קורפוס הפאנצר ה-56 (ורמאכט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קורפוס הפאנצר ה-56
LVI. Panzerkorps
מדינה גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית  גרמניה הנאצית
שיוך ורמאכטורמאכט  ורמאכט
סוג קורפוס
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 15 בפברואר 1941
פירוק היחידה 2 במאי 1945
מלחמות
פיקוד
מפקדים מפקדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורפוס הפאנצר ה-56גרמנית: LVI. Panzerkorps) היה קורפוס שריון של הוורמאכט במהלך מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הקורפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקורפוס גויס בגרמניה ב-15 בפברואר 1941 בשם "הקורפוס הממונע ה-56", והועמד תחת פיקוד אריך פון מנשטיין.

מבצע ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מבצע ברברוסה פיקד פון מנשטיין על הקורפוס כחלק מארמיית הפאנצר הרביעית ולאחר מכן חלק מהארמייה ה-16 במסגרת קבוצת ארמיות צפון, ולחם עמו בקרב על לנינגרד. ב-13 בספטמבר 1941 מסר פון מנשטיין את הפיקוד על הקורפוס לפרדיננד שאל, ובמהלך הקרב על מוסקבה לחם שאל עם הקורפוס כחלק מארמיית הפאנצר השלישית, ולאחר מכן כחלק מהארמייה התשיעית.

החזית המזרחית 1942 - 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ 1942 הוסב הקורפוס לקורפוס פאנצר, והשתתף בין היתר בלחימה כנגד הפרטיזנים כחלק מהארמייה התשיעית, מהארמייה הרביעית ומהארמייה השנייה לסירוגין במסגרת קבוצת ארמיות מרכז. ב-1 באוגוסט 1943 מונה פרידריך הוסבאך למפקד הקורפוס. ב-14 בנובמבר 1943 פרש הוסבאך לחופשה קצרה, וב-19 בדצמבר חזר לפקד על הקורפוס. ב-30 במאי 1944 הועבר הקורפוס תחת פיקוד ארמיית הפאנצר הרביעית במסגרת קבוצת ארמיות צפון אוקראינה שהפכה בהמשך לקבוצת ארמיות A, ולחם עימה בקרבות באוקראינה. ב-15 ביוני 1944 מונה יוהנס בלוק למפקד הקורפוס. בנובמבר 1944 הועבר הקורפוס תחת פיקוד הארמייה התשיעית במסגרת קבוצת ארמיות מרכז ובהמשך במסגרת קבוצת ארמיות A, ולחם עימה במבצע ויסלה-אודר, שבמהלכו הוחלף מפקד הקורפוס ברודולף קוך-ארפאך.

הקרב על ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 באפריל 1945 מונה הלמוט ויידלינג למפקד הקורפוס שהיה חלק מהארמייה התשיעית בפיקודו של גנרל תאודור בוסה. הארמייה הזאת הייתה חלק מקבוצת ארמיות ויסלה בפיקודו של גנרל גוטהרד היינריצי שהצליחה להדוף את הרוסים ביום הראשון של הקרב על ברלין אבל אחר כך נאלצה לסגת.

ב-16 באפריל 1945 נפתח הקרב על ברלין. לאחר קרבות עזים נאלץ ויידלינג לסגת כדי להימנע מכיתור. באותו זמן פשטה שמועה שהוא העתיק את מפקדתו מדרום מזרח לברלין אל דבריץ מצפון לפוטסדם וממערב לברלין. כאשר נודע הדבר לבוסה והיטלר הם הורו להדיחו לאלתר, להעמידו למשפט צבאי ולהוציאו להורג. כשהודיע לו הנס קרבס על כך עזב ויידלינג את יחידתו ומיהר להפגש עם היטלר בפיהררבונקר.

הוא נפגש עם היטלר ב-22 באפריל 1945 והציג לפניו את פרטי הקרב הנכונים וכי נסוג 1-2 ק"מ בלבד כדי לא להיות מכותר והקורפוס שלו נמצא ממזרח לברלין ומגן עליה. היטלר התרשם ממנו ולא רק שביטל את החלטתו להוציאו להורג אלא שמינה אותו למחרת, ב-23 באפריל 1945, למפקד העיר ברלין. ויידלינג קבל בעל כרחו את התפקיד הבלתי אפשרי היות שידע שהמצב אבוד הוא השיב לקרבס שהודיע לו על המינוי: "חבל שלא הורית לירות בי, כך לא הייתי חייב לשתות מכוס התרעלה". הוא קבע את מפקדתו בבנדלרבלוק. ב-29 באפריל 1945 הגיע לישיבה בפיהררבונקר, אמר להיטלר שהקרב אבוד והציע להקצות כוחות שיאפשרו לו לפרוץ מהבונקר אך היטלר סירב ולמחרת התאבד ובעקבותיו גבלס וקרבס.

ויידלינג שהיה המפקד הבכיר ביותר בעיר החליט להיכנע. הוא שלח תשדורת לרוסים על רצונו להיכנע. לאחר שנענה חיובית הוא שלח את ראש מטהו קולונל פון דופינג שהציע כניעה של כבוד והפסקת אש מיידית. לאחר מכן התמסר ויידלינג לרוסים, הובא למפקדתו של גנרל וסילי צ'ויקוב ברובע טמפלהוף וחתם על כתב הכניעה אור ליום 2 במאי 1945.

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע ברברוסה כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

הקרב על מוסקבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב על מוסקבה כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

הקרב על ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב על ברלין כלל הקורפוס את היחידות הבאות:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]