קורפוס יוריס קיוויליס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קורפוס יוריס קיוויליס
Corpus Iuris Civilis
Corpus Iuris Civilis 02.jpg
קורפוס יוריס קיוויליס, עותק מ-1583
מידע כללי
מאת יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור לטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורפוס יוריס קיוויליס (שלפעמים נהגה כ"קורפוס יוריס סיוויליס") (בלטינית: Corpus Iuris Civilis), או קוד החוקים הביזנטי, (בתרגום חופשי, "גוף החקיקה האזרחית") היה אוסף שיטתי של המשפט הרומי שנערך על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית במאה ה-6. קוד זה היה לבסיס של המשפט הקונטיננטלי, אחת משתי השיטות המשפטיות הנפוצות ביותר בעולם. בשנת 527 עלה יוסטיניאנוס לשלטון האימפריה הביזנטית ומיד החל בסדרת רפורמות. הוא הקיף עצמו באנשים מוכשרים, שהיו שאפתנים ועקשנים כמוהו. יוסטיניאנוס ניסה לייעל את הביורקורטיה ולא לשנות אותה, כפי ששאפו בעבר הקיסרים דיוקלטיאנוס וקונסטנטינוס. מלבד האחדת החוק והמשפט, הוא דאג גם לעקירת השחיתות ושיפור מערכת גביית המיסים[1].

נאומו של יוסטיניאנוס לסנאטורים בקונסטינופול בשנת 528 נפתח במילים:

דברים אלו, שנראה שקיסרים קודמים רבים ראו צורך לתקנם, אך שאף אחד לא העז לפעול בנוגע אליהם, החלטנו להצליח ולעשות בזמן זה, בעזרתו של אלוהים הכל יכול.

[2]

למעשה, דבר זה אינו נכון לחלוטין. תאודוסיוס השני, קיסר האימפריה הביזנטית ניסח קוד בשנת 438, שהיווה התקדמות לפתרון הבעיות, שיוסטיניאנוס ניסה לפתור בניסוח הקורפוס- אם כי גם לו כבר נוספו שינויים ותיקונים[3]. למרות זאת, יוסטיניאנוס היה נחוש לעלות על קודמיו[4][5]. נדמה שיוזמה זו של קיסר האימפריה הביזנטית, יוסטיניאנוס הראשון, החלה במטרה לשקם את ממלכתו ולאחד את רומא העתיקה תחת שליטתו, ולא במטרה ליצור שיטת משפט חדשה. הוא האמין שהדרך להחזרת האימפריה לגדולתה היא שיפוץ וחידוש מערכת החוק, מתוך אמונה שזו שליחותו הדתית. בימיו של יוסטיניאנוס, המנגנון הממשלתי התמודד עם שינויים חברתיים וכלכליים שהיו קשורים ליחסי הכנסייה והמדינה. יוסטיניאנוס שאף לאסוף את החוקים הקיימים לספר אחד, שהיה אמור להכריע בסוגיות המשפטיות בתמיכת האל. יוסטיניאנוס חשב שמפני שהחוקים ישוחררו לעולם תחת השראתו של האל הנצחי, הספר שייצא יהיה החוק התקף היחיד לעולם[6].

חלק ממטרת הקורפוס הייתה לחזק את כוחו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית על חשבון כוחה של האריסטוקרטיה[7], אך המטרה העיקרית הייתה לפתור בעיות הקשורות במשפט הרומי- מערכת שהייתה בנויה מתגובות קיסרים לבעיות נקודתיות שהובאו לתשומת ליבם, ללא אחידות או עמידה על סתירות אפשריות. בלבול בפרשנות וחוסר הבנה בנוגע לחוק היו נפוצים. המקור הבסיסי להחלטותיהם של משפטנים וסנאטורים נקרא ״שנים עשר הלוחות״, שנכתבו בשנת 450 לפנה״ס; על בסיס זה נוספו חוקים אזרחיים באימפריה לאורך מאות השנים הבאות[8].

