קו אדריאנסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קו אדריאנסה
Co Adriaanse
Co Adriaanse 2009.JPG
אדריאנסה, 2009
מידע אישי
לידה 21 ביולי 1947 (בן 73)
אמסטרדם, הולנד
שם מלא יאקובוס אדריאנסה
עמדה בלם
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1964 – 1970
1970 – 1976
דה וולווייקרס
אוטרכט

176 (0)
קבוצות כמאמן
1979 – 1983
1983 – 1984
1984 – 1988
1988 – 1992
1992 – 1997
1997 – 2000
2000 – 2001
2002 – 2005
2005 – 2006
2006 – 2007
2007 – 2008
2008 – 2009
2010 – 2011
2011 – 2012
2014 – 2015
זילברמיוון
א.ז. אלקמאר (סקאוט ומאמן נוער)
זוולה
דן האג
יונג אייאקס
וילם II
אייאקס
א.ז. אלקמאר
פורטו
מטלורג דונייצק
א-סד
רד בול זלצבורג
נבחרת קטר (אולימפית)
טוונטה
אוטרכט (יועץ טכני)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

יאקובוס "קו" אדריאנסההולנדית: Jacobus "Co" Adriaanse; נולד ב-21 ביולי 1947 באמסטרדם) הוא כדורגלן ומאמן עבר הולנדי. ששיחק בעמדת הבלם.

ככדורגלן שיחק אדריאנסה בעמדת הבלם, וערך קרוב למאתיים הופעות ליגה במדי אוטרכט. כמאמן הוביל אדריאנסה קבוצות בליגות הבכירות בהולנד, פורטוגל, אוקראינה, קטר ואוסטריה. בין הישגיו הבולטים הייתה העפלה עם קבוצת וילם II לשלב הבתים של ליגת האלופות, זכייה בדאבל עם פורטו ובאליפות אוסטריה עם רד בול זלצבורג, וכן זכייה בתואר מאמן העונה בהולנד ובפורטוגל.

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדריאנסה החל את קריירת המשחק הבוגרת בגיל 17, כאשר הצטרף ב-1964 לקבוצת העבר דה וולווייקרס מעיר הולדתו אמסטרדם. לקראת עונת 1970/1971 עשה את המעבר לליגת העל ההולנדית, כאשר חתם במדיה של אוטרכט. הוא שיחק בקבוצה במשך שש עונות, בהן רשם 176 הופעות בליגה הבכירה, אך פרש ממשחק ב-1976, כשהיה בן 29 בלבד.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1979, כשלוש שנים לאחר פרישתו, זכה אדריאנסה לתפקיד אימון ראשון, בקבוצת זילברמיוון החובבנית, בה אימן כארבע שנים. ב-1983 הצטרף לראשונה לא.ז. אלקמאר, בה שימש כסקאוט וכמאמן במחלקת הנוער של המועדון.

לקראת עונת 1984/1985, התמנה לראשונה לתפקיד מאמן בליגה הבכירה, בקבוצת זוולה. עונתו הראשונה על הקווים הסתכמה באכזבה, כאשר קבוצתו נשרה לליגת המשנה עם ארבעה ניצחונות ליגה בלבד ב-34 משחקים. אדריאנסה הוביל את זוולה לחזרה מהירה לליגה הבכירה, כאשר כבר בעונה הבאה סיים עמה במקום השני בליגת המשנה. הוא סיים את דרכו לאחר שתי עונות נוספות בליגה הבכירה, ובתום ארבע שנים בתפקיד.

לקראת עונת 1988/1989, עבר לאמן את דן האג מליגת המשנה. הוא הוביל אותה להעפלה לליגה הבכירה כבר בעונתו הראשונה בתפקיד, כאשר במקביל העפיל עמה עד לחצי גמר הגביע ההולנדי. במהלך עונת 1991/1992, עונתו הרביעית בתפקיד, פוטר לראשונה בקריירה מתפקיד המאמן. הוא פוטר ב-12 בפברואר 1992, כאשר קבוצתו נלחמת כנגד הירידה. בסיום אותה העונה נשרה הקבוצה לליגת המשנה.

ב-1992 התמנה אדריאנסה לתפקיד המאמן והמנהל המקצועי של מחלקת הנוער של אייאקס, יונג אייאקס, המשמשת גם כקבוצת המילואים של המועדון. הוא שימש בתפקיד במשך חמש שנים, ומיוחס לו חלק ניכר בהצלחת הקבוצה הבוגרת בזכייתה בליגת האלופות 1995, ובהעפלתה לגמר ליגת האלופות שני ברציפות עונה לאחר מכן, תחת לואי ואן חאל.

