קוקוטה דפורטיבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קוקוטה דפורטיבו
סמל הקבוצה
מידע כללי
שם מלא קוקוטה דפורטיבו פוטבול קלוב
כינוי Los Rojinegros, Los Motilones
תאריך ייסוד 10 בספטמבר 1924
אצטדיון אצטדיון חנרל סנטנדר, קוקוטה
(תכולה: 42,000)
נשיא חוסה אוגוסטו קדנה
ליגה ליגת העל הקולומביאנית
www.cucutadeportivo.com.co
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית

קוקוטה דפורטיבו פוטבול קלובספרדית: Cúcuta Deportivo Fútbol Club) היא קבוצת כדורגל מהעיר קוקוטה שבקולומביה. משחקת את משחקיה הביתיים באצטדיון חנרל סנטנדר ומדי הקבוצה הם אדום-שחור, מה שזיכה אותם בכינוי Los Rojinegros (האדומים-שחורים). הקבוצה נחשבת לאחת ההיסטוריות בקולומביה והוקמה ב-10 בספטמבר 1924. הישגה הגדול ביותר היה תואר האליפות בו זכתה בטורניר הקלאוסורה 2006. משחק הדרבי (ספורט) של המועדון הוא מול קבוצת אתלטיקו בוקרמנגה, הדרבי של מחוז סנטנדר (קולומביה) שנקרא גם הדרבי של מזרח קולומביה. בתחילת דרכם שיחקו בקבוצה שחקנים שבעתיד הפכו לשחקנים בולטים במדינה כמו פאוסטינו אספרייה, ארנולדו איגוארן ואלביירו אוסוריאגה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1924 החליטו בקוקוטה על הקמת קבוצת כדורגל שתייצג את מחוז נורטה דה סנטנדר וב-10 בספטמבר 1924 קמה הקבוצה בשם "קוקוטה פוטבול קלוב" שתלבושתה הייתה בצבע לבן. הקבוצה שיחקה משחקים לאומיים ומקומיים, אך עדיין לא נחשבה למקצוענית. בשנת 1926 ערכה את המסע הראשון שלה מחוץ לקולומביה, כשהתמודדה מול נבחרת ונצואלה. ב-1928 התכוננה הקבוצה למשחקים האולימפיים הלאומיים בקאלי שמעה על הירצחו של רוכב האופניים, צירו קוגויו, יליד קוקוטה, שהיה דמות נערצת בעיר. כאשר ראו השחקנים ששאר הקבוצות מגיעות עם דגלים לטקס הפתיחה של המשחקים, החליטו להגיע עם דגל משל עצמם בצבעי אדום-שחור לזכרו של קוגויו, ובכך הפך הדגל לדגלה הרשמי של קוקוטה והצבעים הפכו לצבעי המועדון עד היום.

הקבוצה הצטרפה לליגה המקצוענית ב-1950 ורשמה את ניצחון הבכורה שלה על קבוצת ספורטינג דה ברנקייה 1–2. לפי עיתונאים שסיקרו את המשחקים באותה התקופה, קרוב ל-10,000 אוהדים היו באצטדיון ובאו לראות את הכוכבים הגדולים שהחתימה הקבוצה, רובם מאורוגוואי. יש לזכור שאז לא הוגבלה הליגה בחוקי פיפ"א ולכן יכלו להחתים שחקנים ללא הגבלה. כעבור שנה אף החתימו שני שמות מאורוגוואי הגדולה שזכתה במונדיאל 1950, שוברט גמבטה ואאוסביו טחרה. באותה שנה סיימה במקום השלישי מתוך 18 קבוצות. הקבוצה אף הוזמנה לטורניר לכבוד פתיחת אצטדיון אטאהואלפה שבקיטו, טורניר שבו סיימה כזוכה. ב-1952 ו-1953 חוותה משבר כלכלי גדול, שמנע מהקבוצה להשתתף בטורניר של 1954. ב-1955 חזרה לליגה וסיימה במקום השמיני. הישגה הטוב ביותר באותם ימים היה ב-1964, כאשר סיימה כסגנית האלופה, עם נקודה אחת פחות ממיונאריוס.

ירידת ליגה וזכייה באליפות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1985 למעט עונה אחת ב-1988, קוקוטה נאבקה מדי עונה בתחתית והצליחה להחלץ מירידה פעם אחר פעם, עד שבשנת 1995 ירדה לבסוף לליגה השנייה. לאחר עונה אחת, זכתה באליפות הליגה השניה וחזרה לליגה הבכירה, אך בסוף עונת 1997 שוב ירדה ליגה. ב-1998 הייתה קרובה לרדת לליגה השלישית, כשסיימה עם אותו מספר נקודות כמו ריאל פלורידבלנקה, שירדה בסוף עקב יחס שערים גרוע יותר. בשנת 1999 רשמה את עונתה הגרועה בהיסטוריה שכללה שני ניצחונות ו-13 הפסדים ב-20 משחקים, כולל הפסד של 1–9 לדפורטיבו ריונגרו. הקבוצה סיימה אחרונה והייתה אמורה לרדת לליגה השלישית, ליגת החובבנים, אך מכיוון שהייתה חברה בדימאיור, נשארה בליגה. ב-2005 תחת הדרכתו של המאמן אלברו דה חסוס גומס, זכתה קוקוטה באליפות הליגה השנייה וחזרה שוב לליגה הראשונה.

