קורטם הצבעים
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | אסטראים |
| משפחה: | מורכבים |
| סוג: | קורטם |
| מין: | קורטם הצבעים |
| שם מדעי | |
ליניאוס | |
| תחום תפוצה | |


קוּרְטָם הצַבָּעים (שם מדעי: Carthamus tinctorius), הידוע בכינויו חֲרִיעַ, הוא מין של קורטם. הצמחים פורחים בגוני צהוב, כתום ואדום.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדומה למורכבים רבים, פרח קורטם הצבעים הוא קרקפת. הצמח פורח בקיץ, לרוב בסביבות יולי, בתלות בתנאי סביבה משתנים. כל גבעול עשוי להסתיים בקרקפת אחת עד חמש, וכל תפרחת מכילה מספר זרעים מצומצם (בין חמישה-עשר לעשרים).
הצמח מיטיב להתמודד עם תנאי יובש וחום תודות לשורשיו העמוקים, אך חשוף מאוד לפגיעות קור בגלל גבעוליו הארוכים והדקים.
שימושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קורטם הצבעים הוא המין היחיד של קורטם שתורבת, למטרות תעשייה שונות. כיום הוא מגודל בקנה מידה זעיר יחסית של 600,000 טון ברחבי העולם. המגדלות המובילות הן הודו, ארצות הברית ומקסיקו.
שמן חריע ‒ אחד משימושיו החקלאיים הבולטים, ששרדו עד המאה ה-21, הוא גידולו להפקת שמן מזרעיו. שמן החריע צלול ונטול ריח, עשיר בחומצות שומן בלתי רוויות, ויטמין E ויוד, ודל בחומצות שומן רוויות[1]. השמן דומה בתכונותיו לשמן חמניות אך איכותי יותר, ומשמש כשמן טיגון, שמן לסלטים וכמרכיב בסיס להכנת מרגרינה. לשמן חריע יש נקודת עשן גבוהה יותר משמעותית משאר השמנים, ולכן הוא מתאים לטיגון שכן הוא שומר על שלמותו בטמפרטורות גבוהות. הוא גם מציע יתרונות בריאותיים מסוימים, כגון תכונות אנטי דלקתיות פוטנציאליות.
באופן שולי יחסית, פרחיו של החריע משמשים להכנת התבלין עוספור, תחליף זול ובעל טעם וגוון הדומה לזעפרן. זרעי החריע משמשים כמזון לציפורים, היות שחיות יער אחרות כגון סנאים אינם מחבבים את טעמו. שמן החריע משמש כתחליף לשמן פשתן בייצורם של צבעי שמן מסוימים, בעיקר גוונים שנדרשים לא להצהיב כגון לבן.
בעבר השתמשו במין המתורבת לייצור צבענים אדומים וצהובים, מבוססים על הצבען הטבעי של הקורטם, קרטמין. השימוש בצבען זה היה נוח וזול עד לפיתוחם של צבעי אנילין (סוג פשוט של אמין ארומטי) בשנות השישים, ומכאן שמו המדעי. משם זה נגזר שמו בעברית. מאז פיתוח התחליפים, ייצור צבען זה הופסק. מיצוי קורטם משמש כצבע מאכל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]החריע היה גידול מסחרי כבר בתקופת מצרים העתיקה. שרידי בדים שהתגלו בחפירות הראו כי בדים נצבעו בחריע כבר בשושלת ה-12, וזרים מפרחיו התגלו בקבר תות אנך אמון.
ג'ון צ'דוויק, בלשן חוקר, מצא שבטבלאות כתב ליניארי ב' צוינה המילה היוונית לחריע פעמים רבות, דבר המעיד על חשיבותו בתרבות יוון העתיקה. טבלאות אלו רשמו שני אזכורים שונים: חריע לבן נרשם כמוצר הנמדד באורכו, ואילו חריע אדום רק כמוצר הנשקל, עובדה המלמדת על תפקידיו השונים של הצמח בחיי היוונים.