בהתאם לרצונו של יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, מטרה נוספת של הקורפוס הייתה לבטל את המינות (נצרות) ולאחד את הסיעות הנוצריות השונות, שהמחלוקות ביניהן התרבו לאורך המאה ה-6[9]. בקודקס, פגניות הוצאה מחוץ לחוק והוכרזה פשע, כשהעונש על נוצרים שהשתתפו בפולחן פוליתאיסטי היה מוות. על פגנים נאסר להחזיק ברכוש ובמשרות ציבוריות, וניתנה להם ארכה של שלושה חודשים להתנצר, אם כי לא ברור כמה איסור זה נאכף. החוק הכריח את היהודים - ואולי אף את כלל האימפריה - להשתמש רק בתרגום השבעים לביבליה. לימודי פילוסופיה, אמנות והיסטוריה חילוניים הוצאו מחוץ לחוק ונעלמו כמעט לחלוטין (דוגמה לכך היא סגירת האקדמיה האפלטונית באתונה). הידע העולמי הופיע רק בפרספקטיבה נוצרית. נראה שתחום זה נחל אכיפה מוצלחת יותר[10].

בשנת 528 יוסטיניאנוס הורה לוועדה בת עשרה משפטנים, ובראשם המשפטן המנוסה טריבוניאנוס, לערוך קודיפיקציה של החוק הקיים. לספר זה מספר חלקים עיקריים:

