קורניליה ברגמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קורניליה ברגמן
אין תמונה חופשית
לידה 1 בינואר 1961 (בת 58)
וירג'יניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט רוברט ויינברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
פרסים והוקרה
  • פרס פריצת דרך במדעי החיים (2013)
  • פרס קאוולי במדעי המוח (2012)
  • Hodgkin-Huxley-Katz Prize Lecture (2012)
  • מדליית בנג'מין פרנקלין (2015)
  • פרס פרל של אוניברסיטת צפון קרולינה (2010)
  • פרס ו' אלדן ספנסר (1997)
  • פרס ריצ'רד לונסברי (2009)
  • עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
  • חבר ארגון הביולוגיה המולקולרית האירופאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג ריצ'רד אקסל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורניליה איזבלה "קורי" ברגמן (באנגלית: Cornelia Isabella "Cori" Bargmann; נולדה ב-1961 בוירג'יניה) היא נוירוביולוגית אמריקאית, אשר ידועה בזכות עבודתה המגדירה את השפעת הגנים והסביבה על ההתנהגות של תולעי קיינורהבדיטיס אלגנס.

פרופ' ברגמן זכתה במס' פרסים ומענקים על מחקרה: פרס 'קאוולי' בתחום מדעי המוח בשנת 2012, פרס 'פריצת הדרך במדעי החיים' ב-2013 וב-2016 פרס 'פרס אדוארד מ. סקולניק למדעי המוח'.

כיום קורניליה ברגמן היא חוקרת וראש מעבדת מעגלים עצביים והתנהגות באוניברסיטת רוקפלר, ניו יורק.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורניליה ברגמן נולדה ב-1961 בווירג'יניה וגדלה באת'נס, ג'ורג'יה. ע"פ ברגמן העובדה שמשפחתה הייתה משכילה, עודדה אותה לממש את חיבתה למדע כבר בחטיבת הביניים והתיכון. עבודתה הראשונה במעבדה, הכנת מזון זבובים במעבדת ביולוגיה, הייתה במהלך לימודי התואר הראשון שלה באוניברסיטת ג'ורג'יה (בה אביה עבד כפרופסור למדעי המחשב וסטטיסטיקה).

ראש מעבדת הביולוגיה וויאט אנדרסון התעניין בברגמן והציג אותה לסידני קושנר במחלקת גנטיקה, שם היא עבדה במקביל ללימודי התואר בביולוגיה מולקולרית. העבודה שעשתה במחלקת הגנטיקה עזרה לה במחקריה העתידיים.[1] ב-1981 סיימה את לימודיה באוניברסיטת ג'ורג'יה עם תואר בביוכימיה ונסעה למסצ'וסטס על מנת להמשיך את לימודיה בהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT - Massachusetts Institute of Technology). היא סיימה את לימודיה ב-MIT בשנת 1987 עם דוקטורט בביולוגיה של הסרטן.[1]

במהלך הדוקטורט למדה ברגמן על מנגנונים מולקולריים של תאי הסרטן במעבדה של רוברט ויינברג. שם לקחה חלק במחקר הקיים על גני ראס (Ras genes) ותפקידם בגידולי סרטן בגוף האדם ועזרה לזהות את המוטציה המפעילה את הראס בסרטן השלפוחית. נוסף לכך, ברגמן תרמה רמות למחקר על ה-neu, אונקוגן שהתברר כקשור לסרטן השד, דבר שמאוחר יותר הוביל מדענים לפריצת דרך בנושא.[1]

לאחר הלימודים נשארה לעבוד ב-MIT במעבדה של פרופסור ה. רוברט הורביץ. במעבדה זו התוודעה לתולעי ק. אלגנס, והחלה להתעניין במערכת העצבים וההתנהגות. מורכבות הנושא הרתיעה אותה, אך שיחה עם דייוויד בולטימור (חבר סגל ב-MIT וחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה) שיכנעה אותה והיא החלה את עבודתה על הגדרת השפעת הגנים והסביבה על התנהגות תולעי ק. אלגנס על ידי ניתוח המעגלים העצביים והגנים, הקולטנים והמולקולות המעורבות בהתנהגות.[2]

במחקרה הראשון בנושא ברגמן השתמשה בצריבה (אבלציה) בלייזר כדי להראות כי קבוצות נוירונים מסוימות בגוף התולעת (ק. אלנגס) חשובות לתגובת ההגבה של התולעת לכימיקלים שונים. עוד תוצאה שעלתה מהמחקר היא גילוי קבוצת הנוירונים האחראית להכנסת התולעת לשלב אלטרנטיבי הנקרא "dauer larva" (שלב התפתחותי אלטרנטיבי של תולעים ק. אלנגס בה הזחל נכנס לסוג של קיפאון ויכול לשרוד בתנאים קשים).[1] מחקר זה היה הראשון מסדרת מחקרים שמטרתם למפות את קבוצות הנוירונים במוח התולעת ולהגיע להבנה עמוקה יותר של המעגלים העצביים וההתנהגות שלה.

ב-1995 הוצעה לברגמן עבודה כעוזרת מרצה באוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו ובמקביל המשיכה במחקריה. הפעם התמקדה ברגמן בחוש הריח ברמה המולקולרית. מחקרה הוביל לתגליות על מנגנוני הבסיס של החושים ולגילוי מולקולה שתפקידה ליצור קשרים בין הנוירונים במהלך פיתוחם.[2] עבודה זו תרמה להבנה עמוקה יותר של המוח, התפתחות נוירונים והיכולת החושית.

שלוש שנים לאחר מכן (1998) הועלתה לדרגת פרופסור וב-1999 מונתה לסגן יו"ר המחלקה לאנטומיה.

ב-2004 החלה לעבוד באוניברסיטת רוקפלר בניו יורק כראש המעבדה למעגלים עצביים והתנהגות ע"ש לולו ואנתוני וונג, כמרצה וכחוקרת רפואית של הווארד יוז, שם היא נמצאת עד היום. ברגמן והצוות שלה חוקרים כיצד גנים אחראים על ההתפתחות, התפקוד וההתנהגות העצבית. במעבדה נעשה שימוש בתולעי ק. אלגנס, בזכות חוש הריח הרגיש שלהם.[1]

פרסים ותפקידים חשובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[3][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2004- פרס קמאלי בינלאומי על מדעי המוח הבסיסיים והקליניים
  • 2009- פרס ריצ'רד לונסברי בביולוגיה וברפואה
  • 2010- פרס פרל-אונק בתחום מדעי המוח
  • Dart / NYU -2012 ביוטכנולוגיה פרס הצטיינות
  • 2012- פרס קאוולי בתחום מדעי המוח
  • 2013- פרס פריצת דרך במדעי החיים
  • 2014- מדליית בנג 'מין פרנקלין במדעי החיים
  • 2016- פרס אדוארד מ. סקולניק במדעי המוח

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Melissa Marino, Biography of Cornelia I. Bargmann, PMC
  2. ^ 2.0 2.1 The Kavli Prize: “Cornelia Bargmann, Winfried Denk, Ann M Graybiel”, Wayback Machine, ‏3.12.13
  3. ^ Cori Bargmann, Ph.D, The Rockefeller University site