קורבן מוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קורבן מוסף הוא קורבן ציבור שהקריבו בבית המקדש בימים מיוחדים,כגון שבתות וחגים[א]. כנגד קורבן המוסף תוקנה תפילת מוסף [ב]

הציווי בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשיות החגים מופיעות בשני מקומות מרכזיים בתורה. בפרשת אמור (ויקרא כג) ובפרשת פנחס (במדבר כח- כט). בפרשת אמור מפורטים כל החגים עם המצוות המיוחדות להם, ומופיע גם ציווי על הקרבת קורבנות ללא פירוט, ובפרשת פנחס נמצא פירוט של הקורבנות שבכל חג.

קורבנות החגים מכונים מוסף מכיוון שהם נוספים לקורבן התמיד שמקריבים בכל יום. כמו שנאמר בכל פרשיות הקורבנות עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ או מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ

ממה מביאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממה מביאים

קורבנות המוסף באים מארבעה מינים.

  • פרים - הזכרים ממין הפרה, מגיל שנה[ג]  ועד גיל שלוש[ד] מוקרבים לעולה
  • אילים - הזכרים ממין הכבש מגיל שנה וחודש ועד גיל שנתיים[ה] מוקרבים לעולה
  • כבשים - הזכרים ממין הכבש מגיל חודש[ו] ועד גיל שנה מוקרבים לעולה
  • שעירי עיזים -הזכרים ממין העז מגיל שנה ועד גיל שנתיים[ז]  מוקרבים לחטאת
עם קורבנות העולה מביאים נסכים[ח] לפי היחס הבא
יין לניסוך, ושמן לבלילת הסולת סולת
פרים חצי הין [ט] שלושה עשרונים[י]
אילים שליש הין [י"א] שני עשרונים[י"ב]
כבשים רבע הין[י"ג] עשרון אחד[י"ד]

זמן ההקרבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת זמן הקרבת מוסף היא מייד לאחר הקרבת תמיד של שחר.

יש אומרים שלכתחילה היו מקריבים את המוסף בשעה שישית[8],  ויש אומרים שבכל יום הקריבו בתחילת זמנו ורק בשבת הקריבו בחצות[9] .

סוף זמן הקורבת מוסף הוא בערב[ט"ו]

פירוט קורבנות המוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוסף שבת - שני כבשים לעולה.
  • מוסף ראש חודש - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף פסח - בכל יום משבעת ימי החג מקריבים: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף שבועות - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף ראש השנה - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף יום כיפור - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף סוכות - בכל יום משבעת ימי החג מקריבים: שני אילים, ארבעה עשר כבשים, כולם לעולה. ביום הראשון של החג מקריבים שלושה עשר פרים לעולה, ובכל יום אחריו מפחיתים פר אחד, עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים, וסך הכול בשבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף שמיני עצרת - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הימים הם שבת, שלושת הרגלים, ראש השנה ויום כיפור, וראשי חודשים
  2. ^ כיום אנו נוהגים לבקש בתפילת מוסף על החזרת הקורבנות, אולם מהגמרא[1] משמע שגם בזמן שהיה מקדש היו מתפללים תפילת מוסף.
  3. ^ בלשון המשנה[2] הם נקראים בני שתיים, אבל ההסבר הוא בשנתם השנייה
  4. ^ וכל עוד לא רותת מחמת זיקנה כשר בדיעבד[3], ויש אומרים שפסול גם בדיעבד[4]
  5. ^ וכל עוד לא רותת מחמת זיקנה כשר בדיעבד[5], ויש אומרים שפסול גם בדיעבד[6]
  6. ^ ובדיעבד מגיל שמונה ימים כשר
  7. ^ זה פשט דברי הרמב"ם. אבל הכסף משנה מגיהה ששעיר עיזים הוא עד בן שנה ושעיר סתם זה מגיל שנה עד בן שנתיים[7]
  8. ^ יין לניסוך על גבי המזבח, וסולת בלולה בשמן להקטרה על גבי האש
  9. ^ 2073.6 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  10. ^ 7464.96 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  11. ^ 1382.4 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  12. ^ 4976.64 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  13. ^ 1036.8 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  14. ^ 2488.32 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  15. ^ ויש מהראשונים שסוברים שאפילו לאחר תמיד של בין הערביים מותר להקריב קורבן מוסף [10]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכה נג א
  2. ^ פרה א ג
  3. ^ משנה למלך איסורי מזבח ב ו
  4. ^ אבן האז"ל מעשה הקורבנות א יא
  5. ^ משנה למלך איסורי מזבח ב ו
  6. ^ אבן האז"ל מעשה הקורבנות א יא
  7. ^ רמב"ם ומשנה למלך מעשה הקורבנות א יד
  8. ^ רש"י פסחים נח א ד"ה רבי ישמעאל סבר, יעב"ץ בסדר ההקרבה, עבודת הקורבנות 
  9. ^ תוספות ברכות כח ב ד"ה ושל מוספין
  10. ^ אנציקלופדיה תלמודית, ערך עשה דהשלמה, "המותרים לאחר תמיד הערב"