קורנליס שוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטוני ואן דייק, דיוקן של קורנליס שוט

קורנליוס שוטגרמנית: Cornelis Schut;‏ 13 במאי 1597 באנטוורפן - 29 באפריל 1655 באנטוורפן)[1] היה צייר פלמי, חרט ומעצב שטיחים שהתמחה בסצנות דתיות ומיתולוגיות. ישנה ההערכה שהוא התמחה אצל רובנס. הוא טיפל בנושאים נגד הרפורמציה בסגנון הבארוק המאוחר. לאחר שהות באיטליה עבד בעיקר באנטוורפן שם היה אחד מציירי הנושאים ההיסטוריים המובילים במחצית הראשונה של המאה ה-17.[2]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורנליוס שוט נולד באנטוורפן כבנם של וילם שוט וסוזנה שרנילה. אין רישומים על הכשרתו האמנותית. הוא מוזכר לראשונה כתלמידו של פיטר פול רובנס על ידי ההיסטוריון מהמאה ה-18 ג'ייקוב קמפו ויירמן. אף שהרלוונטיות של מקורותיו של וויירמן לא ברורה, עדיין מניחים כי שוט היה תלמידו של רובנס מאחר שרובנס היה פטור מרישום תלמידיו בגילדת האמנים באנטוורפן. יצירותיו המוקדמות של שוט קרובות יותר לסגנון של צייר מוביל אחר בהיסטוריה של אנטוורפן אברהם יאנסנס, וייתכן והיה קשר כלשהו עם הסדנה שלו. שוט הפך לחבר בגילדה באנטוורפן בשנת 1618.[1]

שוט נסע לאיטליה לאחר 1618. כשהיה ברומא היה חבר מייסד בנטפוכלס, אגודה של אמנים הולנדים ופלמיים שעבדו ברומא. שם היה נהוג לאמץ כינוי בנוסף לשם הרשמי, שוט קיבל את הכינוי ״ברודזק״ (שקית לחם).[1]

קורנליס שוט, סדנתו של וולקן, 1617

מ־13 בינואר 1627 עבד על ציורי קיר בווילה "קזינו פסקאטורה" שנמצא בפרסקטי, בבעלות ג'ורג'יו פסקאטורי בנקאי איטלקי עשיר ופטרון ממוצא פלמי. הוא שיתף פעולה בפרויקט זה עם הצייר ההולנדי וגם חבר הבנטפוכלס טימן ארנץ קרכט. משימה זו סייעה לביסוס הקריירה של שוט באיטליה, שכן פסקאטורי היה איש עשיר ובעל השפעה, ונלהב לסייע לבן ארצו באיטליה. פטרון חשוב נוסף ברומא היה הבנקאי האיטלקי האצילי ואספן האמנות וינצ'נזו ג'וסטיניאני שהזמין ממנו שתי יצירות דתיות גדולות. חסות זו הראתה בבירור את ההערכה ממנה נהנה שוט ברומא. הוא גם משך את תשומת ליבו של פוסין הצעיר שהתגורר אז ברומא במעונו של הפסל הפלמי פרנסואה דוקזנוי. עבודותיו המוקדמות של פוסין השאילו כמה מוטיבים מיצירותיו של שוט שנעשו עבור וינצ'נזו ג'וסטיניאני.[2]

תוכניותיו של שוט ברומא הופרעו כאשר ב־16 בספטמבר 1627 הוא נכלא בגין הרג של אמן בשם ג'וסטו. זמן הכלא שלו היה קצר שכן ב־2 באוקטובר הוא כבר שוחרר בזכות התערבותה של האקדמיה די סן לוקה, אגודת האמנים ברומא. לאחר מכן עזב את רומא והיה בשנים 28–1627 בפירנצה.[2] ידוע כי הוא עיצב שטיחי קיר עבור מפעל השטיחים החשוב ביותר באיטליה שנוסד בשנת 1546 בפירנצה על ידי הדוכס הגדול מדיצ'י קוסימו הראשון.[3]

קורותיו לאחר זמן זה אינן ברורות. הוא מוזכר שוב בספטמבר 1631 באנטוורפן כאשר הופיע בפני נוטריון לעריכת חוזה נישואים. ב־7 באוקטובר 1631 נשא קורנליוס שוט את קתרינה ג'נסינס, שהייתה ממשפחה אמידה. אשתו נפטרה ב־29 בספטמבר 1637 והותירה את האמן עם שלושה ילדים, שניים מהם מתו צעירים. האמן נישא בשנית בשנה לאחריה עם אנסטסיה סקליארס איתה נולדו לו שני בנים ושתי בנות.[4]

