קו הרכבת מוסקבה - סנקט פטרבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קו הרכבת מוסקבה - סנקט פטרבורג
Likhoslavl railway.jpg
מדינה רוסיה
מפעיל רכבת אוקטובר עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
פתיחת הקו 1851 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על הקו
אורך הקו 650 ק"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
רוחב המסילה 1520 מ"מ עריכת הנתון בוויקינתונים
מתח חשמלי 3000 V DC railway electrification עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קו הרכבת ממוסקבה לסנקט פטרבורג הוא קו הרכבת העמוס והפופולרי ביותר ברוסיה והוא עובר לאורך 649.7 קילומטרים דרך ארבע מחוזות: לנינגרד, נובגורוד, טבר ומוסקבה. זהו ציר תנועה מרכזי באזור צפון-מערב רוסיה, המופעל על ידי מחלקת רכבת אוקטובר של חברת הרכבות הרוסית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטר ברכבת ניקולאי בקו מוסקבה-סנקט פטרבורג, בשנת 1858
תחנת הרכבת לנינגרד (1851) במוסקבה, הקצה הדרומי של הקו

לידת הקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בפברואר 1842, הצאר ניקולאי הראשון פרסם צו המורה על הקמת הרכבת. הרכבת הייתה פרויקט מחמד של פאבל מלניקוב (1804–1880), מהנדס ומנהל שפיקח על בנייתו ושפסלו ניצב בסמוך לטרמינל הדרומי, תחנת הרכבת לנינגרד במוסקבה. הרעיון של מסילת ברזל המחברת בין שתי ערי הבירה הוליד מחלוקת ממושכת, כשכמה גורמים מהפכניים חזו תהפוכות חברתיות אם ההמונים יורשו לנסוע בין הערים. הוחלט שרק בעלי אמצעים והאמידים יורשו להשתמש בקו; כל נוסע היה צריך להיות נתון בקפדנות למעקב המשטרה והיה עובר בעמדת ביקורת.

אף שרכבת צארסקויה סלו, שנבנתה על ידי המהנדס הגרמני פרנץ אנטון פון גרשטנר בשנת 1837, הייתה קו הרכבת הציבורי הראשון ברוסיה, העלויות הגבוהות הובילו את הצאר ניקולאי ויועציו להטיל ספק ביכולתו של גרשטנר ליישם את בניית הקו המתוכנן של סנקט פטרבורג – מוסקבה.[1] אז מלניקוב ועמית אחר נסעו לארצות הברית בשנת 1839 כדי ללמוד את טכנולוגיית מסילות הברזל, שם הם פגשו את ג'ורג' וושינגטון וויסטלר, שתכנן את רכבת קנטון וידיקט עבור רכבת בוסטון ופרובידנס.[2]

בהמלצת מלניקוב הזמין הצאר ניקולאי את ויסטלר לעזור בבניית הרכבת. ויסטלר עזב לרוסיה ביוני 1842, בליווי המהנדס הקיסרי רס"ן איוון פ. בוטאטץ, שיהפוך לחברו של וויסטלר.[1][3] הוא קיבל את אות מסדר סנט אנה על ידי הקיסר הרוסי בשנת 1847 אך נדבק בכולרה ונפטר ב-7 באפריל 1849 בסנקט פטרבורג, רוסיה, שנתיים לפני סיום הקו.

הקו נבנה על ידי צמיתים ולווה באובדן חיים רבים, עובדה שהונצחה על ידי ניקולאי נקרסוב בשירו "הרכבת" משנת 1864.[4] לאחר עשר שנות בנייה, הקו נפתח ב-1 בנובמבר 1851. רכבת הנוסעים הראשונה יצאה מסנט פטרסבורג בשעה 11:15 והגיעה למוסקבה בשעה 21:00 למחרת. עם השלמתו, הקו היה לקו המסילה הכפולה הארוכה ביותר בעולם.