  • ב-7 באפריל 529 פורסם הכרך הראשון של הקורפוס הקודקס הישן של יוסטיניאנוס(אנ') (codex vetus) שכלל את כל החוקים העתיקים שהיו ידועים ונאספו על ידי הוועדה, החל מימי אדריאנוס ועד ימיהם, תחת קטגוריות נושאיות. ניתנה הוראה שהקודקס ייכנס לתוקף בחג הפסחא של אותה השנה, 16 באפריל. קובץ זה דרש תיקונים במהרה, בין השאר בגלל חקיקה רבה שהקיסר עצמו יזם[11]. דוגמה ליוזמה שהקשתה על הבנת הקודקס היא ההוראה של יוסטיניאנוס לקרוא בפומבי את הקודקס לצד הטקסטים של מחוקקים רומיים עתיקים. דרישה זו בלבלה את הציבור. מסיבה זו[12] פורסמה גרסה נוספת של הקודקס, הקודקס בקריאה חוזרת (ראו בהמשך), ולכן הקודקס הישן בוטל במערב בשנת 534.
  • ב-16 בנובמבר 534 פורסם בחלק המערבי של האימפריה הקודקס בקריאה חוזרת(אנ') שכלל 12 ספרים ובו רוכזו כלל החוקים שהוצבו בכיכר העיר. בהתאם להצהרתו של יוסטיניאנוס, קודקס זה החליף במערב את הקודקס הישן של 529 החל מ-29 בדצמבר[13], הוסיף עליו חוקים שפורסמו מאז והשמיט חוקים שבוטלו או הוחלפו. ספר 1 דן בחוקים הנוגעים לכנסייה הנוצרית, ביחס למינים ולדתות אחרות (פרקים 9 ו-10 עוסקים ביהודים), ספרים 2–8 כוללים חוקים הקשורים למשפט הפרטי, ספר 9 עוסק בפשעים וספרים 10–12 כוללים משפט מנהלי. ההוצאה, שהורכבה מנובלות (Novels), פורסמה בלטינית וביוונית עתיקה, בהתאם לשפה בה דיברו בפרובינקיות השונות באימפריה. הנובלות שינו באופן מהותי את המשפט הרומי הקודם להן. אחת הנובלות המרכזיות היא אוסף 134 חוקים שנאספו בין השנים 535-556 בלטינית, שכוונו למערב האימפריה והיו לאחר מכן למקור למחקרים על הקורפוס באוניברסיטת בולוניה במאה ה-12[14]. אוסף נובלות נוסף בלטינית, שנאסף בשנת 557, יוחס למשפטן יוליאנוס מקונסטנטינופול וכונה Epitome Juliani. הוצע שהקובץ יוכנס לתוכנית הלימודים למשפטנים בקונסטנטינופול. Epitome Juliani הוא הקובץ היחיד מהקורפוס שזכה לפופולריות בימי הביניים המוקדמים, מפני שרבים החוקים בו שעסקו בזכויות הכנסייה. נובלה שלישית מרכזית היא אוסף 168 נובלות ביוונית, שהוכנסו לקורפוס על ידי יורשיו של יוסטיניאנוס, בעיקר טיבריוס השני קונסטנטינוס, קיסר האימפריה הביזנטית, סביב שנת 575. חלק מהנובלות מוזכרות במקורות אחרים, אך לא שרדו[15].
  • ״הדיגסטה״ היא גרסה חדשה, מקוצרת ועדכנית של הקודקס. ב- 15 בדצמבר יוסטיניאנוס כינס עשרה חברים, בראשות יואניס מקפדוקיה, שנועדה לערוך את הדיגסטה. על מנת להשלים את הדיגסטה, הוועדה סרקה כאלפיים עבודות משפטיות מרומא העתיקה, ביותר מ-1500 ספרים נפרדים- יותר מ-3,000,000 שורות כתבים מימי הרפובליקה הרומית ועד המאה ה-4, בעיקר כתבים מימי דיוקלטיאנוס. עריכת הטקסטים כללה גם את שינוי הנוסח הפולמוסי בו נכתבו במקור[16]. החומר המקורי, אותו יוסטיניאנוס כינה ״אוקיינוס נטול גבולות של למידה״, עסק בנושאים מגוונים מאוד. לאחר שחברי הוועדה בחרו את הטקסטים עליהם התבססו, הם ריכזו את התכנים השונים לפי נושאים וסידרו כרונולוגיה בכל נושא. כך נוצר אוסף חקיקה ברורה, שיכלה לקצר ולפשט הליכים משפטיים מורכבים. הדיגסטה הורכבה מחמישים כרכים, כשהעבודה הושלמה לאחר שלוש שנים, בשנת 533. נעשו פעולות להפצה מהירה וזולה של הדיגסטה לטובת תלמידי המשפטים ברומא, קונסטנטינופול וביירות. הנציבים השונים היו אחראים להפצת הדיגסטה בתחום שלטונם. הדיגסטה נועדה להנגיש את המשפט הרומי למציאות העדכנית של המאה ה-6 וכן להילמד על ידי תלמידים מתקדמים למשפטים, כשהם נדרשו להתמצא בו במהלך לימודיהם. כל מה שלא נכלל בדיגסטה הוצא מחוץ למערכת המשפט הרומי, כשטקסטים אחרים לא היו קבילים יותר בבתי המשפט[17].
  • קובץ למשפטנים מתחילים (Institutes), החלק השלישי שפורסם, והכיל לקט של מקורות מערכת המשפט הרומאית, הביזנטית וההלניסטית, בתוספת פרשנויות. פורסמו ב-21 בנובמבר 533 ונכנסו לתוקף ישר עם הדיגסטה, שפורסמה תשעה ימים לאחר מכן, 30 בנובמבר. בהקדמה לאינסטיטוציות, הקובץ יועד לתלמידים מתחילים למשפטים, בעוד שהדיגסטה יועדה למשפטנים מתקדמים. לפי ההקדמה, מחברי האינסטיטוציות היו טריבוניאנוס, תאופיליוס ודורותיאוס. יש באינסטיטוציות טקסטים זהים כמעט לטקסטים שמופיעים בקודקס ובדיגסטה. מבנה הטקסט דומה מאוד לטקסטים של המחוקק הרומי הקדום גאיוס, כשכנראה האינסטיטוציות נסמכו על כתביו.

