קורוקו הדור

קורוקו הדור
זכר נקבה ליד קנה
מצב שימור
מצב שימור: קרוב לסיכון קרוב לסיכון (NT)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	עופות
סדרה:	טרוגונאים
משפחה:	טרוגוניים
סוג:	קורוקו
מין:	קורוקו הדור
תת-מינים
P. m. costaricensis P. m. mocinno
שם מדעי
Pharomachrus mocinno ‏Llave, 1832
תחום תפוצה

קורוקו הדור (שם מדעי: Pharomachrus mocinno) הוא מין בסוג קורוקו והוא המין הגדול ביותר בסדרת הטרוגונאים. תחום תפוצתו מתפרש מהצ'יאפס במקסיקו עד למערב פנמה (בשונה משאר המינים בסוג, שמצויים גם בדרום אמריקה ובמזרח פנמה). בתי גידולו הטבעיים הם יערות עננים הרריים. הקורוקו ידוע בשל נוצותיו המרשימות. ישנם שני תת-מינים: P. m. mocinno, ו-P. m. costaricensis. הקורוקו מהווה חלק חשוב במיתולוגיות של אזור מסו-אמריקה. הוא מופיע על דגל וסמל גואטמלה, ועל שמו נקרא המטבע המקומי (קצאל, GTQ).

מין זה תועד לראשונה על ידי הכומר ואיש הטבע המקסיקני פאבלו דה לה לאבה בשנת 1832. זהו אחד מחמשת המינים בסוג קורוקו; השם "קורוקו" תיאר לראשונה רק את הפרטים ממין זה, אך כיום הוא שמם של כל המינים בסוג קורוקו ו-Euptilotis.

מין זה רשום ברשימה האדומה של ארגון IUCN כ"קרוב לסיכון", בשל איבוד בתי גידול. עם זאת, ישנם מספר אזורים מוגנים לאורך תחום תפוצתו.

הקורוקו ההדור נחשב, לפי המיתולוגיה של תרבויות מסו-אמריקה הפרה-קולומביאניות, לבן אלמוות, והיה לו קשר לאל קצלקואטל. נוצות הקורוקו המרהיבות היו נערצות בעיני האצטקים ובני המאיה, שראו את הקורוקו כ"שר השמיים" וכסמל לאלוהות ולאור. הקורוקו גם סימל עבור בני המאיה חופש ועושר, בשל העובדה שעופות אלה מתו תמיד בשבי והעלות הרבה של נוצותיהם. על כתריהם של שליטים באזור מסו-אמריקה היו נוצות קורוקו, שסימלו את מעמדם. מכיוון שהרג קורוקו נחשב לפשע, עופות אלה נתפסו ושוחררו לאחר מכן לחופשי. בשפות מסו-אמריקה, המילה המציינת את הקורוקו מציינת גם את המונחים "יקר", "קדוש" או "מעמד".

תיאור

אורכו של הקורוקו (ללא הזנב) כ-36 עד 40 ס"מ. הזנב ארוך מאוד, ואורכו עשוי להגיע, אצל הזכר, לכ-65 ס"מ. משקלו כ-210 גרם. אצל הפרטים מתת-המין costaricensis אורך הגוף והזנב קטן יותר, והזנב צר יותר. צבע נוצות הקורוקו משתנה לפי זווית ההסתכלות, ונע בין ירוק-זהבהב לכחול-סגלגל. הבטן אדומה. נוצות הכיסוי, שמכסות את הזנב, ירוקות בוהקות, וארוכות באופן יוצא דופן. לזכר יש ציצה. המקור צהוב אצל זכרים בוגרים, ושחור אצל הנקבות.

התנהגות

עופות הקורוקו הם אוכלי פירות, אם כי עשויים לאכול גם חרקים (בעיקר צרעות, נמלים ופגיות), צפרדעים ולטאות. פירות האבוקדו והעצים ממשפחת העריים מהווים חלק חשוב מתזונתם. הקורוקואים בולעים פירות אלו שלמים; הזרעים עוברים במערכת העיכול שלהם בלי להינזק, ומוקאים. כך, הקורוקו מסייע להפצת הזרעים ברחבי יער הגשם.

עופות הקורוקו בדרך כלל חיים לבדם מחוץ לעונת הרבייה. הם טריטוריאליים ומונוגמיים. גודל הטריטוריה נע בדרך כלל בין 60,000 ל-100,000 מ"ר. עונת הרבייה נמשכת בין מרץ לאפריל במקסיקו, ובין מרץ למאי בגואטמלה. הנקבה מטילה שתי ביצים כחולות בהירות. עצים בשלב מסוים של ריקבון רגישים למזג האוויר, ונוצרים בהם חורים לעיתים קרובות. הזמינות של עצים אלה מגבילה את תפוצתו של הקורוקו ההדור.

רבייה

שני ההורים לוקחים חלק בדגירה על הביצים. נוצות הזנב הארוכות של הפרט הדוגר מזדקרות מפתח הקן, והן נראות כשרכים, דבר שמסייע להסוואת הקן. הדגירה נמשכת כ-18 ימים; הזכר דוגר בדרך כלל ביום, והנקבה - בלילה. לאחר הבקיעה, שני ההורים מאכילים את הגוזלים בפירות, פירות יער, חרקים, לטאות וצפרדעים קטנות. עם זאת, הנקבה עוזבת לעיתים קרובות את בן זוגה וגוזליה לקראת סוף עונת הקינון, כך שהזכר לבדו אחראי כעת על הגוזלים, עד שיפרחו מהקן ויעשו עצמאיים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קורוקו הדור בוויקישיתוף

• קורוקו הדור, באתר ITIS (באנגלית)
• קורוקו הדור, באתר NCBI (באנגלית)
• קורוקו הדור, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קורוקו הדור, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• קורוקו הדור, באתר Internet Bird Collection (באנגלית)
• קורוקו הדור, באתר GBIF (באנגלית)