שוט נהנה מהצלחה אמנותית עם שובו לאנטוורפן שם ייצר בעיקר יצירות לכנסיות המקומיות. הוא צייר בסגנון הבארוק שהפך לפופולרי אז בפלנדריה. במיוחד גדולתו הייתה לייצר קישוטים לתקרה בסגנון האיטלקי המונומנטלי, יכולת קישוט שנחשבה מאוד על ידי פטרונים במולדתו. דוגמה לכך היא הקתדרלה באנטוורפן.[2]

קורנליס שוט, הכתרת הבתולה

שוט מילא תפקיד בולט בפרויקט הדקורטיבי לרגל הכניסה המלכותית של הקרדינל אינפנטה פרדיננד בשנת 1635 לאנטוורפן ובגנט. (אירוע בו היה רובנס אחראי על העיצוב האמנותי הכולל). הוא שיתף פעולה עם גספארד דה קרייר, ניקולא רוזה, יאן סטאדיוס ואחרים בפרויקטים אלה.[1] בגנט שוט צייר את כל הקישוטים שנעשו לכניסה המלכותית לעיר. שוט סיפק יותר ממאה תחריטים עבור משימה זו.[4]

בשנת 1643 הכריזו ראשי המיליציה האזרחית באנטוורפן, על תחרות למזבח חדש בקתדרלת אנטוורפן. שוט ותומאס וילבוארטס בוסצ'רט הוזמנו להגיש לתחרות זו ציור בנושא מות הקדושים של סנט ג'ורג'. שתי העבודות הוצגו ולבסוף פסק צוות של שישה שופטים אמנים לטובת שוט.[4]

שוט נפטר באנטוורפן ב־29 באפריל 1655 זמן קצר לאחר מות אשתו השנייה. הוא נקבר ב -1 במאי 1655 בכנסיית סנט וויברורד באנטוורפן בקבר שחולק עם אשתו השנייה.[4] הקבר וכיסוי השיש שלו עדיין קיימים בכנסייה.[5]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוט היה אמן רב גוני שהפיק ציורי שמן, פרסקו, חריטות, רישומים. בעיקר היה צייר סצנות היסטוריות של נושאים דתיים ומיתולוגיים.

בעבודתו המוקדמת רואים את השפעתו של אברהם יאנסנס. בשהייתו ברומא במהלך 1624 ופירנצה בשנת 1627, הוא אימץ אלמנטים מסגנון הבארוק של פייטרו דה קורטונה, גרוצ'ינו. סגנון זה מאופיין בין היתר בתחושה חזקה של פאתוס, שבה אור וצבע ממלאים תפקיד חשוב. בסגנונו של שוט, המאופיין על ידי עיצובים חזקים, ישנם ניגודים חדים של אור והבעות פנים קיצוניות. יש זיקה מסוימת ליצירתו של פדריקו בארוצ'י, שמילא תפקיד מרכזי בהתפתחות הציור הבארוקי.[3] הדבר בולט במיוחד בעבודתו באנטוורפן החל משנת 1630 (או אולי קודם לכן), שם ניתן לזהות את הסגנון של בארוצ'י בהשפעות המרחביות, בתנוחות הבלתי יציבות והרגשניות של הדמויות ובאפקטים של האור.[2] הסגנון של שוט כמעט ולא השתנה בקריירה המאוחרת שלו, אלא שהצבעים שהשתמש בהם נעשו פחות אינטנסיביים ועבודות המברשת שלו מעט יותר משוחררות.[3]

מלבד כמה מוטיבים וסידורי קומפוזיציה, עבודתו של שוט מציגה מעט דמיון סגנוני לזה של רובנס. מיומנותו של שוט בפרשנות הנושאים של הרפורמציה הובילה לקבלת משימות רבות בכנסיות ובמנזרים באנטוורפן, בריסל, גנט, ברוז' וקלן.[3]

קורנליס שוט, מוזיקה - שטיח קיר, חלק מסדרת שבעת האומנויות.

