קורט בכר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קורט בכר
Kurt Becher‏
אין תמונה חופשית
לידה 12 בספטמבר 1909
המבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 באוגוסט 1995 (בגיל 85)
ברמן, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות אס אס עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 8 באוגוסט 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה שטנדרטנפיהרר, Unterscharführer עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
הצלב הגרמני בזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורט אנדראס ארנסט בֵּכֶרגרמנית: Kurt Andreas Ernst Becher‏; 12 בספטמבר 19098 באוגוסט 1995) היה ראש המחלקה הכלכלית של האס אס בהונגריה לאחר כיבושה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכר היה סוחר תבואות מצליח, יליד המבורג, שהצטרף למפלגה הנאצית ב-1934. בשנת 1939 היה קצין בחיל הפרשים של האס אס בפולין, נמנה עם "יחידות גולגולת המת" אשר עסקו ברצח יהודים. בשנת 1943 קיבל אות הצטיינות- הצלב הגרמני מזהב, לאחר שנתיים נעשה שטאנדרטנפיהרר ועבר למטה האס אס בפולין.

בשנת 1944, זמן קצר לאחר שנכבשה הונגריה, הוא הגיע אליה כקולונל אס אס, בגיל 35. תפקידו הרשמי היה לספק סוסים וציוד ליחידות הוואפן אס אס. במקביל מילא תפקיד מרכזי בהשתלטות האס אס על הגדול והחשוב בתאגידים התעשייתיים בהונגריה, מפעלי מנפרד-וייס. בתמורה לרוב מניות התאגיד שעסק בתעשייה כבדה בייצור נשק, התחייב האס אס לאפשר ל-47 יהודים ממשפחות בעלי התשלובת לצאת לפורטוגל. בין תפקידיו היה גם האחראי על מחנות הריכוז.

בכר ניהל את הצד הפיננסי של עסקת "סחורה תמורת דם" מול ועדת העזרה וההצלה בבודפשט ובעיקר מול פעילי הוועדה ישראל קסטנר ויואל ברנד. בעסקה הוצע להעביר את יהודי הונגריה אל מחוץ לשטח הכיבוש הגרמני תמורת עשרת אלפים משאיות וסחורות. כתוצאה מהמשא ומתן, שאותו ניהל קסטנר, התירו הנאצים את יציאתה מהונגריה של רכבת ובה 1,684 יהודים שנבחרו על ידי קסטנר ועל ידי אוטו קומוי, יושב ראש ועד ההצלה. ברכבת היו בני משפחתו של קסטנר, חבריו, בעלי הון ששילמו עבור המסע, מגוון מייצג של הזרמים השונים ביהדות הונגריה (אורתודוקסים, נאולוגים, תנועות נוער ציוניות) וקבוצה של פליטים ויתומים מפולין. במקום להגיע לארץ נייטרלית כמובטח, הגיעה הרכבת למחנה ברגן בלזן. קסטנר סבר כי רכבת זו תהווה תקדים ולאחריה תצאנה רכבות נוספות, אך תקוותו לא התגשמה.

לאחר שהעסקה לא יצאה אל הפועל החל בכר לנהל משא ומתן על סחורה תמורת הפסקת השמדת היהודים, עם סאלי מאייר נציג הג'וינט בשווייץ ועם קסטנר. פגישות המשא ומתן התנהלו על הגבול בין שווייץ לאוסטריה. משא ומתן זה הביא לשחרורם של נוסעי הרכבת בשתי קבוצות. 318 מאנשי הרכבת שוחררו באוגוסט 1944 ונשלחו לשווייץ, ובדצמבר נשלחו לשווייץ גם יתר 1,366 הנוסעים. למרות שסאלי מאייר עסק בעיקר במשיכת זמן ולא הייתה לו סמכות לתת לבכר דבר, המשא ומתן נמשך 6 חודשים והוא גרם להימלר לעצור את גירוש יהודי הונגריה.[1]

בחורף 1944–1945 ביקר קסטנר בשווייץ, אך חזר מרצונו החופשי משווייץ הבטוחה לגרמניה ונסע עם קורט בכר לברלין, בניסיון להציל את שרידי היהודים שנותרו במחנות הריכוז.

לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה מסר קסטנר עדות בכתב בבית הדין הגרמני לדה-נאציפיקציה, שעסק בטיהור גרמניה ואוסטריה מאנשי המשטר הנאצי. בעדותו תיאר קסטנר באור חיובי את פעולתו של קורט בכר במסגרת מאמצי ההצלה (לפי התחייבות קודמת, בזמן המשא ומתן על ההצלה) ובכך עזר לו להיחלץ בשלום. קסטנר מסר בתצהיר שלו: "אין כל ספק בכך שבכר נמנה עם מנהיגי האס־אס המעטים שהיה להם העוז להתייצב נגד תוכנית ההשמדה ואשר עשו ניסיון להציל חיי אדם". לדבריו, הודות להתערבותו של בכר נמנעה השמדתם של 85 אלף יהודים מגטאות בודפשט ושבשלב האחרון של המלחמה בכר נאבק עם הימלר למען העברת יושבי מחנות הריכוז לידי צבאות בעלות הברית. קסטנר טען כי "בכר עשה כל מה שהיה בגדר אפשרויותיו ומעמדו כדי להציל חיים חפים מפשע מבולמוס הרציחה העיוור של המנהיגים הנאצים, על כן לא פקפקתי אף לרגע בכוונותיו הטובות". בסוף מכתבו כתב קסטנר שלדעתו ראוי בכר "להתחשבות האפשרית המלאה ביותר".[2] על סיועו לבכר כתב קסטנר לאליעזר קפלן: "לפני שלושה חודשים הוזמנתי בתור עד לנירנברג. השתמשתי בהזדמנות זו כדי לשוחח עם קורט בכר. בכר היה קולונל אס אס לשעבר אשר שימש קצין קשר ביני לבין הימלר במשך פעולות ההצלה ושוחרר בינתיים על ידי שלטונות הכיבוש הודות להתערבותי האישית. השיחה נסבה על הנושאים הכספיים המעניינים אותנו."[3] במשפט הדיבה בעניינו של קסטנר, היה זה הסעיף היחיד שבו התקבלה בבית המשפט העליון הגנת "אמת דיברתי" של מלכיאל גרינוולד ביחס להאשמותיו את קסטנר.[4]

לאחר המלחמה ביצע עסקים נרחבים עם ממשלת ישראל ובשנת 1960 הוא היה אחד מאנשי העסקים העשירים ביותר בגרמניה המערבית, עם נכסים מוערכים של 30 מיליון דולר.

בכר שימש כעד תביעה במשפט אייכמן. את העדות מסר בפני בית המשפט בעיר ברמן בגרמניה.[5] בכר חשש לבוא להעיד בירושלים כיוון שהיועץ המשפטי לממשלה סירב לתת לו חסינות מפני חקירה ומעצר.

בשנת 1962 ביקש התובע הראשי בעיר פרנקפורט לעצור את בכר, באשמת גזל רכוש וסחיטה באמצעות איומים, על פעולתו במלחמת העולם השנייה. בית המשפט בעיר דחה את הבקשה וקבע שמעשיו של בכר היו סבירים לאור הנסיבות אליהם נקלע.[6]

בשנת 1994 התראיין לאילנה דיין בתוכנית "עובדה".


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה באואר, השואה - היבטים היסטוריים, רעננה: ספרית פועלים מורשת - בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ', 1982
  2. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, ה, 1, עמ' 254.
  3. ^ מכתב מיום 26 ביולי 1948 מוצג הגנה 22 ב ת"פ (י-ם) 124/53 היועץ המשפטי לממשלה נגד מלכיאל גרינוולד, פ"מ מד 5.
  4. ^ ראו: על המשפט והבירור בעניין יחסיהם של קסטנר ובכר, באתר יד ושם.
  5. ^ ביהמ"ש הגרמני הראה לבכר השאלות לפני הקירתו, למרחב, 5 ביולי 1961
  6. ^ ד"ר פ. ארנסברג, המנהל המסחרי של הס"ס בכר טוהר על יד י בית דין גרמני, מעריב, 15 במאי 1962