אגדה אורבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה של אזור נהר מסטה (1954).
גשר ורבינסקי החדש שנפתח בשנת 2001 כדי להחליף את המעקף.

הצאר ניקולאי עומד במרכזה של אגדה אורבנית על הרכבת. כאשר תוכנן בשנת 1842, הוא כביכול דרש להשתמש במסילה קצרה ביותר למרות המכשולים הגדולים בדרך. הסיפור אומר שהוא ניסה להשתמש בסרגל כדי לצייר את מסילת הברזל בקו ישר לחלוטין. ליד נהר המסטה פגע העיפרון של הצאר באצבעו שחרגה מקו הסרגל, ודבר זה הוא שיצר את העיקול בנתיב. האגדה מספרת כי המהנדסים רצו לבצע את צו הצאר במדויק, והתוצאה הייתה דרך ישרה לחלוטין עם עיקול יחיד. הסיפור השקרי הפך פופולרי ברוסיה ובבריטניה כהסבר לאופן השליטה של המדינה בצורה גרועה. בשנות השבעים של המאה ה-18 הפיצו הרוסים גרסה אחרת וטענו כי הצאר היה חכם מספיק כדי להתגבר על האינטרסים המקומיים שרצו שהמסילה תוטה באופן כזה.

מה שקרה בפועל היה שהנתיב תוכנן על ידי מהנדסים והוא אישר את עצתם לבנות בקו ישר.[5] העקומה, המכונה גם מעקף ורבינסקי, נבנתה למעשה בשנת 1877, 26 שנה לאחר שהקו נחנך, כדי לעקוף שיפוע תלול שנמשך 17 ק"מ. השיפוע גרם לכך שרכבות הנוסעות בירידה, בכיוון סנט פטרסבורג, צברו מהירות כה רבה עד שלא יכלו לעצור בתחנה הבאה, בעוד שרכבות שנסעו בעליה, בכיוון מוסקבה, נזקקו לארבעה קטרים כדי לעלות לגבעה.[6] בשנת 2001 נסגר המעקף עם פתיחת גשר חדש.

בשנת 2001 תוכנן לבנות קו רכבת מהירה הראשון ברוסיה באותו מסלול, אך בסופו של דבר הפרויקט נגנז בשל מחאות אקולוגיות וחששות מפגיעה בסביבה השברירית של הרי ואלדאי. בשנת 2019 ניתן אישור לתחילת תכנון מחודש לפרויקט.[7]

תפעול[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת סימנס ולארו RUS באולם ההמתנה של תחנת מוסקבה בסנט פטרסבורג

כיום, המהירות המרבית של הקו היא 250 קמ"ש. הרכבת המהירה ביותר נוסעת 3 שעות ו-30 דקות. הרכבת RUS של סימנס ולארו, הידועה גם בשם Sapsan, פועלת על קו זה מאז 2009, כשהיא עוברת מתחת למהירות המרבית האפשרית (300 קמ"ש) זאת בשל קשיים בשדרוג המסלול. חברת הרכבות הרוסית הוציאה כמעט מיליארד עבור שמונה רכבות. בשנת 2019 נחתמה הזמנה שלישית בעלות 1.1 מיליארד אירו ל-13 רכבות נוספות מאותו דגם.[8]

מאז 1931 נוסעת הרכבת קרסנייה סטרלה ("החץ האדום") והיא נעה בשעה קבועה ממוסקבה בשעה 23:55 מדי יום, ומגיעה לסנט פטרסבורג בשעה 07:55 למחרת בבוקר, ולהפך.

הרכבת צפופה יחסית, מה שאומר שרק כמה רכבות במהירות גבוהה יכולות לנוע בכל יום. ישנן תוכניות להקמת מסילה מקבילית במהירות גבוהה שתאפשר עד 400 קמ"ש, בעלות משוערת של 696 מיליארד רובל.[9]

תחנות מרכזיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות עיקריות כוללות (מדרום לצפון): קריוקובו (זלנוגראד), קלין, רדקינו, טבר, ליכוסלבל, קלשניקובו, וישני וולוצ'יוק, בולוגויה, אוקולובקה, לוקה, מלאיה וישרה, צ'ודובו, ליובאן טוסנו וקולפינו.