שוט יצר כמה עיצובים מלאי דמיון בנושאים מיתולוגיים ואלגוריים בציורים שלו לסדרת שטיחי קיר בנושא שבע האומנויות. הסדרה כללה שמונה שטיחים, שבעה שהוקדשו לכל אחת מהאמנויות ועוד אחת המתארת את יכולת השילוב שלהן. ניתן לפרש את הסדרה כאלגוריה של מלחמה ושלום. דוגמה לשטיחים בסדרה היא האלגוריה למוזיקה. במרכז הגבול העליון של שטיח קיר זה נמצא פס עם הכיתוב בלטינית: "מלחמה מדכאת את האומנויות התומכות בה". השטיח תוכנן גם על ידי קורנליוס שוט. הציורים נשזרו בברוז' בין השנים 1655–1675.[6] וגם נארגו בסדנאות בריסל.[7]

שיתופי פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שהיה מקובל באנטוורפן של המאה ה-17, שוט לעיתים קרובות שיתף פעולה עם אמנים אחרים שהיו ציירים מומחים. הוא הוסיף דמויות לקומפוזיציות של צייר פנים הכנסיות פיטר נייף הזקן. שוט שיתף פעולה עם ציירי פרחים כמו דניאל שג'רס ופרנס ייקס על מה שנקרא 'ציורי זר' (גרלנד). ציורים אלה הם סוג של טבע דומם שהומצא באנטוורפן על ידי יאן ברויגל האב. ציורים אלה מראים בדרך כלל זר פרחים סביב תמונה או דיוקן. ציורי גרלנד היו בדרך כלל מתבצעים בשיתופי פעולה בין אמנים המומחים לטבע דומם ובין צייר דמויות.[8] דוגמה לשיתוף פעולה בין שוט לצייר פרחים על ציור זר הוא הקומפוזיציה "לידת השושנה האדומה" בה צוירו הדמויות במרכז על ידי שוט וזר הפרחים נצבע על ידי פרנס ייקס.

יצירותיו בוצעו על ידי חרטים מובילים באנטוורפן ובהם הנס ויטדוק, ונסלאוס הולאר ולוקאס וורסטרמן, אף שהיה בעצמו תחריטן מוכשר. קורנליוס עשה תחריטים לעבודותיו שלו. הוא יצר סדרת תחריטים בנושא האומנויות הליברליות הדומות לעיצובים שלו בציורים באותו נושא. הוא גם יצר תחריטים קטנים דקורטיביים רבים של ילדים.[9]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Vlieghe, Hans (1998). Flemish Art and Architecture, 1585-1700. Pelican History of Art. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-07038-1
  • Hairs M.-L., Dans le sillage de Rubens: les peintres d'histoire anversois au XVIIe siècle, Bibliothèque de la Faculté de philosophie et lettres de l'Université de Liège. Publications exceptionnelles. 4, 1977

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קורנליס שוט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Cornelis Schut at the Netherlands Institute for Art History
  2. ^ 1 2 3 4 5 Hans Vlieghe, Cornells Schut in Italy, in Hoogsteder & Hoogsteder, 11 May 2010 Archived 28 January 2016 at the Wayback Machine
  3. ^ 1 2 3 4 Hans Vlieghe, "Schut, Cornelis, I" in: Oxford Art Online. Oxford University Press, access date: 3 December 2013
  4. ^ 1 2 3 4 Frans Jozef Peter Van den Branden, Geschiedenis der Antwerpsche schilderschool, Antwerpen, 1883, p. 757-765 (in Dutch)
  5. ^ Parochiekerk Sint-Willibrordus at Onroerend Erfgoed (in Dutch)
  6. ^ Thomas P. Campbell, Pascal-François Bertrand, Jeri Bapasola, Tapestry in the Baroque: Threads of Splendor, Metropolitan Museum of Art (New York, N.Y.), Metropolitan Museum of Art, 2007, p. 210-214
  7. ^ Tapestry: The Music at the Hermitage
  8. ^ Ursula Härting, Review of Susan Merriam, Seventeenth-Century Flemish Garland Paintings. Still Life, Vision and the Devotional Image
  9. ^ Art Gallery of South Australia, Julie Robinson, The age of Rubens & Rembrandt: old master prints from the Art Gallery of South Australia; Dutch and Flemish etchings, engravings and woodcuts from the sixteenth and seventeenth centuries, Art Gallery Board of South Australia, 1993, p. 37