha A Man Apart, Jeppestown: Jonathan Ball Publishers, 2018, עמ' 35
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 165
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 377–378
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 365
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 486–487
- ^ Rayne Kruger, Goodbye Dolly Gray, Galago, 2008, עמ' 500–501