וילם II[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1997/1998 חזר אדריאנסה לתפקיד מאמן ראשי בליגה הבכירה, כאשר התמנה לתפקיד מאמן וילם II. עונה קודם לכן עוד נלחמה הקבוצה כנגד הירידה, אך תחת אדריאנסה רשמה הקבוצה שיפור משמעותי, וסיימה את העונה במקום החמישי, הגבוה ביותר שלה בליגה מזה עשור, והבטיחה את השתתפותה בגביע אופ"א עונה לאחר מכן. עונת 1998/1999 הייתה מהמשמעותיות בקריירת האימון של אדריאנסה. הוא הוביל את קבוצתו למקום השני בטבלה, מיקום השיא של המועדון בכל תולדותיו בליגה המקצוענית, ובכך הבטיחה קבוצתו את השתתפותה הראשונה אי פעם בליגת האלופות.

במסגרת עונת 1999/2000 בליגת האלופות, וילם II לא צלחה את שלב הבתים, וסיימה אחרונה בבית שכלל את ספרטה פראג, ספרטק מוסקבה ובורדו, עם שתי נקודות בלבד וללא ניצחון. בליגה המקומית סיימה הקבוצה במקום התשיעי בלבד, ובעקבות הכישלון להשיג את הכרטיס למפעל אירופי, התפטר אדריאנסה מתפקידו בתום העונה, ולאחר שלוש עונות בתפקיד.

אייאקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2000/2001, חזר אדריאנסה לאייאקס, הפעם בתפקיד המאמן הראשי. לאחר שנתיים בהן לא הצליחה הקבוצה להעפיל לליגת האלופות, שוב לא הצליחה אייאקס של אדריאנסה להיאבק על תואר האליפות, אך סיימה במקום השלישי בטבלה והבטיחה את השתתפותה במוקדמות הטורניר האירופי הבכיר. באותה העונה שיחקה הקבוצה בגביע אופ"א, אך כשלה כבר בסיבוב השני והודחה על ידי לוזאן.

בפתיחת עונת 2001/2002, הודחה אייאקס כבר במוקדמות ליגת האלופות על ידי סלטיק, ולא הצליחה להעפיל לשלב הבתים. סדרת תוצאות חלשה בליגה הובילה לפיטוריו של אדריאנסה ב-29 בנובמבר 2001, לאחר כשנה וחצי בתפקיד. יורשו, רונאלד קומאן, הוביל את הקבוצה לזכייה בדאבל באותה העונה. הקדנציה הקצרה של אדריאנסה באייאקס הייתה זכורה גם בעקבות התבטאויותיו השנויות במחלוקת בתקשורת, כולל התבטאויות חריגות כנגד נשיא קבוצת פ.ס.וו. איינדהובן, וכנגד כוכב העבר מרקו ואן באסטן שהיה מועמד להצטרף לצוות האימון.

א.ז. אלקמאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 2002, לאחר שנה מחוץ למגרשים, התמנה אדריאנסה לתפקיד מאמן א.ז. אלקמאר. בעונת הבכורה שלו ייצב את מצבה של הקבוצה שסיימה עשירית בליגה, ועונה לאחר מכן, בעונת 2003/2004, הוביל אותה למקום החמישי בליגה, הגבוה ביותר שלה מזה 22 שנים, ולהעפלה לגביע אופ"א. עונה לאחר מכן הוביל את הקבוצה להישג מרשים כאשר היא סיימה במקום השלישי בטבלת הליגה. במסגרת גביע אופ"א באותה העונה, הצליחה קבוצתו של אדריאנסה להדיח את פאוק סלוניקי ולהעפיל לשלב הבתים, שם סיימה בפסגת הבית. בשלבי הנוקאאוט הדיחה א.ז. את אלמניה אאכן, שחטאר דונצק ואת ויאריאל, בדרך לחצי הגמר, שם נעצרה על ידי ספורטינג ליסבון עקב חוק שערי חוץ.

פורטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר העונה המוצלחת הביע אדריאנסה את רצונו לעזוב את הקבוצה. הוא הוחלף בלואי ואן חאל, וב-24 במאי 2005 הוצג כמאמנה החדש של פורטו, שהייתה לקבוצתו הראשונה כמאמן מחוץ להולנד. בכך, היה למאמנה הרביעי של פורטו מאז עזיבתו של ז'וזה מוריניו ב-2004, והראשון מאז מוריניו שמוביל את פורטו לזכייה בדאבל, לאחר שכבר בעונת הבכורה שלו סיימה פורטו בראש טבלת הליגה הפורטוגלית, בפער שבע נקודות מספורטינג ליסבון, וזכתה בגביע לאחר ניצחון 0–1 בגמר על ויטוריה סטובאל.

