קורה (הלכה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

בהלכות ערובין, קורה היא קרש המונח מעל פתח מבוי, המשמשת כאמצעי הלכתי לתיקון מבואות המתיר לטלטל בו חפצים בשבת. המבוי ביסודו נחשב רשות היחיד, ולכן מעיקר הדין מותר לטלטל בו, אך בשל דמיונו לרשות הרבים חכמים אסרו את הטלטול. הקורה מתקנת את המבוי כיוון שהיא נחשבת לסימן היכר, על מנת לציין ולסמן את ההבדל בין רשות הרבים לרשות היחיד, ובכך פותרת את גזירת חכמים ומתירה את הטלטול.

כיום אין כמעט שימוש מעשי בקורה, היות שמערבים את כל העיר בעירוב אחד, ואין מערבים חלקים קטנים כמבואות בנפרד, ואף כשהיה צורך לתקן מבוי, נהגו להשתמש דווקא בצורת הפתח.[1]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדין התורה, מבוי, שהוא רחוב פרטי המקשר בין רשות הרבים לחצרות המשותפות לכמה בתים, המוקף בג' מחיצות ופרוץ מצדו הרביעי לרשות הרבים - נחשב לרשות היחיד בה מותר לטלטל חפצים ללא הגבלה.[2] אולם מדרבנן, כל זמן שהצד הרביעי פרוץ במלואו - המבוי נחשב לכרמלית ואסור לטלטל בתוכו עד שיתוקן באמצעות לחי, קורה או צורת הפתח.[3] (ובתנאי שהפירצה גדולה מד' טפחים, אם רוחבה קטן יותר - אינה צריכה כל תיקון[4])

ניתן להשתמש בקורה (או בלחי) לתיקון המבוי אם הפירצה בדופן הרביעי קטנה מי' אמות, (כ- 4.5 מ') למבוי מחיצות גבוהות י' טפחים משלושת צדדיו, ואורכו גדול מד' אמות. אם אחד מתנאים אלו לא התקיים, יש צורך לתקן את המבוי דווקא באמצעות צורת הפתח על מנת להתירו בטלטול.[5][6]

באמצעות הקורה ניתן לתקן את המבוי הפרוץ, אולם לא ניתן להשתמש בה על מנת לתקן את החצר הפרוצה, שלצורך תיקונה יש להשתמש דווקא בפסי חצר או בצורת הפתח.

הסבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד קיימת מחלוקת מה המשמעות ההלכתית של קורה, וכיצד היא מתירה את הבית בטלטול כרשות היחיד מדרבנן. לפי גישה אחת תקנת חז"ל שהרוח הרביעית תהיה כסתומה בקורה היא מדין מחיצה, כלומר הקורה נחשבת למחיצה (הלכה). לפי רוב הראשונים הסיבה שהקורה נחשבת כמחיצה הוא מכיוון שפי תקרה יורד וסותם. לפי דעה אחרת, הקורה אינה מחיצה מהתורה, והיא תוקנה כהיכר בלבד, שידעו שמדובר ברשות היחיד גמורה ולא יבואו לדמות בין רשות זו לרשות הרבים[7].

דיני הקורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשיית הקורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורה צריכה ברוחב של לפחות טפח, (כ-8 ס"מ) ובעובי מינימלי, ועליה להיות על פני כל רוחב הצד הפרוץ שמבוי. (אולם רווח של פחות מג' טפחים נחשב לסתום, מדין לבוד[8])

גובה מינימלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורה צריכה להיות מוצבת בגובה של בין עשרה טפחים (כ- 1.60 מ') עד עשרים אמה[9]. אם הקורה נמוכה יותר מעשרה טפחים מעל גובה קרקע המבוי, היא אינה נחשבת לקורה, מכיוון שאין דרך בני אדם לעשות קורה במקום נמוך כזה, ואין לקורה כזו שם קורה. כמו כן, על הקורה להיות בצמוד לשתי מחיצות משני צידיו, כך שהמקום בו היא מוצבת יראה כפתח ונוכל להחשיב אותו ככזה.