דגם של מסילת הרכבת מוסקבה – סנט פטרסבורג / ניז'ני נובגורוד במוזיאון הרכבת במוסקבה

לוח זמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן 32 רכבות אקספרס ישירות מדי יום ממוסקבה לסנט פטרסבורג.[10]

מ - דרך - אל מוסקבה זמן משך נסיעה הערות
מוסקבה–סנט פטרבורג 06:45 10:30 3 שעות ו-45 דקות "ספסאן", הרכבות המהירות ביותר.
מוסקבה –סנט פטרבורג 07:00 10:55 3 שעות ו-55 דקות "ספסאן"
מוסקבה–סנט פטרבורג 16:30 20:25 3 שעות ו-55 דקות "ספסאן"
מוסקבה–סנט פטרבורג 19:45 23:30 3 שעות ו-45 דקות "ספסאן"
מוסקבה–סנט פטרבורג–הלסינקי 22:50 06:02 7 שעות ו-12 דקות קו זה עובר גם ברכבות בינלאומיות
מוסקבה–סנט פטרבורג 23:40 08:35 8 שעות ו-55 דקות קו הרכבת האיטי
מוסקבה–סנט פטרבורג 23:55 07:55 8 שעות רכבת "החץ האדום"
מוסקבה–סנט פטרבורג 23:59 08:00 8 שעות ודקה אחת רכבת השינה "נבסקי אקספרס"
מוסקבה–סנט פטרבורג 00:30 08:48 8 שעות ו-18 דקות רכבת השינה "מגאפוליס"

הקו פועל בעיקר לנוסעים ויש בו רק מינימום בלתי נמנע לחלוטין של רכבות משא. עם זאת, רק עם מסלול אחד לכל כיוון (למעט מוסקבה לזלנוגרד, שיש בה שלושה מסלולים). עם פתיחת שירות ספסאן נעשו שינויים מאסיביים בלוח הזמנים של הרכבות הפרבריות, כאשר כמה רכבות עושות עצירות ארוכות כדי לאפשר עקיפה בעוד רכבות אחרות בוטלו, בצעד שגרם לטינה וכעס כלפי הנהלת הרכבות בעיירות וביישובים שלאורך הקו.

מסלול רביעי בין מוסקבה לזלנוגרד נמצא בבנייה, וישנן תוכניות להרחיב את המסילה השלישית מעבר לזלנוגרד אל טבר.

תקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-16 באוגוסט 1988, נהרגו 31 בני אדם כאשר הרכבת אברורה פגעה בדרכם בזמן שנסעה במהירות גבוהה בנתיב פגום ליד בולוגויה שבמחוז לנינגרד.[11]
  • ב-1 באוגוסט 2007 פגעה רכבת נוסעים בין-עירונית לסנט פטרסבורג ממוסקבה זמן קצר לפני שהגיעה למלאיה וישרה לאחר פיצוץ מטען נפץ. הפיגוע הביא ל-30 פצועים ותנועת הרכבות נחסמה לשני הכיוונים במשך מספר ימים.[12][13][14] באחריות לפיגוע הואשמה המחתרת הצ'צ'נית[15][16][17]
  • ב-27 בנובמבר 2009 ארבעה קרונות של רכבת מס' 166 סטו ממסלולם במהלך נסיעה בין מוסקבה לסנט פטרסבורג.[18][19] התברר כי התקרית ארעה בעקבות פיגוע טרור שנגרם כתוצאה מפיצוץ של 7 קילוגרם של טון TNT.[20] לפחות 27 בני אדם נהרגו ו-96 נפצעו.[21][22] בפיצוץ משני ב-28 בנובמבר, שהופנה כלפי החוקרים, נפצע ואושפז אלכסנדר בסטריקין, ראש ועדת החקירות הפדרלית. דווי כי לתקרית יש קווי דמיון עם הפיצוץ בשנת 2007.[14]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Gasparini, D. A., K. Nizamiev, and C. Tardini. "GW Whistler and the Howe Bridges on the Nikolaev Railway, 1842–1851", American Society of Civil Engineers, Journal of Performance of Constructed Facilities 30.3 (2015): DOI link:04015046.https://dx.doi.org/10.1061/(ASCE)CF.1943-5509.0000791
  2. ^ Decker, John C., "Early American Railroad History: A New Source Within Grasp", and on July 24, 2016.
  3. ^ "The Correspondence of James McNeill Whistler :: The Correspondence". whistler.arts.gla.ac.uk. בדיקה אחרונה ב-2 באוגוסט 2016. 
  4. ^ Wood, Alan (2011). Russia's Frozen Frontier: A History of Siberia and the Russian Far East 1581. Bloomsbury Publishing. עמ' 148. ISBN 978-0340971246. בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2018. 
  5. ^ Richard Mowbray Haywood, "The 'Ruler Legend': Tsar Nicholas I and the Route of the St. Petersburg-Moscow Railway, 1842-1843", Slavic Review (1978) 37#4 pp 640-650
  6. ^ O'Flynn, Kevin (23 באוקטובר 2001). "Tsar's Finger sliced off on the Moscow express". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-27 באוגוסט 2014. 
  7. ^ "Putin approves design of Moscow-St. Pete high-speed railway". TASS. 
  8. ^ Ltd, DVV Media International. "Russian Railways orders high speed trains". Railway Gazette. 
  9. ^ PPP model to fund Moscow–St Petersburg high speed line
  10. ^ The ticket reservation system of RZD(הקישור אינו פעיל, December 2017) (as of 1 July 2009)
  11. ^ "Soviet Train Derails; 22 Die, 160 Injured". Los Angeles Times. Reuters. 18 באוגוסט 1988. בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2018. 
  12. ^ "Russian train derailed by 'bomb'". BBC News. 14 באוגוסט 2007. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2009. 
  13. ^ Vishera, Malaya (14 באוגוסט 2007). "Russia train blast is 'terrorism'". Russia: CNN. Reuters. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2009. 
  14. ^ 1 2 "North Caucasus group in Russia train bomb web claim". BBC News. 2 בדצמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2009. 
  15. ^ Sergei Mashkin, Oleg Rubnikovich (27 בינואר 2010). "Prosecutors gave up the Nevsky Express". Kommersant. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2010. 
  16. ^ "עותק בארכיון" Приговор о взятке по делу "Невского экспресса" обжалуют в ЕСПЧ (ברוסית). RIA Novosti. 13 באפריל 2010. אורכב מ-המקור ב-2016-01-13. בדיקה אחרונה ב-23 בפברואר 2011. 
  17. ^ Aleksei Sokovnin, Musa Muradov (1 באפריל 2010). "Charges and acquittals for Nevsky Express". Kommersant. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2010. 
  18. ^ "Train derails between Moscow and St Petersburg", BBC.
  19. ^ "Part of Moscow-St. Petersburg train derails, several killed", 27 November 2009.
  20. ^ "Радиостанция "Эхо Москвы" / Новости / Новости Эха / Суббота, 28.11.2009 / На месте крушения Невского экспресса могло находиться еще одно взрывное устройство". Echo.msk.ru. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2009. 
  21. ^ Abdullaev, Nabi (2 בדצמבר 2009). "2nd Train Blast Injured Bastrykn". The Moscow Times. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2009. 
  22. ^ "Радиостанция "Эхо Москвы" / Новости / Новости Эха / Суббота, 28.11.2009 / По предварительным данным, 26 человек погибли и 96 пострадали в результате крушения Невского экспресса". Echo.msk.ru. 29 ביוני 2008. בדיקה אחרונה ב-28 בנובמבר 2009.