חריע נזכר במשנה בהקשרים של כלאי זרעים וטומאת אוכלים, וזוהה על ידי רוב החוקרים כקורטם הצבעים.[2]
שחזור תהליך צביעת אריגים באמצעות קורטם הצבעים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מחקר ארכאולוגי ניסויי שפורסם בספר "חוט וצבע באריגי ארץ ישראל הקדומה" שחזר את שיטות הצביעה באמצעות קורטם הצבעים[3]. מן הניסויים עלה כי בפרחי הקורטם שני צבענים עיקריים: צבען אדום, קרטמין (Carthamin), שנוסחתו C₄₃H₄₂O₂₂ והוא בולע אור באורך גל של 520 ננומטר, וצבען צהוב, ספלאוור (Safflower yellow), הבולע אור באורך גל של 409 ננומטר. הצבען הצהוב מסיס במים, ואילו הצבען האדום מתמוסס רק בסביבה בסיסית.
הפקת הגוון הצהוב פשוטה יחסית. פרחי הקורטם מושרים במים עד למיצוי הצבען הצהוב, ולאחר מכן מוכנס לתמיסה צמר שטופל מראש בתרכובת אלום (מלח מתכת) המשמשת לקיבוע הצבען. לאחר בישול במשך שעה בטמפרטורה של כ-80°C מתקבל צמר בגוון צהוב. עם זאת, נמצא כי עמידות הצבע לכביסה ולחשיפה לאור נמוכה.
הפקת הגוון האדום מורכבת יותר ונעשית בצביעה קרה, ללא בישול התמיסה. תחילה נשטפים הפרחים מספר פעמים כדי לסלק מהם את הצבען הצהוב, לאחר מכן הוכנסו הפרחים לתמיסה בסיסית (pH 10.5-11) שנוצרה על ידי הוספת סודה קרבונט למים והושרו במשך שעה. אחר כך הוספה לתמיסה המסוננת תמיסת מלח לימון בריכוז 10 אחוזים להעלאת החומציות (pH 3.5-4). בשלב האחרון הוכנסו לתמיסה חוטי פשתן ומשי להשריה, בלא בישול, לשבע שעות. הצבע שהתקבל נע בין גוון אדום-וורוד בסיבי פשתן לבין אדום-כתום בסיבי משי.
בניסויים נמצא כי צביעה בקורטם הצבעים להשגת הגוון הוורוד מתאימה בעיקר לסיבים צמחיים, כגון פשתן וכותנה, וכן לסיבי משי, אך לא לצמר. הגוונים שהתקבלו הושפעו גם מסוג הסיב. בדומה לצבען הצהוב, גם הצבען האדום התאפיין בעמידות נמוכה יחסית לחשיפה לאור ולשטיפות במים.
מגוון הצבענים שהופקו מן הקורטם אומנם רחב, אך הם לא היו יציבים במיוחד בחשיפה לאור ובשטיפות במים. למרות זאת שימש קורטם הצבעים חלופה זולה לכרכום הגינה היקר בצביעת אריגים, ואף שימש בתעשיית זיופי הכרכום[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורטם הצבעים, באתר ITIS (באנגלית)
קורטם הצבעים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)- קורטם הצבעים, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
קורטם הצבעים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)- קורטם הצבעים, באתר Tropicos (באנגלית)
קורטם הצבעים, באתר GBIF (באנגלית)- קורטם הצבעים, באתר The Plant List (באנגלית)
קורטם הצבעים, באתר האינדקס הבין-לאומי לשמות צמחים (באנגלית)
קורטם הצבעים, באתר iNaturalist (באנגלית)
- קורטם הצבעים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Safflower גאמנון צמחים ומרפא - חריע
- ↑ חיים אלבוים, חריע, מסורת צמחי המשנה (ניצן תשפ"ה), עמ' 227-225, באתר ספריית אסיף.
- 1 2 נעמה סוקניק, זהר עמר, דוד אילוז, חוט וצבע באריגי ארץ-ישראל הקדומה, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, 2025, עמ' 177-1182, 296-297