בנושא זה קיימים שני מחלוקות אמוראים, כמה יהא רוחב השטח המוקף במחיצות סמוך לפתח, כך שנוכל להחשיב אותו כפתח: בדור השלישי לאמוראי ארץ ישראל, נפסק ההלכה בבית מדרשם של שני גדולי הדור, רבי אמי ורבי אסי, אך היא עסקה במקרה שכבר היו מחיצות ארוכות, אלא שאחת מהמחיצות נפרצה, מקרה שעלול להיות בעייתי לכאורה, כי כאשר יש פרצה סמוך לפתח, עשויים בני המבוי להשתמש בפרצה זו כפתח לכניסה ויציאה, כך שהקורה שאמורה לשמש כפתח אינה משמשת למעשה כפתח. על כך אמרו רבי אמי ורבי אסי, כי אם ישנן מחיצות באורך של ארבעה טפחים, די בכך כדי להחשיב את הפתח הסמוך להם (שעליו מוצבת הקורה) כמחיצה, כי הפתח משמש כמחיצה לארבעת הטפחים שסמוך לו.

בדור מאוחר יותר, נחלקו רב יוסף ואביי תלמידו במחלוקת כמה צריך להיות אורך המבוי שסמוך למחיצה, כך שעלינו לוודא שגובהו של הקורה מעל לשטח זה הוא לכל הפחות עשרה טפחים, לפי רב יוסף די בארבעה טפחים (כמו רב אמי ורב אסי) אך אביי תלמידו סבר, שדווקא כאשר כבר חל על המקום בו מוצבת הקורה שם "פתח", כאשר כבר היה מבוי בשטח של ארבע אמות, אלא שהשטח התמעט לאחר מכן על ידי פרצה, ניתן עדיין להחשיב את הקורה כפתח, אך לכתחילה, כדי להחשיב את הקורה כפתח, יש לוודא שיש לכל הפחות ארבע אמות מוקפות במחיצה, סמוך לפתח[10].

גובה מקסימלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן, (כ- 9 מ') קורה שהוצבה בגובה של יותר מעשרים אמה - פסולה מכיוון שהקורה המוצבת מעל גובה זה אינה נחשבת להיכר לאנשים ההולכים, מפאת גובהה. אולם אם יש קישוט כל שהו על הקורה, ('אמלתרא') הקורה כשרה גם אם הוצבה בגובה של מעל 20 אמות, היות שהקישוט גורם לאנשים להסתכל עליה כך שהיא משמשת כהיכר גם בגובה כזה.[11] אפשרות אחרת לתיקון מצב בו יש קורה גבוהה היא באמצעות הגבהת הרצפה לפי הנצרך ברוחב טפח, כך שבמקום זה יהיה פחות מעשרים אמה עד הקורה.[12]

הקורה אינה נחשבת בדרך כלל למחיצה באמצעות דין פי תקרה יורד וסותם, היות שלדין זה יש צורך בקורה ברוחב מינימלי של 4 טפחים. אולם אם הקורה ברוחב כזה, היא יכולה להחשב כמחיצה.[13]

הקורה צריכה להיות חזקה כך שתוכל באופן תאורטי לשאת 'אריח', שהוא לבנה בעובי אחד וחצי טפחים, (כ- 12 ס"מ) המודבק בה. אולם אם הקורה היא ברוחב של ד' טפחים ויותר - הקורה כשרה לשמש כקורה גם אם היא חלשה, היות שאז היא נחשבת כמחיצה באמצעות דין 'פי תקרה יורד וסותם'.[14]

הקורה צריכה להעשות מתוך כוונה שתשמש למטרתה. קורה שהונחה למטרות אחרות - אינה יכולה לשמש כקורה לתיקון המבוי. (בניגוד ללחי הכשר אם נעשה מאליו)[15]

במקרה וקשה להעמיד את הקורה מעל הכתלים, ניתן להעמיד אותם על יתדות קצרים היוצאים מן הכותל. על היתדות להיות קצרים מג' טפחים, שאז הם בטלים לכותל מדין לבוד.[16] במקרה זה על מעמידי הקורה להיות בתוך שטח המבוי, ולא מחוצה לו, על מנת שיהיה היכר שהקורה נעשית לתיקון המבוי.[17]