החזרה של קוקוטה לליגה הבכירה הייתה טובה מעל המצופה וכבר בטורניר האפרטורה סיימה במקום השני בטבלה הרגילה ובמקום השני בטבלת הפלייאוף אחרי דפורטיבו פאסטו כדי להחמיץ את ההעפלה לגמר במעט. בטורניר הפינאליססיון סיימה קוקוטה במקום השישי את הטבלה הסדירה והעפילה לפלייאוף לבית שכלל את אינדפנדיינטה מדיין, מיונאריוס ואתלטיקו וילה. קוקוטה הגיעה למחזור האחרון ביתרון נקודה על מיונאריוס וביתרון 3 על מדיין שהתמודדו ביניהם. בעוד קוקוטה לא הצליחה לנצח בביתה את אתלטיקו וילה וסיימה בתיקו 0-0, למזלה מיונאריוס הובסה 0–4 באצטדיון אטנאסיו חירארדוט ובעצם נתנה לקוקוטה את האפשרות להעפיל לגמר ראשון בתולדותיה מול דפורטס טולימה. ב-17 בדצמבר ניצחה קוקוטה 0–1 באצטדיון חנרל סנטנדר משער של רודריגו סראס וכעבור שלושה ימים באצטדיון מנואל מוריו טורו הסתיים המשחק בתיקו 1-1 כאשר מקנלי טורס משווה בדקה ה-77 ונותן את התואר לעולה החדשה.[1] את הקבוצה אימן חורחה לואיס פינטו ובין השמות הבולטים היו מקנלי טורס, רובינסון ספאטה, בלאס פרס, צ'ארלס קסטרו ורוברטו בובאדייה.

הגעה לחצי גמר הקופה ליברטדורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינטו אומנם לא נשאר ואת מקומו תפס המאמן חורחה לואיס ברנל, אבל הבסיס ברובו נשאר וקוקוטה העפילה לקופה ליברטדורס. היא שובצה לבית 3 הקשה שכלל את דפורטס טולימה, גרמיו וסרו פורטניו. הסיבוב הראשון לא היה מוצלח וקוקוטה סיימה פעמיים בתיקו 0-0 מול טולימה בבית ומול גרמיו בחוץ וסיימה בתיקו 1-1 מול סרו שוב באצטדיון חנרל סנטנדר. כשהקבוצה נלחמת על ההעפלה, הגיע סיבוב שני שהתחיל עם הפסד חוץ בפרגוואי לסרו 1-2, המשיך עם ניצחון ביתי על גרמיו 1-3 ובמחזור האחרון ניצחון חוץ הירואי 3–4 על טולימה. בשמינית הגמר היא הפכה לקבוצה הקולומביאנית הראשונה שמדיחה קבוצה מקסיקנית בליברטדורס, אחרי ניצחון 3–5 בסיכום שני המשחקים על טולוקה. ניצחון 1–5 בבית והפסד 0–2 במקסיקו העלו את קוקוטה לרבע הגמר, שם חיכתה נסיונל. במשחק הראשון בבית ניצחה קוקוטה 0–2 משערים של מקנלי טורס ובלאס פרס ובמשחק הגומלין סיימה בתיקו 2-2 משערים של רובן דריו בוסטוס ולאונרד פאחוי. המשוכה בחצי הגמר כבר הייתה קשה מאוד, בוקה ג'וניורס. למרות זאת, קוקוטה הדהימה את היבשת כאשר ניצחה באצטדיון חנרל סנטנדר 1-3 במשחק הראשון שני משערים של פרס ועוד אחד ל בוסטוס,[2] אבל במשחק הגומלין ששוחק תחת ערפל כבד, הביסה בוקה את הקולומביאנים 0–3 והעפילה לחצי הגמר. זו הייתה שנה מצוינת לקוקוטה שהגיעה באפרטורה ובפינליססיון לשלב הפליאוף, שם הודחה, אבל לאורך כל השנה שמרה על הביתיות שלה כשלא הפסידה וא פעם אחת.