על אף שיוסטיניאנוס והמשפטנים שלו נסמכו על החקיקה הרומית, הסמכות החוקית החדשה הייתה השליט-במיוחד כשהשליט היה נוצרי. בימיו, הגדרת ההשתייכות לקהילה הרומית השתנתה מזהות אזרחית לזהות דתית, כפי שהדבר מתבטא בחוקים הדתיים שבקורפוס. לשילוב זה בין החוק האימפריאלי לנצרות היה משקל רב בתפיסת המלוכה האירופית בימי הביניים[18]. הניסיון לקיים מערכת משפטית עתיקה לצד חקיקה קיסרית חשף במהירות את הבעייתיות ביומרה ליצור חוקים ודאיים וחד-משמעיים. מפרשי החוקים העתיקים כלל לא הסכימו אחד עם השני ונטו להתפלמס רבות, כשטיעוניהם לא בהכרח תאמו את החקיקה של הקורפוס. המשפטנים לא הצליחו ביצירת ודאות משפטית חדשה ובלתי מעורערת, ולכן הקורפוס הפך לחסר משמעות במרוצת השנים עד לתחייתו במאה ה-12 באוניברסיטת בולוניה, כשהקודקס הנשכח של יוסטיניאנוס התגלה על ידי המרצה אירנריוס. בעקבותיו ה"פוסט-גלוסטרים" (המאה ה-13) לקחו על עצמם לפרש את קוד יוסטינאנוס ולתת לו פרשנות "מודרנית". קבוצה זו של מלומדים החלו לחקור וללמוד את המשפט הרומי שכאמור נעלם מפני השטח והחלו להפיץ אותו ברחבי אירופה. התרגום היווני לקורפוס נותר הבסיס לחוק הביזנטי למשך כמעט אלף שנים, עד כיבוש קונסטנטינופול בשנת 1453. הניסיון של יוסטיניאנוס להפיץ את הקורפוס למערב לא צלח. לאחר שהתגלה מחדש באוניברסיטת בולוניה, הפך למקור העיקרי לחוק הקונטיננטלי במערב ודרום אירופה[19].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרי החוקים של יוסטיניאנוס קיסר (Corpus Juris Civilis). כרך א': האינסטיטוציות (Institutiones), מתורגמות מרומאית לעברית בצרוף מבוא, הערות, טבלאות ומפתחות מאת ד"ר שמואל אייזנשטדט. ירושלים: הוצאת המשפט, תרפ"ט-1929.
  •  (Some Reflections on Codification and Case Law in the Twenty-First Century" Arthur Taylor von Mehren, 31 U.C. Davis L. Rev. 659 (1997-1998"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Gregory, Timothy E. A History of Byzantium. Malden: Wiley-Blackwell, 2010. pp. 83-84
  2. ^ .Humfress, Caroline. Law and Legal Practice in the Age of Justinian. In: Mass, Michael (editor). The Cambridge Compainion to the Age of Justinian, 2005. pp 162-164
  3. ^ Gregory, Timothy E. A History of Byzantium: ibid
  4. ^ Mass, Michael (editor). The Cambridge Compainion to the Age of Justinian: ibid
  5. ^ Mass, Michael. Roman Questions, Byzantine Answers: Countours of the Age of Justinian. In: Mass, Michael (editor). Age of Justinian, 2005. pp. 4
  6. ^ Humfress, Caroline. The Cambridge Companion to the Age of Justinian: pp. 162-164
  7. ^ Haldon, John. Economy and Administration: How Did the Empire Work?. In: Mass, Michael (editor). The Cambridge Companion to the Age of Justinian, 2005. pp. 28
  8. ^ Humfress, Caroline. The Cambridge Companion to the Age of Justinian: pp. 164-167
  9. ^ Mass, Michael. Age of Justinian: pp. 14
  10. ^ Mass, Michael. Age of Justinian: pp. 6-7, 15-18
  11. ^ Gregory, Timothy E. A History of Byzantium: ibid
  12. ^ Humfress, Caroline. The Cambridge Compaion to the Age of Justinian: pp. 164-167
  13. ^ Humfress, Caroline. The Cambridge Companion to the Age of Justinian: pp. 164-165
  14. ^ Schiller, Arthur A. Roman Law: Mechanismsof Development. Hague: De Gruyter, 1978. pp. 39
  15. ^ Kearley, Timothy G. The Creation and Transmission of Justinian's Novels. Law Library Journal 102 (2010): pp. 377-398
  16. ^ Humfress, Caroline. The Cambridge Companion to the Age of Justinian: pp. 165
  17. ^ Humfress, Caroline. The Cambridge Companion to the Age of Justinian: 162-167
  18. ^ Mass, Michael. Age of Justinian: pp. 22
  19. ^ Padoa-Schioppa, Antonio. A Hisoty of Law in Europe- From the Early Middle Ages to the Twentieth Century. Cambridge: Cambridge University Press, 2017. pp. 6-7