דווקא לאחר עונה מוצלחת, עלו היחסים בין הצוות המקצועי להנהלת הקבוצה על שרטון. המחלוקות נגעו במישור הכלכלי, לאחר שאדריאנסה לא קיבל תקציב להחתמת חלוץ בכיר, ואף טרם קיבל את המענקים על הזכייה בתוארי העונה החולפת, וכן נגעו במישור המקצועי, ובאכזבת ההנהלה מיכולתה של הקבוצה בטורניר אמסטרדם, שם הפסידה הקבוצה בשני משחקיה מול מנצ'סטר יונייטד ואינטר מילאנו. ב-9 באוגוסט 2006 התפטר אדריאנסה מתפקידו כמאמן הקבוצה[1].

מטאלורג דונצק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בדצמבר, ארבעה חודשים לאחר עזיבתו את פורטו, התמנה לתפקיד מאמן מטאלורג דונצק מליגת העל האוקראינית. הקדנציה של אדריאנסה בקבוצה הסתיימה מוקדם מהצפוי, כאשר כחצי שנה בלבד לאחר מינויו, ב-17 במאי 2007, התפטר מתפקידו ארבעה מחזורים לתום העונה, כאשר קבוצתו איבדה סיכוי להעפיל לטורניר אירופי. ב-27 באוגוסט התמנה לתפקיד מאמן א-סד מליגת העל הקטרית, אך שוב סיים את תפקידו כעבור חצי בלבד, ב-28 בינואר 2008, בעקבות התרחקותה של הקבוצה ממאבק האליפות. באותו החודש פסקה ועדת הבוררות של פיפ"א כי על אדריאנסה לשלם פיצוי של מעל למיליון יורו לקבוצת פורטו על הפרת חוזה.

רד בול זלצבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 במרץ חתם אדריאנסה על חוזה ברד בול זלצבורג מהבונדסליגה האוסטרית, אליה הצטרף בקיץ, לקראת עונת 2008/2009, כמחליפו של ג'ובאני טרפטוני. הוא הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות אוסטריה, ותחתיו הפך מארק יאנקו לשיאן השערים בעונה אחת של המועדון, לאחר שכבר לאחר מחצית העונה כבש שלושים שערי ליגה, ובסך הכול סיים את העונה עם 39 כיבושים. על אף ההצלחה, לא חודש חוזהו של אדריאנסה והוא סיים את דרכו במועדון בתום עונה אחת בלבד.

ב-12 בינואר 2010, לאחר כחצי שנה מחוץ למגרשים, חזר אדריאנסה לקטר, שם התמנה לתפקיד מאמן הנבחרת האולימפית. במרץ 2011, לאחר 14 חודשים בלבד, סיים אדריאנסה את תפקידו.

חזרה להולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 2011 חזר אדריאנסה להולנד, כשש שנים לאחר שעזב את א.ז. אלקמאר, כאשר התמנה לתפקיד מאמן טוונטה במקומו של מישל פרודום. כבר במשחקו הרשמי הראשון קטף את מגן יוהאן קרויף לאחר ניצחון 1–2 על אייאקס, קבוצתו לשעבר. את שערה הראשון של טוונטה כבש שחקנו לשעבר בזלצבורג, מארק יאנקו. על אף ההצלחה של המועדון בחצי העונה תחת אדריאנסה, פוטר המאמן מתפקידו ב-3 בינואר 2012[2], והוחלף על ידי סטיב מקלארן שחזר למועדון לאחר כעונה וחצי.

במאי 2014 התמנה לתפקיד היועץ הטכני של אוטרכט, המועדון המקצועני היחיד בו שיחק. כבר בחודש מרץ 2015 הודיעה הנהלת הקבוצה כי המאמן רוב אלפלן, יחד עם יועצו אדריאנסה, לא ימשיכו בקבוצה לעונה נוספת, והשניים סיימו את תפקידם עם תום העונה.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטו
רד בול זלצבורג
טוונטה
תארים אישיים
  • מאמן העונה בהולנד: 2003/2004
  • מאמן העונה בפורטוגל: 2005/2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קו אדריאנסה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]