עשור של חוסר יציבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2013 המועדון היה בקריסה שגם גרמה למספר שחקני מפתח לעזוב. קוקוטה חוותה שנה קשה ואף על פי שנאבקה בתחתית, הצליחה להמלט מהמקום המוביל לליגה השנייה בזכות ניצחון במחזור האחרון 0–1 על אתלטיקו נסיונל וקיבלה הזדמנות במשחקי ההישרדות מול פורטלסה. במשחק הראשון בחוץ הפסידה 0–2 ובגומלין ניצחה 0–1, מה שכאמור לא הספיק לה להישאר בליגה. בשנת 2014 רשמה עונה טובה בליגת המשנה, אך לא הצליחה להעפיל לליגה הבכירה כאלופה באחד הטורנירים. מאחר שהדימאיור החליטה להגדיל את מספר הקבוצות מ-18 ל-20 בליגה הבכירה, שוחק טורניר מיוחד עם "הקבוצות ההיסטוריות" בקולומביה (קבוצות שלהן מסורת ארוכה בליגה הבכירה) וקוקוטה קיבלה הזדמנות נוספת. היא שובצה לבית שכלל את דפורטס קינדיו, אתלטיקו בוקרמנגה וריאל קרטחנה. שני ניצחונות על קרטחנה (0-3) ובוקרמנגה (0-2) הביא את הקבוצה למשחק שלישי ומכריע מול קינדיו, שגם לה היו 6 נקודות אך יחס שערים פחות טוב. המשחק הסתיים בתיקו 3-3 וקוקוטה חגגה העפלה לליגה הראשונה ביחד עם קורטולואה.

2015 לא הייתה שנה מוצלחת מבחינתה של הקבוצה בליגה הבכירה. קוקוטה סיימה במקום ה-18 את טורניר האפרטורה עם שני ניצחונות ב-20 משחקים וידעה שמצבה לקראת טורניר הפינליססיון גרוע ביותר. למרות שינויים בעמדת המאמנים והשחקנים, הטורניר השני של השנה לא היה טוב יותר והיא סיימה במקום 19 עם 3 ניצחונות ב-20 משחקים. בסופו של דבר סיימה אחרונה בטבלה המשוקללת וירדה לליגה השנייה ביחד עם אוניאוטונומה. בתחילת 2016 היה חשש שהקבוצה תיאלץ לעזוב את קוקוטה עקב יחסים רעים בין ראש העיר לבין הבעלים של הקבוצה, אבל בסופו של דבר הנהלת הדימאיור הצליחה לפשר בין שני הצדדים. העונה עצמה הייתה בינונית וקוקוטה לא הצליחה להעפיל לפלייאוף כשסיימה רק במקום ה-10. ב-2018 שוב חזרה הקבוצה לליגה הראשונה אחרי עונה מצוינת שבה הפסידה רק פעמיים ב-35 משחקים. את הקבוצה אימן הארגנטינאי, לוקס פוסינרי בתפקידו הראשון אי פעם כמאמן של קבוצה מקצוענית ותחתיו הגיעה הקבוצה לגמר, שם התמודדה מול אוניון מגדלנה. קוקוטה ניצחה בשני המפגשים, הוכרזה כאלופת הליגה השנייה והעפילה לליגה הבכירה ביחד עם מגדלנה.

הסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל הקבוצה עד שנת 2015

הסמל של הקבוצה לא שונה יותר מדי פעמים מאז שהוקמה ב-1924. ברוב השנים מדובר בסמל שצורתו יין-יאנג בצעים אדום-שחור עם האותיות C ו-D המרכיבים את שם המועדון. ב-2006 כאשר זכה המועדון באליפות הראשונה שלו, שונתה צורת הסמל לגמרי ונוסף כוכב מעליו לכבוד התואר. למרות זאת, הסמל החדש החזיק מעמד שנתיים עד שהמועדון חזר לסמל הרגיל רק עם כוכב מעליו, מ-2009 ועד 2015. החל מה-2016 ועד היום, הקו העקום המפריד בין האותיות C ו-D הפך לקו ישר, ועם קו חיצוני המקיף את העיגול וכן כוכב מעליו.

אצטדיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצטדיון חנרל סנטנדר
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אצטדיון חנרל סנטנדר

הקבוצה משחקת באצטדיון חנרל סנטנדר שנקרא על שמו של הגנרל פרנסיסקו דה פאולה סנטנדר, שהיה איש צבא שנלחם לצד סימון בוליבר לשיחרורה ועצמאותה של קולומביה. האצטדיון נבנה ב-1948, כשנה לפני שהמועדון הפך למקצועני. בשנת 2007 הורחבה תכולת האצטדיון מ-21,000 מקומות ל-42,000. בשנת 2017 לא שיחקה הקבוצה באצטדיון עקב חילוקי דעות בין ראשי הקבוצה לראשי המחוז.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלופה: (1) 2006-II
סגנות: (1) 1964
אלופה: (3) 1995/96, 2005, 2015, 2018
סגנות: (1) 1997

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוקוטה דפורטיבו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]