במקרה ואחד מהכתלים בצידי המבוי קצר יותר מחבירו, כך שהפתח הוא באלכסון, יש להציב את הקורה בקו ישר מקצה הכותל הקצר לכותל הארוך. סיבת דין זה הוא שקורה המוצבת באלכסון אינה נחשבת להיכר.[18]

דינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש תחת הקורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו חכמי התלמוד האם מותר להשתמש תחת הקורה, מכיוון שגם החלק שתחת הקורה לחלק מרשות היחיד, או שמא אסור להשתמש תחת הקורה. בטעם המחלוקת נחלקו הובאו מספר גישות בתלמוד לפי גישה אחת חכמי התלמוד שנחלקו בהלכה זו, סוברים שהקורה נחשבת למחיצה על ידי דין פי תקרה יורד וסותם, אלא שהם נחלקו האם פיה החיצוני של הקורה יורד וסותם, וממילא מותר להשתמש בשטח שתחת הקורה שנחשב גם הוא למוקף מחיצות, או שמא אסור להשתמש תחת הקורה מכיוון שחודה הפנימי של הקורה יורד וסותם[19]. לפי גישה שנייה, הם נחלקו האם קורה היא משום היכר (ויש היכר עד לסוף הקורה) או משום מחיצה (וחודה הפנימי יורד וסותם), לפי גישה אחת שניהם מודים שקורה היא מטעם "היכר", אלא שהשאלה היא האם ההיכר עשוי לעומדים בתוך המבוי (חודו הפנימי) או לעומדים מחוצה לו (חודו החיצוני)[20].

להלכה נפסק ברמב"ם[21] ובשולחן ערוך[22], שמותר להשתמש במבוי בחלק שתחת הקורה, כאשר המבוי פתוח לרשות הרבים.

אולם אם המבוי פתוח לכרמלית - אסור להשתמש בחלק שכנגד הקורה. סיבת החומרא בכרמלית, שהיא רשות דרבנן, יותר מרשות הרבים, שהיא רשות דאורייתא, היא כיוון שאומרים 'מצא מין את מינו וניעור', היינו שהחיבור בין הכרמלית לשטח המסופק - גורם לשטח המסופק להפוך לכרמלית גם כן. אולם השטח המסופק אינו יכול להפוך לרשות הרבים, ולכן אם הוא פתוח לרשות הרבים - הוא בטל כלפי המבוי. אם כי, אם הקורה היא ברוחב של מעל ד' טפחים - מותר לטלטל תחתיה, אפילו אם היא פתוחה לכרמלית, שכן רואים את קצה הקורה הסמוך לכרמלית כאילו הוא יורד וסותם, כך שיש בקצה הקורה מחיצה גמורה. ('פי תקרה יורד וסותם')[23]

ניטלה הקורה באמצע השבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם ניטלה הקורה באמצע השבת - נאסר המבוי בטלטול. אף על פי שבהלכות עירובין ישנו הכלל שבת הואיל והותרה - הותרה, כלל זה לא נאמר כאשר יש שינוי במחיצות עצמם.[24]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף מג
  2. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף א
  3. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ב
  4. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ד
  5. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף ג
  6. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף לז
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ה', עמוד א'
  8. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף כד
  9. ^ משנה, מסכת עירובין, פרק א', משנה א'
  10. ^ תלמוד בבלי, מסכת ערובין, דף ה', עמוד א'
  11. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף לח
  12. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף לט
  13. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יז
  14. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יט
  15. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף יח
  16. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף כ
  17. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף כא
  18. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסג סעיף נא
  19. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ד', עמוד ב', רש"י ד"ה מאן דאמר
  20. ^ תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ח', עמוד ב'.
  21. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק י"ז, הלכה י"א.
  22. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שס"ה, סעיף ד'.
  23. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסה סעיף יג
  24. ^ ערוך השולחן אורח חיים שסה סעיף טו